את נעם בן זאב, המנהל האמנותי של "אלמא מרכז אמנויות" בזיכרון יעקב פגשתי לפני שנה. הוא היה אז שמונה חודשים בתפקיד והמשפט האחרון שאמר אז נשמע כך: "הקהל הגדול בישראל ובחו"ל כבר יודע שאלמא הוא מלון איכותי ולכן הוא מגיע לכאן. אני מצפה ליום שבו קהל יגיע למלון בגלל שגילה כאן מופע מוזיקלי והשהות במלון תהיה לו חוויה משלימה."  היום, בחלוף שנה, אותה ציפייה או חזון של בן זאב הייתה לתשתית שעל פיה מתנהלת מדיניות המקום - בניית התכנים, מדיניות שיווק, מדיניות פרסום ומדיניות מכירות.
 
"אלמא היא חיה מסוג מסוים"
 
"כעת זו עונת חידוש המנויים, מספר בן זאב. "בדומה למבצעים של בתי מלון, אנחנו מציעים חידוש למנויים. מי שמגיע לקונצרט במוצאי שבת יוכל להישאר שם לעוד כוס יין או בירה, לישון במקום במחירים מיוחדים ולצאת למחרת קצת יותר מאוחר. ברוח החזון באת בשביל האמנות - נשארת כי המלון איכותי. ומה שזה עושה לך המנוי, האורח, זה למתן את החזרה לשגרת העבודה.

"המקום הזה מבחינתי הוא כמו המשפט הידוע של הרקליטוס: 'אינך יכול להיכנס לאותו נהר פעמיים', ממשיך בן זאב. בכל יום יש באלמא משהו שונה וחדש. המקום עבר מפאזה של הקמה לפאזה של עבודה יומיומית. יש צוות חדש, מנכ"ל חדש, כל החלטה שלנו היא החלטה משותפת של ההנהלה ושל ההנהלה האמנותית."

אלמא מרכז אמנויות (יח"צ)

איך זה עובד? אתם מחפשים את האנשים המתאימים או שהם לומדים את המיומנות במקום?
"ברור שאין אנשים כאלה מן המוכן. אלמא היא חיה מסוג מסוים. לא מצאתי בעולם דבר כזה - מרכז אמנויות שיש לו מלון. אי אפשר לבוא מוכן לדבר כזה. מלונאים בוגרי 'תדמור' לא למדו על הקשר עם האמנות. שם הם למדו איך להביא קהל, איך לספק חדרים, איך לארגן כנסים. ההתרשמות שלי מהמנכ"ל החדש היא שהוא כבר מבין עד כמה הצד האמנותי והצד הבידורי הם הנכסים של המלון. הוא מבין שזה המכשיר שייתן את הזהות למקום הזה. אני חושב שזה ענין של זהות. למה אנשים הולכים למלון?"

כי האוכל טוב, השירות טוב, השירותים הנלווים, הספא, כי הנוף יפה...

"וכאלה בתי מלון יש הרבה. כל אחד עם מרכיב אחד או יותר מתוך הדברים שציינת. כל מקום עם האופי שלו, עם הזהות  שלו. פה יש לך מין מקום כזה שעדיין נמצא בדרך להגשמת החלום הגדול."


והחלום הגדול?

"שאלמא תהיה מקום יוצר. מקום שבו אמנים יוצרים שאתה יכול לראות אותם בעבודה, לראות אותם בחזרות לקראת המופע הראשון שלהם. חדרים לאמנים מוגדרים יש לנו. אבל הדבר הזה, המלון כמקום שיוצרים בו עוד לא הופעל. הוא הולך להיות קיים."

בוא נבדוק צרכן אמנות ממוצע שצריך לבחור סופשבוע, כי אלו בדרך כלל הימים שבתי מלון משלבים אירוח ואמנות. אם אני אותו צרכן ומתגורר היכנשהו בין זכרון יעקב לכפר בלום, בנצר או בכרמיאל, ובמקרה אותם אמנים או אמנים באותה רמה מופיעים כאן ושם, מה יטה אצלי את הכף לטובת אלמא?

