מוזיקה - תל אביב חוזרת לאודסה במוזיאון א"י

שיחה עם יעל ציטרון-ביאגון, אחת מהמנהלות האמנותיות של פסטיבל אודסה-תל אביב, על שורשיה היהודיים של עיר האורות באודסה

"ברגע מסוים בהיסטוריה הייתה אודסה אבן שואבת לקהילה יהודית אינטלקטואלית, שהייתה בדיוק בתקופת המעבר בין השטייטל לבין העולם האינטלקטואלי הרחב. ביאליק, ז'בוטינסקי, טשרניחובסקי, אחד העם, הרשימה היא אינסופית", מספרת יעל ציטרון-ביאגון, המנהלת האמנותית - יחד עם אלקס ריף - של פסטיבל אודסה-תל אביב, אירוע תרבות ישראלית עכשווית בהשראת אודסה ההיסטורית, שיתקיים הערב, 14 בספטמבר, באגפיו ואזוריו השונים של מוזיאון ארץ ישראל בין השעות 24:00-19:00.

כולם עברו באודסה

סופרים, משוררים, פילוסופים, פושעים, מהפכנים, ושמרנים חיו ויצרו באודסה ההיסטורית, והעשייה שלהם היוותה את המעבדה שבה נולדה תל אביב, בהשראת הרוח האודסאית.

יוצרים ישראלים ותל אביביים מהשורה הראשונה הוזמנו להגיב להנחת היסוד הזו ויצרו פסיפס של אירועי מוזיקה, מחול, אמנות פלסטית, צילום וידאו, תיאטרון, הרצאות, מופעי פרפורמנס ותהלוכות שמאופיינים בפיצוחים אמנותיים מרתקים לדיאלוג התרבותי הזה.

"כולם עברו באודסה ברגע הזה", מספרת ציטרון-ביאגון. "זו הייתה קרקע פורייה ליהודים שהגיעו מהעיירות הרחוקות יותר באזורי אוקראינה, רוסיה, פולין וכולי, שכולם הגיעו לשם, כי הייתה שם איזו בעירה של קידמה, והמעבר מהיהדות המסורתית למרחב אינטלקטואלי שבתוכו התעוררה המחשבה הציונית והמחשבה על תרבות עברית, והעובדה שרבים מאוד מהם עלו על סירה והגיעו לארץ, לתל אביב, והיו מהאנשים שבנו אותה - באופנים מסוימים גם בדמותה של אודסה - זה מצבור ענק של אינפורמציה והשראה.

"אז הזמנו אמנים בני ימינו מהארץ ומתל אביב להגיב לתנועה הזו, או להתעוררות הזו. הרעיון היה להזמין אלינו אמנים, בין אם יוצאי ברית המועצות לשעבר ובין אם לא, למצוא משהו בגרעין הגנטי הזה של אודסה, אם זה סיפורים, אנשים, מקומות, מנהגים - כל דבר בעיר הזאת, שעולה על גדותיה באינפורמציה שקשורה בתרבות העברית, בשפה העברית, בתנועה הציונית, בארכיטקטורה התל אביבית, בשירה העברית, ולשאול את עצמם, כאמנים, איך זה מתקשר למי שהם היום, כאן, עכשיו, בתל אביב."

פסטיבל אודסה-תל אביב (יח"צ)

הגוונים של הקהילה האודיסאית

את החיבור האודסאי-תל אביבי ממחיש בצורה מוצלחת גם הסרטון הבא שיצרו אנשי הפסטיבל, המדגים עד כמה מה שהיה הוא גם מה שהווה.

תני לי דוגמה לתגובות כאלה של אמנים דרך העשייה האמנותית שתבוא לידי ביטוי הערב בפסטיבל.

"אחת מההפקות שיש לנו, בשיתוף עם מוסד שנקרא בית לעברית, זה פרויקט בשם 'הכיתה החיה' שיצרו יעל גולן וארי טפרברג, שהוא למעשה אולפן לדוברי עברית, משהו שבין פרפורמנס לחוויה אינטראקטיבית שבה משחזרים את הפעולה של החייאת השפה העברית, בהשראת העובדה שבאודסה היו כמה מחוגי הבית הראשונים לתרגול העברית. זה היה בדיוק הרגע בהיסטוריה שבו התחילו להשתמש בעברית כשפת חול, ששימשה לספרות ולשיח. ביצירה הזו הם מזמינים את הקהל, שנמצא שם ככיתה, לשורה של תרגילים תיאטרליים אינטראקטיביים של 'גילוי וכיסוי בשפה', כמו שהגדיר את זה ביאליק.

