השבוע ייפתח בפעם ה-16 הפסטיבל הכי דו קיומי שקורה כאן - פסטיבל מסרחיד בתיאטרון עכו. מסרחיד הוא פסטיבל התיאטרון היחיד בארץ המתקיים בשפה הערבית,  מבוסס על שיתופי פעולה אמנותיים בין יוצרים ערבים ליהודים, ואף מקיים תחרות נושאת פרסים כספיים בין ההצגות הנבחרות. 
  
אפליה מתקנת

"במסרחיד אין אפליה בין ערבים ליהודים," קובע השחקן, המחזאי והבמאי אוסאמה מסרי, המשמש כמנהלו האמנותי של הפסטיבל וחבר הוועדה האמנותית. "אם כבר, יש אפליה מתקנת, כי הכול מתנהל בערבית, אבל הפסטיבל נועד להנגיש את התיאטרון הערבי לערבים ויהודים כאחד."

איך הוא נולד?

"בסוף שנות ה-80, אחרי שחזרתי מלימודי תסריטאות במצרים, רציתי לעשות אירוע מיוחד, חדש, לתיאטרון הערבי בארץ. עבדתי אז במרכז בית הגפן בחיפה, והוזמנתי כעיתונאי לתיאטרונטו בתל אביב, לראות את השחקן מטייבה אכרם תלאווי. בתקופה ההיא הרגשתי שאני חייב לרדוף אחרי כל שחקן ערבי שעובד פה, ולפרסם אותו.

"ריחמתי על אכרם, שהיה היחיד בפסטיבל ששיחק בשפה שאיננה שפת האם שלו, וככה עלה לי הרעיון לעשות פסטיבל תיאטרון בערבית. במסגרת בית הגפן הקמתי פסטיבל להצגות יחיד וקראתי לו מסרחיד – 'מסרח' זה תיאטרון בערבית, ו'ווחיד' זה יחיד. יצרתי מילה חדשה וישות תיאטרונית חדשה, אבל זה החזיק מעמד רק שנתיים.

"הפסטיבל נשאר בארון עד שב-2001 מוני יוסף מתיאטרון עכו הציע לי להחיות אותו במסגרתם. זה מאוד התאים, כי המרכז לתיאטרון עכו חי את הקיום השיתופי בין ערבים ויהודים. לאט לאט הפכנו למעין חממה ליוצרים בתחילת הדרך וליצירות חדשות של אמנים ותיקים, ובעצם גישרנו בין יוצרים וצופים ערבים ויהודים."




מימין: לוגו פסטיבל מסרחיד (יח"צ). משמאל: מוני יוסף (צילום: שלומי ביטון)



"פוליטיקה? אהלן וסהלן"
 
לא שמרתם על הרעיון של הצגות יחיד.

"לא. נאלצנו להרחיב את זה, מפני שבמסגרת הפניות שלנו לכותבים ערבים, הבנו שיש בעיה בתחום המחזות. למעשה זה התחום הכי מוזנח בתיאטרון הערבי - כמעט שאין מחזאים ערבים או פלסטינאים. יש סופרים בינלאומיים גדולים כמו אמיל חביבי או מחמוד דרוויש אבל לנישה של מחזאות לא הרבה מוכנים להיכנס."

למה?

"כי אין ביקוש. בדרך כלל מי שכבר נכנס לזה נכשל, אז לא הרבה מוכנים לנסות. אפילו הצגת הדגל של התיאטרון הערבי, 'האופסימיסט' בכיכובו של מוחמד בכרי, היא עיבוד לספר של אמיל חביבי. עד היום אין לנו אפילו מחזאי אחד ראוי שאני יכול לציין את שמו. יש הרבה עיבודים לספרים שעושים במאים. לכן היינו מוכרחים להרחיב את הקריטריונים."

מה הקריטריונים שלכם?

"יש לנו ועדה אמנותית, שחברים בה, חוץ ממני, גם חאלד אבו עלי, סמדר יערון ואחי, השחקן מייסרה מסרי. בעיקרון אנחנו לא מתערבים בתכנים, ושופטים את ההצגות ברמה המקצועית בלבד."

תיאטרון חברתי-פוליטי מתקבל בברכה, או שאתם מעדיפים להתרחק?

