ממחזה לאופרה

כאשר המלחין בנג׳מין בריטן ובן זוגו, הזמר פיטר פירס, החליטו ב-1959 שהגיע הזמן שהמלחין עתיר הכבוד והכישרון יתמודד עם מחזה של ויליאם שקספיר כתמלילן, הם פנו באופן מפתיע דווקא אל ״חלום ליל קיץ״. מפתיע משום שהמרקם העלילתי ב״חלום״ שונה באופיו מזה הדרמטי של מרבית האופרות הקודמות שלו - כגון ״בטבעת החנק״, ״פיטר גריימס״ ו״בילי באד״. כמו ״חלום ליל קיץ״, גם הן הועלו כאן וזכו להצלחה רבה שהנחילה את היסודות להתרחבות קהל האופרה, אז ״החדשה״, ושל תומכיה.

בריטן ופירס קיצרו בטקסט, וגם ויתרו על תמונת הפתיחה שבה נזרע הזרע של תסבוכת האוהבים הצעירים השוברים חוקי אב ומלכות, נמלטים ליער ונופלים לתוך מלכודת תככים של שדים ורוחות ופיות. העלילה של האופרה מתמקדת בהם, אך גם - ובמשמעות רבה - בדמויותיהם של אוברון וטיטניה השולטים ברוחות היער, ובסכסוך ביניהם סביב הבעלות על נער צעיר שטיטניה קיבלה למשמרת מידידה, ואוברון חושק בו.

הגרסה האופראית, במיוחד בזכות המוזיקה של בריטן - לדעת מפענחיה המוזיקולוגים והבימתיים - מציגה את אוברון כשליט אכזר שאת מזימותיו מבצע עבורו משרתו פאק. בריטן עושה זאת באמצעות הקביעה שאת תפקיד אוברון ישיר זמר בקול הקונטרה טנור, ואילו פאק לא ישיר אלא יאמר את מעט הטקסטים שלו כדיבור קצוב. 

לשאר התפקידים (חוץ מזה של הנער) נדרשים זמרים מעולים ומקהלת ילדים. אבל בריטן לא ויתר בדרישותיו מהם, גם אם ויתר על אריות ״אופראיות״ מובהקות, ויצר מרקמים מוזיקליים נפלאים הנשענים על מיטב מסורות המוזיקה, מהעתיקה והעממית ועד זו של המאה ה-20 ברוח יוצרים כארנולד שנברג ואלבן ברג.

לתוך המערכת העלילתית של צעירי אתונה וממלכת השדים נדחקת קבוצה של בעלי מלאכה שנוטלים על עצמם אתגר מיוחד. הם יכינו הצגה שתתחרה על הזכות להופיע בחתונתם של תזאוס, מלך אתונה, והיפוליטה מלכת האמזונות. בלב הקבוצה הזאת ניצב בעל המלאכה ששמו האנגלי הוא בוטום (וכל מתרגם בוחר לו שם עברי משלו, ובהפקה הזאת נבחר התרגום הישיר - תחת), והוא אותו חמור מפורסם שמאיר את המיניות של המחזה, כפי שהטעים בשעתו הבמאי פיטר ברוק בהפקה ההיסטורית שלו.

בעלי המלאכה זוכים כמובן בתחרות, והקהל הקורא כתוביות תרגום תוך כדי ההתבוננות במתרחש על הבמה זוכה בפרס משלו, שהוא התרגום השנון והמצחיק והמקסים של דורי פרנס, שכמו המקור האנגלי הותקן לכתוביות על ידי דפנה טליתמן. שפע ההברקות של פרנס עומדות בתחרות עם אלה של שקספיר. 


חלום ליל קיץ, צילום: יוסי צבקר


דיוות ונער ליווי

והנה, שהחיינו והגיענו לעוד הפקה מקומית של יוצרים ומבצעים ישראליים, כמעט ללא יוצא מהכלל. את המשימה הזאת הוביל הבמאי עידו ריקלין, שכבר ביים באופרה שתי אופרות קצרות - ״שיץ״ של יוני רכטר על פי חנוך לוין ו״האדונית והרוכל״ של חיים פרמונט על פי ש״י עגנון.

