השחקנית התוססת לא מאמינה בתפקידים קטנים ומסרבת לקטר על היעדר תפקידים לנשים גדולות או להתמרמר על מלחמת ההישרדות בתחומי התיאטרון, הטלוויזיה והקולנוע. עכשיו היא מגשימה חלום בתפקיד הראשי במחזמר "היירספרי" אבל נשארת מפוכחת. "אין לי שאיפה שמהיום והלאה ילהקו אותי רק לתפקידים ראשיים, אני מאוהבת בתפקידי משנה".
בלתי נשכחת
זה היה לפני כמה שנים טובות. גרי בילו מנוחתו עדן, אז מנהלו האגדי של בית צבי, היה על קו הטלפון. "תבואי. כדאי לך", אמר בקצרה ונחפז כהרגלו לדרכו. באתי. זו היתה אמנם הצגת סטודנטים בה ראיתי אותה לראשונה, אבל רוני מרחבי היא מן סוג של הוויה שנחרטת. אלו האנרגיות הטובות, הקצב, הרגישות, המוטיבציה, החריצות, ההומור והכישרון, שסייעו לה להפוך מעוד אחת, למי שהיא ולאורך השנים, אפשר היה לראות אותה צומחת – הרבה בטלוויזיה, מעט מדי על הבמה.
כעת, עם תפקיד ראשי במחזמר "היירספריי", שעולה בחודש הבא לראשונה בישראל, מקבלת מרחבי הזדמנות ראויה לכבוש את הבמה ולהיכנס גם לכם ללב.
"היירספריי", מחזמר רב משתתפים שמבוסס על סרט משנת 1988, הוצג לראשונה בברודווי בתחילת שנות האלפיים, זכה להצלחה אדירה וגרף שמונה פרסי טוני. גם גרסת הווסט אנד שעקבה, זכתה להצלחה כבירה וגרפה, בהתאם, שלושה פרסי לורנס אוליבייה מרכזיים. מאז תורגם המחזמר לשמונה שפות והופק במדינות רבות מאוסטרליה, עד ברזיל, מיפן ועד דובאי.
היירספריי (צילום: כפיר בולוטין)
לצד הגרסה הישראלית, בבימויו של שוקי וגנר ובכיכובם של איציק כהן, טלי אורן, עידן אלתרמן, משי קליינשטיין, עידו רוזנברג, יפתח מזרחי ועוד רבים וטובים, מתוכננות הפקות חדשות גם בצרפת, דנמרק, איסלנד, נורבגיה ומקסיקו. במילים אחרות – הצלחה בינלאומית. זהו מחזמר Feel Good, מתקתק ואמריקאי מאד שעוסק בהגשמת חלום, אבל גם בגזענות, שמרנות, בידול ו... תחזיקו חזק - שימוש לטובה בכוח הפרסום. זהו סיפורה של ילדה גדולה שחולמת להתברג בתעשיית הבידור וכשזה סופסוף קורה, פועלת מבפנים לשינוי חברתי.
"אנחנו לא מדינה דמוקרטית"
"יש בי המון מהדמות אבל לצערי אני לא אקטיביסטית כמוה", אומרת מרחבי רגע אחרי שסיימה מונולוג חוצב להבות בנוגע לזכויותיהם הרמוסות של חברי הקהילה הגאה בישראל. הריאיון עם מרחבי נערך ימים ספורים לפני הפגנת המחאה הגדולה בעקבות החלטת המדינה שלא לאשר לזוגות בני אותו מין לאמץ ילדים. מרחבי, איך לא, סוערת. "זה מרושע ומקומם ובלתי נתפס. למעשה המדינה באה ואומרת לקהילה שלמה – 'אתם חריגים'. אי אפשר לשתוק על זה. כל בר דעת אמור להבין שמשהו פה ממש לא בסדר. ישראל היא חברה הטרוגנית, מדינה של מהגרים שהגיעו מכל קצות העולם, מיעוט שאמור להבין מה זה אומר להיות מיעוט ולמרות זאת אנחנו אוכלים את עצמנו מבפנים".
