"אני די נפעם," אומר נעם שריף כמה דקות לאחר שיצא מאולם החזרות של התזמורת הקאמרית הישראלית שעבדה בהדרכת המנצח והחלילן אריאל צוקרמן על יצירתו של שריף "שיר השירים". התזמורת וצוקרמן יפתחו את העונה החדשה עם יצירתו של שריף בקונצרט חגיגי שיעלה החל מהיום, 11 בספטמבר, בכרמיאל, תל אביב וירושלים.

"את היצירה כתבתי מזמן", מוסיף שריף. "למעשה מי שהזמין אותה היה החלילן הנודע ג'יימס גולוויי, אבל הוא מעולם לא ניגן אותה. מאז נכתבה נרשמו ליצירה ארבעה ביצועים פומביים. הראשון שניגן אותה היה החלילן והמנצח אבנר בירון, וביו-טיוב ניתן למצוא ביצועים של שתי חלילניות."

וממה אתה נרגש הפעם?

"ראשית, אריאל צוקרמן מתעלה בנגינה על כל הביצועים ששמעתי בעבר. שנית, הוא עושה זאת תוך כדי ניצוח. אם אני נדרש להשוות בין מנצחים שמנגנים מן הפסנתר, או כשהם אוחזים כינור בידם, לחלילן שמנצח  - האתגר אצל האחרון הרבה יותר קשה. תחשוב אפילו על המימד הפיזי של תנועות היד המסמנות לנגנים. אתה נדרש למיומנות מיוחדת כשאתה עומד עם חליל לפני התזמורת, למעשה הפוך מן המקובל. אתה, המנצח, מפנה גב לנגנים וצריך לסמן כניסות, רגישויות וכל מה שמצפים ממנצח שיעשה כשהוא עובד עם תזמורת."


מאסטרו נעם שריף, צילום: נריטן טופצ'יו

ולעצם היצירה, כלומר "שיר השירים"?

"זה בדיוק העניין. זה קונצ'רטו לחליל ולתזמורת והוא מאוד ישראלי, למלוא רוחב היריעה. שלושת הפרקים מכסים שלושה טעמים, או מציירים חתך רוחב של סגנונות מוזיקליים בישראל. ביצירה יש רמזים למוזיקה יהודית שמוצאה מזרח אירופה, מוזיקה שמזכירה את שירי הלדינו ולבסוף נעימה מזרחית משהו בין החליל הבדווי למוזיקה הדרוזית. לא מדובר כאן בציטוט אלא בהטמעה של מוזיקה ישראלית אל תוך דפוס מערבי, הקונצ'רטו."
 
איך לדעתך הקהל עתיד לקבל את היצירה?

"נראה לי שהיצירה מדברת לכל אחד. ללא ספק, כל אחד בישראל. ואחרי מה ששמעתי בנגינתו של אריאל, אני משוכנע שקהל יאהב את מה שישמע."


"אני עקשן"
 
אריאל צוקרמן רואה בקונצרט הזה, הפותח את העונה החדשה - עונה שלישית שלו ומאז שעמדה התזמורת על סף סגירה - דוגמה מובהקת לדרך החשיבה שהצליחה להביא לתזמורת קהל חדש.

"כשגארי ברתיני הקים את התזמורת לפני 52 שנים, אחת ממטרותיו הייתה להביא לקהל מנה גדולה יותר של מוזיקה ישראלית לצד רפרטואר קלאסי", אומר צוקרמן. "את הרוח הזאת תוכל למצוא אם תעיין בהיצע של התזמורת לעונה הנוכחית."

צוקרמן החל לנהל את התזמורת ערב משבר כלכלי שהיה אמור להביא לסיום פעילותה, הכרעה נחרצת של בית המשפט המחוזי בתל אביב ובהמשך גם של בית המשפט העליון, קבעה שהתזמורת תמשיך לפעול. נכון לרגע זה, ההחלטה הייתה נכונה. התזמורת מתפקדת, יש לה קהל חדש ונגנים חדשים ועד נגיע לזה. בינתיים נתמקד בצוקרמן.

מה היה הדחף שלך להיכנס לא סתם לנהל תזמורת, אלא תזמורת במצב של משבר?

"אתה כמובן לא הראשון ששואל את השאלה הזאת. רבים דברו איתי על להכניס ראש בריא למיטה חולה. אבל אני עקשן בעניין הזה. אחרי הרבה שנים בחוץ לארץ ואני כמובן ממשיך לעבוד שם."


אריאל צוקרמן (צילום: מקסים ריידר)
 
למרבה המזל...

"בהחלט. אבל בכל זאת, מעבר לניצוח עצמו, החלה לקנן תחושה של ניצוח שיהיה גם בעל משמעות. העשייה בארץ, התחושה שאני מקדם משהו בנוף התרבות הישראלי - היא בשבילי משמעותית. לבוא וליצור כאן עם כוחות היצירה החזקים והרבים שיש כאן - זה בהחלט אתגר שרציתי להתמודד איתו. אלה הביאו אותי בחזרה לפה."

