ממוזיקה עד אדריכלות

אפוס - הפסטיבל הבינלאומי לסרטי תרבות ואמנות, ייפתח זו השנה התשיעית ב- 14 במרץ 2018 במוזיאון תל אביב לאמנות. הפסטיבל יתקיים במשך ארבעה ימים ולילות רצופים, בהם יוקרנו למעלה מ-50 סרטים חדשים מהארץ ומכל רחבי העולם, בהקרנות בכורה בישראל. 
 
פסטיבל אפוס, בניהולה האמנותי של מיקי לרון, הוא פסטיבל הסרטים היחיד בישראל המוקדש כולו לתחומי התרבות המגוונים. הפסטיבל מהווה הזדמנות להיחשף למיטב הסרטים החדשים והמרתקים העוסקים בנושאי מוזיקה, מחול, תיאטרון, קולנוע, ספרות ושירה, אמנות פלסטית, עיצוב מכוניות, עיצוב אופנה, אדריכלות ועוד.  
 
בתכנית האמנותית של פסטיבל אפוס השנה - הצצה אל תוך מוחו של גדול אמני הוידאו ביל ויולה, סרטים על הסופרת מרגרט אטווד, הבמאי הצ'כי יז'י מנזל, השחקן הצרפתי ז'אן גאבן, מעצב האופנה היפני יוז'י ימאמוטו, תחילת הקריירה של ענקי המוזיקה ז'קלין דו-פרה, דניאל בארנבוים, יצחק פרלמן, פנחס צוקרמן וזובין מהטה וחייהם של אום כולת'ום וג'ון קולטריין.


פסטיבל אפוס 2018, תמונת יחסי ציבור

כמו כן יוקרנו סרטים על עולם המסחר המטורף של האמנות העכשווית, על כפר שלם באיטליה שהוא להקת תיאטרון, על עיצוב איטלקי של מכוניות מהחלומות, דיור ציבורי באירופה, תהליכי שימור בברלין והתחדשות עירונית באיסטנבול,  אמניות מורדות ופורצות דרך, המייקינג אוף של "מטריות שרבורג", נשים מנצחות על תזמורות, גברים רוקדים בלט קלאסי, מחווה למועדון ארוחת הבוקר של דוד פרלוב, מפגשים עם יוצרי סרטים בינלאומיים, תחרות ישראלית, תכנית סרטי שירה ישראלית, תחרות סרטי סטודנטים , תכנית קולנוע ניסיוני ולראשונה תכנית מיוחדת לדור הצעיר: "אפוס לילדים" עם הנסיך הקטן, תערוכה לכל המשפחה וסדנת יצירה אורבנית במוזיאון ועוד.
 
רכישת כרטיס לסרט בפסטיבל אפוס, מקנה כניסה חופשית למוזיאון תל אביב לאמנות, כך שאפשר גם לשלב בילוי  ולבקר בשלל התערוכות המוצגות בימים אלה במוזיאון.

סרטי פסטיבל אפוס בקטגוריות השונות  

המילה הכתובה

מרגרט אטווד
Margret Atwood: You Have Been Warned!
בריטניה, 2017 / 65 דקות. בימוי והפקה / קטי הומן. כבר שנים שהיא מופיעה ברשימת הסופרים שמהמרים עליהם שיזכו בפרס נובל, אבל בשנה האחרונה היה לסופרת הקנדית מרגרט אטווד הישג מיוחד במינו: ספר שכתבה לפני יותר משלושים שנה היה לספר המבוקש ביותר באמזון. העיבוד הטלוויזיוני המוצלח של "סיפורה של שפחה" הוא שהקפיץ אותו לראש רשימות רבי המכר, אבל אין ספק שהרלוונטיות של אטווד רק הולכת ומתחזקת עם השנים. בדיוקן המעמיק הזה, אטווד בת ה-79 מספרת על שורשיה הקנדיים, על הקשר הקרוב לאדמה ולטבע, על הבית המיוחד שאיפשר לה לפתח מחשבה עצמאית, על המאבקים והנכונות התמידית לעלות על בריקדות.
שבת, 17 במרץ, 19:30, אולם רקנאטי. מרגרט אטווד


מרגרט אטווד, מקור: אתר אפוס
 
רוצחות סדרתיות – סופרות כותבות מתח
Serial Killers: The Women Who Write Crime Fiction
בריטניה, 2016 / 68 דקות. בימוי והפקה / קולט קמדן. הדור העכשווי של סופרות ספרי המתח עומד אמנם על הכתפיים הרחבות של כמה ענקיות בתחום – אגת'ה כריסטי, פ.ד. ג'יימס, רות' רנדל – אבל יש לו אופי מובהק משלו. מפגש עם הסופרות המצליחות ביותר בתחום היום, מגלה יוצרות שלא מפחדות לרדת לעומקן של פרוורסיות אנושיות. הן עושות תחקירי עומק במעבדות הפתולוגים, מבררות איך אפשר לרצוח בדרכים חדשות ומפתיעות, לומדות את חוקי המדע והטבע כדי לעגן את יצירתן במציאות ומתקרבות הביתה כדי לחפש את המניעים. האלימות הרצחנית בספריהן היא תוצאה של יחסים קרובים ואינטימיים, או של זרות נוראית המתגלה במקומות הבטוחים ביותר, בין חדר השינה לחדר הילדים, בין המטבח לסלון המשפחתי. פטרישיה קורנוול הוותיקה ופולה הוקינס החדשה מצטרפות לשורה של סופרות מתח עכשוויות שמשתפות בסודות המקצוע.
שבת, 17 במרץ, 13:30, אולם רקנאטי. רוצחות סדרתיות – סופרות כותבות מתח
 
ברודסקי לא משורר
Brodsky is not a poet
רוסיה, 2015 / 100 דקות. בימוי / איליה בלוב. "אני יהודי, משורר רוסי, הוגה אנגלי ואזרח אמריקאי", כך תיאר את עצמו יוזף ברודסקי בתשובה לשאלה על זהותו, מיד אחרי זכייתו בפרס נובל ב-1987. את הפרס קיבל 15 שנה אחרי שעזב את מולדתו ועבר למערב, בעקבות "עידוד" מפורש שקיבל מהמשטר הסובייטי. גם כשהוזמן לשוב לשם, אחרי נפילתה של רוסיה הסובייטית, ברודסקי בחר להישאר בארצות הברית, שם מצא את מקומו אחרי נדודים במערב, כמשורר וכמורה  אהוב ונערץ. הסרט עוקב אחר סיפור הגירתו ופיצול זהויותיו, בעזרת אנשים שהכירו אותו בשלבים שונים בדרך וקטעי ארכיון נדירים שנחשפים לראשונה. האובדן שליווה אותו תמיד, מעולם לא גרם לו להתחרט על מי שהיה וגם לא למתן שמץ מאישיותו המרדנית והכריזמטית.
חמישי, 15 במרץ, 18:30, אולם רקנאטי. ברודסקי לא משורר
 

ברודסקי לא משורר, מקור: אתר אפוס

עיצוב

מי אתה יוז'י ימאמוטו  
Yohji Yamamoto: Dressmaker
גרמניה, 2016 / 69 דקות. בימוי / ת'ה צ'או ניו. מעצב האופנה היפני יוז'י ימאמוטו, אחד המעצבים החשובים והמשפיעים בעולם, הוא איש שקט, מדבר אנגלית לאט לאט, מהרהר תוך כדי ניסוח משפטיו. הוא איש עם עקרונות רבים, שונא לוגואים ועקבים למשל, והוא יצר אופנה שמושפעת מאסתטיקה יפנית וידועה בגזרות מדויקות ומחויטות לעילא. לבוש שחור, עם כובע שלא מש מראשו, וסיגריה שלא משה מידו, הוא מספר את סיפורו, סיפור של ילד שגדל לבד עם אמו, ולמד מגיל צעיר שהעולם קשה ואכזר ואסור לסמוך על אף אחד. הוא מאמין שהנטל שלוקח האמן על עצמו הוא נטל ההתנגדות ומגדיר את עצמו כאדם לא חופשי שמייחל כל חייו לחופש בלתי מושג. הוא איש קשה, תובעני בעיקר כלפי עצמו אך גם כלפי אלה שעובדים איתו ומתלמדים אצלו, ומאמין ביצירתיות שהיא תוצאה של עבודה קשה, אימון וניסיון. אמו, קולגות, תלמידים ובעיקר הוא עצמו, מביאים פרופיל של אדם שמצא בבגדים את ייעודו אבל לרגע לא מפסיק לחפש.
שישי, 16 במרץ, 10:30, אולם רקנאטי. מי אתה יוז'י ימאמוטו   
 
מכוניות מהחלומות
Driving Dreams
איטליה, 2016 / 52 דקות. בימוי / ג'יאנוקה מיליארוטי . דברי פתיחה: אלכס פדואה -  ראש המחלקה לעיצוב תעשייתי, שנקר. יוקרן עם הסרט "צעדים של כסף". מעצבי המכוניות המובילים בתור הזהב האיטלקי מספרים על ימים עברו כשעיצוב המכוניות הוביל את תעשיית הרכב ונתן דרור לדמיונם של המעצבים וליצירתיות שלהם. "הרנסאנס האיטלקי" של המכוניות התחיל אחרי מלחמת העולם השנייה ונמשך כשלושים שנה. במהלכו יכלו המעצבים, כולם גברים, לממש את חלומותיהם וליצור עיצובים חדשים ומקוריים, שאת חלקם הם עצמם לא באמת יכולים להסביר. מאז הפך עיצוב המכוניות לפרקטי הרבה יותר, אבל הסרט, המלווה בצילומים נפלאים של מכוניות, מצליח לעורר נוסטלגיה גם אצל מי שמכיר את כלי הרכב האלה רק מהסרטים. 
שבת, 17 במרץ, 19:30, אולם אסיא. מכוניות מהחלומות
 