"היירספריי" עוסק בחריגות. למעשה זו נקודת המוצא של המחזמר
"נקודת המוצא היא קבלת השונה. זה מתחיל בטרייסי, נערה שמנה שלא מבינה למה עושים מזה אישיו וממשיך במאבק על מקום בפריים טיים לאנשים מצוינים שרק בגלל צבע עורם נדחקים לשוליים. אם השאלה היא על האקטואליות של המחזמר, מה יותר מזה? נושא קבלת השונה בחברה כמו שלנו הוא סופר חשוב בעיקר בגלל שהיום אנשים אפילו לא מתביישים בגזענות שלהם, בהומופוביה, בשנאה. דברים שאתה קורא בפייסבוק ובטוקבקים זה מפחיד".
אני מזכירה לך שזו "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון"
"ברור שלא. אם אין לי אוטובוס בשבת – ישראל לא דמוקרטית. אם אני לא יכולה ללכת לסופר בשבת – ישראל לא דמוקרטית. אם הומואים ולסביות לא יכולים להתחתן ולהביא פה ילדים – ישראל לא דמוקרטית ואני אפילו לא מתחילה לדבר על גזענות ושטחים".
את כל זה אומרת בחורה שמגדירה את עצמה כ"לא אקטיביסטית"
"זו האמת. אקטיביזם זה להוביל מהלכים, לצאת לרחוב. גרתי חמש דקות משדרות רוטשילד כשמחאת האוהלים התחילה, אבל היה לי מאד נוח בבית שלי. עם זאת, ההתנגדות כן שם מגיל צעיר. בגיל 14 נסעתי למחנה קיץ של ילדים ישראלים וערבים מהמזרח התיכון בארה"ב. חודש שלם לשחק, לדבר, להכיר, להבין ביחד. זו חוויה שנחרטת ועכשיו צפה במהלך החזרות".
יוליה למידות גדולות
מרחבי מתכוונת לרגע הזה במחזה שבו טרייסי אומרת לחבר אפרו-אמריקני: "אם ילדים יראו אותנו רוקדים ביחד בטלוויזיה, הם יבינו שאנחנו לא שונים. אנחנו בסך הכל רוצים ליהנות". מבחינתה, מדובר בתפיסת עולם. "כל מה שאנחנו רוצים זה להיות מאושרים, אף אחד לא מעוניין לחיות בסבל, אז למה אנחנו לא פועלים כדי שזה יקרה?", היא תוהה. "מעולם לא הייתי במקום מתמרמר של 'אין לי' או 'מגיע לי יותר'. זה כמו עם פקקי תנועה. אם אתה תקוע בפקק מה יעזור שתתעצבן? תפתח את הרדיו ותתחיל לשיר. זה חלק ממה שעוזר לי לשרוד גם במקצוע. בטח ובטח במסגרת הטייפ קאסט שלי".
כלומר?
"כלומר שלבכות שלא נותנים לי ושאין תפקידים לשחקניות גדולות, לא יעזור. השאלה מה אני יכולה לעשות כדי למקסם את היכולות שלי במסגרת המקצוע. נכון שאם נסרוק את התפקידים שעשיתי בטלוויזיה, בקולנוע ובתיאטרון, רובם דרשו מהדמות להיות שמנה, אבל יש גם כאלה שלא. ברור שאובייקטיבית עדיין הראש לא מספיק פתוח אצל במאים ומלהקים. יש עוד הרבה עבודה שצריך לעשות...".
רוני מרחבי (צילום: דור מלכה)
את מתכוונת שאת יוליה ספק אם תקבל שחקנית בממדי גוף לא אוטופיים
"אני אומרת שזה לא הליהוק הברור מאליו, אבל גם ללהק את רותי אסרסאי לתפקיד ליידי מקבת צריך במאי שרוצה לומר משהו דרך זה. מעבר להיותה שחקנית אדירה אי אפשר להתעלם מצבע העור שלה וזה חלק מהעניין ממש כמו במקרה שלי. גם רותי, אגב, לא תשב בבית ותקטר על זה שלא נותנים תפקידים לאתיופיות. אתה צריך ליצור לעצמך הזדמנויות, לחפש מחזות טובים ולהציע אותם, להעלות דברים לבד שזה יפה בתיאוריה, אבל האמת שאני די גרועה בזה. אני לא יוזמת, אפרופו אקטיביזם. למזלי העבודה עד כה הגיעה בלי שנדרשתי ליזום".