בוא וננסה להיות יותר ספציפיים: הנוף שאתה מדבר עליו כולל תזמורות שגודלן כגודל התזמורת הקאמרית, כמו קאמרטה ירושלים, סימפונט רעננה והסינפונייטה ישראלית. כולן תזמורות שמספר הנגנים בהן משיק ל-30. ישנן גם תזמורות קטנות יותר. בנוף הזה היכן אתה רואה את התזמורת הקאמרית הישראלית?

"אני לא רוצה להיכנס להשוואות או לתחרות. מה שאני רואה כנקודה מרכזית בעשייה של התזמורת הקאמרית הוא 'אנרגית הביצוע', שמשמעותה בעיניי היא התזמורת, קבוצת נגנים ללא אגו שהדבר היחיד שמדריך את כולם הוא העברת האנרגיה הכתובה, בפרטיטורה שהיא כידוע התנ"ך שלנו המוזיקאים, אל הבמה ומשם אל הקהל. זוהי המטרה שאני רואה לנגד עיניי."

ואיך משיגים את המטרה הזאת?

"עבודה קשה מאוד בחזרות והרבה מוטיבציה. האנרגיה הזאת קירבה את הקהל אלינו. יש באותה אנרגיה מימד של בלתי אמצעיות ואני מאמין שיש קהל למוזיקה שאנחנו מנגנים. במקביל, ומאחר שיש קהל, אני מנסה להרחיב את נוכחות המוזיקה הישראלית בתכניות. צעד שהוא בהחלט ברוחו של גארי ברתיני. עניין נוסף הוא הבאת ישראלים מחו"ל. אנחנו מגייסים צעירים שמצליחים ברחבי העולם ורוצים לחזור. ידוע שהם ניסו כאן את מזלם ומתוקף הנסיבות עזבו. כל אחד יודע שקשה כאן ושאין מספיק עבודה לכולם. אבל ברגע שאתה מציע הזדמנות לעשייה כאן, למרות שהתמורה הכספית רחוקה ממה שמקובל בארצות אחרות, אנשים באים ומצטרפים."

כמה נגנים חדשים יש כיום בתזמורת?

"קרוב ל-80 אחוז מתוך כלל נגני התזמורת הם חדשים."

ואיך זה עובד ביומיום, בימים שהקהל לא רואה? יש עבודה בקבוצות השונות של הנגנים עבודה של התזמורת כולה? כשאתה נמצא בחו"ל, האם יש מנצח בית שדואג לשמר את האיכויות?

"התזמורת עובדת גם בהיעדרי. כולם יודעים שצריך לעבוד מכל סיבה ולרבות התקציב או התקצוב שהוא רחוק מלהשביע. מנצח בית כרגע אין לנו, אנחנו מחפשים. אבל ברור לי ולנגנים שכל קונצרט ללא יוצא מן הכלל, קונצרט שמנוגן במרכז או בפריפריה, קונצרט ילדים או בתי ספר, קונצרטים בסדרות היותר קלילות שלנו, כולם חייבים להיות מבוצעים בצורה הטובה והשלמה ביותר."


התזמורת הקאמרית הישראלית (צילום: איל הירש)

"אנחנו נותנים 200 אחוז"

את הדחף להמשיך בפעילות צוקרמן משמר בקרב הנגנים באמצעות התפיסה שמטרת התזמורת היא לבצע "שימור אהבה למוזיקה. אנחנו נותנים 200 אחוז, ואז יש סיכוי שהמצב ישתפר, זה מוכיח את עצמו. כעת בתחילת העונה יש יותר קהל, יש קהל צעיר יותר והרבה מוזיקאים שרוצים לעבוד עם התזמורת."
 
איך תיראה התכנית שהקאמרית תציע לקהל? אני מניח שהמודל של מרדכי רכטמן, המעבד עבור הקאמרטה יצירות רומנטיות גדולות ומצמצמם אותן לממדי התזמורת הקטנה, הוא לא מה שאתה תלך עליו?

"ראשית, יש המון יצירות שכתובות לתזמורת בגודל כזה, וזה כולל כמובן למעשה את כל הסימפוניות והקונצ'רטות של בטהובן ובוודאי של קודמיו. ממדי התזמורת הקאמרית הישראלית זהים לממדי התזמורות שעמדו לרשות בטהובן בהשמעת הארואיקה. מצד שני, אני לא אתנגד שהתזמורת תנגן רפרטואר רומנטי כמו יצירות של שומאן ושל ברהמס, שכן הולמות גם תזמורות קטנות יותר. הגישה הקלאסית לחומרים רומנטיים יכולה להניב ביצוע חדש, חד וחריף יותר. יש בגישה הזאת הרבה יתרונות, כמו חשיפה של יסודות פיליגרניים (איכויות של תחרה קישוטית ירידה לפרטים זעירים, י"ש) ובעיקר הרבה עוצמה."

נראה שהסיכוי של התזמורת להגדיל את נתח ההקצה הציבורית הוא על ידי הגדלת נוכחותה בפריפריה, ובמקביל אולי שילוב של מוזיקה לוקאלית ים תיכונית ברפרטואר. מדבר אליך?