"אם למשל גיא בראונשטיין ויונתן ענר מופיעים גם כאן וגם שם? כאן יש נוף של הים התיכון ושם נוף החרמון, והאוכל בשני המקומות הוא עניין של טעם אישי. הסיבה אחת לבחור במקום מסוים תהיה האמצעים המוזיקליים, איכות האולמות. האולם הגדול וגם האולם השני, ה'קיוּבּ', הם ללא תחרות."



גיא בראונשטיין (יח"צ)




"בית האופרה" של אלמא
 
אני מסתכל על התכנית של השנה הקרובה, עונת 2017-18, ורואה שינוי משמעותי. בהתחלה כשהמקום נחנך הופיעה שם למעשה רק הקאמרטה הישראלית ירושלים. כעת מופיעות באלמא הקאמרטה, תזמורת נתניה הקיבוצית, הקאמרית הישראלית ועוד. האם זה לא הופך את אלמא לעוד אולם בין כל אולמות הקונצרטים?

"ישנו היצע ובתוכו יש קונצרטים או מופעים שיקרו רק כאן ולא במקומות אחרים. למשל שמעתי את הנוסח ל'כרמן' שחיבר המלחין הרוסי רודיוֹן שצֶ'דרין על פי האופרה של בּיזֶה, נוסח עם דגש על כלי הקשה (יצירה לבלט במקור, י"ש). כששמעתי את היצירה חשבתי שאפשר לעשות ממנה ערב שלם שכולו 'כרמן'. כך חיברנו את אנסמבל הנקשנים 'טרמולו' הנתנייתי בהדרכת תומר יריב עם סוללה גדולה מאד של כלי הקשה, עם 'מולטיפיאנו', רביעיית הפסנתרנים שהקים תומר לב, ולחבורת הנגנים הזאת צירפנו את זמרת המצו סופרן ענת צ'רני שתהיה כרמן, כמובן. זה הקונצרט שיפתח באוקטובר את העונה החדשה באלמא.

"חידוש נוסף יהיה הפקת אופרה מלאה באלמא, דבר שעוד לא היה. בתחילת החודש היה אצלנו ביצוע נהדר של 'כך עושות כולן' עם פסנתר ושישה זמרים במסגרת סדנת אופרה. אבל 'בית האופרה' של אלמא ייפתח רשמית עם הפקת 'דון ג'ובאני' של התזמורת הקאמרית הישראלית.




"התזמורת הקאמרית הישראלית" (יח"צ)

"האופרה תוצג בעוד אולמות כשהתזמורת והזמרים על הבמה. כאן נשתמש לראשונה בַּפּיט, בור התזמורת בתחתית הבמה שטרם השתמשנו בו. תהיה לנו כאן אופרה אמיתית. באותה נשימה אני חייב לומר שיש לי סימפטיה אישית לתזמורת הקאמרית הישראלית, בייחוד לאור מה שעבר עליהם בשנים האחרונות  (התזמורת עמדה להיסגר סופית לפני שנתיים ורק שני גזרי דין בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון הבטיחו את המשך קיומה, י"ש).

"בשנים שעסקתי בכתיבה עליהם תמיד רציתי שזה יקרה והנה עכשיו הם יגיעו לאלמא ויחנכו את 'בית האופרה' המקומי. אני מאמין גדול בתזמורת הזאת.

"בתכנית המוצעת למנויים ולקהל יש לנו למעשה שלוש אוֹשיות מוזיקליות: הראשונה היא הקאמרית הישראלית בשלושה קונצרטים שאחד מהם הוא האופרה. השנייה היא הפרויקט הקאמרי הישראלי, מיזם שהיה גם חלומה הגדול של לילי אלשטיין, מייסדת מרכז האמנויות ויושבת הראש שלו. האנסמבל הזה פועל כאן ובארה"ב וחוליית הקשר לקבוצה היה קלרניתן הקבוצה טיבי צייגר, היועץ המוזיקלי הראשון של אלמא. גם חברי הפרויקט יופיעו בשלושה מופעים שיציינו מלאת עשור לפרויקט הקאמרי הישראלי. השלישית היא הקאמרטה הישראלית ירושלים, שגם תבצע שלושה קונצרטים." 
  