"יש את המופע 'אודסה תחתית' בהשתתפות עמיר לב, ערן צור, שלמה גרוניך, קוסטה קפלן, הילה רוח, אלה דניאל ואמנים נוספים, שבו זוכים משוררים כמו ביאליק, טשרניחובסקי, ז'בוטינסקי, ומשוררים פחות מוכרים, שעברו גם הם באודסה, לביצוע מחודש ועיבודים מחודשים של שירים שלהם, יחד עם שירים שהם קצת יותר מהסמטאות של אודסה.

"באודסה היו לא מעט ארגוני מאפיה, שבחלקם הגדול היו יהודיים. אז יש המון שירי פשע אודסאים, והרעיון הוא לשלב אמנים מהשורה הראשונה עם משוררים שונים, כדי לתת טעימה מרוח הכתיבה שהייתה שם. יש גם את הפרויקט 'סונקה יד הזהב', שהוא מחזור של שירים שכתב המשורר יולי ורשבסקי בהשראת סונקה יד הזהב, שהייתה אחת הפושעות הכי מפורסמות באודסה ובעולם."

ערן-צור-שרון-דרעי.jpg

ערן צור, משתתף בפסטיבל (צילום: שרון דרעי)

יהודייה?

"יהודייה, שודדת וגנבת שעשתה פשעים מטורפים, התחזתה לאנשים, שדדה, דמות מטורפת שנשלחה גם לכלא בחור במזרח רוסיה, ויש לנו אמן בשם ארז דסקל שמבצע את השירים כמו מין אמן רחוב, ויוצר שיר הלל לשודדת הזאת, היהודייה.

"עוד דוגמה לאירועי הפסטיבל הוא 'שרה הכלה מאודסה', מחזה אינטראקטיבי של יוצרת בשם אלכסנדה מנדלבום שפנתה אלינו עם רעיון לכתוב מחזה על דמותה של שרה, הכלה הנצחית מאודסה. דמות על זמנית שנמצאת מראשית רעיון הציונות בערבות אוקראינה, ועד לישראל של שנות האלפיים, והרעיון הוא שאת המחזה הזה, על כל התרחשויותיו, הקהל קורא ביחד, בקבוצות, ומבצע בעצמו. מגיעים לשולחן עם מזוודה, פותחים את המזוודה, וההצגה מתחילה. כל אחד מקבל טקסט, ומקימים אותה לתחייה באמצעות הקריאה המשותפת. זה פרויקט ראשון מסוגו בארץ שנוצר על ידי מישהי שאין לה שום רקע בתיאטרון, ובאה עם הרעיון המדהים הזה ועם עוצמה הפקתית מטורפת."

שרה הכלה מאודסה (צילום: אלכסנדרה מנדלבום)

מה זה "מצעד ה-14 בספטמבר"?

"מעצבת צעירה בשם סופיה רייז, ישראלית עם היסטוריה רוסית, שעיצבה קולקציה בהשראה סובייטית, אבל עם איזה חוש הומור אירוני כלפי סמלים, צבעים, מסורת, ובעצם חשבנו איך עושים תצוגה של הקולקציה הזאת ברוח קצת יותר משועשעת מתצוגת אופנה רגילה, אז עלה הרעיון לעשות מצעד אופנה, עם מתופפת וקבוצה של שמונה דוגמנים ודוגמניות שצועדים, כמו במצעד צבאי, ברחבי הפסטיבל, ומדגמנים, כך את יצירות האופנה האלה.

"עוד עבודה שכדאי לציין היא פרויקט שנקרא 'שירת המעלות' שיצרה המוזיקאית ואמנית הסאונד יפעת זיו, מהאחיות לוז יחד עם אמן הווידאו יואב רונת. השניים לוקחים את הפלנטריום והופכים אותו להיכל תפילה אלטרנטיבי בהשראת פנחס מינקובסקי, אני חושבת שהוא החזן המפורסם ביותר בעולם, שהיה החזן הראשי בבית הכנסת המרכזי באודסה. הוא הלחין את 'שיר המעלות' והם לקחו את ההשראה, גם של בית הכנסת האודסאי וגם של החומר המוזיקלי עצמו, ויצרו מחזור תפילה עכשווי שעוסק בכמיהה. 'שיר המעלות' עצמו עוסק ברעיון של שיבת ציון, אז הם לקחו את זה לשאלה על הכמיהה לנוע לאן שהוא, ועשו עבודת סאונד ווידאו שעוטפת את הצופה ב-180 מעלות של סאונד ווידאו ומזמינה אותו לחוויית תפילה אישית בפלנטריום."