מכוניות מהחלומות, מקור: אתר אפוס

זאק פוזן: המעצב שעף קרוב מדי לשמש
House of z
ארה"ב, 2017 / 87 דקות. בימוי / סנדי כרונופולוס . זאק פוזן נולד אל תוך סביבה שהתאימה לו בדיוק. משפחה חמה אוהבת ומטפחת בלב הסוהו במנהטן. כילד שיחק עם בובות ותפר להם תלבושות, וכשהתבגר מצא את מקומו בתיכון אמנותי, שם הפכו חברותיו לכיתה לדוגמניות הראשונות שלו. במהירות מסחררת החלו סלבריטאיות ללבוש את שמלותיו, המגזינים היוקרתיים ובראשם "ווג" אימצו אותו, העולם נרעש מבן ה-20 שיודע לעצב שמלות כל כך יפה, ופוזן חגג את מיקומו על גג העולם. ואז באה הנפילה הגדולה, וממש באותה מהירות שהוכתר, הוא צלל מטה. הסרט המרתק, כמעט סיפור מתח, מספר את סיפור עלייתו, נפילתו וגם ניסיונו האמיץ להתרומם מחדש אחרי הנפילה הכואבת. זהו סרט על אמן שההיבריס כמעט חיסל אותו, עד שגילה מחדש מה חשוב באמת.
שישי, 16 במרץ, 14:30, אולם קאופמן. זאק פוזן: המעצב שעף קרוב מדי לשמש
 
מוזיקה

אום כולת'ום 
OUM KALTHOUM
צרפת, 2016 / 53 דקות. יוצרים / נדיה מלא וגזבייר ווילטאר. דרכה של הדיווה הנערצת, אום כולתום, מכפר בדלתא של הנילוס אל פסגת עולם התרבות, משירה דתית דרך שירה עממית ועד ליצירת סגנון ייחודי ופורץ דרך. שורה של משוררים, מלחינים, מבצעים ומכרים מתארים את אישיותה ומנסים לפצח את מרכיבי ההצלחה של האישה שנתנה את כל כולה על הבמה, אך בה בעת שמרה את עצמה לעצמה, שהייתה פמיניסטית בכל הווייתה אך גם שמרנית מוצהרת, שידעה לחדור עמוק אל לבו של העם ולהשמיע את קולו, אך גם מצאה דרכה אל לב שליטיו. בעזרת קטעי ארכיון נדירים, הסרט מביא מבט רחב על עולם השירה בקהיר של המאה הקודמת, מהשפעות והזדמנויות שנבעו מהקידמה  ועד התמורות הגיאו-פוליטיות באזור. 42 שנה אחרי מותה, מעמדה עדיין איתן, קולה עדיין מרטיט לבבות, והמסתורין שסביב דמותה רבת הסתירות והחידות לא מפסיק לרתק.
חמישי, 15 במרץ, 22:30, אולם רקנאטי. אום כולת'ום  
 

אום כולת'ום, תמונת יחסי ציבור

ג'ון קולטריין
 Chasing Trane: The John Coltrane Documentary
ארה"ב, 2017 / 99 דקות. בימוי /  ג'ון שיינפלד. סיפור חייו הקצרים (בן 41 במותו) והקריירה המטאורית של הנער הדרומי, שבתחילה נאחז במוזיקה כעוגן בסביבה לא יציבה. בגיל 12 כבר ידע שהסקסופון הוא הכלי "שלו" ודבק בו עד סוף חייו. כשהיה בן 13 מת אביו ואמו נאלצה לנסוע לניו ג'רזי ולהשאיר אותו לבד. במקביל לכל המכות שחטף קולטריין הצעיר, הלך והתגלה כישרון יוצא דופן. יכולותיו המוזיקליות הייחודיות זוהו בכל תחנה בדרכו לפסגת הג'אז בארה"ב ובעולם. והוא לא עצר לרגע: גם כשהצליח מאוד, כשהיה נגן מבוקש ונערץ, המשיך לחפש, לפרוץ דרך, למתוח את גבולות הכלי, אפילו אם לקהל היה לעיתים קשה. גלריה של כוכבי ג'אז, בני משפחה ואחרים (ווינטון מרסליס, וויין שורטר, קרלוס סנטנה, סוני רולינס, ביל קלינטון, מקוי טיינר, קורנל ווסט ועוד) מיטיבה לתאר את חייו ואישיותו, כישרונו וחשיבותו, כפי שמשקפת הקריירה הקצרה שלו.
שישי, 16 במרץ, 21:30, אולם אסיא. ג'ון קולטריין
 

ג'ון קולטריין, צילום: Don Sclitten

מנצחות
Maestras
גרמניה, 2016 / 65 דקות. בימוי / גונטר אטלן . דברי פתיחה מפי עו"ד מיכל גרא-מרגליות, מנכ"לית שדולת הנשים. האם עדיין יש תקרת זכוכית בתחום הניצוח הנשי, או שמא היא נפרצה? מנצחות מצליחות בעולם היום, נשים שעומדות על הפודיום ומובילות תזמורות אל הצלחות גדולות בתחום הביצוע, עומדות במרכז הסרט ומספרות על הדרך הארוכה שעשו להגיע לתפקיד הנכסף. הן מתארות את הדרך שעשו ואת תפיסת עולמן כנשים בעולם שעדיין נשלט ברובו על ידי גברים. הן לא טוענות לאפליה, ולגמרי בטוחות במקומן המוצדק, הסרט מוריד את הכובע אל מול אלה שכן היו צריכות לפרוץ את החומות ובראשן סילביה קאדוף, ששנים הייתה אסיסטנטית של לאונרד ברנשטיין וניצחה על הפילהרמונית של ברלין כשהחליפה את הרברט פון-קאריאן. הן מדברות באהבה על המקצוע ורומזות על עולם קצת פתוח יותר, שבו חברי תזמורת דווקא מקבלים אותן כאוטוריטות וכבר (כמעט) לא תוהים אם הן ראויות לתפקיד.
שישי, 16 במרץ, 12:00, אולם רקנאטי. מנצחות
 
עלמה דויטשר – החיפוש אחר סינדרלה  
Alma Deutscher: Finding Cinderella
בריטניה, 2017 / 62 דקות. בימוי והפקה / מורג טינטו. עלמה דויטשר, בת 11 בזמן צילומי הסרט התיעודי הזה, ניגנה על פסנתר בגיל שנתיים ובגיל ארבע כבר הלחינה מוזיקה משלה. תווים קראה הרבה לפני שקראה אותיות, והיא עסוקה בחזרות לאופרה הראשונה שכתבה, שעומדת להעלות בווינה (האופרה בוצעה בפסטיבל כפר בלום ב- 2015) עיבוד של סיפור סינדרלה, אבל סינדרלה לא מאבדת נעל כי אם מחפשת את הנסיך שישלים את יצירתה המוזיקלית. הסרט עוקב אחר עלמה ומשפחתה, בביתם הכפרי בדורקינג האנגלית ובחדר החזרות בווינה, שם היא מעורבת מאוד בתהליך יצירתה של האופרה ומשוחחת בחופשיות עם המנצח והזמרים, כולם מוזיקאים בוגרים שמנהלים איתה דיאלוג יצירתי ומכבד. אביה, הבלשן גיא דויטשר, ישראלי במקור ואמה, ג'יין, חוקרת ספרות, מחנכים אותה ואת אחותה בחינוך ביתי ומגיל צעיר מאוד מתעדים את התפתחותה של מי שכבר כונתה בעיתונות העולמית "מוצרט הקטנה". פרופיל מרתק ומעורר מחשבה של נערה צעירה ומיוחדת במינה.
חמישי, 15 במרץ, 15:30, אולם רקנאטי. עלמה דויטשר – החיפוש אחר סינדרלה   
 
כשאלוהים ישן
When God Sleeps
גרמניה, ארה"ב, 2017 / 88 דקות. בימוי / טיל שאודר. בגיל 25 מצליח שאהין נג'אפי להרגיז את שלטונות ארצו, איראן, נאסר להשמעה והופך לקולם של דור מורד וזועם. במהלך נסיעה לטורקיה הוא מבין שהחזרה לאיראן כרוכה בסיכון גדול ומחליט להמשיך משם לגרמניה. בגרמניה הוא ממשיך ליצור ולהרגיז את הממסד הדתי של איראן עד שמכריזים עליו כאויב הדת ופרס כספי מובטח למי שיהרוג אותו. נג'אפי יורד למחתרת ומתחיל חיים של אמן שחייב להתחבא. קריאת התיגר שלו על המשטר ועל האסלאם גובה מחיר בכל אספקט של חייו, כולל במערכת יחסים המתפתחת בינו לבין בת של אחד ממקורבי הממשל האיראני. הסרט מלווה אותו בחייו במחתרת בגרמניה, כשהא נאבק על זכותו להמשיך ולהופיע וליצור, למרות הסכנה הגדולה הנשקפת לו ולכל מי שמסייע לו. סיפור של אמן צעיר ואמיץ שלא מוכן שיסתמו לו את הפה, גם כשמולו עומד שלטון פאנטי חסר מעצורים.
חמישי, 15 במרץ, 21:15, אולם רקנאטי. כשאלוהים ישן
 

