|
|
מה שעניין אותי מלכתחילה היה לעסוק במצבי ביניים – בין שקט למוזיקה, בין גבר לאישה, בין אישה לאישה, ביני לבין עצמי, במרווח האינטימי שנוצר בין אדם לאדם, באזורי האפור שבין הפלמנקו המסורתי ליצירה העכשווית, בין כל העולמות האלה לבין התיאטרון החזותי והפרפורמנס."
|
|
|
|
הרקדנית והכוריאוגרפית מנתקת את הפלמנקו מהקשריו המוכרים בפסטיבל תמונע הבינלאומי. ריאיון
חיים בין העולמות
זה היה בטיסה האחרונה שלה בחזרה לספרד. אשה מבוגרת שישבה לידה ניסתה לחלץ ממנה תשובה חד-משמעית בנוגע למקום מגוריה. "אני לא מבינה", אמרה בייאוש: "פה או שם?". לך תחלץ מנווד תשובות על כתובת. בשנים האחרונות נמצאת רקדנית הפלמנקו והיוצרת, אדוה ירמיהו, בתנועה מתמדת. נעה ונדה בין סביליה ליפו, נוסעת להופיע וללמד באירופה, באמריקה ובאסיה, לא מתחייבת על מקום, אבל מחויבת לבחירה שעשתה לפני שנים: לרקוד. בסוף החודש תציג בפסטיבל תמונע הבינלאומי בתל אביב בבכורה את MA, קופרודוקציה ישראלית-ספרדית שנעה, קצת כמו הביוגרפיה שלה, בין קצוות ומגשרת בין עולמות: פלמנקו מסורתי ועכשווי, תיאטרון חזותי ופרפורמנס חיים בערבוביה על הבמה, אמנים משני צדי הים התיכון בשיתוף פעולה מסקרן ומזין, שמציע עולם בימתי יצרי, אינטימי וחשוף. MA היא מילה ביפנית שמשמעה - מרווח, הריק שבין דבר אחד לאחר, חומר-לא-חומר או אם תרצו אידיאה שמסמלת איזון. "זו לא עבודה שנוצרה כמחווה לתרבות היפנית או לריקוד היפני על אף שיש בשניהם המון התעסקות במשך. זה בולט מאד בתנועות האיטיות של המחול היפני והבוטו. מה שעניין אותי מלכתחילה היה לעסוק במצבי ביניים – בין שקט למוזיקה, בין גבר לאישה, בין אישה לאישה, ביני לבין עצמי, במרווח האינטימי שנוצר בין אדם לאדם, באזורי האפור שבין הפלמנקו המסורתי ליצירה העכשווית, בין כל העולמות האלה לבין התיאטרון החזותי והפרפורמנס. ה-MA זו בדיוק ההגדרה לכל מה שאני עושה", היא אומרת ומדגישה: "הוצאתי את ה-MA מהקשרו, מהקונטקסט המוכר שלו ואני מפענחת אותו בתוך הפלמנקו".
אדוווה ירמיהו (צילום: עדי מובדט) מניפה מכסה על איבר המין הרעיון לעבודה החדשה נזרע כבר לפני ארבע שנים, בחדר החזרות של בית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים בו למדה. לפיתוח היצירה קבלה אז מענק מיוחד של הקרן לירושלים, אך החיים משכו לכיוונים אחרים ולפרויקטים שונים שנדחפו בתור. הרעיון נדחק לשוליים. ובכל זאת, במשך ארבע שנים ניקר במוחה דימוי מהדהד שחיכה בסבלנות במגרות היצירה ופותח כעת את העבודה - מניפה פתוחה מכסה על איבר המין של הרקדנית. בשקט מוחלט ובתנועה איטית, כמעט בלתי מורגשת, תיסגר המניפה. חושפת לא חושפת עולמות נסתרים. ירמיהו שולפת את המניפה, לה שמור מקום של כבוד במסורת הפלמנקו, מתוך הקונטקסט המוכר, מנתקת אותה מההקשר ומייצרת בעבורה, באמצעות פעולה מינימליסטית, קונטקסט חדש. "זו עבודה מאד אישית בכל מובן אפשרי", היא אומרת ומתכוונת לא רק לחשיפה הפיזית. "היא עוסקת בשאלות על פרידה רגשית ונפשית, בהשפעה של פרידה על הגוף והתנועה במרחב, בנשיות וביצר. זו לא עבודה מינית אבל מאד יצרית".
