יונאס קאופמן, טנור

מאזין בקהל האנגלי שממלא את אולם הברביקן אומר: "הם באים לשמוע אם הוא עדיין זמר הטנור הטוב בעולם", ומתכוון ליונאס קאופמן. בשנים האחרונות הוא אכן מצוי שם בצמרת - שאוישה בעבר על ידי דומינגו, פברוטי וקררס – ונכון לעכשיו איש אינו מאיים על מעמדו. הציר המרכזי הן החזרות להופעתו בתפקיד הראשי בהפקת "אותלו" של ורדי באופרה המלכותית קובנט גארדן בלונדון. "הוא זמר הדור", אומר עליו המנצח אנטוניו פפאנו, המנהל המוזיקלי של בית האופרה בלונדון, והוא אכן כזה. הסרט מתמקד בעיקר ביונאס קאופמן, התופעה הייחודית – איש אוהב אדם, קפדן בעבודתו ורגיש למתרחש סביבו - מציר דלת לא תקין או ריבוע על במה המייצר רחש צורמני. קאופמן גם מגיע כמעט לכל חזרה, וכך למשל עשוי לקום ממושבו בחזית הבמה ולדבר עם הנגנים ישירות במהלך החזרות, למרות שהמנצח הוא שמנהל לכאורה את העניינים. מנצחים צעירים יכולים לראות בצעד כזה ערעור על סמכותם, אך מנצח גדול יפיק ממעורבות כזו את המיטב.
 
בסופו של דבר כל מי שלקח חלק בהפקה ניסה ליצור את הרגע שנשאר אתנו, ונותן את טעם החיים ואת שאר הרוח. קאופמן מומחה ביצירת רגעים כאלה. במהלך הסרט הוא לא מהסס להתגלות כאדם מן היישוב, מעריץ של קבוצת "ביירן מינכן", כואב את כאבו של שחקן שנחבל או נפצע ומחכה להחלמתו ומשווה בין מעריצי הכדורגל לשוחרי המוזיקה הקלאסית שמתכחשים לעובדה שגם זמר הוא רק בן אדם, העלול ליפול למשכב ולהתנתק מן הבמה לתקופות. הסרט מלווה אותו ברגעים של טיפול עם פיזיותרפיסט המתמחה בעבודה עם זמרים, ומשחזר את תקופת הביטול מאונס של קונצרטים רבים, כאשר בעקבות שהות במאצ'ו פיצ'ו בפרו נפגע אצלו צינור דם זעיר הממוקם סמוך למיתרי הקול, ואת תהליך ההחלמה הממושך. קאופמן גם אינו שומר על מרחק, מתמסר בקלות לצילום ולחלוקת חתימות ברחוב ובסיום הופעות, ומגלה סלחנות כלפי מי שהצליח 'לפלוש' לאולם במהלך חזרה סגורה לקהל. סרטו של הבמאי ג'ון ברידקאט נעשה ביד אוהבת ומעריכה, ולכן לא מפתיע שהחליט להשאיר את הסצנה שבה הצוות מסולק מחדר ההלבשה, כשהמנצח מבקש "הניחו לו." 

שישי, 16 במרץ, 17:00, אולם רקנאטי. יונאס קאופמן, טנור  


יונאס קאופמן, טנור. מקור: אתר פסטיבל אפוס

  
חמישיית דג השמך

הסרט הזה, שצולם לפני 49 שנים, למעשה לא נעלם. הוא תמיד היה נוכח, קיים בזיכרון הפרטי והקולקטיבי. זהו לכאורה תיעוד של קונצרט שהתקיים בלונדון בשנת 1969, בהשתתפות הכנרים יצחק פרלמן ופנחס צוקרמן, הצ'לנית ז'קלין דו פרה, הפסנתרן דניאל ברנבוים ונגן הקונטרבס זובין מהטה. דו פרה, שחלתה בטרשת נפוצה, נפטרה כעבור שני עשורים, בעוד ארבעת שותפיה לקונצרט ולסרט חיים ופעילים ללא הרף. החמישה התכנסו בפסטיבל הגדה הדרומית בלונדון לביצוע של יצירה אחת - חמישיית "דג השמך" של שוברט, אחת הפנינים הזוהרות בכתרה של המוזיקה הקאמרית.
 
