"אני משוויץ עם מי עבדתי, ואומר לו, 'יכולתי להופיע עם ג'ון לנון, או עם אלביס פרסלי, עם מייקל ג'קסון, עם מוחמד עלי, עם כולם', ולכל מה שאני אומר יש לו איזה קונטרה", מספר אורי גלר, רגע לפני בכורת "מצב כפית", המופע המשותף לו ולננסי ברנדס ב"פסטיבל הקומדיה וההומור על שם ספי ריבלין" שיתקיים בראשון לציון בארבעת ימי הפורים הקרובים.

ובסוף אתה מופיע עם ננסי ברנדס...

"הנה, את רואה, החלום שלו התגשם, כמו שאומרים... הוא מותק של בנאדם, אני אוהב אותו, זה באמת כך. חששתי שאולי יהיה לי קשה לעבוד איתו בגלל האופי שלו, אבל לא. אני נהנה. יש בעיה קטנה איתו, שהוא פרפקציוניסט, ולפעמים כשאני לא אומר משהו נכון, או שוכח, הוא צועק עליי, אבל אני מסתדר." 


מצב כפית, צילום: ז'ראר אלון

 
אפוף במסתורין

לפני שנתיים חזר גלר לארץ, ונדמה שסוף סוף יש סינכרון בין האישיות שלו עצמו לבין העולם, המבין כעת את מה שכנראה הבין גלר לפניו, שכולנו אנשי יחסי הציבור של המופע שנקרא החיים. את מופע החיים שלו כתב גלר, בן למשפחה מאוד ענייה, כהגדרתו, באופן המרהיב ביותר האפשרי, תוך שהוא מציג אישיות שמסוגלת להתמודד עם כל כך הרבה אודישנים מצד העולם.

"לא אודישנים, סקפטיים", הוא מתקן אותי. "אני אגיד לך מה, אני מקצוען, אבל אני גם איש יחסי ציבור טבעי. כך נולדתי.  אני בא ממשפחה מאוד ענייה, כשגרתי, כילד קטן, ברחוב בצלאל יפה, לא היה לנו גרוש. אבא שלי לא רצה ילדים, הוא הכריח את אימא שלי לעבור שמונה הפלות, אימא שלי נלחמה על ההיריון האחרון שלה – עליי, ואני הילד התשיעי שלה.

"הוא היה בנאדם יפה תואר, אבא שלי, אז נשים רדפו אחריו. אני לא אשכח ששרקו לו בחורות ברחוב בצלאל יפה, כדי שירד אליהן. אימא שלי עבדה ליד מכונת התפירה, היא שמעה את כל זה. בסוף הם התגרשו, אותי הכניסו לקיבוץ, אחר כך אימא שלי לקחה אותי לקפריסין, וגדלתי שם. אז עברתי ילדות מאוד קשה.

"אחר כך עברתי את מלחמת ששת הימים, הייתי צריך להרוג חייל ירדני וזה הכניס אותי לטראומה שנמשכת עד היום. אז עברתי דברים קשים מאוד, וכשהתקיפו אותי, 'שרלטן או לא שרלטן', 'כוחות על או לא כוחות על', הייתי אלוף בלעשות מזה טוויסט ולהפוך את זה ליחסי ציבור בשבילי.

"מה שקרה לליאור סושרד, לדוגמה, עם ביבי, זה היה הדבר הכי טוב שקרה עם סושרד. אם הוא היה מצליח עם ביבי לא היו כותבים על זה כלום. בגלל שהוא לא הצליח הוא נכנס עם זה לעיתונים, לתכניות טלוויזיה, ל'ארץ נהדרת'. אז גם אני ידעתי איך לקחת את ההתקפות עליי ולהפוך אותן לדבר חיובי, ובגלל זה אני עדיין קיים. בגלל שאני אפוף בחילוקי דעות ובמסתורין."


אורי גלר, תמונת יחסי ציבור

 
"אנחנו צוחקים על עצמנו"
 
כבר שנתיים, כאמור, שגלר, 71,  ואשתו, חנה, חיים בארץ. את 50 שנות נישואיהם העבירו בעיקר בארה"ב ובאנגליה, וכעת הוא מוצא את עצמו, לראשונה, במופע מסוג זה שעומד לעלות בימים הקרובים.