"אני לא פוסל שום דבר. אני לא שייך לאלה שאומרים נעשה רק מוצרט והיידן. מוזיקה היא מוזיקה. הקריטריון היחיד הוא איכות. אם הצעה כזאת או אחרת עברה את מבחן האיכות ואחר כך מנוגנת באותה רמה שאנחנו שואפים אליה בכל יצירה, אז למה לא? זה בדיוק מה שאנחנו עושים - משלבים לאט לאט עוד ועוד מוזיקה ישראלית חדשה. גם אצל הקהל שלנו רווחת בעיקר שמרנות ואותה צריך מדי פעם לנער, כמו שאנחנו עושים עכשיו: באותה תכנית רקוויאם של מוצרט והיצירה של נעם שריף, יצירה מעולה שמיטיבה לשקף את תמונת המוזיקה בישראל. וזה מרגש."


אריאל צוקרמן (צילום: אנתוני הופמן)

המטרה: השקעה בדור הצעיר

מה צריך לדעתך להיות היחס בין המוזיקה המוכרת והמוזיקה החדשה או הפחות מוכרת?

"לא אדבר על יחס מספרי אלא על יחס אינטואיטיבי. בשנה שעברה עשינו יותר. השנה נעשה פחות אבל זה כל לא נובע ממדיניות נוקשה אלא מאינטואיציה."

וכאשר אתה משווה את הנעשה פה למה שקורה בחו"ל?

"תלוי איפה. יש תזמורות שבפירוש מפחדות, הן מציבות רף למודרני היכן שהוא בשלהי המאה ה-19. לעומתן תזמורות בגרמניה ובאירופה בכלל הרבה יותר פתוחות למוזיקה חדישה. בגיאורגיה, שם אני מבקר תדירות, יש נכונות של הקהל לקבל כל דבר חדש כאשר הוא של מלחין משלהם. במזרח הרחוק ישנה פתיחות וכעת אני שב מאוסטרליה, מניצוח על שתי יצירות חדשות שהוזמנו על התזמורות שעליהן ניצחתי והקהל קיבל אותן היטב. אני שואף לעשות בדיוק את הדברים האלה. אתה יודע, גם ליצירות יש מערכות של יחסי ציבור, ואז לעתים אתה נתקל ביצירה לא מוכרת יפהפייה, יצירת מופת שאיש לא דאג לחשוף אותה לציבור. כאלה אני מחפש כיום."

יש לך בראש תמונה של עונה אידיאלית?

"זה חוזר לעניין האינטואיציה. אנחנו פותחים עם מוצרט ושריף כאמור, בהמשך מוצרט, הגראן פרטיטה ויצירות של קרל פיליפ עמנואל באך שאינן מוכרות. אחר כך האופרה "דון ג'ובני" בגרסה מבוימת במלואה. אחר כך נביא את הפסנתרן המצוין לוקס וונדריק, זוכה תחרות המלכה אליזבט. הוא ינגן שני קונצ'רטות של מנדלסון והתזמורת תחתום בנגינת סימפוניה של מנדלסון 'הסקוטית' אבל בראשית הקונצרט יצירה של בטי אוליברו ובראשית החלק השני יצירה של מיודענו יוסף ברדנשווילי. המוזיקה הישראלית מובילה אל המוזיקה הקלאסית. זה מה שאני אוהב לעשות וזה הולם את עונת 2017."   


דניאלה סקורקה (צילום: פיליפ דלבל)

הזכרת מקודם את מגוון היצירות שהתזמורת עושה. מכל אלה, מה נראה לך חשוב במיוחד?

"לצד העשייה בסדרות, שהן הדגל והפרופיל של התזמורת, ההשקעה בדור הצעיר בטיפוח קונצרטי הילדים זה הדבר החשוב. מוזיקאים חדשים, מאזינים חדשים. אלו המטרות. הימים שבהם אריה ורדי והתזמורת הקאמרית הישראלית היו המודל האולטימטיבי לקונצרטים נכונים ושלמים לילדים - לשם הייתי רוצה לחזור ואני מדבר מניסיון אישי. כך אני התחלתי. כשהייתי בן 15 הופעתי לראשונה כסולן יחד עם החלילנית ברכה קול, בקונצרט שבו הגיש אריה ורדי מבחר מיצירות טֶלֶמַן לקהל. תחשוב על זה, התזמורת ניגנה טלמן ובתוך יומיים שבנו וניגנו את היצירות שש פעמים. לשם אני רוצה לחזור."

הקונצרט החגיגי של התזמורת הקאמרית הישראלית, בניצוחו של אריאל צוקרמן יתקיים הערב, יום שני, 11 בספטמבר 2017, בשעה 20:30 בהיכל התרבות בכרמיאל. ב-13-12 בספטמבר הוא ייערך במוזיאון תל אביב וב-18 בספטמבר באולם ימק"א בירושלים. רכישת כרטיסים בטלפון: 03-5188845, או באתר התזמורת הקאמרית הישראלית

רכישת כרטיסים