ביום שלישי, כמסורת החדשה בפסטיבל אבו גוש, יתכנסו אוהבי צליל האקורדיון בחמישה מוקדים במרומי הגבעה של כנסיית סן ג'וזף, קריית יערים להאזין לבכירי נגני הכלי שיבצעו מוזיקות שונות - משירי הנוער ועד צלילי הטנגו של ארגנטינה - מסע עולמי ברדיוס מצומצם וזמין מול נופה המשתנה תדיר של ירושלים. על תכני היום הזה מופקד מוטקה שלף, המנהל המוזיקלי של חגיגת האקורדיונים ואירועי השירה בציבור בפסטיבל.

למחרת ביום רביעי יחל הפסטיבל הווקאלי 'הרבה קולות', שעל פתיחתו מופקדת המקהלה הקאמרית שטוטגרט, שהקים המנצח פרידר ברניוס הממשיך להוביל אותה כבר שנים רבות. שוחחתי גם איתו קצרות בין חזרות על קונצרטים מקהלתיים בצפון פולין, משם יגיע לישראל בתחילת השבוע. 
 
"לימדנו את הקהל לשיר"
 
מוטקה, איך נולד החיבור בינך לבין פסטיבל אבו גוש?

"אני עוסק במוזיקה הרבה שנים. שרתי במקהלת רינת הנודעת שעליה ניצח גארי ברתיני ושרתי בחבורת רננים שבה היו קבוצה של זמרי המקהלה. (חבורת רננים קנתה לעצמו מקום של קבע בתולדות התרבות בישראל לאחר ששרו את "בוקר בא לעבודה" במערכון המפורסם של שייקה אופיר ורבקה מיכאלי 'יופי נחמה'  י"ש). בשנים האחרונות אני מעורב בהנהלה של פסטיבל אבו גוש ובהנהלת הזמריה ועמותת הנבל, שם אני משמש כיו"ר ועדת הכספים, ועוסק בפעילות מסודרת שענייניה שימור הזמר העברי. וכל הפעילות האלה הן במסגרת הפנסיה שלי כלומר כל העיסוקים האלה הם מעשי התנדבות."

וכל הפעילות הווקאלית הזאת מתחברת לניהול האמנותי של פסטיבל האקורדיונים באבו גוש?

"כידוע לך, הפעילות בפסטיבל אבו גוש מתקיימת בשני אולמות - במרכז הכפר ובכנסיית סן ג'וזף (קריית יערים) וישנה פעילות מחוץ לכנסיה בחמישה מוקדים: בצל העצים, בפינת ירושלים, בפינה המערבית, בפינת הזיתים ובפַּטיוֹ, שנמצא מול הכניסה הראשי לכנסיה. אני אחראי על פינת הפטיו שבה מופיעות שש חבורות זמר פעמיים באותו יום. אני מכיר היטב את הפעילות הזו, שנמשכת כבר 12 שנים, וכמוזיקאי וכמנצח ואני גם מזמין אותה."

מבחינת הקהל זו פעילות פסיבית. כלומר הוא בא רק להאזין לחבורות הזמר ולמוזיקאים שמנגנים במרחב שמחוץ לכנסיה.

"היום זה אכן כך, אבל פני הדברים היו שונים כשהתחלנו. הרעיון המקורי היה שהקהל ישיר, חילקנו תווים ולימדנו את הקהל לשיר קאנונים וכּורַלים בשיטות המקובלות שמנסות לקרב קהל לעשיית מוזיקה - למשל 'שתילת' זמרים חברי מקהלה בשורות הקהל שאינו מיומן. אבל הפעילות הזאת דעכה. מספר האנשים שהגיעו לפסטיבל ורצו ללמוד לשיר בקולות הלך והצטמצם."

ובכל זאת פעילות הפטיו ממשיכה להתקיים, עם מנצחים שונים. 

"הפינה היחידה ששרדה הייתה פינת הזמר העברי. הקהל מקבל את מילות השירים שמושרים ובדרך כלל זה מתארגן לפי יוצרים: משוררים, מלחינים וכו'. התחלנו עם מרדכי זעירא, ואחר כך שירי חיים נחמן ביאליק, וילנסקי, סשה ארגוב, נחצ'ה היימן, יורם טהר-לב ועוד.

התכנון הזה נמשך גם השנה?

"כן השנה אנחנו מייחדים את הזמר העברי לשירי לדינו שתורגמו לעברית מתוך האנתולוגיה הגדולה של יצחק לוי המפורסם."



