חסידים בג'ינס

לפני 50 שנה בדיוק עלתה בארץ ההפקה "איש חסיד היה", ועשתה מהפכה בתיאטרון הישראלי כששילבה בין סיפורי פולקלור ושירים חסידיים מהעיירה היהודית של המאות ה-19 וה-20, לבין תרבות ילדי הרוק של שנות ה-60, והפכה להצלחה אדירה שעלתה על הבמות למעלה משש מאות פעם בארץ, ובהמשך גם בברודווי.

דן אלמגור – בסיועם של הרב שמואל אבידור הכהן ושלמה ניצן -  ליקט סיפורים חסידיים, שירים וניגונים מהפולקלור היהודי של המאה ה-19 וה-20 בעיירות היהודיות, והעביר אותם מיידיש לעברית. יוסי יזרעאלי ביים, סיפורי החסידות היהודיים נעטפו בג'ינס, הועמדו על הבמה בתפאורה מאד פשוטה, ללא תזמורת ובליווי גיטרות, וביחד עם צוות שכלל את דני ליטני, לוליק, שלמה ניצן, חנה רוט, דבורה דותן ובתיה ברק, הפכה ההצגה להצלחה שגם מי שנולד אחריה, כמוני, זוכר את שמה נישא בפי אנשי התקופה.

כעת, בהברקה אדירה של תיאטרון היידישפיל, חוזר המחזה אל הבמות ואל שפת המקור של סיפוריו – היידיש. הבימוי הופקד בידי שוקי וגנר, שביים לאחרונה להיטי במה כמו "היירספריי" ואת "חנות קטנה ומטריפה" וזכה לביקורות נלהבות, והצוות כולל את ענת עצמון, אנדריי קשקר, הילית דייטש-שני, רותם מלר, דותן עמרני, מירי רגנדורפר, יונתן רוזן וניר שפיר, שחלקם שמע יידיש לראשונה בזמן העבודה על ההצגה. 
 



איש חסיד היה, צילום: ז'ראר אלון


"זה סחף את כל המדינה"
 
"אני אפילו ראיתי את ההפקה המקורית", מתרגש וגנר, "וזאת הייתה קודם כל מהפכה. כי סיפורים חסידיים שמעתי והכרתי גם מהבית, סבא וסבתא היו פולנים שדיברו יידיש - שבשבילי הייתה שפת המסתורין, כי בכל פעם שרצו להסתיר ממני משהו דיברו יידיש - אז היידיש היא שפה שמתנגנת לי מאד בראש. אבל פתאום באים הסיפורים האלה על הבמה, בעברית, ובצורה נורא מוזרה. עולים אנשים צעירים שנראים כאילו יצאו לשתות קפה בדיזינגוף, ומספרים סיפורים בלי שום התייפייפות, בשפה נורא ישירה, וזה מצחיק, וזה מרגש, וזה דרמטי, וזה סחף את כל המדינה! זה לא ייאמן! מי לא שר את 'אברמ'לה מלמד' או את 'המכתב' המפורסם?!

"אני יכול גם להגיד לך שכאדם שכבר בילדות שלו אמר, 'אני אהיה שחקן או במאי', גם מהבחינה הזאת זו הייתה מהפכה בשבילי, כי זו הייתה הצגה בלי הצגה. אנשים עומדים, ויושבים על מין קופסאות על הבמה, מספרים סיפורים, ואתה רואה שהקהל מתרגש, ועם כלום! רק עם כשרון הסיפור שלהם! זה מדהים. אני לא יכול לשכוח את ההצגה הזאת, בפירוש."

ועכשיו אתם בעצם עושים ביידישפיל את הפעולה ההפוכה, ומחזירים את הסיפורים הללו למקור היידי שלהם

"הסיפורים המקוריים הם ביידיש, ודן אלמגור הפך אותם, בעצם, לעברית, והדבר היפה הוא, אגב, שזה עלה בדיוק החודש, נדמה לי, לפני 50 שנה. כשדיברתי עם דן ואמרתי לו שהולכים להעלות את זה ביידיש הוא כל כך התרגש. הוא אמר, 'תקשיב, זו סגירת מעגל פשוט מדהימה, בשנת ה-70 למדינה, ופתאום הולכים אחורה ומעבירים את זה לשפה שבה הסיפורים חיו ונשמו'. 
 



איש חסיד היה, צילום: ז'ראר אלון


"תמיד לראות את הכוס המלאה"

"מדובר בסיפורים על החסידים באירופה, וזה הצל של האנטישמיות. זה הצל של חיים יהודיים מאוד עשירים, בחברה גויית לחלוטין, כשמצד אחד היהודים נורא רוצים להשתלב, ומצד שני יש להם איזו חברה סגורה משלהם. יש שם, למשל, סיפור אחד מדהים על הבעל שם טוב, שהחליט שהוא רוצה לדעת מי יהיה השכן שלו בעולם הבא. הוא אומר, 'מה זאת אומרת? המצבה לידי, אני רוצה לדעת ליד מי אני ישן כשאני מת!'. אז אמרו לו שיש איזה אחד, צדיק, גדליה, 'לך תבדוק'. הלך, בדק, בא לבית שלו, רואה איזה אחד שלא מניח תפילין, לא נוטל ידיים, לא מברך, כאילו גוי גמור, אבל הוא יהודי. והוא ענק, גוליית! ענק!