כשאלוהים ישן, מקור: אתר אפוס

יונאס קאופמן, טנור
Jonas Kaufmann, Tenor for the Ages
בריטניה, 2018 / 90 דקות. בימוי והפקה / ג'ון ברידקט. חייו של אחד מגדולי זמרי הטנור בימינו. בין אתגרים ושיאים מוזיקליים לבין תפיסת חיים בריאה ומרעננת בנורמטיביות שלה. הסרט דן בשאלות הנוגעות באיזונים שבין אמן לבין הדמות שהוא מגלם, ומידת הסיכון שצריך זמר לקחת לעומת הזהירות הנהוגה בקרב זמרי אופרה. קאופמן הוא פרפקציוניסט, בעל קול יפהפה, עם יכולת מרשימה לנתח ולהבין לעומק את היצירות שהוא מבצע, ובתוך כך הוא נעדר גינוני דיווה. הכישרון, ההופעה, האינטליגנציה ונועם ההליכות מתחברים לדיוקן מלא קסם של אמן גדול מהחיים שתמיד מקפיד להיות בגודלם של החיים עצמם.
שישי, 16 במרץ, 17:00, אולם רקנאטי. יונאס קאופמן, טנור 
 
קורנציס, מורד קלאסי
Currentzis - The Classical Rebel
אוסטריה, גרמניה, צרפת, 2016 / 52 דקות. בימוי / כריסטיאן ברגר. דיוקנו של כוכב עולה, תאודור קרנטזיס,  מנצח יווני, שמשלב בעבודתו טוטאליות, הגובלת ברודנות בסגנון הישן, עם מסירות אין קץ ושאיפה לשלימות. הוא גדל באתונה, אמו הייתה מורה למוזיקה, והוא  נסע ללמוד ניצוח בסן-פטרסבורג, שם הוכתר  ככישרון גדול. אחרי הלימודים הקים תזמורת, "מוזיקאיטרנה", שחבריה הולכים אחריו באש ובמים, עדות לכריזמה השופעת שלו. חברי התזמורת  התיישבו בעקבותיו בעיר פרן בצפון רוסיה, שם הוא מנהל את בית האופרה ומטרותיו מקדשות את האמצעים: שעות עבודה ארוכות, הקלטות אל תוך הלילה, שבועות ארוכים של חזרות על אותה יצירה, סיורים תובעניים בעולם, וכן הלאה. הסרט עוקב אחר התפתחותו, מבית אמו ועד הקלטת האופרה "דון ג'ובאני" -שזכתה לשבחים רבים בעולם על  חדשנותה - עם זמרים שמוכנים לעבוד לפי התנאים הקשים שהמנצח מציב. קרנטזיס יפה תואר ומודע מאוד, הנרקיסיזם שלו גלוי לעיני כל ומעלה תהיות על מקומו של האמן הטוטאלי בעולמנו.
שבת, 17 במרץ, 15:00, אולם רקנאטי. קורנציס, מורד קלאסי
 

קורנציס, BFMI

אמנות פלסטית

גבולות פרוצים – מסע אל תוך עסקי האמנות
Blurred Lines – Inside the Art World
קנדה, 2017 / 80 דקות. בימוי והפקה / בארי אבריץ. כסף מסובב  את העולם בכלל ואת עולם האמנות העכשווית בפרט, זה שבו קונים ומוכרים  יוצרים ערך שאין לאף אחד מושג על סמך מה הוא נקבע, ומפוצצים בלונים באותה חדווה. בעשרה פרקים קצביים הסרט עובר בין כל שחקני עולם הסחר האמנותי: האספנים, בתי המכירות, ירידי האמנות, הגלריסטים והאמנים שורה ארוכה ומרתקת של אנשי אמנות, מספרים על מכונת הכסף המשומנת. מי שמצליח בעולם הזה הוא בדרך כלל זה שיודע לשחק את המשחק, ולא בכדי מתעכב הסרט על אמנים כמו ג'ף קונס ודמיאן הרסט, והגלריסט לארי גגוזיאן, שמצליח להישאר אניגמטי ובלתי מושג, ממש כמו האמנות עצמה.
רביעי, 14 במרץ, 22:00, אולם אסיא ; שבת, 17 במרץ, 21:30, אולם אסיא. גבולות פרוצים
  
ביל ויולה – בדרך לסנט פול
Bill Viola—The Road to St. Paul’s
בימוי והפקה / ג'רלד פוקס  - ההקרנה בנוכחות הבמאי. בריטניה, 2016 / 91 דקות. 12 שנה, בסבלנות אין קץ, עקב הסרט אחר תהליך עבודתו של ביל ויולה, כנראה גדול יוצרי הוידיאו-ארט בעולם היום. קתדרלת סנט-פול בלונדון, הידועה בניסיונותיה לעודד אמנות דתית עכשווית, פנתה אליו בהצעה שייצור שתי יצירות וידיאו-ארט שיוצגו בקביעות בכנסייה. הראשונה, "קדושים מעונים", הושלמה ראשונה, השנייה, "מרים", נתלתה שנתיים אחריה. ויולה הוא איש נעים וחדור מטרה. מרתק לראות אותו מתכנן, מצלם, ויודע בדיוק מה הוא רוצה להשיג. לא ברורה בכלל עמדתו כלפי שאלות של דת ואמונה, אבל אין ספק שהן מעסיקות אותו והוא מבין לעומק כיצד היצירה שלו תקבל משמעות בתוך ההוד וההדר של הקתדרלה המפוארת. שתי יצירות עוצמתיות ביותר, שתהליך יצירתן מספק הצצה אל מוחו של אמן ענק.
שישי, 16 במרץ, 11:30, אולם אסיא. ביל ויולה
 

ביל ויולה - בדרך לסנט פול, תמונת יחסי ציבור

בויס
Beuys
גרמניה, 2017 / 107 דקות. בימוי / אנדרס וייל. יוזף בויס, מהאמנים החשובים של המאה ה-20, נושא את הסרט על כתפיו הפילוסופיות הרחבות. קטעי ארכיון מרתקים בהם בויס מציג ומדבר, משולבים עם ראיונות של אנשים שהיו קרובים אליו במיוחד, ואלה מרכיבים, כמו פאזל של אלף חתיכות, את סיפור חייו ואת תפיסת עולמו. הוא נולד בגרמניה ב-1921, התגייס לצבא הגרמני במלחמת העולם השנייה, התרסק עם מטוסו בחצי האי קרים וניצל – כך טען - על ידי טטרים נוודים שהצילו את חייו. עם הסיפור הזה בויס החל ליצור את המיתולוגיה של עצמו, שבה מציאות ופנטזיה התערבבו בלי קושי. הסרט מביא תצלומים וקטעי וידיאו מילדותו בבית ללא אהבה, דרך הדיכאון הקשה שחווה ועד היותו שותף בהקמת מפלגת הירוקים הגרמנית. בויס מצטייר כמורה דגול ששאל שאלות יסוד על מהותה של האמנות וגבולותיה וביקש לשחרר את תלמידיו למצוא את אמנותם.
שישי, 16 במרץ, 10:00, אולם קאופמן. בויס
 
האוסף הסיני של אולי זיג
THE CHINESE LIVES OF ULI SIGG
שווייץ, 2016 / 93 דקות. בימוי / מיכאל שינדהלם. אולי זיג, איש עסקים שוויצרי, הכיר את סין לעומק כבר בשנות ה-80 כשעמד בראש היוזמה העסקית המשותפת הראשונה של חברה מערבית והמשטר הקומוניסטי בסין. ההיכרות שלו עם סין ותרבותה המשיכה כשהוא נבחר להיות שגריר שוויצריה בבייג'ין ונחשב לאחד השגרירים המוצלחים ביותר. תוך כדי ההיכרות עם הארץ הזרה והמוזרה, זיג הבין שהאמנות הסינית העכשווית כלל לא מוכרת במערב, והוא החל להתעניין ולהכיר מקרוב את כל האמנים החשובים, מאיי וויי ווי ועד זנג פאנזי. זיג הפך לאספן המשפיע ביותר על האמנות הסינית העכשווית ולחברם הקרוב של אמנים רבים, שחווים לו את פריצתם למערב. מבחינתו, מדובר בתשוקה של ממש. הסרט יוצר פורטרט מיוחד במינו של אדם שהשפיע השפעה עצומה על עולם האמנות, פשוט כי החליט שזה מה שהוא רוצה לעשות.
שבת, 17 במרץ, 10:30, אולם קאופמן. האוסף הסיני של אולי זיג
 

האוסף הסיני של אולי זיג, מקור: אתר אפוס

טניה ברוגרה חופשיה
Tania Libre
ארה"ב, 2017 / 64 דקות. בימוי / לין הרשמאן ליסון, קריינות / טילדה סווינטון. דברי פתיחה: רותי דירקטור, אוצרת אמנות עכשווית, מוזיאון תל אביב. דיאלוג חד, עמוק ופוקח עיניים עומד במרכז הסרט המלווה סדרת שיחות המתנהלות בין האמנית הקובנית, טניה ברוגרה, לבין הפסיכיאטר המומחה לפוסט-טאומה, פרנק אוכברג. ברוגרה, אמנית בעלת שם עולמי, המתמחה בפרפורמנס ומיצבים, נכלאה בקובה ב-2015 כתוצאה מניסיונותיה להפיק אירוע שנותן פתחון פה לדיבור חופשי, כולל ביקורת ומחאה קולנית נגד השלטון הדיקטטורי (לאחרונה חזרה לכותרות כשהכריזה על עצמה כמועמדת לנשיאות בבחירות 2018). כששוחררה ושבה לארצות הברית, ביקשה להיפגש עם אוכברג כדי לנסות ולעבד את תקופת הכליאה, ולהבין לעומק כיצד פועלים משטרים טוטליטריים. דיוקן של אמנית אמיצה, המוכנה להתעמת עם זהותה המורכבת ועם המקום ממנו באה.
שישי, 16 במרץ, 15:00, אולם רקנאטי. טניה ברוגרה חופשיה
 