ריקלין פיענח את המחזה בדרך מעניינת כאשר ראה באוברון וטיטניה שתי דיוות קפריזיות ומהן הפליג אל עולם הקולנוע, כאשר אוברון הופך לבמאי השולט בכל - לכאורה בניגוד מעניין לקול הקונטרה-אלטו שלו. אבל מה שהתרחש באולפני ההסרטה ומאחורי הקלעים כבר נחשף בעבר, ולאחרונה ביתר שאת, כעולם של שדים, פיות ורוחות רעות.

כך גם ריקלין הכניס לגרסה שלו על עולם הפיות והשדים שלושה רעיונות משמעותיים, שהמרכזי בהן נוגעת לזהותו של נער המריבה בין אוברון לטיטניה. נושא זה שימש לא אחת לדיונים ביחס למיניות הנרמזת של אוברון, כמו של כל המחזה. ריקלין פתר את החידה כשהפך את הנער לג׳יגולו, או נער-ליווי. 

בנוסף על כך, נוספה דמות נחמדה בדמות השוליה שהבמאי הסמיך אל פאק, שיוצא ובא, משקיף מהצד ממש כמראה לנער הליווי הבוגר. וברוח זו ריקלין גם החליט שארבעת בני הפיות המלווים את טיטניה יהיו ארבע זמרות, בהדהוד נחמד לבנות הלוויה של מלכת הלילה ב״חליל הקסם״ מאת מוצרט. וזה אפקטיבי במיוחד כאשר מתרחש המפגש האולטימטיבי בין טיטניה לתחת-ראש-חמור.

בנקודה הזאת אני חייב לשוב ולהודות שמרוב הגרסאות שראיתי במהלך חיי אינני אוהב את המחזה המקורי, ואני נהנה ממנו דווקא כאשר במאי מעיז לחולל בו מהומה וסומך על הקהל שיידע להשלים חסרים מהטקסט. זה היה גם ההיגיון של הקיצוצים שערכו בריטן ופירס, שתלמידי אנגליה לפחות בקיאים במחזה, אך לעתים זו עשויה להיות מכשלה כפי שהתברר לי בהפסקה, כאשר רבים ונכבדים נטשו את האולם כדי לא לחזור אליו. הם הפסידו. 

חלום ליל קיץ, צילום: יוסי צבקר

יער השדים של הקולנוע

את הרעיונות הבימתיים שלו שתל ריקלין ביער שאותו עיצב עבורו סשה ליסיאנסקי כתפאורת אולפן הסרטה. במרכזו עמוד גבוה שבראשו ״כתר״ ולאורכו זרועות הסובבות ומעבירות את המתרחש. פה ושם יש תוספות, כמו מצלמת הסרטה ואבזרים אחרים, לוח פרסום משעשע, והסך הכל המרשים ביותר הופך את האולפן ליער עבות.

יהלומי הכתר שבראש העמוד הם אלה שהביא להפקה מעצב התאורה אבי יונה בואנו (במבי), שהגדיל לעשות ומילא את הבמה בניסים ונפלאות של תאורה מכל כיווני הבמה, מהצוגים שלמעלה ועד פנסים שאורם מגיע מתחת לבמה, ובדרך יער המעוצב כמסיבת דיסקו. אלה מעשירים את המרקם המיוחד שיוצרים התלבושות המצוינות שעיצב אורן דר, החל באלה של מקהלת הפיות הקטנות וכלה באלה של הדיוות, טיטניה והיפוליטה.

את הרעיון להסמיך את הגרסה הבימתית שלו לעולם הקולנוע הציג ריקלין מיד עם הפתיחה באמצעות הקרנת סרט דוקומנטרי של בכורת הסרט ההיסטורי של ״חלום ליל קיץ״ בבימויו של מקס ריינהרדט, ובהמשך בקטעי וידאו נוספים שעיצב וערך נימרוד צין והוקרנו על מסכים או על ״ירחים״ שבעומק הבמה. 

לכל הדמויות יש זהות כפולה - כצוות הצילום באולפן וכשחקנים בסרט המצולם, או נחלם, ובעל האולפן הוא זה שיהיה תזאוס בתמונת הסיום שבה הוא מתחתן עם היפוליטה שדמותה נסמכת אל זו של השחקנית ג׳ואן קרופורד. בתמונת ההצגה של בעלי המלאכה, שכאן הם טכנאי האולפן, הדמויות שהן משחקים מעוצבות כדמויות מוכרות מתולדות הקולנוע, כדורותי שמעבר לקשת יחד עם האריה, שהוא גם סמל האולפנים MGM, המפרי בוגרט, גראוצ׳ו מרקס וצ׳רלי צ׳פלין.