מוטקה שלף (תמונה באדיבות מוטקה שלף)


אהבה גדולה לאקורדיונים

מתי נולד הרעיון לפתוח את הפסטיבל ביום שכולו אקורדיונים?  

"מתוך העבודה המשותפת שלי עם גרשון כהן, המנהל המוזיקלי של הפסטיבל, החלטנו להעלות את העניין באקורדיונים. הכלי הזה שינה את מעמדו מכלי עממי בלבד לכלי אמנותי. עשינו במשך שנתיים ניסוי בממדים קטנים ב'יד השמונה', הסמוכה ולאחר שהניסיון הצליח, העברנו אותו לאבו גוש, לפני יותר משלוש שנים.

"אני בוגר המדרשה למורים למוזיקה וניגנתי באופן מקצועי באבוב ובכינור אבל האקורדיון ליווה אותי במשך שנים, עוד מימי תנועות הנוער ובהמשך בהופעות של  חבורות זמר, ריקודי עם ועוד. אני חייב חלק גדול מהידע שלי לדובי זלצר, שהיה המלחין של להקת הנח"ל והטיל עלי להכין את הלהקה לביצוע של שירים שלו שנחשבו קשים, כמו 'שירי לי כי טוב הזמר' ושירים שבחלקם הגדול אינם מוכרים היום. הוא מינה אותי לעבוד עם הכלי, ובעקבות זאת יצאתי עם האקורדיון לכנסי הווי בנח"ל. הגעתי עם האקורדיון מהיאחזות להיאחזות בפינות מרוחקות של הארץ. זה הקשר שלי לכלי.

"יום האקורדיונים נולד מחיבור של האהבה לכלי, הניסיון המוצלח שהיה לנו, והפופולאריות העולה שלו, בעיקר לאחר גלי העלייה הגדולים מברית המועצות שהביאו איתם הרבה נגנים. החלטנו לתת להם ביטוי באבו גוש במתכונת של הפעילות שמתקיימת מחוץ לכנסיה. זה גם מתאים לחול המועד שבו הרבה משפחות יוצאות לטייל."

מה קורה במהלך היום הזה?

"פעם בשנה אנחנו מזמנים לשם את הבולטים והטובים בנגני האקורדיון וממקמים אותם בחמשה מוקדים. כל וירטואוז כזה  מגיע בדרך כלל עם אנסמבל קטן משלו - נגן גיטרה, נגן קלידים ונגן בס, והם מפליאים בנגינתם."

איך אתה בוחר תכנית ליום כזה?

"אני פונה לנגנים עצמם שיציעו הצעות. תהליך הבחירה הוא שילוב של קטעים של אותם אמנים ביו-טיוב ואז אני משוחח עם כל אחד מהם. מתוך ההיצע שלהם נבנית התכנית."
 
מי האמנים שמדובר בהם?  

"עוזי רוזנבלט, יוסי גרושקה, אמיל אייבינדר."
 
אייבינדר מייצג כבר את האקורדיון שנלמד באקדמיה.

"נכון. יותר מזה, בזכותו נפתחה המחלקה למוזיקה עממית באקדמיה בירושלים." 
 

אנחנו מדברים על הרכבים אינסטרומנטליים ללא זמרים?

"כן. זה היום היחיד בפסטיבל שכל האמנים המשתתפים הם אינסטרומנטליסטים." 
 


אמיל אייבינדר (צילום: שלמה סרי)



ילד פלא
 
בעבר היו כבר ניסיונות של פסטיבלי אקורדיונים ומפוחיות פה בבאר שבע אבל הם לא החזיקו מעמד.

"לא כפסטיבלים, אבל בבאר שבע פועלות עד היום שתי תזמורות של נגני אקורדיונים - תזמורת של צעירים ותזמורת של בוגרים. שני ההרכבים האלה הופיעו אצלנו בעבר. הרכבים של יותר מ-25 צעירות וצעירים שמנגנים את כל הרפרטואר - מיצירות קלאסיות ועד למוזיקה הדרום אמריקנית. בהחלט מרשימים."

אני זוכר שיצרני האקורדיונים הנודעים היו מגרמניה ומאיטליה. השתנה משהו בתחום ?
"לא. אלו אותם האקורדיונים מתוצרת 'הונר' ו'סקנדלי'. יש גם חברה אחת מארה"ב ויש בארץ גם אקורדיון מסין, כבד יותר מהאחרים.  נגנים מקצועיים מוסרים את הכלים שלהם לטיפול ואחזקה למתקנים באיטליה, שהיא המובילה." 
 