ליאונורה קרינגטון  
Leonora Carrington: The Lost Surrealist
בריטניה, 2017 / 52 דקות, בימוי / טרזה גריפיטס. דברי פתיחה: נועה רוזנברג – אוצרת אמנות מודרנית, מוזיאון תל אביב. הציירת ליאונורה קרינגטון הייתה דמות חשובה ביותר בתנועה הסוריאליסטית בתקופת פריחתה בפריז בשנות ה-30 של המאה הקודמת. למרות זאת, היא כמעט לא ידועה, במיוחד לא במולדתה אנגליה, והסרט הזה מנסה לתקן עוול היסטורי ולהכיר לעולם את יצירתה המכשפת. קרינגטון גדלה באנגליה, בת למשפחה אמידה בעלת מפעל טקסטיל,  כבר בגיל צעיר מאוד התגלתה כבועטת במוסכמות וסולקה משני בתי ספר. מכאן והלאה חייה אופיינו על ידי החלטות נועזות, בגלל נטיותיה האמנותיות ובגלל מעורבויות רומנטיות. היא נדדה בין ארצות, ובסופו של דבר, אחרי שהות במוסד פסיכיאטרי (עקב התמוטטות נפשית שחוותה במהלך מלחמת העולם השנייה), הגיעה למקסיקו ומצאה שם את מקומה. מלבד אמנותה, שהושפעה מאגדות, מיתוסים ומתרבות המאיה, היא הייתה דמות משפיעה מאד בתנועה לשחרור האישה במקסיקו.
שבת, 17 במרץ, 14:30, אולם קאופמן. ליאונורה קרינגטון   
 
קלאוס רושה – אזרח ללא מדינה
Stateless – Klaus Rozsa, Photographer
בימוי והפקה / אריך שמידט - ההקרנה בנוכחות הבמאי וכוכב הסרט קלאוס רושה. שווייץ, 2016 / 96 דקות. ב-1956, כשהיה בן קלאוס רושה שנתיים, מחצו הסובייטים את ההתקוממות האנטי-קומוניסטית בהונגריה, מולדתו. בעקבות ניסיון ההפיכה החליטו הוריו היהודים לעזוב את הונגריה והחלו במסכת נדודים שהסתיימה בציריך, שם קבעו את ביתם. רושה הצעיר התעניין בצילום והחל לתעד אירועים של התנגדות אזרחית למוסדות המדינה, לחוסר צדק וסתימת פיות. הוא הפך חלק בלתי נפרד מתנועת המחאה של צעירי שוויצריה, שידעה אלימות רבה מצד המשטרה בתחילת שנות ה-80. המשטרה סימנה אותו כמתנגד מסוכן שרוצה להוציא לאור את כל מה שניסתה לעשות במחשכים. רושה, היום בן 60 וקצת, הוא בנם של ניצולי שואה. אביו שרד את אושוויץ וכל חייו פחד. בנו קיבל כמובן מאליו שהוא כאן להילחם בעוולות.  הוא נעצר שוב ושוב ומוכה על ידי המשטרה, מועמד לדין וממשיך להילחם.
שישי, 16 במרץ, 12:00, אולם קאופמן. קלאוס רושה
 

קלאוס רושה, מקור: אתר אפוס

רייצ'ל ווייטריד ורוח הרפאים שבחדר       
 Rachel Whiteread: Ghost in the Room
בריטניה, 2017 / 64 דקות. בימוי והפקה / מורג טינטו. כשרייצ'ל ווייטריד יושבת בסטודיו ומשוחחת ברוגע על אמנותה, קשה לנחש שמדובר באחת האמניות החשובות והקונטרוברסליות שידעה אנגליה. ווייטריד, האישה הראשונה לזכות בפרס טרנר היוקרתי (1993), עוסקת בעיקר בחלל שנוצר מסביב  לאובייקטים ויוצרת יציקות שנותנות ממשות למה שאיננו. פסל ענק שיצרה מיציקת פנים של בית ויקטוריאני הוא אחד מסימני דרך מעוררי המחלוקת ביצירתה והיא מספרת איך ביום שהודיעו לה על קבלת פרס טרנר,הוחלט שהפסל הזה, שהוצב באחד הפארקים בלונדון, ייהרס בגלל דעת קהל שלילית. עוד יצירה ידועה שלה היא האנדרטה לזכר השואה ביודנפלאץ בווינה, שם העמידה יציקת-נגטיב של ספרייה שמצליחה לזעוק את ההיעדר הנורא. קטעי ארכיון מראים אותה בוויכוחים מול ועדות ופונקציונרים, בנחישות ואומץ שהולמים את שיערה הג'ינג'י ואת כשרונה המופלא.
חמישי, 15 במרץ, 21:00, אולם רקנאטי. רייצ'ל ווייטריד 
  
אדריכלות

איסטנבול מתחדשת
Istanbul Echoes
קנדה, צרפת, 2017 / 103 דקות. בימוי / ג'וליה פראטי   - הקרנה בנוכחות הבמאית. סיפור ההתחדשות העירונית של איסטנבול מובא מנקודת מבטם של אזרחים המתקשים לשמור על אורחות חייהם ועל פרנסתם מעיסוקיהם המסורתיים. הסרט מתאר את קשיי הקידמה, את היעלמות הקהילה הקטנה, השכונתית, מפני גורדי השחקים והרחובות המודרניים שמנסים לתת מענה לעיר שהולכת וגדלה למימדים עצומים. סיפורם הנוגע ללב של אנשים, כמו האופה השכונתי, או מוכר הצדפות שצריכים ללמוד להתפרנס בעולם חדש שחוקיו שונים לגמרי מהעולם שהכירו, מצליח להמחיש את המחיר שתושבים צריכים לשלם.
שבת, 17 במרץ, 13:00, אולם אסיא. איסטנבול מתחדשת


איסטנבול מתחדשת, מקור: אתר אפוס

הפסקת סיגריה עם אלברו סיזה  
Having a Cigarette with Alvaro Siza
גרמניה, 2016 / 52 דקות. בימוי והפקה / יאן דילת'י. אלברו סיזה (נ.1933),  הוא אחד הארכיטקטים העסוקים והמשפיעים בעולם כולו. יליד פורטוגל, שהוביל פרויקטים משמעותיים, בעיקר בתחום הדיור הציבורי. הוא רצה בכלל להיות פסל, אבל הושפע מהסביבה שראתה בפיסול קיום בוהמייני ובלתי אחראי, והלך ללמוד ארכיטקטורה. בשיחה שבמרכז הסרט הזה, הוא מסביר שארכיטקטורה ידועה בהיותה חלק מהלוקסוס שיכול להרשות לעצמו מעמד מבוסס כלכלית, אבל מבחינתו, השפעתה הגדולה של הארכיטקטורה המודרנית החלה אחרי מלחמת העולם השנייה, עם שיקומה של אירופה והצורך לבנות מבנים למסות גדולות של אנשים שהיו זקוקים לדיור. הוא עצמו הפך למומחה גדול בתחום בנייה ציבורית רחבת היקף. סיזה רואה בארכיטקטורה המשכיות ואמנות שעוברת מדור לדור. שעה קסומה עם איש חכם ונעים, תמיד עם סיגריה ביד.
שבת, 17 במרץ, 11:30, אולם אסיא. הפסקת סיגריה עם אלברו סיזה   
 
ואת הסמטה היא סיידה בתכלת
ישראל, 2017 / דקות. בימוי / נילי פורטוגלי. בתקופה של איום קיומי על הסביבה הפיזית והאנושית שבה אנו חיים, האדריכלית נילי פורטוגלי לוקחת אותנו למסע מתפתח מנקודת מבטה ההוליסטית/ בודהיסטית/ מדעית לגילוי תובנות אוניברסליות: מהו סודם של כל אותם המקומות העל-זמניים שבהם האדם מרגיש "כבתוך ביתו" ומהי אותה "אמנות העשייה הטהורה" המביאה להיווצרותם? באמצעות שחזור זיכרונות ילדותה המוטבעים באבני ההיסטוריה של העיר הגלילית צפת, פורטוגלי מנסה לענות על השאלות הנצחיות הללו.
חמישי, 15 במרץ, 13:30, אולם קאופמן. ואת הסמטה היא סיידה בתכלת
 

ואת הסמטה היא סיידה בתכלת, מקור: אתר אפוס

של מי העיר הזאת?
Whose City?
שבדיה, גרמניה 2017 / 54 דקות. בימוי והפקה / הנס כריסטיאן פוסט. עיר מסובכת, ברלין. לא רק שחלקים נרחבים ממנה נהרסו במלחמת העולם השנייה, גם שני חלקיה, המערבי והמזרחי, התאחדו אחרי נפול החומה ב-1989. כל זה יצר את הכורח לבנות אותה מחדש, ובתחילת שנות ה-90 החל ויכוח מר ויצרי על דמותה. איך בונים עיר ובמיוחד - איך בונים עיר שנושאת זיכרונות קשים ועבר מסוכסך? שורה ארוכה של ארכיטקטים ומתכנני ערים מספרים על תהליך בנייתה של העיר שנמשך עד היום, וחוזרים אל הוויכוחים הגדולים שנוצרו ושהולידו ארכיטקטורה מגוונת בעיר מפוזרת.
שבת, 17 במרץ, 12:15, אולם רקנאטי. של מי העיר הזאת?
 