"אני אומר שוב, אין לנו בעיה עם שום תכנים - חברתיים, פוליטיים, אוניברסליים או אישיים. מתוך שבע ההצגות שיש לנו השנה, יש אחת על שתי בחורות ששודדות בנק, אחת על אישה שהוכרזה ככופרת בגלל פוסט בפייסבוק, ועוד אחת על חיי פועלים מחיפה, ירושלים והגדה. חלק מההצגות מדברות על יחסי משפחה, חברים ועבודה בחברה הערבית, ואחרות שעוסקות בחיפוש האנושי האקזיסטנציאליסטי.

"יש גם מופע סטנד אפ אורח של שני שחקנים בדואים מרהט, 'תעלולי סקפן' של מולייר ותחרות מונולוגים עם פרס כספי, אז את רואה כמה זה רחב. אם מישהו רוצה להביא משהו פוליטי – אהלן וסהלן. שיעשו מה שרוצים." 
 


אוסאמה מסרי (תמונת יחסי ציבור)



להמתיק מסרים חריפים
 
זה לא קצת אקלקטי, לא חסר לכם מיקוד?

"היו שנים שניסינו להגביל את ההצגות לנושא מסוים. רצינו לגייס את היוצרים לעסוק בנושא כמו פועלים, או אהבה, אבל נכשלנו. אנחנו גם מעודדים הצגות שמדברות בשפה אמנותית אוונגרדית, כמו שפת העבודה של תיאטרון עכו שתחת המטריה שלו אנחנו פועלים, אבל בהחלט מקבלים גם דברים קלאסיים. תחום התיאטרון בקושי שורד במגזר הערבי, אז איך אנחנו יכולים עוד לשים לו מגבלות? מה שכן, השנה יצא שרוב הצגות הפסטיבל הן קומדיות, עם הומור שחור או אחר."

הקומדיות נועדו למנוע צנזורה מצד שרת התרבות, שמשרדה מממן מעל מחצית מתקציב הפסטיבל? דרך להמתיק מסרים חריפים?

"יכול להיות. אני יכול להגיד לך שבעבודה על הפסטיבל לא לקחנו בחשבון צנזורה. הכול מתקתק כמו שצריך אצלנו, בזכות הניסיון המצטבר. יחד עם זה, יש פתגם בערבית שאומר: 'האסון הכי גדול – הוא מה שמצחיק'. אז אולי זו באמת דרך להעביר ביקורת סמויה, אבל בסופו של דבר אומרים - יאללה זה רק בדיחה, והכול נעשה יותר קליל."

אתם כוללים גם יוצרים ערבים מחוץ לישראל?

"השנה היו אמורות להשתתף בפסטיבל הצגות מארצות ערביות - ירדן, מרוקו וטוניס. בסופו של דבר מרוקו וטוניס ביטלו בגלל בעיות טכניות, ורק ההצגה מירדן נשארה, של השחקנית הירדנית אסמאא מוסטפה. שאר ההצגות מגיעות מנצרת, סחנין, רהט, עכו וירושלים, ורובן נכתבו על ידי ערבים. בעבר הופיעו אצלנו גם שחקנים מהרשות הפלסטינית שאפילו זכו בפרסים. הרעיון הוא לחשוף את התיאטרון הערבי והשפה הערבית גם בפני ערבים וגם בפני יהודים." 



יחסים (תמונת יחסי ציבור)

"כבשנו את העולם הערבי"
 
במילייה המקצועי-חברתי של אוסאמה מסרי (58) הוא ידוע כ"טבח", אחד שלא מפסיק לבשל רעיונות יצירתיים ומסגרות תיאטרליות ליוצרים ושחקנים במגזר הערבי. הרזומה המפואר של מסרי, יליד חיפה, נשוי ואב לשניים, כולל ייסוד גופים כמו להקת הפנטומימה הערבית הראשונה "פתיתי הסוכר", להקת הקומדיה הערבית הראשונה "קומדיה בחינם", פסטיבל מספרי סיפורים בערבית "סאואליף" ותיאטרון ייחודי לבעלי פיגור שכלי בסחנין.

בנוסף הוא כתב, תרגם ועיבד מחזות רבים, ביניהם "ילד עצלן", "לרקוד עם אבא", "הנסיך שצחק", ו"לילה בעיר", והשתתף כשחקן במגוון תכניות טלוויזיה, סרטי קולנוע והצגות תיאטרון. רשימת הפרסים בהם זכה כוללת פרס על מפעל חיים בפסטיבל הפנטומימה הבינלאומי 2011 ואת פרס"איש השנה" 2014 מטעם עמותת "איש השנה לתיאטרון וקולנוע". אחיו של מסרי הוא שחקן התיאטרון והטלוויזיה מייסרה מסרי, ולשניים עוד אחות העובדת כשחקנית, ואח מהנדס ושחקן חובב.