"ואז מסתבר שהפולנים – תראי, אקטואליה – הפולנים שרפו את האבא שלו בגלל שהוא סירב לנשק את הצלב. והוא אומר, 'ראיתי את האבא שלי תוך שנייה נשרף ונעלם', ואז הוא נשבע שהוא יאכל כל כך הרבה, שכשהפולנים ישרפו אותו, זו תהיה כזאת שריפה, שכל העולם יזעק. זה אחד הסיפורים, ותדעי לך, הקהל משתנק. זה גם פופולארי פתאום עם הפולנים... את לא מבינה מה קורה באולם. זה זוכה למחיאות כפיים מטורפות, וזה נורא מרגש. יש כאן מערכת יחסים מאד מוזרה ומקסימה שצועדת ליד העובדה שהמקור החסידי אומר, צריך לשמוח. צריך לשמוח. יש לנו שיר שנקרא 'העצבות רק לטיפשים', ככה נקרא השיר. זאת אומרת שהעניין הזה של לשמוח כל הזמן הוא ממש בלב לבה של החסידות. לשמוח, ולראות תמיד את הכוס המלאה.

"ויש עוד דבר מאד אקטואלי שחשוב לי להגיד. בעלי החצרות החסידיים דיברו המון על שלום כל הזמן. שלום בין הבריות, שלום עם הגויים, שלום עם האחר, הם דיברו על כבוד לאישה. דן אלמגור כתב שיר חדש לגרסה מאוחרת של ההצגה שעלתה בהבימה לפני כמה שנים, שנקרא 'איש חסיד היה?', עם סימן שאלה. והשיר הזה אומר, איפה החסידים ההם, שלא היה אכפת להם לגור בבית רגיל ולא בארמונות, שלא סחבו כספים שלא שייכים להם, שכיבדו את האישה. תראי כמה זה אקטואלי. הקהל השתגע מהשיר הזה. וזה, בין היתר, מה שהדליק אותי בלביים את זה. בגלל זה אמרתי כן." 




שוקי וגנר, תמונת יחסי ציבור


גימיק מדהים

זה בעצם חיבור ראשון שלך עם התיאטרון היידי

"חיבור ראשון, כן. קודם כל זה מעבר נורא חד, כי זה קהל אחר, שאני לא כל כך מכיר כקהל של תיאטרון. זו גם הצגה קברטית, עם שמונה שחקנים, ואני, חמש ההפקות האחרונות שלי היו מ-23 משתתפים והלאה... 'היירספריי' ו'חנות קטנה ומטריפה', אז זה שונה. הבעיה המרכזית שעמדה מולי כבמאי הייתה שמצד אחד רציתי נורא להצדיע להפקה המקורית..."

ומצד שני לא לשחזר

"כי מצד שני, אמנם זה קהל שהוא רובו  מבוגר – אגב, הפתעה, באים גם המון צעירים – אבל עדיין, זה 2018. אז השארתי את המקור, שבו כולם על הבמה, ותמיד יוצא איזה מספר שמספר את הסיפור, אבל העשרתי את זה במיליון ואחד אביזרים שעושים אילוסטרציה לסיפורים ומרימים אותם למעלה.

"ויש עוד גימיק אחד מדהים: התפאורה המקורית היא של דני קרוון, ודני נתן לי אישור אישי להשתמש בתמונה של התפאורה המקורית, אז המקורית מוקרנת על הבמה, ואחר כך היא מתחלפת בתמונות רקע שרלוונטיות לסיפורים – אבל בכל תמונה יש אזכור של התמונה המקורית של קרוון. אז אם, נגיד, יש סיפור של רבי נחמן שנוסע לארץ ישראל ורואים שמיים ועננים – העננים עשויים מהקיר של קרוון. זה מדהים, זה יוצא סגירת מעגל נפלאה. ותקשיבי, הקהל משתולל. הקהל מגיב, זה מדהים, זה פשוט מדהים."

אני משערת שיש תרגום לעברית

"יש תרגום סימולטני גם לעברית וגם לרוסית"

אבל איך אתה עצמך עבדת עם היידיש? איך ביימת?

"קודם כל, היה לי טקסט שהוא בצד ימין ביידיש ובצד שמאל בעברית, זאת האמת. דבר שני, גיליתי מהר מאד שתוך שבועיים פתאום המילים חוזרות לי. לא אגיד לך שזה היה קל, זה לא היה קל. בכל זאת שפה שהיא זרה." 
 