"נפגשתי עם ננסי לפני 20 שנה בלונדון. עשינו שם צדקה לילדים חולים ביחד, אבל אז לא ידעתי מי הוא, כי לא גרתי בארץ. כאשר באתי לפה מישהו סיפר לי שהוא מאוד חולה, אז עזרתי קצת, ועדיין לא ידעתי מיהו. אפילו לא זכרתי שנפגשנו פעם, הוא הזכיר לי. ופתאום, אני אפילו לא יודע איך, עלה הרעיון לעשות הופעה ביחד.

"עשינו הופעה, לפני שנה ומשהו, הוא נתן את הקטע שלו ואני נתתי את הקטע שלי, האולם היה מלא, ואז פתאום הוא אומר לי, בוא נעשה הופעה משותפת. אמרתי, 'אני עושה את זה רק בתנאי שזה מצחיק, שזה פארודי', והוא אמר, 'יאללה, בוא נלך על זה', וכך נוצרה ההופעה הזו. לא ידענו למי לגשת, ואיכשהו פגשנו את המפיק רמי בז'ה, ורמי אומר לנו, 'יש בפברואר פסטיבל קומדיה, בואו נתחיל שם'. ישבנו עם כותב ובמאי, הגענו לדברים מאוד אישיים ומאוד קטנים, אני חושף דברים, הוא חושף דברים, ואנחנו צוחקים על עצמנו."

זה חיבור ראשון שלך עם מופע מהסוג הזה?

"זאת פעם ראשונה בחיים שלי, ואני רוצה להגיד לך שאין עוד הופעה כזאת בעולם. היא ייחודית. אין דבר כזה. אני, במשך 50 שנה לא שמעתי על דבר כזה. יש מנטליסטים שעושים את ההופעות שלהם, יש קוסמים שעושים, יש בדרנים, יש קומדיה, אבל הופעה כזאת, של אמן חושים, אורי גלר, מתחבר עם מצחיקן סטנד אפ, מוזיקאי, את מכירה משהו כזה? לא. אין. זה הפעם הראשונה בעולם. והדבר המצחיק הוא שננסי עולה לבמה ואומר, 'תמיד חלמתי שאני אופיע בראשון לציון, והנה אני פה'...

"ננסי מנגן, ואל תשאלי מה קורה לו כשהוא מנגן. זאת הפתעה. אני חושב שאנשים מאוד ייהנו. זה גם מופע משפחתי. אנחנו מאוד נזהרים לא להיכנס לדברים שלא אומרים אחרי תשע בערב. אני חושב שהקהל ממש יצחק, זה מין דו קרב ביני לבינו."

דו קרב?

"הוא לא מאמין לי. הוא עושה לי צרות על הבמה, ואני תמיד מרגיש שאני צריך להוכיח את עצמי בפניו. הוא קוטל אותי בצורה מחרידה, והוא גם צוחק על העושר שלי. 'לך יש ארמונות, יש לך אי בסקוטלנד, יש לך מוזיאון ביפו. ומה לי יש?'..."


אורי גלר, תמונת יחסי ציבור

 
"אף פעם לא הייתי סנוב"
 
בוא נדבר על הומור, בהקשר שלך

"את יודעת  שמאז שעזבתי את הארץ, ובכלל, בכל שנות ההופעות שלי מסביב לעולם, תמיד הייתי נורא down to earth כזה. אף פעם לא הייתי סנוב. נשארתי ישראלי, נשארתי צבר, ואני חושב שזאת הייתה חלק מההצלחה שלי. הייתה לי פשוט חוצפה ישראלית, ובתת ההכרה שלי רציתי להצחיק.

"מה שכן, זה משהו מדהים לעבוד עם ננסי, כי הוא גאון מבחינת מצחיקנות. הוא ממציא דברים בשניות. ומבחינה מוזיקאית הוא ענק, הוא מוזיקאי גדול. ויש קטע אחד בהופעה שהוא יוצא ואומר לי, 'אורי, אתה גאון', כי עשיתי איזה פעלול. אני אומר לו, 'לא, אתה גאון', הוא אומר לי, 'לא, אתה גאון', אני אומר לו, 'אתה גאון, כי אתה עבדת עם זוהר ארגוב, ואתה אשכנזי שבקושי דובר עברית, שעבד עם אליל מזרחי'. הוא ממציא דברים בשניות. הוא כל כך אקלקטי. אז לא קל לעבוד עם בנאדם כזה כי אני צריך גם להוכיח את עצמי."