פסטיבל האקורדיונים (צילום: אמנון מהללאל)



מה לגבי עיבודים של יצירות לכלי?

"זה שונה מנגן לנגן. יש כמובן מי שמנגנים הכל בעל פה ויש מקצוענים שעדיין מנגנים עם התווים לפניהם. הכל משתנה לפי רמת הנגן. שירים של סשה ארגוב הם תמיד מבחן. הוא כתב לפסנתר ובחלוקה שבין המקלדת של יד ימין לבסים ביד שמאל, יש כמובן קיצורי דרך כי לא את הכל ניתן לבצע. הווירטואוזים מחוללים נפלאות." 
 
אחרי שלוש שנים אפשר לדבר כבר על הקהל שמגיע ליום האקורדיונים באבו גוש?

"לחלק מן הנגנים יש מעריצים, גרוּפּיס, שבאים למופעים שלהם בכל מקום. הקהל האחר הוא קהל של חגים. משפחות שיוצאות לבלות עם הילדים. זה בסך הכל בילוי עשיר, כולם נעים בין המוקדים השונים, שומעים קצת מוזיקה יוונית, דרום-אמריקנית, בלקנית, זמר עברי, קלאסי. מגוון. המוזיקה עצמה ברמות שונות. מי שמתמודד עם המוזיקה של אסטור פיאצולה למשל חייב להיות נגן מעולה. לנגן את 'אל גינת אגוז' גם אני יודע, אבל ליצירות המורכבות צריך וירטואוזים, כמו בכל כלי.

"בין המופיעים ישנו ילד מדהים בן 13 ושמו אורי אופק. הילד הזה מנגן בעמידה את הטוקטה והפוגה ברה מינור של באך שנכתבה לעוגב, לא מסתכל על האצבעות והנגינה שלו היא פשוט דבר שלא יאמן. אנשים מקשיבים, חושבים שיש כאן פעלול ולא מאמינים שהוא מחולל את הפלא הזה באצבעותיו. האתגרים שלהם הם פתיחות לאופרות שמעובדות לאקורדיון וכמובן באך שכרגע הזכרתי." 
 



אחרי כל השנים, אתה עדיין נהנה?

"נראה לי שאני רק נהנה יותר משנה לשנה. לראות את כל הכישרונות האלה באותו קמפוס זו חוויה שרק מתעצמת עם הזמן. אנחנו רוצים כמובן גם לשפר ולהשתפר משנה לשנה, וזו שמחה גדולה לגלות כישרון חדש שעדיין לא שמענו עליו. " 
 

פרידר ברניוס, גרמניה (תמונת יחסי ציבור)


בצמרת המקהלות העולמית
 
המוניטין של המקהלה הקאמרית שטוטגרט מתבסס לא רק על ההזמנות להופיע בכנסים של הפורום הנכבד ב"סימפוזיון העולמי למוזיקה מקהלתית" כבר בשלהי שנות ה-80 של המאה שעברה, אלא גם ואולי בעיקר בזכות כ-70 תקליטורים בחברות כמו EMI, אורפיאו, סוני וקארוס, שזיכו את חברי המקהלה בפרסים שאישרו בכל פעם מחדש את מיקומה בצמרת המקהלות העולמית.

המקהלה הופיעה בכל פסטיבלי המוזיקה החשובים באירופה, והוזמנה להופעות בארה"ב, קנדה, ישראל, אוסטרליה ודרום מזרח אסיה. חברי המקהלה הם זמרים מקצועיים המשתתפים בכעשרה מיזמים מוזיקליים מדי שנה, בתכניות הכוללות יצירות ל-16 סולנים, ביצירות בארוק שחוברו לאנסמבלים קטנים כמו גם ליצירות אורטוריות גדולות שכוללות פרקי מקהלה שנועדו ל-60 זמרים.

למעשה כל זמרי המקהלה למדו, הודרכו ועמדו במבחן כזמרים סולנים וכך יצרו איכות שמאפשרת להם להתמודד עם כל יצירה קולית. איכות הצליל הקולי של המקהלה נעשה למותג שזוכה להערכה רבה של מאזיניה כמו של עיתונות המוזיקה הבינלאומית. מנצח המקהלה, פרידר ברניוס, ידוע כמומחה למוזיקת מקהלה כבר משנת 1975.