במאי הסרט כריסטופר נופן צילם מעט מאחורי הקלעים: הגעתו של מהטה עם אשתו הצעירה השחקנית ננסי קובק (מהטה) ללונדון להופעה פומבית נדירה כנגן קונטרבס, הליכתם של פנחס צוקרמן ורעייתו דאז יוג'יני לאיש הכינורות של לונדון צ'רלס ביר למציאת ויולה הולמת לנגינה בקונצרט. המצלמה מתעדת גם מפגש בבית ששכרה משפחתו הצעירה של יצחק פרלמן לתקופת שהותה בלונדון וכמובן גם את הגעתם של דו פרה וברנבוים ממסע הופעות בשוויץ בחזרה ללונדון. פה ושם בסרט נאמרות מלים בעברית בין שלושת הישראלים,  לרבות המחמאה "כל הכבוד זוּבֶֹלֶה" של ברנבוים בתום ההופעה. הבמאי מצליח להעביר אווירה מאוד ישראלית לפני, אחרי ובעיקר במהלך הנגינה. השוליים של לפני ואחרי כמובן שאינם מורידים כהוא זה מלב העניין - נגינת החמישייה של שוברט. ריכוז, ריגוש, מוזיקליות ושיתוף פעולה של חמישה צעירים שמנגנים יצירה של מלחין בן 22 שהלך לעולמו בגיל 31 ונשאר צעיר לנצח. חמישיית דג השמך, או "הטרוטה", כפי שהוא נקרא באנגלית, הוא תיעוד של צעירים לצעירים בגיל ובכלל. כיף של סרט.

שבת, 17 במרץ, 18:00, אולם רקנאטי. חמישיית דג השמך 


חמישיית דג השמך, מקור: אתר פסטיבל אפוס


מנצחות

תופעת נשים המנצחות על תזמורות סימפוניות כבר אינה כה חריגה, ובכל זאת לא נתפלא לקרוא ראיון עם מנצחת שאלה כמו "איך את משלבת קריירות בבית ועל הבמה", או דומות לה. העולם, כפי שעולה מסרטם של גינטר אטלן ומריה שטודמאייר, השתנה. או במילותיה של מארין אלסופ, אחת המנצחות החשובות בעולם כיום: "מתי נוכל לומר שאותה תקרה מפורסמת אכן נשברה? כשהמנצחות תהיינה 52 אחוזים מכלל המנצחים או 36?" הסיבה המיידית לסרט תלויה על שני קולבים. הקולב הראשון הוא פסטיבל לוצרן הנודע, שהחליט לפני כשנתיים להקדיש תכנית לנשים מנצחות וכותרתה "פרימה דונה" (האישה הראשונה). הקולב השני הוא - או למעשה היא - סילוויה קאדוף, מנצחת בת 81 משוויץ שלמדה ניצוח באיטליה בכיתה אחת יחד עם קלאודיו אבאדו ועם זובין מהטה, ושימשה בין היתר כמנצחת משנה לצידו של ברנשטיין בניו יורק.  קאדוף, המתגוררת בשוויץ, מספרת על יחסו של העולם אליה בשנות ה-60, כאשר במכתב המלצה לבבי כתב הרברט פון קאריאן: "יש לה את כל התכונות שצריך מנצח טוב אבל יש לה גם מגרעת אחת – היא אישה."
 
