אני לא בטוח מי היה הגנרל שהכניס להיסטוריה את המשפט האלמותי "הצבא צועד על קיבתו". דבר אחד כן בטוח, הגנרל שעומד בראש מלון פסטורל בכפר בלום דואג לכך שאורחי המלון יצעדו על קיבה מלאה במהלך כל סוף השבוע המוזיקלי "פסטורליה בצלילים" - מן החדר לחדר האוכל, מחדר האוכל לאולם המופעים וחזור חלילה. 

למן הרגע שבו הגענו לקיבוץ הגלילי ביום חמישי אחר הצהריים ועד יציאתנו בחזרה דרומה בשבת בצהריים, לא חלפה שנייה ללא אוכל זמין ונגיש. בחדרים חיכו לנו קוביות שוקולד ממולא מתוצרת גלילית, סל פירות ומכתב מרגש בכתב ידו של מנהל המלון. ובל נשכח, התכנסנו לסוף השבוע התרבותי "בין ירושלים לברלין", ובין ארוחה לטעימה, בין טעימה לנשנוש - מוגשות גם מנות תרבות מושקעות. 
 
התרומה הייקית 

הפעילות הראשונה הייתה צפייה בסרט הדוקומנטרי "נהריאדה" (1994) של דוד ויצטום. כמובן שבדרך לאולם "סימפוניה" שבו הוקרן הסרט, העמסנו דוגמיות אוכל שהונחו בפוזה מגרה על שולחן ארוך ומזמין. הסרט הוא הצדעה לוותיקי נהריה, הייקים שהפכו את הנקודה הצפונית לעיר משגשגת ושימשו בה בכל המלאכות האפשריות. אחד מגיבורי הסרט הוא הסַפָּר המקומי, וגיבורי המשנה הם ילדי עיר גרמנית שהעלו מחזה מוזיקלי פרי עטו של תושב המקום. כאמור, מנה גדושה של נוסטלגיה לטובת הייקים ויוצאי חלציהם, שמילאו את כסאות האולם המקומי. 

על בטן מלאה מטעימות קדם הסרט יצאנו לארוחת הערב העמוסה. מסעדת המלון קבלה את פנינו בהיצע מרשים לכל קהילה אפשרית - אוכלי הכל, נטול גלוטן, צמחונים וטבעונים.


                           דוד ויצטום, מקור: אתר ויקיפדיה

מילה חטופה עם שכנים מזדמנים בשולחן הסמוך, ובחזרה לאולם סימפוניה, שם דן אלמגור הוותיק מוביל ערב של תרומת הייקים לתרבות בישראל בעזרתם הפעילה של הפסנתרנית גבי ארגוב (כלתו של סשה), והזמרים דפנה זהבי ואייל חביב. התכנית החביבה מזכירה, למי שזקוק לתזכורת, שלא רק את בית המשפט העליון איישו יוצאי גרמניה אלא גם את צמרות משרדי החינוך, המשפטים והתעשייה של ימי ראשית המדינה, ואפילו משוררינו הגדולים עמיחי וזך, שלא לדבר על נבחרת מלחינים מרשימה, הגיעו מאותה גולה.  

בתום הערב המרנין ועל בטן מלאה פסענו, רעייתי ואני, בשבילים שבין המדשאות חזרה אל החדר המרווח, ברוח המשפט שהכירו כל ילדיהם של הייקים (כולל אותי): "שיניים, פיפי וְלַמיטָה!".  
 
ויצטומניה מנצחת
 
יום שישי בבוקר החל, כמה מפתיע, בארוחת בוקר עשירה ואחריה הסעה מאורגנת ומודרכת לצפות בפריחה בהר ארבל. אנחנו החלטנו לטייל בערוצי נחלים ברמת הגולן, אך עד מהרה מצאנו את עצמנו מדדים על סלעים ואבנים. בסופו של דבר שבו את עינינו ולבנו צמד פרות משה רבנו שעסקו בחיזור נמרץ ובמימושו המיידי על ענפי שיח ירוקים. כששבנו למלון מצאנו שוב שולחנות ערוכים בארוחה קלה. הפעם ויתרנו.

תרבות יום שישי של אחר הצהריים הביאה בכנפיה אל אולם סימפוניה את דוד ויצטום בכבודו ובעצמו, שגולל את סיפור האהבה ו"פחות אהבה" שבין הייקים לארץ ישראל. אחד משיאי סיפוריו היה התיעוד של המשלחת שייצגה את ישראל בדו שיח מול אנשיו של קונרד אדנאור, הקנצלר הראשון של מערב גרמניה. זה היה צפוי ועם זאת משעשע להיווכח שכל חברי המשלחת שיצאו מצוידים בדרכונים ישראלים ובשמות עבריים לעילא, היו יקים שידעו לנהל שיג ושיח עם עמיתים מן הימים של ערב עליית הנאצים לשלטון. בדיעבד ה"ויצטומניה" של תרבות יום שישי היתה שיאו של סוף השבוע.  