מחול

מורדים על קצות האצבעות
Rebels on Pointe
קנדה, 2016 / 52 דקות. בימוי והפקה / בובי ג'ו הארט. סיפורו המרגש והייחודי של Les Ballets Trockadero de Monte Carlo, להקת בלט שכל רקדניה גברים, שהוקמה בניו-יורק בעקבות מהומות "סטונוול" ב1969 שפרצו כמחאה על היחס לאוכלוסייה ההומוסקסואלית. בהתחלה לא היה לגמרי ברור אם מדובר במהתלה; גברים בטייץ וטוטו, רוקדים על נעלי אצבע ומבצעים יצירות מהבלט הקלאסי בהחלט נראו כמו פרודיה על משהו. בעיקר כשלא ויתרו על השערות על החזה ולעיתים גם לא על זקן או שפם. אבל מהר מאוד ניצחה המקצוענות המדהימה של הרקדנים, והלהקה הפכה לאייקון חשוב בעולם הלה"טבי. היום, ארבעים ומשהו שנים אחרי הקמתה, זו להקה מבוקשת המופיעה בכל העולם. הסרט מביא מבט אינטימי על הרקדנים, על החזרות והזיעה, על עולמם ומשפחותיהם, על החברות האמיצה ותחושת השליחות, ועל ההנאה העצומה של הריקוד, שמצליח להיות בו בזמן מצחיק ומרגש, גרוטסקי ודרמתי, אבסורדי ואנושי עד מאוד.
שבת, 17 במרץ, 16:30, אולם רקנאטי. מורדים על קצות האצבעות
 

מורדים על קצות האצבעות, תמונת יחסי ציבור

צעדים של כסף
Voices of Finance
הולנד, 2016 / 35 דקות. בימוי / קלרה ואן חול. יוקרן עם "סטפס" ועם "מכוניות מהחלומות".
המונולוגים היוצרים את הסרט הקצר הזה מובאים כולם מתוך בלוג בעל אותו שם, שהיה פופולרי מאוד, והביא אנשים מתחום הבנקאות, ההשקעות והכספים לדבר על המציאות שבתוכה הם חיים. המרדף אחר הכסף, התחרות לחיים ולמוות, זניחתם של עקרונות מוסריים, השעבוד להצלחה ולסמליה, החרדה מפני פיטורין, ועוד. כאן, במקום מוזיקה שמלווה בדרך כלל ריקוד, המונולוגים עצמם הם הפסקול, ומביאים אותם סדרה של רקדנים, שמביעים אותם גם בגופם. המפגש בין הגוף הרוקד ותוכן המילים הנאמרות, יוצר אירוניה מופלאה, מצחיקה ומטלטלת, ומבליט את האבסורד הנוראי של חיים בהם הכסף הוא הכל.
שבת, 17 במרץ, 19:30, אולם אסיא. צעדים של כסף
 

צעדים של כסף, תמונת יחסי ציבור

סטפס
No Maps on my Taps
ארה"ב, 1979, שוחזר ב- 2017 / 58 דקות. בימוי / ג'ורג' נירנברג. יוקרן עם "צעדים של כסף". שלושה רקדנים מיוחדים במינם, מראים את האמנות המופלאה של ריקוד הסטפס בסרט דוקומנטרי יפהפה שנעשה ב-1979 ולאחרונה זכה לשחזור. צ'אק גרין, באני בריגס והווארד "סאנדמן" סימס הם גיבורי הסרט, המראים עד כמה טאפ-דאנס היא אמנות מלאת הבעה ולגמרי תלויה ביכולותיו של הרוקד להיות מקורי, לעשות אימפרוביזציה ולתפוס את הרגע, ממש כמו נגני ג'אז. תור הזהב שלה היה  במחצית הראשונה של המאה העשרים, ובאמצעות קטעי ארכיון משחזר הבמאי את ימי הזוהר של הריקוד. במקום לשיר לה רקוויאם, הסרט עזר להחיות אותה. בשנות ה-80 היא החלה לפרוח מחדש, עם דור חדש ומוכשר של רקדנים, והיא חיה ונוקשת עד עצם היום הזה.
שישי, 16 במרץ, 16:30, אולם קאופמן. סטפס

הגן
Garden
הולנד, 2016 / 73 דקות. בימוי / לואיס נרבוני. סרט יפהפה שעוקב אחר עבודתו של מדהי ואלרסקי, כוריאוגרף שעובד עם תיאטרון המחול ההולנדי Nederlands Dans Theater, לאחר שרקד איתם שנים רבות, וזכה ב-2013 בפרס החשוב ביותר המוענק לרקדנים בהולנד. ואלרסקי, צרפתי במקור, עובד על ריקוד ושמו "גן" לצלילי חמישיית הפסנתר של סן-סאנס. במהלך החזרות נחשפת אישיות שיש בה רוגע ונחישות, חיפוש וגם מטרה, ובעיקר נטולת אגו מנופח. הסרט בנוי כמעט כולו מצילומי חזרות וצילומי המופע, ומספק הנאה אסתטית בלתי רגילה לחובבי מחול.
שבת, 17 במרץ, 21:00, אולם רקנאטי. הגן
 
קולנוע על קולנוע

הסרט של סמואל בקט
Notfilm
ארה"ב, 2015 / 128 דקות. בימוי, צילום ועריכה / רוס ליפמן. רוס ליפמן הוא יוצר סרטים שמתמחה ברסטורציה של יצירות אבודות בתולדות הקולנוע. בזמן שעשה תחקיר לקראת הרסטורציה של הסרט "פילם", סרט קצר והיחיד שסמואל בקט ביים לקולנוע, הוא הגיע אל
בארני רוסט, האיש העומד בראש "גרוב פרס", הוצאה לאור מתקדמת, שאחראית, בין השאר, גם על הוצאתו לאור של בקט, אחד המוחות הזוהרים בספרות המאה העשרים. רוסט שימש מפיק של "פילם", ובביתו מצא ליפמן בלי סוף צילומים שלא נכנסו לסרט הסופי. בעקבות הגילוי יצר ליפמן את הסרט הזה, המתאר את כל תהליך יצירתו של "פילם", וגם את הקשר המוזר שנוצר בין בקט לבין גיבור סרטו, באסטר קיטון המזדקן. סביב בקט וקיטון הצטופפה קבוצה מרתקת של אנשים, מעריצי בקט שרצו לעזור ליצירה המוזרה שלו, לצאת לאוויר העולם. הסרט התיעודי, משחזר רגע מופלא ונטול ציניות בתולדות האוונגרד.
שבת, 17 במרץ, 20:00, אולם קאופמן. הסרט של סמואל בקט 
 

הסרט של סמואל בקט, תמונת יחסי ציבור

יז'י מנזל – קומדיה זה לא דבר מצחיק
To Make a Comedy Is No Fun: Jir? Menzel
שווייץ, 2016 / 80 דקות. בימוי / רוברט קולינסקי. יז'י מנזל, יליד 1938, פרץ לתודעה הבינלאומית, כשבגיל 29 זכה באוסקר לסרט הזר על הסרט הראשון שביים, "רכבות נשמרות היטב". סרטו הבא, "עפרונים על חוט", חיכה שנים ארוכות להכרה בינלאומית כיוון שממשלת צ'כוסלובקיה אסרה על הפצתו. מנזל, שהשנה מלאו לו 80 וממש בימים אלה קיבל פרס מיוחד בפסטיבל ברלין, הוא אחד מחבורת "הגל החדש הצ'כי". למרות הצנזורה שנתקל בה כבר בתחילת הדרך, הוא החליט להישאר במולדתו, לעבוד תחת עינו החדה של האח הגדול, ולעשות סרטים, שבדרכם השקטה, המצחיקה והמאוד אירונית, העבירו ביקורת מעודנת ומדויקת על המשטר והחברה בארצו. הפרופיל הקסום הזה-הראשון שאי פעם נעשה על הבמאי החשוב- חושף את דמותו ההומניסטית, האוהבת-אדם ומביא ראיונות וקטעי ארכיון כדי לספר את סיפורו. מילוש פורמן, קן לואץ', אמיר קוסטריצה ועוד רבים וטובים מספרים על השפעתו הרבה עליהם. דמותו של מנזל מעוררת חיוך ואופטימיות נוכח היכולת לשרוד, ליצור ולהצליח, גם כשמנסים בכל הכוח לסתום לך את הפה.
חמישי, 15 במרץ, 17:00, אולם רקנאטי. יז'י מנזל 
 