"המחזמר ממקסם את היכולות שלי"
מרחבי נולדה בשנת 1983 בהרצליה. למגמת התיאטרון בתיכון אלון "התגלגלה", לדבריה, בלי הכנה מוקדמת. "הייתי אחרי שלוש שנים איומות בכיתת מחוננים בחטיבה שסבלתי בה קשות מבחינה חברתית. הייתי חייבת לעוף משם. כיוון שביסודי למדתי בבית ספר לאמנויות, האמנתי שאתקבל למגמת אמנות פלסטית בתיכון. חשבתי שבמקרה הגרוע, כתכנית מגירה, אבחן גם למגמת התיאטרון".
באודישנים פגשה את אורנה בן חורין ז"ל, ממייסדי הסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין ומי שהפכה לימים למורה נערצת שהשפיעה עליה רבות. "אורנה וגרי בילו שינו את חיי. היתה לשניהם יכולת זיהוי מטורפת, כישרון לראות בך את מה שלא ידעת שקיים בכלל. אורנה סימנה אותי מהרגע שנפגשנו. אגב, גם בתיכון, בדומה לבית צבי התחלתי ממקום נחות. היו סביבי אנשים שבאו אחרי להקות נוער והופעות ואני לא קראתי עד אז מחזה בחיי. גם כשהגעתי לבית צבי הייתי נמוך בסולם. הגעתי מחיל מודיעין כשמסביבי היו אנשים עם ניסיון של להקות צבאיות וכאלה. אני מאד גאה בדרך שעשיתי בבית צבי".
שנה אחרי שסיימה את בית צבי בהצטיינות הופיעה מרחבי בתפקיד ראשון בסדרת הטלוויזיה "תיכון השיר שלנו". בהמשך השתתפה בהפקות טלוויזיוניות נוספות לנוער כמו "דני הוליווד" ו"מנדלבאום בלש פרטי" ובקומדיות המצבים "בנות הזהב" ו"מלבי אקספרס" שזכו לתגובות פושרות. ברקע היו תמיד הפקות תיאטרון לילדים ולנוער אך את הצעדים הראשונים ברפרטוארי, עשתה באופן מפתיע רק לפני כשנתיים כשלוהקה למחזמר "שיער" בתיאטרון הקאמרי. מאז היא שם, פחות או יותר, בין "עוץ לי גוץ לי", "פשוט לאהוב" ו"סיפור הפרברים", שירד השבוע מהבמה אחרי 220 הרצות וביקורות משבחות.
"יש לי גישה מאד לוגית למקצוע", היא אומרת: "אני לא מאמינה בלשבת ולחכות לתפקיד ראשי. שחקן צריך לשחק באופן שוטף גם אם מדובר בתפקידים קטנים ותפקידי משנה ולא רק כי צריך להתפרנס, אלא כי הניסיון המצטבר חשוב. זה יישמע מוזר אבל אין לי שאיפה שמהיום והלאה ילהקו אותי רק לתפקידים ראשיים, אני מאוהבת בתפקידי משנה. אני אוהבת להיכנס לבמה לסצנות קטנות, לגנוב את ההצגה ולהשאיר חותם.