אדוה ירמיהו (צילום: ענת אלאלוף) את העבודה יצרה בסביליה בתהליך אינטנסיבי של חזרות יומיומיות. "זו עבודה שהיתה צריכה זמן כדי להבשיל ואני מאד מתרגשת לקראת המפגש עם הקהל כי יש בה את כל מה שאני", היא אומרת ומדגישה: "הגשמתי את כל הפנטזיות הבימתיות שאי פעם היו לי. לא נשארה אחת בחוץ". את תקופת החזרות היא מתארת כתהליך חיפוש מעמיק שלא יכול היה להתקיים בארץ גם מסיבות כלכליות אך לא רק. "בחמש השנים האחרונות הרגשתי שהצורך לכלכל את עצמי בישראל דחק את היצירה הצידה. בארץ אתה מוצא את עצמך מלמד ומופיע ועובד בלופ ובכל זאת מתקשה לעמוד בהוצאות. כשאתה משלם שני יורו לשעה בחדר חזרות, אתה יכול להרשות לעצמך לקחת את הזמן ולהיכנס לתהליך אמיתי של חיפוש". החיים בתזוזה, על הקו, בלי כתובת לא מקשים על חיבור? "אני חושבת שיש משהו חוסם בשגרה. בשנה האחרונה הופעתי בקוסטה ריקה, בשוויץ, בספרד ובישראל. זה פתח לי את צ'קרות היצירה. משהו בתזוזה פותח את הלב וכל המקומות שהייתי בהם מצאו את דרכם לחדר החזרות. העבודה שלי היא בתנועה. אני בין פה לשם ובזה בדיוק נוגע גם המופע החדש". "הייתי עוף מוזר" ירמיהו, 32, נולדה וגדלה ביבנה. מגיל 4 היא רוקדת והתנסתה באינספור סגנונות עד שנחשפה לפלמנקו בסטודיו של סימה יהודה בעיר הולדתה. בפלמנקו כדרך חיים בחרה אחרי שנה בה חיה בסביליה, נושמת את המקום והאווירה. "הייתי רשומה ללימודים בחוג לתקשורת במכללה למנהל בראשון לציון. לא הרשיתי לעצמי אפילו לחלום על להיות רקדנית. חשבתי שזה תחביב ושעבודה חייבת להיות משהו אחר. לא העזתי לחשוב שזה אפשרי עד שחברה אמרה: 'זה הדבר שאת הכי אוהבת בעולם. מותר לך לחלום!'". מה יש בו בפלמנקו שכל כך מסעיר? "אותנטיות. חיים. יצריות. זה כמו תדר שמהדהד בתוכך. הפלמנקו לא דורש הסברים כיוון שהוא יוצא מהשורש, ממקום מאד בסיסי. פלמנקו נולד בחצרות, בבתים, ברחובות, התפרצות רגשית של אנשים שרצו בסך הכל להביע עצב, שמחה, מיניות, כאב, בדידות, אהבה. אי אפשר לא להתחבר לזה". מאיפה נולד השילוב בין פלמנקו לעולמות התיאטרון החזותי והפרפורמנס שאת יוצרת? בגיל 26, אחרי כמה שנים בספרד, החלטתי לחזור לישראל וללמוד בבית הספר לתיאטרון חזותי. לא כל כך ידעתי למה אני הולכת, אבל ראיתי את סצנת הפלמנקו משתנה ואת המחול האקספרימנטלי מתחיל לתפוס תאוצה וזה סקרן אותי. הבמה מרתקת אותי לא רק כרקדנית. עיצוב במה, סאונד, תאורה הם תחומים שתמיד סקרנו אותי. הלכתי לחזותי בלי להבין לאן המקום הזה מכוון את האמנות שלי ובהתחלה הייתי עוף זר ומוזר, אבל עברנו ביחד תהליך מטורף של למידה הדדית. יצאתי משם עם ארגז כלים עשיר אבל לקח זמן עד שהבנתי איך מחברים בין הידע שלי בפלמנקו לתיאטרון חזותי".