אנסמבל מוליטפיאנו (צילום: דן פורגס)

"ההיצע מוזיקלי גדול מאוד"
  
 מנין מגיע הקהל לקונצרטים של אלמא?
"

חמישים אחוזים מגיעים מזיכרון יעקב. חמישים האחוזים האחרים מתפלגים בין מעגן מיכאל, טבעון, חיפה ומכל הסביבה."

מה אתם מציעים למי שרוכש מנוי?

"ההיצע כולל 17 קונצרטים בעונה. מתוכם המנוי בוחר שמונה ומקבל שני קונצרטים נוספים כבונוס."

כמה תכניות אתה בונה שהן ייחודיות לאלמא וכמה תכניות שניתן יהיה לשמוע במקומות אחרים?

"יש לנו שלוש תכניות ייחודיות: תכנית 'כרמן' שהזכרתי ושני רסיטלים לפסנתר, וכן האופרה 'דון ג'ובאני' שתועלה אצלנו פעמיים בנוסח האופראי המלא. אבל ההיצע לא מסתיים כאן, לחובב המוזיקה יש מבחר אירועים שאינם במסגרת המנוי. ההיצע המוזיקלי גדול מאד ובנוי על הרבה שיתופי פעולה." 

למשל?

"המשכנו לארח כאן את כיתות האמן של הפסנתרן מאריי פרחיה. איתו הגיעו שמונה פסנתרנים צעירים שגרים כאן, והיה צריך כמובן להביא לכולם פסנתרים כדי שיתאמנו עליהם. שבוע שלם הם עבדו מהבוקר עד הלילה. הבאנו להם ארבעה פסנתרים ופיזרנו אותם בחדרי ההלבשה." 
  
 



מארי פרחיה (צילום: שי סקיף)


עסק פרטי עם חלום
 
היה גם קהל לכיתות האמן?

"כיתות אמן מושכות קהל ספציפי והגיעו כמאה איש לכל כיתת אמן פתוחה. זה בהחלט הישג. צריך לזכור שבמסגרת הזאת יש עוד כמה מורים - מנהלי הקורסים ממרכז המוזיקה במשכנות שאננים ירושלים, המורה לתיאוריה לינדה ביי, הזמר והצ'לן סיימון ולפיש שהוא המורה למחול של אותם שמונה פסנתרנים צעירים. השנה התקיימו כאן תחרויות לתלמידי כיתות י"ב במוזיקה ובמחול, וגם תזמורת כלי הנשיפה הלאומית לצעירים הופיעה פה".
 
פעילויות שלא מסתדרות עם הדימוי של מלון יוקרה.

"הרעיון הוא של שיתוף פעולה. ממילא מי שמארגן את המפגשים או את התחרויות האלה ישכור מקום, ובמסגרת חלק מהפעילויות אנשים נשארים ללון במקום. אלמא יכולה להציע את שיתוף הפעולה הזה, וזה כמובן גם שובר את החומה הדמיונית בין תפיסת המקום כמלון יוקרה לבין היותו מרכז לאמנות. באותה רוח בית ספר תיכון בזיכרון יעקב והקונסרבטוריון המקומי מקבלים אפשרות להשתמש במקום. ישנם מוזיקאים חובבים שמאורגנים במסגרת שנקראת 'אגודת חובבי זיכרון' שקבלו את אולם הקיוב לאירוע סוף השנה שלהם. הם מילאו את האולם. "

איך זה מסתדר עם העובדה שמדובר כאן בעסק פרטי?  

"עסק פרטי עם חלום. כיתות האמן של מאריי פרחיה הן חלק מן ההגשמה של אותו חלום. מה שאנחנו מנסים לעשות כלכלית הוא להסביר לכל האנשים שרוצים להשתמש במקום שלפחות יכסו את ההוצאות שלנו. זאת נקודת break even  בשבילנו, ולכל הגופים האלה זה שדרוג עצום של ההופעות שלהם."

אתה מפקח על כל אירועי המוזיקה שמתקיימים באלמא?