איש  חסיד היה, מקור: אתר תיאטרון יידישפיל




"השחקנים הצעירים נחשפים לזה"

כשראיינתי לאחרונה את ענת עצמון היא סיפרה כמה היא מתפעלת לגלות את הכמיהה של היוצרים הישראלים לגעת ביידיש, כמו שמורגש בשיחה איתך. מאיפה זה נובע? מאיזה תחושה של מהר מהר, לפני שהעולם הזה נשמט מאתנו?

"אני לא חושב שזה העניין, כי העובדה שבאים צעירים להצגה מבהירה שהעולם הזה כנראה לא נשמט. אני חושב שהיידישפיל נותן במה ליצירות שאנחנו נורא רוצים לעשות, והן לא עולות במקומות אחרים. האוצר היידי הוא אוצר אדיר של מוזיקה, שהצליח בגדול אפילו בברודווי. גם 'איש חסיד' של דן אלמגור נסע מכאן לברודווי והציג שם בהצלחה גדולה, כך שזה חומר שכל במאי היה קופץ עליו. אני לא מכיר במאי אחד בארץ שיפנו אליו והוא יגיד לזה לא. ממש. בואי נגדיר את זה כאתגר תיאטרלי אמנותי.

"ועוד משהו, השחקנים שלי הם שחקנים ישראלים. חוץ מאחת שממש דוברת יידיש, אין אף אחד שדובר שם יידיש ממש, כולל ענת עצמון. היא לא דוברת יידיש שוטפת. יש לי שם, למשל, שניים שהם בוגרי בית צבי, רותם מלר ודותן עמרני, שאין להם שום קשר בכלל ליידיש. הם למדו את זה פונטית, את הכל, ואחר כך הבינו והתחילו להתעמק בפנים. זה פשוט מדהים. והעניין הזה שפתאום שחקנים צעירים נחשפים לדבר הזה, זה מדליק. זה פשוט מדליק."

לכמה זמן אתם מתוכננים עם ההפקה?

"בשלב הראשון יש משהו כמו שלושים הופעות, שזה ממש בכל הארץ. זה התחיל ביום ראשון, וזה מופיע כמעט ערב ערב. אתמול, למשל, היינו באולם מפוצץ של 900 איש בקרית מוצקין, יהיו עשר הופעות בתל אביב, אבל כל השאר ממש בכל הארץ. חיפה, פתח תקווה, נתניה, אשדוד, ירושלים, כפר סבא, פשוט בכל הארץ. אחרי השלב הזה נראה.

"יש לי גם איזשהו רעיון להעביר את זה בחזרה לעברית, ודן אלמגור דלוק על זה לגמרי. הוא ראה את ההצגה והוא אמר, 'אני לא מבין, אתה עשית כאן פלא. אני רוצה את זה גם בעברית. זה יביא את זה למקום אחר'. ואת יודעת, אם זה יעבור לעברית, אז השמיים הם הגבול. זה יהיה פנטסטי. יש לי חשד, במירכאות כפולות, שדווקא נוער נורא יתחבר לזה. כי הסיפורים מרגשים, והם מצחיקים, ויש שם המון דברים שידברו לנוער."

על מה עוד אתה עובד בימים אלה?

"אני עושה משהו מדליק בצבא. זה חדשות. את הראשונה ששומעת את זה, וזה הולך להיות מהפכה. אני מביים את 'בערבות הנגב' של יגאל מוסינזון, עם חיילים, בתיאטרון צה"ל, וזאת מהפכה, בגלל שאני לא יודע אם את יודעת, אבל כשההצגה עלתה, בשנת 49' בהבימה, היא הייתה שערורייה. בן גוריון ביקש לבטל אותה, כי היא מעמידה בסימני שאלה המון דברים צבאיים. וכשאמרו לי לביים את זה אמרתי שאני לא מביים את זה עד שהרמטכ"ל נותן לי אישור – והרמטכ"ל נתן אישור. זאת אומרת שזו הולכת להיות ההצגה המרכזית של צה"ל בשנת השבעים למדינה - על מנת לשבת אחר כך בצה"ל, ולבדוק ערכים צה"ליים, ובעוד עשר דקות בדיוק אני מתחיל את החזרה הראשונה."

שוקי וגנר, תמונת יחסי ציבור

המופע יעלה ב-9 באפריל 2018 ב-20:00 בהיכל התרבות רחובות, ב-14 באפריל ב-21:00, ב-15 באפריל ב-17:00 וב-20:00, וב-30-29 באפריל ב-20:00בצוותא תל אביב, ב-24 באפריל ב-20:00 בהיכל התרבות בת ים וב-25 באפריל ב-20:00 בתיאטרון גבעתיים. להזמנת כרטיסים: 1800-444-660

רכישת כרטיסים