מצעד ה-14 בספטמבר (צילום: נדב אריאל)

שתי ערים רב-תרבותיות

אלה רק דוגמאות מעטות לאירועים ולמופעים הייחודיים הרבים המצפים הערב לקהל, ביניהם גם תערוכת "אודסה תל אביב", "אודסה בלוז" המפגיש בין שירי משוררים למוזיקה חדשה, "אודסה ואני" המביא שתי קבוצות תיאטרון פלייבק בעברית וברוסית להקים לתחייה את רוחה של אודסה בתוך הקונטקסט הישראלי, והרצאות קצרות "בין סמטאות אודסה לדרום תל אביב" הנוגעות בנושאים כמו 100 שנה למותו של מנדלי מוכר ספרים, הקולנוע היידי באודסה ועוד.

מתוך תערוכת אודסה תל אביב, אנג'ליקה שר

עכשיו, כשהכל נשמע כל כך מובן מאליו, ואפשר לשאול "איך לא עשו את זה קודם", מי, בעצם, עומד מאחורי הפסטיבל הזה?

"בתקופת המחאה החברתית ובהשראתה, באזור 2011, נולד הארגון 'דור אחד וחצי', ארגון של יוצאי ברית המועצות שמטרתו לנסות ולהכניס לשיח החברתי סוגיות חברתיות וכלכליות של עולים ויוצאי ברית המועצות. מתוך 'דור אחד וחצי' קמה כמה שנים מאוחר יותר 'הבריגדה התרבותית', גוף של יזמות תרבותית שמובילים אותו אלקס ריף וברי רוזנברג, שהדגש שלו הוא על הטמעת והכרת התרבות של יוצאי ברית המועצות, גם ההיסטורית וגם העכשווית, והכנסתה לתוך התרבות הישראלית העכשווית.

"ב'בריגדה' שותפים היום הרבה אנשים ממיקומים שונים, שעשו כבר פרויקטים עם הצלחות מסחררות, והם עומדים מאחורי הפסטיבל, יחד עם עמותת שחרית, קרן שוסטרמן, קרן ג'נסיס, מוזיאון ארץ ישראל, עיריית תל אביב ובית לעברית בראשון לציון.

אודסה ואני (יח"צ)

"אני מגיעה מתחום התיאטרון, הבימוי והניהול האמנותי, והצטרפתי לדבר הזה על תקן מנהלת אמנותית, יחד עם אלקס ריף, שבעצם אמרה, 'חזרנו ממשלחת מטיול באודסה, ראינו ושמענו שם דברים מדהימים, ואנחנו רוצים לעשות פסטיבל שעוסק בקשר בין אודסה ההיסטורית והעכשווית, לבין תל אביב של היום'.

"בכל סיור שתעשי בתל אביב, כמעט שלא תוכלי שלא להיתקל ברחוב על שם מישהו שהיה באודסה, מביאליק ועד לילינבלום. הארכיטקט מגידוביץ', שהיה המהנדס הראשי הראשון של תל אביב, ובנה למשל את בית הכנסת הגדול בתל אביב ועוד מבנים רבים בעיר, הוא מאודסה. את העדלאידע המפורסמת של תל אביב יצר ברוך אגדתי, שגם הגיע מאודסה, ויש גם עבודת מחול מאוד-מאוד יפה של אנסמבל כעת בהשראתו בפסטיבל.

"אודסה היא עיר נמל ותל אביב היא עיר שנבנתה על ים. הפנטזיה של האודסאים, עוד כשהם היו באודסה, הייתה שבישראל תהיה עיר כזאת שבנויה על הים ופתוחה לעולם, והרוח הזו הגיעה לכאן איתם. אודסה הייתה גם רב-תרבותית. היו בה הרבה לאומים בגלל שהיא הייתה עיר נמל חופשית, ומשהו באיכות הזאת של חופש ושל מגוון מאוד קשור בתל אביב."

יעל ציטרון ביאגון (תמונת יחסי ציבור)

פסטיבל "אודסה-תל אביב" יתקיים הערב, 14 בספטמבר 2017, בין השעות 24:00,19:00 במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב. כרטיסים: 70 ₪, סטודנטים 55 ₪, למחזיקי דיגיתל 45 ₪. פרטים נוספים ורכישת כרטיסים באתר המוזיאון