גיל שוחט במלון פסטורל, צילום: דורית תמיר

אחריו, כמה מפתיע, חזרנו שוב למסעדת המלון והפעם ברוח ליל שבת. לֹא מעט שולחנות השמיעו אמירות קידוש, מן הסתם אורחים רגילים של סוף השבוע שלא מחוברים לאירוע הייקי. לרגע חשבתי ששמעתי את קולו של בומבה צור במשפט האלמותי "החברים מתבקשים חדר האוכל", אבל זה היה אצלי בראש, ורק אצלי. השקטתי את הזיכרון ופניתי להתמודד עם ארוחת השבת. אני תמיד משתאה על היכולות והדמיון של קונדיטורים נוכח איסור השימוש בחלב בארוחה בשרית. לא רק על המעדנים אלא גם דרך העמדתם על השולחן - מופע מקסים ומרהיב.
 
באך, גיל שוחט וקרן הדר
 
מופע ערב שבת הביא לאולם סימפוניה צמד מוכר היטב על במות הארץ -הפסנתרן גיל שוחט והזמרת קרן הדר. שפר מזלה של קרן הדר, שהחומר שהיא מיטיבה לשיר בהופעות קאמריות מן הסוג הזה נכתב גם הוא על ידי יקה, אחד קורט וייל שהצליח לברוח מגרמניה לפריז ומשם לאמריקה ואפילו לקפוץ לביקור משפחתי בנהריה אחרי המלחמה.

התכנית של קרן וגיל הוקדשה לנוכחותו של באך (יקה מפורסם אבל לא משלנו) במוזיקות שונות, ושוחט גם האיר כמה נקודות בין הקטעים על מחוזות ההשפעה של באך גם במוזיקה הספרדית והברזילאית. כאמור רגעי השיא היו שירי קורט וייל, ומה יותר מתאים לסופשבוע שכזה.



מקהלת האיחוד במלון פסטורל, צילום: דורית תמיר





אחרי המופע חיכו לקהל מנות נשנושי צ'יפס ומוצרי תירס תפוחים שמגיעים הביתה בדרך כלל כשאתה מוקף בילדים קטנים או בנכדים. בכפר בלום כולנו הפכנו לילדים קטנים ועל רעש הכרסום, כיסתה רק המוזיקה לריקודים שהדהדה באכסדרת המלון. אני נאלץ להודות שקשישים ממני נשארו בבניין המרכזי כדי לקפץ ולדלג לצלילי המוזיקה שקראנו לה פעם "סלונית", ללא כל קשר לייקים. 

רעייתי ואני פסענו מעדנות, ממש כמו בערב הקודם, בשבילים שבין המדשאות אל החדר הגדול שהוקצה לנו, הממוקם באחת היחידות החדשות יותר של המלון שנראה כאילו אינו חדל להתרחב. פעם היה זה קיבוץ שיש לו מלון, וכעת מדובר במלון שיש לו קיבוץ.  

פרידה לצלילי מוצרט
 
בבוקר שלמחרת המתין לנו שוב חדר האוכל עם ההיצע הקלאסי של ארוחות שבת בבתי מלון. לצד שפע הירקות, הגבינות, הסלטים ופרוסות הלחם, גם טעימות של אוכל שלא הכרנו בבית אימא הייקית - ג'חנון של שבת. 

לאחר דילוג לחדר לאריזה מהירה חזרנו לאולם סימפוניה, שם התמקמו חברי מקהלת האיחוד, ארבעה סולנים והמנצח רונן בורשבסקי בתכנית בוקר של פרידה. ומה מתאים לכך יותר מתפילת הרקוויאם של מוצרט? מוצרט עצמו אמנם לא היה יקה, אבל אביו ליאופולד הגיע מאאוגסבורג. 

זהו. סוף. חזרה לחיים הרגילים. יצאנו מן האולם ובאכסדרת המלון המתין לנו שולחן ארוך ועתיר מאכלים מכל הצבעים והמינים ולצדו תור של מבקרים רעבים. אנחנו רק הסתכלנו, ליותר מזה לא היינו מסוגלים. אפילו לא דוגמית, צידה לדרך הביתה למדינת תל אביב, האורכת כשעתיים וקצת. 


מלון פסטורל, צילום: איילה הירש

עת לסיכומים. בשמונת המפגשים ביני לבין האוכל בכפר בלום, האוכל ניצח אותי בפער של שתי ארוחות שיכולתי רק להתבונן בהן ממרחק ובשתיים שבהן נרשמה התמודדות חלקית. לו הייתי מפקיד את גופי בידי המעסים או המעסות שבספא המלון ייתכן שהייתי מגיע לתוצאות טובות יותר, אבל אני ומסז'ים לא חברים. העיקר שהיו שם קרן הדר, דוד ויצטום, דפנה זהבי ודן אלמגור. "אָאוּפ-וידֶר-זֶהֶן, פסטורל!"   

סוף השבוע הקרוב במלון פסטורל בכפר בלום, "פסטיבל המסכות של ונציה", יתקיים ב-24-22 בפברואר 2018 בשעה 21:00. לפרטים ולהזמנות: 04-6836611 או באתר המלון