לאחר שנעשה לבר סמכא ליצירות הסימפוניות המקהלתיות הגדולות, החל ברניוס לעסוק במוזיקה המקהלתית של המאות ה-17 וה-18. בשנת 1987 יסד בשטוטגרט את אירוע "ימי החג הבינלאומיים למוזיקה עתיקה", המזמן לעיר את מיטב אמני המוזיקה העתיקה. שותפתו העיקרית למפעלים המוזיקליים הרבים בהם הוא מעורב, היא המקהלה הקאמרית שטוטגרט אותה יסד בשנת 1968 והקנה לה מעמד ומוניטין בינלאומיים. המקהלה מופיעה בכל קצווי תבל וזוכה להצלחה מרשימה.

בשנים האחרונות הקים ברניוס עוד שני גופים מוזיקליים - התזמורת הפילהרמונית הקלאסית, גוף נגנים גדול לביצוע יצירות סימפוניות, ותזמורת הבארוק שטוטגרט. 

לצד עבודתו הקבועה עם המקהלה הקאמרית של שטוטגרט, ברניוס משמש גם כמנצח אורח בתזמורות ובבתי אופרה רבים. 11 מתוך 40 ההקלטות שלו זכו בפרסים בינלאומיים. הוא עצמו אורח בתזמורת רבות באירופה, בצפון אמריקה ובמזרח הרחוק, ומלמד בכיתות אמן. ברניוס ביקר בישראל מספר פעמים ובאחד הביקורים הקליט עם מקהלתו ועם התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון את "כאייל תערוג על אפיקי מים", תהלים מ"ב של מנדלסון ואת "רקוויאם" של מוצרט.  
 


מקהלת שטוטגרט בחזרה בבית העם, רחובות (צילום: מקהלת שטוטגרט)

"הכל מתחיל בחינוך"

איך משמרים רמת מקהלה כמו זו של שטוטגרט, בייחוד כאשר אין פגישות עבודה יומיות לחזרות או לקונצרטים?

"לשיטת העבודה הזאת יש יתרונות וחסרונות: היתרון של היעדרם של מפגשים יומיים או שבועיים, מאלץ את הזמרים לבוא מוכנים כשהם שולטים היטב בחומר. עם חלק מהם אני עובד פרטנית בעיקר כדי לשפר את ידיעתם ואת שליטתם בסוג המוזיקה שהם עתידים לשיר בהופעות קרובות. החיסרון הוא שאתה למעשה צריך לעבוד איתם בכל פעם לכאורה מההתחלה, על מנת לגבש עבודת אנסמבל וטכניקה של עבודת אנסמבל. אבל כאן בא לעזרתי ולעזרתם הניסיון המצטבר. בדרך כלל אנחנו מתייצבים מהר מאד על נקודת הזינוק ומשם ממשיכים ביחד." 
  
עד כמה משפיעה מסורת של שירה מקהלתית בארץ המוצא של המקהלה על האיכות ועל סגנון השירה? 

"השפעה ניכרת. זה מתחיל בצליל השפה המקומית ובגוונים של השפה המדוברת. משם ההשפעה מתרחבת, כאשר מדובר במסורת שירי העם של אותה חברה או אותה ארץ. נקודת ההשפעה הבאה היא בהכרח החינוך למוזיקה, שיודע לשמר למשל מסורת מוזיקלית של שירה בחצאי טונים, או חינוך לשירה טבעית."

כאשר אתה משווה שירת מקהלה לשירה באופרה, עד כמה משפיעה זמרה אופראית על שירת המקהלה?

"לדעתי כל תכנית קונצרטית חייבת לכלול יסודות דרמטיים ויסודות ליריים. רק שילוב של הדיוניסי עם האפוליני יוצר את ההתרגשות בחוויה המוזיקלית."

בתכנית המקהלה יש יצירות של באך, מאהלר, גריג ומנדלסון, מה שנראה לי כהימור בטוח והליכה בתלם מוכר של חובבי מוזיקה ווקאלית. עד כמה מיקום ההופעה, כנסיה או אולם קונצרטים, משפיע על בחירת היצירות?

"השפעה משמעותית. אני מעדיף לבצע יצירות עם הקשרים דתיים בכנסיה ויצירות חילוניות באולמי קונצרטים."  

עד כמה הכללתן של יצירות פופולאריות, כמו שירה של סולוויג מתוך פר גינט בתכנית הקרובה, מהווה שיקול בתכנון?

