הלאומית
המנודה
המסקנה הראשונה, זו שמתבררת מהר מאוד במהלך ״סימני דרך״ היא שלפנינו מחזה דרמטי מובהק שהשירים המשולבים בו הם פרקים אוטוביוגרפיים ישירים או נרמזים של נעמי שמר. זה שונה מניסיונות קודמים כמו ״מיקה שלי״ בבית צבי, ״מרי לו״ בהבימה, ״לילה לא שקט״ ו״פשוט לאהוב״ בקאמרי שהיו עלילות דמיוניות שנתלו והתקשטו, בהתאמה, ביצירות של יאיר רוזנבלום, צביקה פיק, שלמה ארצי, אריק איינשטיין ואחרים, אך לא היו קשורות אליהם ואל סיפוריהם האישיים.
״סימני דרך״ מראה שאפשר, ואפילו ראוי, לספר על יוצר ולהיחשף אל עולמו האישי באמצעות יצירתו, ועל כך יש להודות לצד המחברים גיורא יהלום, בן קבוצת כנרת של נעמי שמר, שנולדה שם ומילאה את חצרותיה השירים וזמירות מילדותה, ושותפו אורן יעקבי מנתניה, שבדרכו שלו גדל עם המוזיקה והטקסטים שאומצו על ידי שכן עם אקורדיון. שניהם נולדו קצת אחרי מלחמת יום הכיפורים, כששמר כבר נהנתה מהילה של ״המשוררת הלאומית״ ולפני המהפך שהביא בין השאר לנידוי, גם על ידי חבריה, עקב דעותיה הימניות.
פרשת חייה כפי שהיא מתוארת במחזה, עם הדרמטורגיה המצוינת של שחר פנקס, ובהצגה בבימויו הרגיש של משה קפטן, נפרשת בפני הצופים בארבעה רצפים תקופתיים המשולבים אלה באלה אך יוצרים מהלך עלילתי בהיר ומובנה באמצעות העלאת דמותה באמצעות ארבע שחקניות - בראשן סנדרה שדה המרגשת מהתחלה ועד הסוף כשמר על סף מותה ופתרון חידת ״ירושלים של זהב״ שרדפה אותה.
סימני דרך, מקור: אתר תיאטרון הבימה
הלילה האחרון
זה גם סיפור המסגרת שאליו וממנו יוצאות שלוש דמויותיה הצעירות, והמזמרות, של שמר: רוני דלומי כנערה מהקבוצה, רויטל זלצמן כאישה הצעירה שהגיעה אל העיר ואל הצלחותיה הראשונות, ודפנה דקל כאישה שכבר עוברת משברים של אהבה ושל נידוי חברתי עד שנמצא בעלה השני. כל אחת משלושתן נפלאה בעיצוב הדמות שלה במשחק ובזמרה, והבימוי מצליח לחבר אותן לדמות אחת, שמרגשת-מתחברת מצוין אל זו שמעצבת סנדרה שדה.
סימני דרך, סנדרה שדה, מקור: אתר תיאטרון הבימה
עלילת המחזה מתרחשת למעשה בלילה האחרון לחייה של שמר, על סף שיגור מכתב שנועד לשים קץ לפרשת המקור של ״ירושלים של זהב״, שאותו כתבה והלחינה לפי הזמנת טדי קולק לפסטיבל הזמר והפזמון 1967, שלושה שבועות לפני מלחמת ששת הימים. השיר המיוחד, בביצועה של שולי נתן, הפך מיד לשיר עם או להמנון חדש. כעבור זמן נלחש ונטען כי שמר העתיקה קטעים משיר עם בסקי.
במהלך הלילה האחרון הזה עולים בה הימים המאירים והאפלים שחוותה, ואיך בסופו של דבר פיענחה את מהות החטא המוזיקלי, לכאורה, שחטאה בלי משים. אבל יותר מהשאלה הזאת, הזכרונות מציירים דיוקן של נערה שגדלה להיות אישה, כציור של פרח שדה שגדל עם קוץ אחד או שניים, כפי שכתבה בשירה המיוחד ״על ראש שמחתי״.
הצגה
ברוח
המילים
משתתפים רבים ויוצרים רבים שותפים להצלחת המחברים והבימוי, בהם מעצבת התפאורה שני טור שחדרה יפה לרוח המילים הנפלאות של שמר, לשובבות ולרצינות שלה, ומעצבת התלבושות המצוינות ילנה קרליך שיצרה חתכי תקופות יפים, וכמוה מעצב התנועה אביחי חכם שהיטיב להתניע את הלהקה הגדולה באווירה הנכונה. מאיר אלון האיר את כל זה בקרניים של שמש וירח וכוכבים.
וכמובן המוזיקנטים: יוסי בן נון, המנהל המוזיקלי שיצר עיבודים חדשים ותואמים להפליא למבחר שהמחברים בחרו מתוך מאות יצירותיה של שמר, ובוצעו בהדרכתה הקולית המושלמת של דוקי עצמון על ידי הסולניות והלהקה, וגם על ידי שלושה סולנים: נדיר אלדד, המצוין כבעלה השני של שמר, מרדכי הורוביץ בצעירותו, מתן שביט ואור משיח כחברי נעורים, בדואטים ובאופן מיוחד טל מוסרי המרתק במשחקו ובשירתו כחיליק החבר הצמוד המאוהב תמיד.
ריקי
בליך מצוינת במשחקה כחברתה הקרובה של נעמי שמר. זו דמות בדיונית שנראית כצירוף של כמה דמויות, שלפחות אחת מהן, רבקה מיכאלי, הייתה היחידה ששמרה אמונים לשמר בימי הנידוי והחרם. האחרות הפנו עורף לה ולדעותיה.
סימני דרך, מקור: אתר תיאטרון הבימה
הפרס הגדול
תובל שפיר היה מקסים כצעיר שששמר התאהבה בו וניהלה עמו רומן לפני שהכירה את הורוביץ, שאת דמותו בלילה האחרון מגלם שמעון כהן בנחרצות של מי שמבקש להגן על אשתו עד הרגע האחרון. אחד עשר חברי הלהקה השלימו מצוין את התמונות וביצעו היטב את השירים. הם יסלחו לי אם אסתפק בהערכה כללית לחלקם החשוב, האישי והקבוצתי, בהצלחה.
בסיכומה הצגת ״סימני דרך״ כשמה כן היא, מסע קצר של דרמה וסיפורים על פני 74 שנות חייה של נעמי שמר, מקבוצת כינרת ותל אביב, מימי הפרעות בואכה המלחמות והקמת המדינה, מלחמותיה, גיבוריה ונופליה. היא הוכתרה בפרס ישראל, אך הפרס הגדול ביותר שלה הוא ששיריה שבים אלינו ומחיים בנו, מבוגרים וצעירים, את אותה תחושת חיוניות שהפרח המזמוראי הזה והקוצים שלו נתנו בנו לזכרה.
תבואו לראות, תצחקו, תחייכו, ותמחו דמעה.
סימני דרך, מקור: אתר תיאטרון הבימה
לרכישת כרטיסים