יוצא לכם גם להתחלף בתפקידים על הבמה?

"בטח. הוא גם עושה דברים, מראה לקהל כל מיני פעלולים ודברים על חושיים, ולי יש איזה קטע שאני שר. אני די מפחד מזה, כי אני לא זמר, אף על פי שתדעי, זה אף אחד לא יודע, אבל אני מכרתי מיליוני תקליטים בשנות ה-70'. עשיתי תקליט עם המעבד של הביטלס, דל ניומן, ועם הלונדון פילהרמוניק אורקסטרה.

"לא ממש שרתי, הייתי אומר שככה, דיברתי, דרך הלונג פליי, דקלמתי. והתקליט היה כל כך מוצלח שעשינו אותו בכמה שפות, ביפנית, בגרמנית, באיטלקית, בצרפתית, וברור שבאנגלית. ביפנית היה הכי קשה. והוא נמכר מסביב לעולם במיליוני עותקים. אני כתבתי את המילים ופסנתרן מאוד מפורסם באמריקה כתב את המוזיקה. ושכחתי להגיד לך שעטיפת האלבום ההוא שלי זכתה בפרס. היא זכתה בפרס העטיפה הגרועה של המאה!"


אורי גלר, צילום: ז'ראר אלון

 
"שלמה ארצי חימם אותי"
 
מה באמת החזיר אותך לארץ אחרי כל כך הרבה שנים?

"אני וחנה (אשתו של גלר – ט"ג), אנחנו שני האנשים הכי מאושרים בעולם שחזרנו לארץ. הייתי אומר שרוחניות החזירה אותנו. האנרגיה של העם שלי, ארץ ישראל. אנחנו חזרנו, אגב, לכל מלחמה. בכל מלחמה הייתי פה. באחרונה הייתי בדרום עם החיילים. אל תשכחי שנפצעתי במלחמת ששת הימים על הגבעה הצרפתית, אז אני יודע מה זה לאבד חבר'ה שלנו, והלב שלי תמיד היה פה. הלב שלי נשאר בארץ בשנת 72', כשעזבתי לניו יורק ולאנגליה, עד לפני שנתיים, כשחזרנו.

"אנחנו גרים ביפו העתיקה, ואני פותח פה מוזיאון על אורי גלר. במקום למכור את כל האוספים המוזרים והחריגים והייחודים שלי, אני נותן אותם לעם ישראל. המוזיאון יהיה בחינם לחיילים, לילדים, אז זה הפרויקט שלי. ואני כל כך מאושר להיות עם העם שלי בחזרה, כי זה העם שלי. ואת, וההורים שלך, בניתם אותי. אם לא את ולא ההורים שלך והמשפחה שלך, לא הייתי אורי גלר. לא הייתי אני. אתם באתם להופעות שלי בקולנוע 'נגה', בקולנוע 'שביט', ב'מערה' ביפו. מישהו עכשיו שלח לי פוסטר ענק משנות ה-70', ובענק כתוב, 'ערב עם אורי גלר', ומתחת לשם שלי, בקטן, 'ושלמה ארצי'. אז הוא בא לחמם את ההופעה שלי.


פסטיבל הקומדיה תמונת יחסי ציבור

"עכשיו קרה מקרה מאוד חיובי בשבילי. התחלתי מהמוסד, אחר כך הם לא הבינו, במוסד, איך אני עושה את מה שאני עושה, אז הם רצו שה-CIA  יבדוק אותי, ואז התחלתי לעבוד עבור ה-CIAולפני שבעה חודשים ה-CIA שחרר את כל הניירות הסודיים עליי. אז אני עכשיו בצורה מאוד רצינית על האתר שלהם, והם חד משמעית אמרו שהכוחות שלי אמיתיים. את יכולה לראות את זה בגוגל. אז יש גם חלק של CIA במופע הזה, ויש חלק של שירותי הביון הרומניים, כי ננסי הוא, הרי, רומני. שילובים מדהימים בהופעה הזאת..."

"מצב כפית", בכורה ב-28 בפברואר 2018 ב-20:30 בהיכל התרבות ראשון לציון, במסגרת פסטיבל הקומדיה וההומור על שם ספי ריבלין שיתקיים בין התאריכים 27 בפברואר – 3 במרץ 2018 בהיכל התרבות ובאודיטוריום ההיכל בראשון לציון. לרכישת כרטיסים: 3701* או באתר הפסטיבל