"החוק שאני נאמן לו הוא חוק הניגודים, הקונטרסטים. אתה יכול להשוות שירת מקהלה למוזיקה לכלי קשת. יש כאן מנעד מסוים, אפילו מצומצם, של צלילים, משפחה של צליל אחד ללא כלי נשיפה וללא כלי הקשה. המנעד של קולות מצומצם משמעותית ממנעד קולות התזמורת. לכן אני כמנצח נדרש לחפש את הניגוד בסגנון, למשל בין יצירות הומופוניות (יצירות לקול אחד) לבין יצירות פוליפוניות (רב קוליות). ואז עיבודים של יצירות אינסטרומנטליות  כמו היצירות של מאהלר ושל מנדלסון מגבירים בצורה ניכרת את העניין בהיצע, ברפרטואר שאנחנו מציעים למאזינים." 
 



הרגעים הגדולים
 
איך בנית את התכנית להופעות בישראל? האם המקהלה תשיר את אותן יצירות גם בקונצרטים קרובים באירופה?

"שרנו חלק מן היצירות באירופה, במסגרת התכניות לציון 500 שנה לרפורמציה של מרטין לותר. בישראל לעומת זאת, הדגש היה על יצירות באך ומנדלסון עם התוספת עיבודיו של גוטוואלד ליצירות גריג ומאהלר."
 
איזה מקום תופסות יצירות חדשות ברפרטואר הנרחב של מקהלת שטוטגרט?

"בסביבות ה-20 אחוז מן התכניות. לדעתי את המוזיקה החדישה צריכים לבצע הרכבים קוליים שנפגשים לעבודה יומית. אנחנו גם כוללים יצירות חדישות בתכניות, אבל כאמור בשיעור של כחמישית מן ההיצע. לאחרונה ראה אור תקליטור ובו שתי יצירות של גיורגי ליגטי – 'רקוויאם' ו'אור נצח'. בעונה הקרובה נשיר את 'חמישה מזמורים' של אוליבייה מסייאן ואת 'אֶפּיתַלַאם' (הרהורים, אלגיה)  של אנדרה ז'וֹליבֶה."

בימים אלה אתה מציין את יום הולדתך ה-70, לאחר כ-50 שנות פעילות בתחום המוזיקה הקולית. מה היו רגעי השיא שלך?

"בעשר השנים הראשונות של הקריירה המקצועית שלי, ניצחתי רק על יצירות א-קָפֶּלָה (יצירות קוליות ללא כלי נגינה), והתחלתי לחוש שאני לא יכול לעבוד רק עם זמרים, לכן פניתי לביצועים היסטוריים והקמתי תזמורת בארוק. במקביל ניצחתי על אופרות מן המאה ה-18 ומתחילת המאה ה-19, אבל תמיד חזרתי לעשות גם יצירות מקהלה. זהו ה'וַריאַציוֹ דֶלֶקטַאט' (העונג שבגיוון).

"באשר לרגעים הגדולים שלי, אני יכול לחשוב על הכנסים הגדולים, הסימפוזיונים למוזיקת מקהלה בסידני, בקיוטו או בשטוקהולם, על הפסטיבלים בדרזדן, בזלצבורג או בלייפציג ועל כ-20 הפעמים שביקרתי בישראל מאז שנת 1984. אבל למען האמת כל קונצרט שבו אנחנו מצליחים להביא את רוחה של המוזיקה לקהל הוא רגע גדול." 

פסטיבל האקורדיונים של אבו גוש יתקיים ביום שלישי ה-10 באוקטובר 2017 בין השעות 16:00-12:00, בחמישה מוקדים ברחבי מתחם כנסיית קריית יערים וכן בכנסייה עצמה. (בסך הכל שישה מוקדים). מחיר כרטיס: 85 שקלים (30 לילד). לרכישת כרטיסים: 6226* המקהלה הקאמרית משטוטגרט תופיע ביום רביעי, 11 באוקטובר, 11:30, ויום חמישי, 12 באוקטובר, 18:00 בקריית יערים.

פסטיבל אבו גוש יתקיים בימים רביעי- שבת 14-11 באוקטובר 2017 באבו גוש: בקריית יערים ובקריפטה של הכנסייה הבנדיקטינית. מחירי כרטיסים 144 שקלים לקונצרט ב"קרית יערים" , 95 שקלים בקריפטה שבכנסייה הבנדקטינית, 85 שקלים לכניסה ל"קונצרטים בחוץ" במתחם הכנסייה (30 לילד) . 

לרכישת כרטיסים ופרטים נוספים