לדעת או לא לדעת?

שני זוגות נפגשים לארוחת ערב. אחת הנשים ראתה את הגבר מן הזוג השני מתנשק ברחוב עם אישה שאינה אשתו. מה תעשה? האם תסתכן באמירת האמת, או תעדיף את השקר הנוח? וחברתה, האם תהיה מוכנה בכלל לשמוע את האמת? 

דילמה מעין זו עומדת במרכזה של הקומדיה הרומנטית "השקר" מאת פלוריאן זלר ובבימויו של ליאור אשכנזי, העולה בימים אלה בתיאטרון בית ליסין בכיכובם של אבי קושניר, ליליאן ברטו, חי מאור ועדי גילת.

ה"שקר" הוא הלהיט השנון והמפתיע מספר ארבע מבית היוצר של המחזאי הצרפתי המתוחכם, העולה על בימות בית ליסין. קדמו לה ההצגות "האמת", "האבא" ו"שעה של שקט", שזכו להצלחה רבתי.

"כמו במחזות קודמים של זלר, גם כאן יש הרבה הפתעות, תהפוכות וספוילרים פוטנציאליים," מצהירה עדי גילת, שחקנית ההצגה. "הדמות שלי, אשתו של 'הבוגד', מעדיפה לחגוג את החיים בלי לדעת את האמת, ויש לה סיבות משלה."

איפה את עומדת ביחס לדילמה הזו?

"אני אישית מעדיפה כנות. גם אם זה לא נעים ואפילו כואב, עדיף להתמודד עם המציאות. תחשוב מה שאתה רוצה, אבל כשזה מגיע לפעולות, הייתי רוצה לדעת. זה גם יותר הוגן כלפי הפרטנר." 
 


השקר, צילום: רדי רובינשטיין



"החיים שלנו מלאי ריגושים"

גילת (39), בת זוגו של המוזיקאי יהלי סובול ואם שני ילדיו, הצטרפה לבית ליסין ב-2017 ומשתתפת שם בקומדיות "לצאת מהארון" ו"שעה של שקט". בימים אלה היא עובדת בין השאר גם על סדרת הטלוויזיה של מירה עוואד "מונא", מככבת במונודרמה "להוציא את הילדה" בבימוי שרה פון שוורצה, מופיעה בהצגה "טרור" בקאמרי ובקיצור, שחקנית עסוקה.

נשמע שיש לך עבודה מקיר לקיר.

"כן, וזה לא מובן מאליו בשבילי. אחרי שסיימתי לימודי משחק בסמינר הקיבוצים, עבדתי המון שנים בתיאטרון בלי הפסקה, בעיקר ב'קאמרי' וגם במקומות אחרים. אבל אחרי הלידה של בני דוד משהו קרה לי. הפסקתי לשחק למשך שנתיים וחצי. חשבתי ללמוד פסיכולוגיה, חיפשתי, הייתי מבולבלת. רציתי להתקדם הלאה."

ואז?

"קיבלתי תפקיד בפסטיבל קטן ושם הרגשתי כל כך בבית וכל כך נכון, שזה גרם לי לחשוב שוב. זה גם הדהד החוצה, התחלתי לקבל הצעות וככה חזרתי. יותר טובה ועם יותר בשלות."

איך את ויהלי מסתדרים כזוג אמנים עסוקים עם שני ילדים, במציאות ההקטית של החיים בארץ?

"זה שאנחנו אמנים, מכניס המון ריגושים לחיים שלנו. יהלי בא מבית של תיאטרון, ההורים שלו (יהושע ועדנה סובול, ע"מ) חיים את זה ואני עבדתי איתם עוד לפני שהכרתי אותו בכלל, כך שהארוחות המשפחתיות שלנו תוססות. שנינו אוהבים את העבודה שלנו ולפני פרויקטים חדשים יש התרגשות גדולה ועוצמות גבוהות.

"כיף לנו יחד, אז אני מאמינה שבחרנו נכון. מה שכן, לפעמים צריך הרבה עזרה ושיתוף פעולה מהמשפחות שלנו בטיפול בילדים. למזלנו הן מאוד קשובות ומבינות. אנחנו גם מחפים אחד על השני - היו תקופות שאני הייתי יותר בבית, עכשיו תורו של יהלי. בסך הכל זה מתאזן."     

דיברתם פעם על פרויקט משותף?

"נכנסנו פעם לתהליך יצירתי משותף, ויש כל מיני דברים במגירה. זה עדיין לא יצא לפועל. הכל מאוד ראשוני." 
 


עדי גילת, צילום: שרון דרעי





"המחזות של זלר הם פרטיטורות"
 
רוב הקריירה שלך התמקדת בתפקידים דרמטיים, אבל בשנה האחרונה את משתתפת בשלוש קומדיות במקביל. זה מוציא ממך דברים אחרים?