ֿתרומה יפה כשלעצמה היא זו של הכוריאוגרף יורם כרמי, שחיזק בדרכו את תחושת הפנטזיה של המתרחש, את דמותו החתרנית של פאק במשחקו-תנועתו של יוסי צברי הנהדר, העשיר את דמותו האילמת של נער הליווי בעיצובו הסקסי של יפתח מזרחי, וגם תרם יפה לעיצובם של בעלי המלאכה.

ומעל לכל הניסים והנפלאות, ניצבת, שולטת ומופקדת המוזיקה של בריטן שהוגשה בביצוע נהדר על ידי תזמורת האופרה, הסימפונית הישראלית ראשון-לציון בניצוחו הנלהב של דניאל כהן. תחת שרביטו זרמו המלודיות הגלויות והנרמזות, האפקטים המוזיקליים, ורוח המשובה נשמעה היטב, וכך גם מקהלת הילדים ״מורן״ בניצוחה של שרית שטקלר.


חלום ליל קיץ, צילום: יוסי צבקר

תנו כפיים בסיום

ובעיקר הזמרים שריקלין השכיל להפיק מהם משחק מצוין המעשיר את זמרתם ומעצב להפליא את הדמויות שהם מגלמים. מימין יניב ד׳אור אפל בחליפתו השחורה ומבהיק בקולו הצלול, ולצידו יוסי צברי גמיש כפאק, קוסם של קרקס היער. משמאל הילהבג׳יו הנהדרת כטיטניה, אלילת-מין קולנועית, וארבע הפיות הנפלאות טל גנור, דניאלה סקורקה, אביטל גורטלר ונופר יעקבי המצוינות, בוגרות מיתר אופרה סטודיו. 

את הזוגות האתונאים שרו-שיחקו להפליא יעל לויטה כהלנה וענת צ׳רני כהרמיה, אף הן בוגרות מיתר, ובני הזוג הנאבקים עליהן ג׳ייסון ברידג׳ס ורוס רמגובין האורחים, ובתמונת הסיום נח בריגר כתזאוס מרשים ועידית זמיר כדיווה האמזונית הגדולה היפוליטה. בין האולפן לבין פאק והיער נע ונד הנער במשחק אילם יפה של יותם רותם. 



חלום ליל קיץ, צילום: יוסי צבקר



ואחרונים, חביבים, גונבי הצגה במשחקם ואפילו בזמרתם - אנסמבל הטכנאים שמגיעים לשיאם בהצגת הטרגדיה העצובה מאוד ומצחיקה עד דמעות על פירמוס ותיסבי. ג׳ושוע בלום, בקולו הגדול והמרהיב, הוא תחת (בוטום, כזכור) שיכול ורוצה לשחק את כל התפקידים וזוכה להיות החמור שרק חמור יוכל לספר מה קרה לו. 

איתן דרורי, בוגר סטודיו זמיר, גונב לו את ההצגה כפרנסיס זום שמגלם את תיסבי. והוא שר - תאווה לאוזניים! עוד בוגר זמיר הוא יאיר פולישוק הנהדר בתפקיד אור הירח הצ׳פליני. אלאסדיר אליוט מצוין בתפקיד החומה המפרידה בין האוהבים, וגרהם דנבי הוא הבמאי שגם מוליך את ההצגה החל בפרולוג שאין בו נקודה או פסיק. ואחרון אחרון, חביב ומקסים ושובב, ולדימיר בראון שלנו בתפקיד האריה. כזה מין פומבה...

הנה כך בסיכום אפשר להתגאות בהפקה הזאת, מענגת ויפהפייה, צבעונית מרהיבה וגם אפילה, בימתית שהיא קולנוע וקולנוע שהוא תיאטרון. חלום של לילה טוב וחלומות של סיוטים. שקספיר מזה, בריטן מזה, ובתווך עידו ריקלין, דניאל כהן, וכל שותפיהם בהפקה הרעננה של האופרה הישראלית. 

ובמשפט סיום קצר: לכו, אל תחמיצו, ובלב טוב תנו כפיים בסיום.

לרכישת כרטיסים