מטריות שרבורג – הסרט על הסרט  
Il ?tait une fois... Les parapluies de Cherbourg 
 צרפת, 2008 / 52 דקות. בימוי והפקה / מארי ג'נין. מי שחושב שז'אק דמי יצר סרט מוזיקלי רומנטי וצבעוני מוזמן לראות את הסרט הזה, שמשחזר את מלאכת עשיית "מטריות שרבורג". אז כן, הסרט צבעוני ומפעים ביופיו, אבל זו תוצאה של מלאכת מחשבת של עיצוב, שדמי היה מעורב בה עד קצות אצבעותיו. ו-כן, הסרט מוזיקלי, אבל אף אחד לפני דמי לא העז לתת לדמויות לשיר לכל אורכו, ממש כמו באופרה. ו-כן, זהו בהחלט סרט רומנטי, אבל אל תוך האווירה האגדתית דמי מכניס את החיים עצמם ואלה כוללים חייל הולך למלחמה, הריון מחוץ לנישואין, ויתור על אהבה והתבגרות כואבת. כמה מחשבה, תעוזה ומקוריות הושקעו בסרט אפשר לראות ב"מייקינג אוף" הזה, שנעשה הרבה שנים אחרי שדמי נפטר ולכן סיפור התהוותו מובא מפי שותפיו לדרך: מישל לגראן , אנייס ורדה וקתרין דנב  מספרים את סיפור התהוותה של יצירה, שהזמן רק מאשר את גדולתה.
שישי, 16 במרץ, 13:30, אולם רקנאטי. מטריות שרבורג – הסרט על הסרט   
 
ז'אן גאבן     
UN FRAN?AIS NOMM? GABIN
צרפת, 2016 / 105 דקות. בימוי / איב ג'ולנד. השחקן הצרפתי ז'אן גאבן נולד בתחילת המאה העשרים (1904), מת אחרי שלושת-רבעי מאה (1976) ובין לבין הספיק להיות אחד השחקנים המרכזיים של הקולנוע הצרפתי, אם לא החשוב מכולם. גאבן הצליח להביא אמינות בכל תפקידיו, הרבה אי שקט, שאפיין גם את חייו וכריזמה שעזרה לו לקום מחדש כל פעם שכוכבו דעך. הקריירה שלו פרצה אל תודעת ההמונים עם "פפה לה מוקו" של ז'וליין דייבייה ו"האשליה הגדולה" של ז'אן רנואר, ידעה מורדות עם המעבר להוליווד אחרי כיבוש צרפת ע"י גרמניה הנאצית (ובעקבות רומן מתוקשר עם מרלן דיטריך), ופרחה מחדש בשנות ה-50, בעקבות הצלחת "הביזה" של ז'אק בקר. הוא נחשב למייצג של הגבר הצרפתי והצרפתיות בכלל והסרט מבהיר היטב מדוע הפך לכוכב.
שבת, 17 במרץ, 12:30, אולם קאופמן. ז'אן גאבן      
 
תיאטרון

אשקאן - בדרך לנירנברג
Ashcan
בימוי והפקה / ווילי פרלשטיין- ההקרנה בנוכחות הבמאי באדיבותyes  דוקו. בלגיה, 2018 / 90 דקות. סיפור מרתק ולא ידוע, אשר מעובד להצגה, מובא בסרט הזה, ובמרכזו מפגש בין בכירים שהשתייכו למשטר הנאצי לבין קבוצת חוקרים אמריקאים. הזמן הוא מאי 1945, ושורה של בכירים נאציים נכלאת במלון מהודר וישן, עד שיגיע הזמן להעביר אותם לנירנברג, שם יחכו למשפט ובחלק מהמקרים, לגזר דין מוות. אבל עד נירנברג יש עוד קצת זמן והאמריקאים מחליטים לנצל אותו כדי לנסות ולהוציא מידע מהבכירים על אופן התנהלותו של הרייך השלישי. שליטי הרייך לא ממש מבינים כיצד הם מקבלים מיטות ברזל מעיקות ואוכל דל. הם רגילים ליחס של אליטה מכובדת, ועדיין לא באמת מבינים מה פירוש היותם חלק מהמשטר הרצחני של היטלר. הסרט עוקב אחר החזרות והדיונים המתפתחים בין השחקנים לגבי המוטיבציה של הדמויות ומשחזר, בעזרת מרואיינים וקטעי ארכיון, את המציאות ההיסטורית שהולידה את המפגש הטעון הזה.
שבת, 17 במרץ, 17:00, אולם אסיא. אשקאן- בדרך לנירנברג
 

אשקאן, תמונת יחסי ציבור

ספטקולו
SPETTACOLO
ארה"ב, 2017 / 91 דקות. בימוי והפקה / ג'ף מלברג, כריס שלן. מעל 50 שנה שהכפר מונטיצ'ילו בטוסקנה מתכנס בכל שנה כדי ליצור הצגה המספרת את סיפורו וסיפור האנשים שחיים בו. במאי הסרט, בני הזוג ג'ף מאלמברג וכריס שלן, טיילו להם בטוסקנה היפה והגיעו אל הכפר המיוחד והתוצאה, הסרט הזה, מזכירה לנו עד כמה הדברים האמיתיים נסתרים מן העין. זהו סיפור על קהילה שמצאה דרך מיוחדת במינה לשמר את עצמה- הם מספרים את סיפורם באמצעות תיאטרון. הם מתמודדים עם הטראומה הקולקטיבית שלהם -היום ההוא, במהלך מלחמת העולם השנייה, כשכל הכפר נצטווה להתכנס בכיכר ורק בזכות אישה אמיצה הם ניצלו מהכחדה. הסרט מביא סיפור שחודר עמוק מעבר לנופים היפהפיים, אל תוך הקיום האנושי של קהילה כפרית שלא ברור עוד כמה זמן תוכל לשרוד. את המפגש הטעון הזה.
שבת, 17 במרץ, 18:00, אולם קאופמן. ספטקולו
 
רוברט ווילסון
Robert Wilson
בימוי והפקה / פולין דה גרון - ההקרנה בנוכחות יוצרת הסרט. ארה"ב 2016 / 90 דקות.  
רוברט ווילסון הוא איתן טבע. וכמו איתני הטבע, הוא בלתי צפוי, קפריזי, מסתורי, בלתי נגיש ובדרכו, משנה את העולם. הוא נולד בטקסס והפך לאחד מיוצרי התיאטרון המוערכים ועטורי השבחים והפרסים, אבל באירופה. ליבשת הולדתו לקח הרבה שנים עד שקיבלה אותו ואת יצירותיו הניסיוניות. הוא יוצר תיאטרון, אבל עבודותיו תמיד משלבות תחומים שונים: ציור ופיסול, תפאורה ותאורה, צליל, תנועה וטקסט. ב-1986 מצא בניין ישן ומתפורר, בתוך טבע מופלא בקצה לונג איילנד והחליט לבנות שם מרכז אמנויות שישרת אמנים פורצי דרך. מעולם לא היה לו מספיק כסף לממש את חלומותיו וגם המרכז הזה נמצא בסכנת הכחדה וחובות כבדים, עוד לפני סיום הבנייה. הסרט מביא את סיפורו של יוצר כריזמטי, שדבר לא יעצור אותו בדרך למימוש חזונו.
חמישי, 15 במרץ, 19:00, אולם אסיא. רוברט ווילסון
 

רוברט ווילסון, תמונת יחסי ציבור

אפוס קלאסי

מטריות שרבורג
Once Upon a Time… The Umbrellas of Cherbourg
צרפת, 1964, עותק משוחזר / 91 דקות. בימוי ותסריט / ז'אק דמי. מעל חמישים שנה ו"מטריות שרבורג" ממשיך לכבוש ולהקסים את צופיו. סיפורה של ז'נבייב היפה – קתרין דנב בתפקידה הראשון – ואהובה גי, שעומד להתגייס לצבא. פרידתם, מלווה בשיר הנושא "אהובי, אחכה לך", היא שיא של כמיהה, געגועים והבטחה כוזבת. ז'נבייב נותרת עם אמה בחנות המטריות שלהן, ומגלה שהיא בהריון. מחזר עשיר מגיע, והיא מבינה שתעשה בחכמה עם תקבל את הצעת הנישואין שלו. גי חוזר, ליבו נשבר, אך גם הוא מוצא נחמה בזרועות אחרת. החיים כהבטחה, החמצה, השלמה. בכסות סיפור אהבה קטן, על נערה ונער שהמציאות חזקה מהם, ז'אק דמי צולל אל מהות הפנטזיה הקולנועית, בסרט שפרץ דרכים רבות, בראש וראשונה בגלל שהוא מושר מתחילתו ועד סופו. בתוך תפאורה שצבעוניותה הרמונית, בין הצלילים והאהבה הצעירה והפוטוגנית, עולות וצצות שאלות על האשליה וכוחה, ועל מהותו של הקולנוע. זוהי הזדמנות נפלאה לצפות בסרט כמו שצריך, על מסך גדול.
חמישי, 15 במרץ, 15:15, אולם אסיא. מטריות שרבורג 
 