היירספריי, מימין: איציק כהן, משמאל: משי קליינשטיין (צילום: כפיר בולוטין)
"'היירספריי' זו חגיגה כי אני ממקסמת את כל היכולות שלי – שירה, ריקוד ומשחק – אבל זה לא אומר שהייתי רוצה שמרגע זה והילך כל הקריירה שלי תהיה רצופה הצגות שבהן של שעתיים וחצי שבמהלכן אני לא יורדת מהבמה. אני לא מכירה את איתי טיראן לעומק, אבל אני לא משוכנעת שזה כזה כיף לסחוב כל הצגה שאתה עושה על הכתפיים. לפעמים נחמד שאתה שם, עושה את שלך בחן ובאלגנטיות, נותן את הפאנץ' והולך, כשהאחריות מוטלת על מישהו אחר".
חלום שהתגשם
הכניסה שלך לתיאטרון הרפרטוארי בדיעבד היתה נקודת מפנה?
"זה היה מהלך טבעי והכרחי להתקדמות שלי על אף שעבדתי לא מעט מאז שסיימתי ללמוד, אבל השאיפה היתה לעבודה שוטפת. רציתי משהו יותר יציב. כשאתה שם רגל במחזמר ברור שבמשך תקופה אתה טוחן עבודה ומכניס משכורת. תיאטרון זה מקצוע ולתפיסתי מהמקצוע שלך אתה צריך להתפרנס. אני מבינה כאלה שלעשות תפקידים קטנים או להופיע בשורת המקהלה עושה להם רע על הנשמה, אבל אני מעדיפה לבוא בכל ערב לתיאטרון, להתאפר, להתלבש, להגיד שלום לכולם ולעלות על הבמה גם אם זה לשלוש דקות, מאשר למלצר. מבחינתי זה סבבה".
אז עכשיו אנחנו לא מדברים על שלוש דקות של הבלחה לבמה אלא על שעתיים ועשרים דקות שבהן את סוחבת הפקת ענק על הגב
"ואני נהנית בטירוף אבל חשוב לומר שהייתי מאד מרוצה בחלקי גם קודם. מעולם לא התהלכתי בתחושה שלא רואים אותי או לא יודעים מה אני מסוגלת לעשות. לא ישבתי וחיכיתי לפריצה הגדולה פשוט כי היה לי ברור שיכול מאד להיות שזה לא יקרה – הדבר הגדול הזה. לרוב האנשים זה לא קורה. השאלה היא האם אתה מוכן להמשיך להיות במקצוע הזה ולהמשיך לעשות את הדברים שאתה וליהנות מהם".
אפשר לומר שהגשמת חלום?
"בואי נאמר שמהרגע שראיתי את 'היירספריי' בווסט אנד, היה לי ברור שאת התפקיד הזה אני רוצה לעשות. יש בו קאמפיות וטראש וחתרנות שהגניבו אותי. אחרי שחזרתי מלונדון, הבנתי שהקאסט מתחלף ושאלתי את עצמי בשיא התמימות למה שלא אעשה את זה שם? נכנסתי לאתר ההפקה, איתרתי את חברת הליהוק ושלחתי להם מייל שבו הצגתי את עצמי וכתבתי שהייתי רוצה להגיע לאודישן. שאלו אם יש לי אישור עבודה באנגליה ועניתי שלא. זה נפל. אחרי שנה פורסם שרשת NBC האמריקנית מפיקה את 'היירספריי לייב' ומקיימת אודישנים פתוחים לתפקיד. בדיעבד התברר שזה רק לאזרחי ארצות הברית. גם זה ירד מהפרק. ניסיתי לעניין הרבה מאד אנשים בארץ עם המחזמר הזה אבל ברפרטוארי אמרו שאין לזה מקום ואז הגיע הטלפון מהמפיק מאור מיימון שאמר: 'זה קורה'. אז כן, זה חלום שמלווה אותי הרבה מאד זמן ואני שמחה מאד שהוא מתממש".
היירספריי (צילום: כפיר בולוטין)
"היירספריי" יעלה בתאריכים 8-5 באוקטובר 2017 במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב, 11, 12 באוקטובר בהיכל אמנויות הבמה הרצליה, 7, 8 בנובמבר בהיכל התיאטרון בקריית מוצקין ו-10, 11, 13, 14, 21, 22 בהיכל התרבות פתח תקווה.
לרכישת כרטיסים