"צריך להבחין בין שני סוגי אירועים. כאשר חברה או אדם פרטי שוכר את המקום ומביא קהל משלו לאירוע, זה לא ענייני. בכלל זה למשל אירועים פרטיים כמו חגיגת בר מצווה שהתקיימה כאן לא מזמן. האמן האורח היה שלמה ארצי, וזה היה אירוע סגור למשפחה ולאורחים. אז אנחנו לא מתערבים. אבל ברגע שהאירוע פתוח ונמכרים כרטיסים - אין אירוע ללא אישור אלמא. זאת נקודה מאד משמעותית שעמדתי עליה כחומה בצורה מן היום הראשון."

ומה קורה כאשר חברה פרטית שוכרת את המקום לסוף שבוע סביב נושא מסוים שהיא משווקת?

"בדיוק כמו כל אירוע שמוכר כרטיסים. מה שקורה היום הוא שהחברה השוכרת מתאימה את עצמה להיצע האמנותי שיש לאלמא באותו מועד."   
  

נעם בן זאב (צילום: מירי שמיר)


 
"שברנו את חומת האליטה האשכנזית"
 
נחזור לעונה הבאה. בסדרת הקונצרטים יהיו גם אמנים מחו"ל?

"לא, השנה יהיו רק ישראלים."

יש סיבות מיוחדות?

"יכולתי לומר שלהביא אמן מחו"ל זה יקר ואז אין המשך, אבל זה לא בדיוק כך. יש ישראלים שמגיעים מחו"ל כמו הפסנתרן מתן פורת והכנר גיא בראונשטיין. הסיבה היא יותר עקרונית - החלום של לילי אלשטיין מייסדת המקום הוא קודם כל להביא ישראלים, ולהביא ישראלים מחו"ל, להחזיר ישראלים. כאלה הם גם חברי הפרויקט הקאמרי הישראלי. "

בוא ניגע לרגע בתכנים. מה למשל קורה עם מוזיקה חדישה?

"בדיוק מה שקורה במקומות אחרים. יש לזה מעט קהל, ואני חייב להכניס את זה לשיקולים שלי. כשהופיע כאן אנסמבל המאה ה-21 למשל, עמדתי על כך שהם יכניסו יצירה אחת לא חדישה. הם נענו לבקשתי ונגנו את 'אמנות הפוגה' של באך - לא יצירה קלה, ולמרות שמדובר בבאך באמת לא היה הרבה קהל. אבל לא רק מוזיקה חדישה היא בעייתית כאן. רסיטלים לפסנתר כן הולכים כאן לעומת רסיטלים של זמרים שאין להם קהל. רביעיות קאמריות, חשבתי על שיתוף פעולה עם הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה בתל אביב, והיו מגעים עם רז בנימיני המנהל המוזיקלי, אבל זה לא יוצא לפועל כי הקהל שלו הוא קהל הַארד-קוֹר לרביעיות מיתרים ומוזיקה קאמרית בכלל וכאן זה לא עובד. לעומת זאת כשהפרויקט הקאמרי העלה כאן את 'פיירו הסהרורי' של  שנברג, היה קהל. לא הרבה אבל היה." 

 כמי שעסק במשך שנים בלהגיד לאחרים מה לעשות אתה לא מאוכזב?

"ראשית אני כבר לא אומר, במקום להגיד לאחרים מה לעשות אני עושה. זה ראש אחר. האינסטינקט שלי כמורה, מבקר, כתב, עיתונאי ומוזיקאי הוא שאני רוצה שכולם ינגנו. אני לא רוצה להגיד לזה כן ולאחר לא. אבל למציאות יש דרישות משלה." 

פיזית אתה מגיע לאלמא בכל יום?

"כן כל יום, למעט בימים שאני מלמד במכללה האקדמית ספיר. הנסיעה לזיכרון מהבית אורכת בדיוק 60 דקות."

אתה גם כאן בכל המופעים?