אפשר להניח שגדלת בבית אמנותי?

"אבא שלי הוא מספר סיפורים מומחה. הוא יודע בעל פה חצי מסיפורי אלף לילה ולילה, שזה כמעט 300 סיפורים. אני זוכר איך בחורף היינו עושים מנגל, אבא היה מתחיל לספר וכל השכנים היו באים להקשיב לו. תמיד חשבתי שהוא ממציא את הסיפורים עד שהתחלתי לקרוא את 'אלף לילה ולילה' והבנתי שהוא פשוט מכיר אותם בעל פה. זה עבר אליי וגם לאחים שלי.

"היום, בנוסף למסרחיד ופרויקטים אחרים אני גם כותב, מביים ומככב בתכנית יוטיוב חינוכית מיוחדת לילדים שנקראת 'פוזי-מוזי' וצברה כבר מעל מיליארד צפיות. כבשנו את העולם הערבי." 



טרנזיט (תמונת יחסי ציבור)

לא מחפש מהפכות 
 
כמי שמלווה את התיאטרון הערבי תקופה כל כך ארוכה, אתה יכול לשים את האצבע על שינויים שהתחוללו במהלך השנים בהלכי הרוח בחברה הערבית?

"אני לא יכול להיכנס לעומק של נושאים חברתיים ופוליטיים כי זה לא התחום שלי, אבל אני בהחלט יכול להצביע על שינויים ביחס החברה הערבית לתיאטרון, ולמסרחיד יש חלק גדול בזה. כל ההצגות בפסטיבל מלאות, לא נשאר כיסא ריק. זה לא דבר רגיל. אנשים באים כי הם מכירים אותנו הרבה שנים, ורואים מוסד ששורד ואפילו מצליח. נכנסנו להם לנשמה."

אתה לא חושש שאתם משמשים כעלה תאנה של משרד התרבות הישראלי? פרויקט שהם יכולים להתפאר בו, "הנה אנחנו משקיעים בתרבות במגזר הערבי"?

"אני לא שולל את זה. מה שמייחד אותנו זאת הרמוניה בעבודה בין יהודים לערבים, וגם אם משרד התרבות מתייחס אלינו כמו לקישוט, יענו, הנה תראו אנחנו דמוקרטים - זה בסדר מבחינתי. צורת המחשבה שלי היא באמת פתוחה ושוויונית. התרגלתי לעבוד באחווה הזאת, והיא מסייעת לי להשיג את המטרה שלי - חיזוק אמנות התיאטרון במגזר הערבי."

סוס עץ (תמונת יחסי ציבור)


לא היית רוצה להשיג מטרות גדולות יותר? לתקן עוולות?

"עוד לא שמעתי על הצגה שעשתה מהפכה, ואני לא מחפש מהפכה. אני רוצה שערבים יאהבו תיאטרון וילכו ללמוד תיאטרון, ובזה אנחנו מצליחים. פעם התיאטרון היה במקום האחרון בסדר העדיפויות. מוחמד בכרי שיקר לאבא שלו הרבה זמן שהוא לומד עריכת דין. עכשיו זה נראה אחרת לגמרי, ואני רוצה להמשיך את המגמה הזו.

"אשתי, הסופרת מייסון אסאדי, קיבלה פרס כספי ממשרד התרבות וחילקה אותו כמלגות לתלמידים ערבים בבתי ספר למשחק ברחבי הארץ -  שלא יהיו תלויים בהוריהם ויוכלו ללמוד תיאטרון בלי קושי. זו המטרה שלי, להפוך את התיאטרון לחלק מן התרבות שלנו, ואין לי בעיה עם האמצעים שמקדשים אותה." 

מבצע (תמונת יחסי ציבור)



הפסטיבל יתקיים בין התאריכים 19-16 באוקטובר 2017 באולמות המרכז לתיאטרון של עכו. מחיר לכרטיס: 20 ש"ח. להזמנת כרטיסים:   03-9400333 / 073-2100945 או באתר התיאטרון