חמישיית דג השמך
The Trout
בריטניה, 1969 / 56 דקות. בימוי / כריסטופר ניופן. היה היו חמישה מוזיקאים צעירים, כולם בתחילת דרכם, כולם כבר כוכבים מבטיחים, שהחליטו להתקבץ יחד כדי לנגן את "חמישיית דג השמך" של שוברט. רצה הגורל וחברת הפקה צעירה החליטה שהאירוע ראוי להיות סרט תיעודי, וכך בא לעולם "דג השמך", שמתעד את הרגע החד-פעמי הזה בתולדות המוזיקה הקלאסית. ז'קלין דה-פרה בצ'לו, דניאל בארנבוים בפסנתר, יצחק פרלמן בכינור, פנחס צוקרמן בוויולה וזובין מהטה חוזר לרגע לקונטרבס. כולם בני עשרים וקצת, עם שמחת חיים ועליצות של מנצחים, עם הרבה גאווה אבל כישרון אינסופי שמצדיק אותה. הסרט עוקב אחר שבוע החזרות לפני ההופעה באולם קווין-אליזבת' החדש בלונדון. ההצצה לדינאמיקה ולחיבור שלהם מרתקת, ולמרות הפרובינציאליות קשה לשכוח ששניים ילידי הארץ (פרלמן וצוקרמן), אחד גדל בארץ (בארנבוים) ואחד עתיד לבלות כאן ימים רבים (מהטה). רוב הסרט מביא את ההופעה עצמה, וכיוון שרובינו לא היינו שם, זו הזדמנות מופלאה כמעט-להיות-שם, וגם לאחל לבארנבוים יום הולדת 75 שמח.
שבת, 17 במרץ, 18:00, אולם רקנאטי. חמישיית דג השמך
 

חמישיית דג השמך, מקור: אתר אפוס

אפוס ילדים

שבת במוזיאון לכל המשפחה סרט קלאסי בעיבוד עכשווי + סדנת יצירה חדשנית

הנסיך הקטן

ארה"ב, 2015 / 108 דקות. בימוי / מארק אוסבורן. דיבוב עברי / בר סביר, שלמה ארצי, אייל ליטוין, אלברט כהן, דב רייזר. הספר הקלאסי של אנטואן דה סנט אכזופרי, על המסך הגדול , בעיבוד המנגיש אותו לקהל עכשווי ולא מקלקל את המקור. ילדה בת 12, חכמה וסקרנית, שסביבתה רוצה שתתנהג יפה, תהיה אחראית ותכין עצמה לחייה כבוגרת, נמשכת אל דמותו התמהונית של השכן, שמטוס קטן וישן תקוע בחצרו האחורית. הקשר בין שניהם מוביל לכך שהוא מספר לה סיפור על מטוסו שהתרסק לפני שנים רבות במדבר ועל ילד מופלא שפגש, שביקש ממנו שיצייר לו כבשה. סיפורה של הילדה מובא באנימציה עכשווית ומשוכללת, סיפורו של הנסיך, כפי שהיא מדמיינת אותו, מובא באנימציית "סטופ-מושן" מלאת קסם. הסרט הוקרן לראשונה בפסטיבל קאן וזכה לתשבוחות רבות וזכה בפרס הסזאר לסרט האנימציה הטוב ביותר. תענוג אמיתי לכל המשפחה.
שבת, 17 במרץ, 10:00, אולם רקנאטי. הנסיך הקטן 
 
העיר האוטופית / סדנה לבניית העיר העתידית בחומרים רכים
יחד נבנה עיר אוטופית המורכבת מבתי החלומות ומהרעיונות של כל המשתתפים. הסדנה נערכת בעקבות התערוכה הפעילה החדשה במוזיאון "עולמות רכים" ובהקשר לסרטים שיוצגו בפסטיבל באותו נושא, תדגים את עקרונות העירוניות ותקנה כלים להבנת המרחב תוך בנייה, חוויה משחקית והתנסות בחשיבה יצירתית משלב הרעיון ועד מודל עיר ענק. בהנחיית ענבל גיל- מעצבת אורבנית ומנחה תהליכי חדשנות. מתאים לכל המשפחה.
 
קולנוע ניסיוני

מניפסטו
Manifesto
גרמניה ואוסטרליה, 2017 / 95 דקות. בימוי / יוליאן רוזפלד. 13 מונולוגים מפיה של קייט בלאנשט המדהימה מביאים סדרה של מניפסטים אמנותיים, מקומוניזם ועד סוריאליזם, מדאדאיזם ועד דוגמה 95, שכולם מתיימרים לנסח חוקים של תפיסת עולם, בפרט תפיסת עולם אמנותית. את המניפסטים מדברת בלאנשט, כל פעם בדמות אחרת, כשהשוני בין הדמויות מודגש במופגן, וכל אחת היא "טיפוס" מעולם אחר. בלאנשט חוגגת את עיצוב הטיפוסים השונים, כולל מניירות ושפת גוף מדויקות, בין אם מדובר באשת חברה מטופחת או בגבר הומלס ששיניו הרקובות משחקות תפקיד מרכזי. במקור זהו מיצב וידיאו, כש-13 הדמויות מופיעות במקביל על 13 מסכים, וכאן מוצג העיבוד לסרט ארוך אחד, שמאפשר לכל דמות לקבל את תשומת הלב המגיעה לה. טור-דה-פורס של אחת השחקניות הנהדרות בקולנוע.
שבת, 17 במרץ, 16:00, אולם קאופמן. מניפסטו 
 

מניפסטו, מקור: אתר אפוס

סרטיה של ורה נויבאוור 
The Films of Vera Neubauer
אוצרת: חן שינברג. אנגליה, 60 דקות. ורה נויבאוור היא אנימטורית וקולנוענית אקספרימנטלית בריטית ילידת צ'כיה. בעבודתה היא משתמשת במגוון רחב של טכניקות, ולעיתים רבות היא משלבת אותן ביחד באופן קולאז'יסטי: לייב אקשן (צילום רגיל בתנועה), אנימציה מצוירת וסטופ מושן. שילוב זה מקשה על שיוך סרטיה לקטגוריה מסוימת בהתאם לחלוקה הקונבנציונאלית לז'אנרים, ומאפשר לה ליצור צירופים בעלי עושר וויזואלי ורעיוני. הסרטים עוסקים במנעד רחב של תמות כמו נשיות, מיתוסים, הקיום האנושי והקיום החייתי. במהלך 45 השנים האחרונות יצרה נויבאוור מספר גדול של סרטים שהוקרנו בגלריות ובטלוויזיה וזכו בפרסי האקדמיה הבריטית לקולנוע. רטרוספקטיבות של עבודותיה נערכו בפסטיבלים של אוברהאוזן, וינה, ברלין ואחרים.
שישי, 16 במרץ, 21:00, אולם קאופמן. סרטיה של ורה נויבאוור  
  
 
תחרות הקולנוע הישראלי

במסגרת התחרות הישראלית יתמודדו 6 סרטים ישראלים תיעודיים. שופטי התחרות: עליזה ציגלר, ג'רלד פוקס, עילית זקצר, ד"ר יהודה קמרי.  

אהבה מתרגשת לבוא
ישראל, 2017 / 75 דקות. בימוי והפקה / ישראל וינקלר ואלדד בוגנים. תסריט / דן אלבו וישראל וינקלר. המשוררת מירי בן שמחון נולדה באמצע הדרך ממרוקו לישראל ומתה על אם הדרך מירושלים לתל-אביב, בתאונת דרכים בעלת סממנים של התאבדות. בחייה ובשירתה נעה באוטובוסים, במוניות ובטרמפים אך לא נמצא לה מקומה הטבעי. בהקלטה נדירה מ-1988, שהתגלתה במקרה, מקריאה בן-שמחון מכתב אהבה מרגש למשורר מאיר ויזלטיר. המכתב מהווה את לב הסרט וחושף ציר מרכזי בחייה וסדק הצצה לנפשה השסועה.
שישי, 16 במרץ, 13:30, אולם אסיא. אהבה מתרגשת לבוא 
 
בחוף המילים
ישראל, 2017. בימוי, צילום ועריכה / עמרי ליאור. המשורר ישראל פנקס, חתן פרס ישראל לשירה, עוסק בכתיבה ובאהבתו לאמנות אך נדמה שלפני הכל מרחפת אהבתו לים. ילדותו בקרבת הים, השעות הרבות אשר בילה על שפת הים וקולות הגלים אשר נשמעו עד חלון חדרו – כל אלה היו לנושאים חשובים בכתיבתו, והובילו אותו אל העולם הרחב ואל עושר הכתיבה שנחשף אליה. בחיי המשפחה שלו הוא חווה ומשלים את כל החום המשפחתי שכל כך חסר לו בילדותו. אשתו, בנותיו ונכדותיו ממלאות את חייו וחשיבותן היא מעל הכל.
שבת, 17 במרץ, 10:00, אולם אסיא. בחוף המילים
 
דורותיאה
ישראל, 2017 / דקות. בימוי, צילום ועריכה / איתן וצלר. מגיל עשרים ובמשך חמישים שנים יצרה דורית שמרון יצירות מחול פורצות דרך בארץ ובעולם. הסרט מחבר בין מסע מצולם עכשווי של דורית בין רקדניותיה ושותפיה, לבין חומר ארכיוני עתיר קסם שמציג את עבודתה על פני השנים. הדיאלוגים מתקיימים בינה לבין עצמה וגם עם אלו שהעריצו אותה, אהבו ושנאו אותה, התחרו וחתרו תחתיה. זהו מסע המשלב בין מבט ביקורתי ומפוכח על הדרך הארוכה שמאחוריה לבין ניסיון להגיע לפיוס פנימי עם כל מה שהיה.
חמישי, 15 במרץ, 17:00, אולם אסיא. דורותיאה
 