אדוה ירמיהו (צילום: Fyty Carillo) "הישראליאדה בולטת בפלמנקו" סצנת המחול הספרדי בישראל תוססת. ירמיהו היא חלק מדור חדש של רקדניות ויוצרות שמביא איתו רוחות של שינוי. "זה שילוב של גורמים שהביא לתסיסה הזו שאת מדברת עליה. רקדניות ומוזיקאים ישראלים שלמדו את התחום, חזרו לארץ כדי לעבוד פה. קרן עדי שפועלת לקידום הפלמנקו בישראל כבר 24 שנים, תומכת ומעודדת יוצרים ורקדנים. יש גם את החשיפה לרקדנים וללהקות פלמנקו שמגיעות לפה לאורך כל השנים. זו חממה נהדרת ואני יכולה לומר שגם בסצנה העולמית של הפלמנקו, הישראליאדה מאד בולטת". זה מעניין כי המחול הספרדי הוא חלק ממסורת מאד עמוקה של מקום. עד כמה קל או קשה לרקדנים שלא נולדו בספרד להתברג בתחום או להתבלט בו? "ללא ספק הרקדנים והמוזיקאים הבולטים בתחום חיים או חיו בספרד במשך שנים, אבל ידע בתחום אפשר לרכוש גם מחוץ לגבולות ספרד. טכניקה וידע הם כלים מקצועיים, לצדם יש מורשת אבל לא פחות חשוב זו האותנטיות, התיבול המיוחד שלך לאמנות הנפלאה הזו. זה אולי נשמע מוזר אבל כיום, לדוגמא, מכל המקומות בעולם דווקא יפן נחשבת למעצמת פלמנקו. יש דיבור מאד חזק על ישראלים בסצנה אבל הדרך ללא ספק קשה. להקות גדולות בספרד לא יקבלו רקדנים ישראלים אפילו לאודישנים גם כיוון שהם מופיעים הרבה במדינות ערב וגם בגלל המשבר הכלכלי שמטבע הדברים גורם להם לגונן קודם כל על שלהם. מצד שני, זה לא בלתי אפשרי ויש יותר ויותר יוצרים ורקדנים ישראלים שמוכיחים את זה". אפשר כבר לדבר על מחול ספרדי ישראלי? "אני חושבת שמוקדם מדי. מהו מחול ישראלי עכשווי זו שאלה שעדיין קשה לענות עליה והפלמנקו גם צעיר יותר וגם לא שלנו. ובכל זאת, בשנים האחרונות, יש איזה שהוא בעבוע. מתקיימת דיפוזיה. רואים את זה, למשל, בשירת פלמנקו בעברית שמתחילה פתאום לצוץ אצל יוצרים כמו יעל הורוביץ, מוש בן ארי ואופיר עטר. יש חיפוש דרך וחיבורים שמתחילים לקבל צורה אבל זה דורש זמן. אני עובדת עם מיכל בן ליאור, שמגיעה מהמחול העכשווי וההשפעה שלה ניכרת בעבודה. גם השפעות שספגתי ממורים בחזותי כמו מיה לוי, איריס ארז ועירא אבנרי, נכנסים לתוך התבשיל הזה. מה שאני אומרת הוא שכל העולמות האלה נפגשים גם אם לא במובן הפיזי, משהו מתוך ראיית הבמה שלהם נשזר בֹתוך עבודת הגוף שלי שמדברת פלמנקו ומטבע הדברים משתנה".
אדוה ירמיהו (צילום: עמית מן) רקדנים ישראלים במחול העכשווי אפשר לזהות מקילומטרים. משהו באנרגיה המתפרצת, בעצמות, בנוכחות. אולי זו נקודת חיבור למחול הספרדי בכלל ולפלמנקו בפרט? "ישראל וספרד נמצאות משני צדדיו של הים התיכון. ים מפריד ביננו אבל אנחנו במהות אנשים דומים. זו הויטאליות, הדם החם, האנרגיה, העצמה, הכוח, השמחה הגדולה והעצב שמתערבבים בתוכנו ויש גם את ההיסטוריה המשותפת, ההשפעה של היהודים על התרבות הספרדית וגירוש יהדות ספרד. כשחושבים על זה שירת החזן בבית הכנסת לא מאד רחוקה משירת הפלמנקו. הקשר מאד חזק". המופע MA יתקיים בפסטיבל תמונע הבינלאומי, 26 באוקטובר 2017 בשעה 20:00; 27 באוקטובר בשעה 12:30. הפסטיבל מתקיים בין התאריכים 23 באוקטובר ל-7 בנובמבר בתיאטרון תמונע, תל אביב. פרטים נוספים ורכישת כרטיסים בטלפון: 03-5611211, או באתר תמונע
19/10/2017
:תאריך יצירה
|