"זה שינוי מרענן. למשחק בקומדיות יש חוקים אחרים מאשר בדרמה ואני לומדת המון מהפרטנרים המנוסים שלי, קושניר וליליאן, וגם מחי, שהוא קומדיאנט נורא מוכשר. זה קצב אחר, הכנה אחרת. זה דורש הרבה יותר מבחינת טיימינג, שמירה על קצב, מהירות חשיבתית."

זלר הוא אחד הכשרונות הספרותיים הלוהטים בצרפת.

"הכתיבה של זלר היא כמו פרטיטורה, גם בקומדיות האחרות שלו. הוא מאוד מדויק, ישיר, קצר, ועבדנו על זה קשה, בעזרת התרגום הנפלא של דורי פרנס. לא השארנו מקום לאלתורים או תוספות, כדי שלא יהיו זיופים. ליאור אשכנזי השיט את הספינה ביד בוטחת ומדויקת ומאוד סמכתי עליו."

בהצגה הזאת, כמו ב"להוציא את הילדה" שביימה שרה פון שוורצה, עבדת עם במאים שהם שחקנים. נוח לך יותר לעבוד עם במאים כאלה?

"זה מאוד אינדיבידואלי. יש במאים שהעובדה שהם לא שחקנים היא דווקא יתרון, ויש במאים-שחקנים שיעלו על הבמה להדגים לך, וזה פחות מגניב. במקרה שלי, גם ליאור וגם שרה ליוו אותי בהמון סבלנות כי הם יודעים ששחקן עובר תהליך - יש חדר חזרות, יש שבוע טכני, אתה עובר קפיצות, הבנות, אסימונים נופלים.

"עם שרה עבדנו על הצגת יחיד וזה היה מאוד אינטימי ואינטנסיבי. עם ליאור זו כבר עבודת אנסמבל, והוא השרה אווירה נעימה, נינוחה, קוּלית. יש הפקות מלאות פיצוצים שהאדמה רועדת אבל פה הרגשתי בטחון, פרופורציות."



השקר, צילום: רדי רובינשטיין


"יש כאלה שהאמת הורסת אותם"
 
איך זרמה העבודה עם קומדיאנטים עתירי קרדיט כמו אבי קושניר וליליאן ברטו?

"וואו, יש לי רק מילים טובות. בחודש וחצי של החזרות התגבשנו מאוד סביב נושא ההצגה, מקומו של השקר בחיינו, וזה היה מאוד מצחיק ומעורר. קושניר, למרבה ההפתעה, התגלה כשחקן חרוץ מאין כמוהו, למד לפני כולם את הטקסט בעל פה והגיע שעתיים קודם לעשות אתנו חזרות.

"ליליאן היא אישה מעוררת השראה. יש לה סיפור חיים מורכב ואומץ להתמודד בשתי החזיתות, האישית והבימתית. היא עמדה ביעדים שהציבה לעצמה ואני מאוד מעריכה אותה על זה. וגם חי מאור, שאתו כבר עבדתי ב'לצאת מהארון', הוא מתנה בשבילי.

"אחד הכיפים בלהיות שחקן הוא שכל הפקה מביאה איתה מערכת יחסים שלמה וחדשה, אינטימית, שצריך להתמודד איתה - אז עדיף שזה יהיה מוצלח. במקרה הזה נוצרה משפחה מוצלחת במיוחד."

אחרי שתי הצגות ראשונות, איך מגיב הקהל?

"נפלא. אנשים אהבו את ההצגה כי הנושא הזה מדבר לכולם. אפשר היה ללמוד המון לפי איך שהזוגות יצאו מההצגה. היו כאלה שזה חלף לידם, כאלה שלא הצליחו לדבר אחד עם השני, וכאלה שהחליפו מבטים בזמן ההצגה.

"הנושא הזה מעלה שאלה גדולה, פילוסופיה שלמה על החיים - אם רוצים לחיות באמת או בשקר. יש אנשים שלא מודעים לזה שהם חיים בשקר, ויש כאלה שהאמת הורסת אותם. לחיות באמת זו בחירה שמעטים חזקים מספיק להתמודד איתה - לא רק לדעת ולכאוב אלא גם לעשות משהו בקשר לזה."

יצא לך לחוות דילמה כזו עם יהלי, לספר או לא לספר?

"למזלי לא. מקווה מאוד שגם לא ייצא."




השקר, צילום: רדי רובינשטיין

מאת: פלוריאן זלר, בימוי: ליאור אשכנזי, תרגום: דורי פרנס, תפאורה ותלבושות: אורנה סמורגונסקי, מוזיקה: דניאל סלומון, תאורה: דולב ציגל. משתתפים: אבי קושניר, ליליאן ברטו, חי מאור, עדי גילת.

לרכישת כרטיסים