דורותיאה, מקור: אתר אפוס

כבתוך שלו: אמנות ישראלית ברשות היחיד
עברית, תרגום לאנגלית. בימוי, הפקה ועריכה / יסמין הדס ליפשיץ. דמותו הייחודית ההפכפכה, המסוכסכת, האוהבת, המצחיקה והעצובה של גדעון עפרת עומדת במרכז הסרט. עפרת - היסטוריון, הוגה, אוצר ואספן אמנות המקדיש את מירב שנותיו, מחקריו וספריו לבחינת התרבות הישראלית דרך אמנותה ומספר את סיפורה המורכב של האמנות הישראלית מנקודת מבטו. ברבות השנים הפך עפרת למוזיאון ישראלי ולאקדמיה ישראלית של איש אחד. גדעון עפרת כתב כשישים ספרים על אמנות, פילוסופיה ותרבות ישראלית, כמאה קטלוגים וכאלף מאמרים בבלוג שלו. מפעל חייו אוצר בחובו יותר ממאה שנות אמנות ישראלית, שנדמה שבלעדיו לא הייתה מקבלת את הכבוד המגיע לה.
חמישי, 15 במרץ, 15:30, אולם אסיא. כבתוך שלו: אמנות ישראלית ברשות היחיד
 

כבתוך שלו, מקור: אתר אפוס

משפוחה
אוסטריה, 2015 / 57 דקות. בימוי, צילום ועריכה / דויד מעיין. מרחוק חוזר. קיץ מהביל מקדם את פני. ישראל 2015. רצף אחד של אירועים - הכל כלול בו. מצלם-מקליט-עורך-נוהג-מתרגש-צוחק-מתפעל מבני המשפחה המקומית. יצירה ישראלית אלטרנטיבית בשדה תיאטרון תוסס. מקליט רשמים לכתב עדות. מעבד ,מתרגם תמונות לדימויים. התרגשויות. שפת תיאטרון מקורית משתחררת לתוך מצלמה. רושמת את עצמה ,תוך כדי. נעשית לכדי סרט מסע לנכרים בארץ מגורי. עשרים וארבעה יוצרים ויצירות מבטאים שפה מקורית, עשירה ומרהיבה. שמונה ראשונים מתוכם, מתועדים כאן במקבץ סרט זה. תודה לכולם ולכל. בהשתתפות: נאווה פרנקל, יונתן לוי, נעמי יואלי, הילה גולן, איל וייזר, קלאודיה דוליצ׳י, קרין שטג, גיבסון בר-אל. אורח / יובל מסקין
שישי, 16 במרץ, 17:30, אולם אסיא. משפוחה
 
נעמי
ישראל, 2017 / דקות. בימוי, צילום ועריכה / אברהם פסו, איה בן נחום ושי קפלן. בתום 33 שנות זוגיות מחליט אברהם פסו, צייר ופסל פעיל ומצליח, להגשים חלום ולצייר את דוגמנית העל הבינלאומית נעמי קמפבל. ספק אם קמפבל שמעה על כך שפסו חייב להתחבר רגשית לאובייקט הציור שלו, לשהות במחיצתו ולהכירו לעומק, ורק אז, אחרי שזיכרון רגשי של המודל מהדהד בתוכו, הוא יכול לגשת לקנבס ולצייר. בסביבתו כולם ספקנים וככל שחלומו מתרחק ממנו כך בדידותו גוברת. ואז נודע לו שקמפבל מגיעה לארץ. החתירה להגשמת חלומו חושפת את מקורות ההשראה של אמן מיוסר, מצחיק, בלתי צפוי וחסר עכבות.
שבת, 17 במרץ, 15:30, אולם אסיא. נעמי

תחרות סרטי הסטודנטים

זו השנה התשיעית לתחרות סרטי סטודנטים בפסטיבל אפוס 9. השנה הוגשו כ-80 סרטים ממוסדות לימוד שונים, מהם עלו 10 סרטים לשלב הגמר. מנהלת אמנותית ומפיקת התחרות / נורית יעקבס ינון. 

תכנית ישראלית

11 ארוחות בוקר ועוד אחת
בתחילת שנות השבעים של המאה העשרים החל הקולנוען הנערץ דוד פרלוב ללמד בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב. אחד התרגילים היותר זכורים שנתן לתלמידיו היה לביים את השיר "ארוחת בוקר" שכתב המשורר הצרפתי ז'אק פרוור ב-1945. זהו שיר פרידה עגום ומנוכר ששזור בטקס הבוקר הכה מוכר, הקפה הראשון. החומרים צולמו בסופר-8 לפני עשרות שנים, אסופה קטנה של תרגילים, בהם מצולמים גם כמה גיבורות וגיבורים מפתיעים. אירוע שכולו נוסטלגיה וגם ארוחת בוקר אמיתית. היוצרים / זוהר בלאס, ענבל בעל-טכסא, ליאת ברד, אילן ברנט, דיתה גרי, רונית מימון אלפנדרי, שאולי מלמד, דן ערב, אוהד פרח, אמיר קמינר, נועם קנולר. כל אחד מהם יציג את התרגיל שלו. אוצרת / דבורית שרגל. ליווי מוזיקלי חי בפסנתר לסרטונים / פרופ' עודד זהבי, ניצן ורדי, לירן יוזבגי.


11 ארוחות בוקר ועוד אחת, מקור: אתר אפוס

דיבוק אחרון
ישראל, 2018 / 21 דקות. לזכר חוני המעגל, במאי ישראלי, אמן, דאדאיסט (1950-1950). בימוי / אלינה קביטקובסקי. הסרט מלווה את במאי המופע "הדיבוק", חוני המעגל, במהלך ההכנות ובערב המופע הדאדאיסטי. באמצעות קולנוע ניסיוני, הסרט מנסה להעביר לצופה את האווירה המיוחדת שנוצרה במופע, שהיה גם המופע האחרון של האמן, שמת בקיץ 2016, בגיל 66.
חמישי, 15 במרץ, 12:00, אולם קאופמן. דיבוק אחרון
 
קול הצלילים בעולם
ישראל, 2018. בימוי / נורית מלכין. מפגש עם המוזיקאי ואמן הסאונד הפולני פאוול רומנצו'ק. בסטודיו שלו שבעיר וורצלב, גודשים את החלל כלי נגינה מכל המינים והסוגים, צעצועים, ושאר חפצים יומיומיים שמשמשים את ההרכב "כלים קטנים."
חמישי, 15 במרץ, 12:00, אולם קאופמן. קול הצלילים בעולם
 
חקוק באבן
ישראל, 2017. בימוי, צילום ועריכה / עמרי ליאור. המשוררת חמוטל בר-יוסף מלווה את קורות חייה במסע של קריאת אפיטפים (כתובות שנחרתות על גבי מצבה), בתוך בית הקברות בבית זרע שם היא עצמה אמורה להיקבר. סיפור חייה ויצירתה, החל מחוויות ילדות מכוננות ועד מפגשים ואירועים שהשאירו חותמם, מקבל את ביטויו בכתיבה אישית, בלתי מתפשרת, שיוצרת זרם משלה בתוך ים השירה.
חמישי, 15 במרץ, 15:30, אולם קאופמן. חקוק באבן


חקוק באבן, מקור: אתר אפוס

כמו בני אדם
ישראל, 2017. בימוי ועריכה / תמר כץ. שבעה צעירים מבצעים זה בזה חיפושים גופניים, המבטאים חשדנות מהולה בכמיהה למגע. הסרט עוסק באינטימיות גופנית בימים של איומים ביטחוניים, מאבקים מגדריים ומפגשים וירטואליים, העולים בתכיפותם על מפגשים פנים מול פנים.
חמישי, 15 במרץ, 15:30, אולם קאופמן. כמו בני אדם
 
סרטים בעקבות משוררים
אוצרת / יסמין קיני. המתח החי בין מילה לתמונה מוליד יצירות מגוונות ומפתיעות, שהמחבר בניהן הוא יכולתן לקרב את אוהבי הקולנוע לשירה ואת אוהבי השירה לקולנוע. השנה בתוכנית סרטי השירה נקרין 13 יצירות קצרות עד קצרצרות ששורשי השראתן בשירה של טובי המשוררות והמשוררים מהארץ ומרחבי העולם.

טרילוגיית דבורית שרגל
טרילוגיית סרטים תיעודיים בעקבות הגיבורים המצולמים של ספרי הילדים מאמצע המאה העשרים, שצולמו כולם ע"י הצלמת היהודייה אנה ריבקין-בריק. בשלושת הסרטים יוצאת דבורית שרגל לתור אחר נוריקו-סאן מיפן, אלה קרי מלפלנד, דירק מהולנד, סיאה מהקילימנג'רו, לילבס ילדת הקרקס, מוקיהנה מהוואי וגם אחר הילדים הישראלים.
רביעי, 14 במרץ, 19:30, אולם קאופמן. טרילוגיית דבורית שרגל
 

איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? מקור: אתר אפוס

"אלוהים נמצא בפרטים הקטנים"
המסלול לתנועה וכוראוגרפיה לבמה ולמסך - בית הספר לאמנויות הקול והמסך- מכללת ספיר בניהולם של ליאת דרור וניר בן גל, מציג - ערב עבודות סטודנטים שנה ב'.
 
סדנה- דאנסינג סלפי
הקהל מוזמן לקחת חלק באירוע/סדנה, בו המשתתפים מתבקשים להגיע עם מצלמת סמארטפון. הסדנה תכלול - חימום, מחקר והתנסות בצילום תנועה עצמית - הסלפי הרוקד, וצפייה ודיון קצרים בחלק מתוצרי הצילום של המשתתפים. 
  
פסטיבל אפוס יתקיים בין התאריכים 17-14 במרץ 2018 במוזיאון תל אביב. כרטיס לפסטיבל כולל כניסה למוזיאון בשעות הפעילות: 03-6077020, 03-6077029. לרכישת כרטיסים ותכניית הסרטים באתר פסטיבל אפוס