את שנתו ה-23 מקדיש פסטיבל "ימי זמר בתיאטרון חולון" לחגיגות ה-70 למדינה, אך הכותרת הזו, כפי שאומר גיא תלם, מנכ"ל התיאטרון, היא רק תירוץ טוב לחגוג מוזיקה ישראלית טובה, לשמר את ההיסטוריה התרבותית הישראלית ולתת במה לעשייה מוזיקלית שכבר לא מקבלת את המרכז במדיה העכשווית.

בחול המועד פסח, בין התאריכים 4-1 באפריל, יעלו על במת הפסטיבל מופעים המתמקדים ביצירותיהם של אהוד מנור, בשירים שעשו עלייה והתאזרחו בישראל, בשיריהם של יושבי קפה "כסית" המיתולוגי וביצירתם של לאה גולדברג, תרצה אתר, נעמי שמר וחוה אלברשטיין. לצדם יופיעו גם שלום חנוך ומשה לוי המארחים את נינט טייב ואת שלומי שבן, יהונתן גפן  עם המופע החדש "שיחות שלא נענו", דני בסן ויאיר ניצני בשירים מהתקופה המשותפת ב"תיסלם" ומקריירות הסולו של שניהם, ודניאל סלומון ודנה עדיני במופע הדואטים שלהם.



חוה אלבשטיין, צילום: ניב עשת כהן 

אמנות עם בשר

"70 שנה למדינה זה בעיקר תירוץ לחגוג מוזיקה טובה שנכתבה פה לאורך השנים", אומר תלם. "כל מי שאוהב אמנות עם בשר, שלא חייבת להיות דווקא מתנשאת ולא נעימה לאוזן, יוכל ליהנות מהפסטיבל, וזה מבחינתי התפקיד שלנו. הפסטיבל הוא תירוץ טוב, במובן החיובי של המילה, לקדם אמנות טובה, שלא מקבלת מספיק מקום בפלטפורמות המסחריות, בין אם זה באולמות המופעים למיניהם, בין אם בטלוויזיה. 'דה ווייסים' יש מספיק. יש מספיק מי שעושה את זה, ומספיק מי שצורך את זה. לא צריכים אותנו שם.

"לעם הישראלי יש מורשת מאוד עשירה ואיכותית של יצירה אמנותית, המוזיקה והזמר העברי הוא חלק מאוד משמעותי במורשת הזו, ומישהו צריך לטפל גם בדברים האלה. זה לא נעשה באופן טבעי. לא מרבים לעשות את זה. לרוב בתקשורת, במדיה העכשווית, הדברים האלה לא מספיק מטופלים. התפקיד שלנו הוא לשמר את הדבר הזה.

"רובו של הפסטיבל עוסק לאו דווקא במוזיקה עדכנית מהשנים האחרונות, אלא בהיסטוריה של הזמר העברי ושל המוזיקה הישראלית. ומה יותר מזוהה עם תרבות עברית וחגיגה למדינה מאשר זמר עברי משובח? וזה מה שהתכנייה שלנו משקפת השנה, כמו בשנים הקודמות."

בדרך כלל התשובה היא שאין לדברים האלה, כנראה, מספיק קהל. איך זה נראה מהצד שלך?

"טאץ' ווד, הפסטיבל חוגג את השנה ה-23, והוא בנה לעצמו קהל לאורך השנים. גם השנה הוא מוכיח את עצמו כפסטיבל שרוב המופעים שלו הם סולד אאוט. מגמת המכירות מראה שגם השנה יקרה מה שקורה בכל שנה, ולקראת סוף השבוע כבר יהיה קשה להשיג כרטיסים לרוב המופעים."



יהונתן גפן - שיחות שלא נענו, צילום: אורית פניני

אוצר בלום של שירים עבריים
 
בוא נשים זרקור על כמה מהפקות המקור של הפסטיבל

"הקונספט של הפסטיבל הוא באמת שילוב בין הפקות מקור חד פעמיות שעולות רק בפסטיבל, לבין בכורות, או מפגשים מעניינים בין אמנים. גם השנה, כמו תמיד, הפקות המקור עומדות במרכז. הפקת מקור ראשונה היא 'אין לי ארץ אחרת', מחווה לאהוד מנור שהשאיר אחריו אוצר בלום של שירים עבריים, גם באיכות וגם בהיקפים.


אין לי ארץ אחרת, צילום: יוסי צבקר


"בשנים האחרונות אנחנו נוהגים לעשות מדי פעם הפקות שבהן אנחנו מלבישים את השירים בלבוש תזמורתי. השנה נעשה את זה שוב, עם דוד זבה, שהוא מהמשובחים במוזיקאים שפועלים כאן. שיריו המוכרים של אהוד מנור מולבשים בעיבוד תזמורתי סימפוני והלחנים הם של מתי כספי, יוני רכטר ואחרים. מדובר בחומר מוזיקלי משובח, וכשאתה עוטה עליו אדרת של תזמורת סימפונית אתה מקבל אוצר אמנותי מרגש ומרתק שמבקש שיקשיבו לו.