הסרט מתנהל בשיחות עם מנצחות שמאירות פנים שונות במערך המאוד רגיש  של יחסי מנצחת-תזמורת-קהל. "ניצוח הוא עניין של מחוות גוף", אומרת מארין אלסופ בכיתת אמן שהיא מעבירה, ולכן היא עוצרת מנצחות צעירות ש"מדברות יותר מדי עם הגוף או שרות את המוזיקה יחד עם התזמורת." אישית לא ברור לי ענין השירה עם התזמורת, מנצחים רבים נוהגים כך. בעידן פריצת התקרה,  טוב שהסרט מוקרן ומעורר מחשבה, ואולי יזרז הכללתן של מנצחות נוספות גם בישראל. תוך כדי כתיבה ניסיתי להיזכר בנוכחות הנשית על במות התזמורת בישראל והשמות שנשלפו ממוחי היו אלה של ג'יזל בן דור - שתהתה בשעתה על עצם השימוש במילה "מֶאֶסטרָה" (שמשמעותה בשפות הלטיניות היא מורה או גננת) בשונה מ"מאסטרו" המזוהה מייד עם אמן – וכן סיוון אלבו בן חור, קרן קרגליצקי, קרין בן יוסף ובר אבני שזכתה לאחרונה בפרסים חשובים בתחרויות באירופה והוזמנה לנצח שם. וכן, גם קרי לין וילסון - מנצחת אורחת באופרה הישראלית. כאמור זהו סרט מעניין, מעורר מחשבה וראוי שיישאר כאן בארץ להמשך דיון בתחום הזה, במסגרות מוזיקליות, חינוכיות או סוציולוגיות.

שישי, 16 במרץ, 12:00, אולם רקנאטי. מנצחות


מנצחות, מקור: אתר פסטיבל אפוס

 
קורנציס מורד קלאסי

לפני יותר מעשור, בשיחה עם אמרגנית מאנגליה, עלה שמו של מנצח צעיר ושמו תיאודור קורנציס - יווני שפעיל בעיקר ברוסיה, בנובוסיבירסק. נראה לך שתזמורת בישראל תרצה להזמין אותו, שאלה אותי. זמן לא רב לאחר מכן ראיתי אותו בפעולה בפסטיבל בשוויץ, שם ניצח על יצירות של המלחין היהודי ויינברג עם אותה תזמורת רוסית. הקהל קבל אותו בהתלהבות עצומה. את הנוכחות הדרמטית שלו ניתן לזקוף לעבודתו כשחקן קולנוע, ודרך העבודה שלו בהחלט לא שגרתית. בשנה שעברה שוב צפיתי בו בעבודה, הפעם בפסטיבל בפולין אליו הגיע עם זמרים סולנים, מקהלה ותזמורת בית האופרה של פרם בהרי אורל ברוסיה, לביצוע האופרה "חסדי טיטוס" של מוצרט. שהיה יוצא מן הכלל, כפי שדיווחתי באתר הבמה.
 
לגבי הסרט עליו, אין לי אלא להמליץ בחום. הוא מעניק היכרות מקרוב עם המגנט שסוחב אחריו לגבולה המזרחי של אירופה מוזיקאים מעולים שלא מתרגשים מתנאי מזג האוויר הקשים ובכלל מן החיים ברוסיה של היום, הרחק לכאורה מהלמות הלבבות של המערב. הם שם כי הם פועלים לפי קצב לב אחר - מהיר, אנרגטי, סוחף ומחשמל. די לראות איך הוא מדגים לנגנים מה הוא מבקש מהם בדיאלוג שבין לֶפּוֹרֶלוֹ ודון ג'ובני באופרה הנודעת של מוצרט. זה מחשמל בצפייה, ועוד יותר בהאזנה להקלטה של האופרה שזכתה בפרסים ובצדק רב.

שבת, 17 במרץ, 15:00, אולם רקנאטי. קורנציס, מורד קלאסי


קורנציס, BFMI


פסטיבל אפוס יתקיים בין התאריכים 17-14 במרץ 2018 במוזיאון תל אביב.  כרטיס לפסטיבל כולל כניסה למוזיאון בשעות הפעילות: 03-6077020, 03-6077029. לרכישת כרטיסים ותכניית הסרטים באתר פסטיבל אפוס