"אנחנו שלושה שמתחלקים בתפקיד - המנהל הטכני, מנהלת המחלקה ואני. אבל בכל הקונצרטים הקלאסיים אני נמצא כי אני גם מציג אותם, אומר כמה מלים. כל שישי בערב אני במקום, ברסיטלים לעוגב בשבת בבוקר, אבל הקלאסי הוא בסופו של דבר אחוז קטן מכל מה שקורה באלמא. השבוע למשל היו שש הופעות במחלקה של ארבעה אנשים. יום ראשון היה שלום חנוך, שהיה כמובן מלא עד אפס מקום. בכל יום רביעי יש במה פתוחה, באות כל מיני להקות שהשכר שלהן הוא לינה בחדר, והקהל לא משלם כניסה. הרעיון הוא פעילות שתפעיל את הפאב, מוזיקה ישראלית, רוק, צעירים, להקות." 
 



שלום חנוך (צילום: ליאור כתר)


וגם אותם אתה בודק?

"כן, אבל אחרת. אני שומע הקלטות, רואה הופעות חיות שלהם ביוטיוב, מדבר איתם ורואה מה הם עשו. אחד האירועים המרגשים היה כשאירחנו כאן את ההצגה על אום כולת'ום של תיאטרון יפו. בצוות העובדים יש לא מעט שמגיעים מפוריידיס, השכנה של זיכרון. הם עזרו להפיץ את ההצגה ואלמא התמלאה בתושבי פוריידיס. זה היה מרגש מאד. לא רק שאלמא נמצאת פיזית מעל לעיירה שממוקמת למרגלות הכרמל, אלא זה שבאים ליהנות ממופע במקום שנחשב למעוז של האליטה האשכנזית. עוד חומה נשברה." 
 



אום כולת׳ום (צילום: רדי רובינשטיין)

"כל הסיכויים שנצליח"
 
 
איך נראה לוח ההכנות שלך, כמה זמן עובדים על עונה?

"שוב, תלוי על מה מדברים. את העונה הקלאסית אני חייב לסיים עד ינואר. מופעים של זמרים ישראלים ושל אמרגנים מקומיים נסגרים כשלושה חודשים מראש והחוברת הדו-חדשית צריכה להיות מוכנה חודש לפני שהיא מופצת."

אלמא היא אולם הקונצרטים היחיד בישראל שיש בו עוגב. אפשר לדבר על ההתאקלמות שלו?

"בהחלט. פעם בחודש בשבת בבוקר יש רסיטל לעוגב. מחירי הכרטיסים סבירים ויש קהל. חוץ מזה, בסדרה הרגילה בשני קונצרטים ווקאליים של אנסמבל זמרי קולגיום ושל האנסמבל הקולי הישראלי, העוגב יהיה חלק מהקונצרט בנגינה סולנית ובנגינה בתוך היצירות למקהלה." 
 


האנסמבל הקולי החדש (צילום: דורון עובד)


התחלתם עם פסטיבל "תמיד מוצרט" לפני שנה וחצי. יהיה המשך?


"בוודאי. זה מיזם שמנהל אותו בשם אלמא הפסנתרן ונגן הצ'מבלו צבי מניקר שעובד עם אריך פישר, מייסד ומנהל הקרן הגרמנית לקידום התרבות והציוויליזציה שמממנת את הפסטיבל. מניקר בוחר את האמנים ובונה את התכניות. השנה הפסטיבל יתקיים בין ה-25 ל-27 בינואר, סמוך ליום הולדתו של וולפגנג אמדאוס. במשך יומיים יתקיימו כאן לא פחות מ-29 אירועים, בהם האופרה 'אידוֹמֶנֵאוֹ', השירים המצחיקים  והמתגססים של מוצרט ועוד הרבה הפתעות.

"אתמול היתה לנו ישיבה על הפרטים, כי צריך כבר לטפל בלוגיסטיקה של האירוע. המלון צריך לדעת איך להתארגן לקראת זה. זה לא אירוע טבעי למלון, זה צוות שמנהל מלון ולא מנהל מופעים. יש הרבה נושאים שדורשים טיפול - שילוט, חניה, כסאות. יש צוות הפקה שיתמודד עם המיזם שמאד הצליח בפעם שעברה, ומילא את האולם בכל המופעים. כל הסיכויים שזה יצליח שוב."




נעם בן זאב (צילום: מירי שמיר)


עונה 2017-18 באלמא מרכז אמנויות ומלון יוקרה בזיכרון יעקב. לרכישת כרטיסים באתר המרכזאו בטל': 04-6300111