"עיקר העניין בערב כזה הוא מה שאנחנו עושים עם החומרים. ההקפדה שלנו על איכות הביצוע. זה מה שמבדיל אותנו מאחרים, לדעתי. קל לקנות מופעים שנמצאים על המדף ולקרוא לזה פסטיבל, אבל אנחנו בוחרים לטפל בחומרים מוזיקליים, ומשתדלים לעשות את זה הכי טוב שאפשר - בין אם בבחירת החומרים, בעיבודים, בביצוע, במוזיקאים, בכל מה שמסביב.
 
מכל כנפות תבל
 
"הפקת מקור נוספת ומעניינת היא מופע שקראנו לו 'זוהי הרפתקת חיינו' והעניין בו הוא שירים מכל כנפות תבל, פחות או יותר, שהתאזרחו בארץ. לא כולם יודעים שהרבה מהשירים המוכרים שלנו הם שירים שנחתו כאן ממחוזות אחרים: 'אני אשתגע' שהמקור שלו בדרום אמריקה, או 'הקולות של פיראוס' ו'שיר השיירה' שמגיעים מיוון, או 'בואי אמא' שהוא שיר רוסי, 'סימן שאתה צעיר' שלדעתי הוא אמריקאי, שירים שהגיעו מהמזרח, כמו 'שחרחורת', ואני מניח שיש ייצוגים גם לשירים בצרפתית, כי הייתה פה פעם השפעה צרפתית לא מבוטלת. זה מופע שבאמת מתאים ל-70 שנה למדינה, כי אנחנו קיבוץ גלויות והמוזיקה היא ביטוי מאוד מוצלח לזה.

"מופע מקור נוסף, אינטימי וקאמרי יותר באופיו, הוא 'אין לי רגע דל', מופע שעוסק בשירים של נעמי שמר."


תמר גלעדי, תמונת יחסי ציבור

שזה מעניין, כי את נעמי שמר אנחנו רגילים לפגוש מאוד בגדול, בממלכתי כמעט

"נכון. אז הפעם נפגוש אותה באולם קטן יותר, קאמרי יותר. אחד הדברים המעניינים במופע הוא שמשתתפים בו אנשים שקשורים במשפחה שלה: המוזיקאית הנהדרת תמר גלעדי שנשואה לאריאל הורוביץ בנה של נעמי שמר, וללי שמר, בתה של שמר. שתיהן יופיעו יחד בפעם הראשונה ומלבד שירים שיבצעו עם הרכב מלווה, יהיו גם סיפורים על נעמי שמר מזווית פחות מוכרת לציבור, דרך עיני המשפחה. 
 

דוד זבה (צילום: יוסי צבקר)    


"דודי זבה עשה עבודה מדהימה"
 
"מופע מעניין נוסף הוא 'כוסית בכסית', שנעמי אטיאס, המנהלת האמנותית, המפיקה ועורכת המופעים, אומרת עליו שהיה צריך להיות הפקת מקור גדולה אבל קיבל אצלנו טיפול קאמרי ואינטימי. הוא מביא לחנים של המשוררים שנהגו לשבת בכסית - אלתרמן, אורלנד, גורי, חפר, שלונסקי ופן - עם לחנים של סשה ארגוב ווילנסקי, עם הרבה שירים מטרום קום המדינה ואחרי קום המדינה והרבה נוסטלגיה.

"גם פה מטפל בעיבודים דוד זבה. זה לא משהו שתכננו מראש, אבל כמי שבא ממוזיקה בעצמו ומצליח להבין קצת בין השורות, אני יכול להגיד שיש מעט מוזיקאים שאני מכיר בארץ שיודעים לטפל במוזיקה עברית או לכבד אותה כמו דודי. שווה לבוא רק בשביל העיבודים שהוא עשה לשירים.

"הוא כישרון ענק, אין הרבה כמוהו, אז גם כשהוא עושה את זה על הבמה הגדולה עם תזמורת סימפונית וגם כשהוא עם הרכב קאמרי באולם קטן יותר, הוא עושה עבודה מדהימה. הפעם ישתתפו במופע רביעייה של זמרות אופרה ומקהלה שתשיר בחלק מן הקטעים."

בחירה מעניינת, כי שירת אופרה שונה מאוד מרוח הדברים ששרתה בקפה כמו כסית

"יכול להיות, אבל אפשר לומר על כותבי המילים שציינתי, שכולם נשענים על מסורת מאוד מבוססת של כתיבת שירה. במובן הזה הם יצרו משהו שהוא הרבה מעבר לבידור, הוא אמנות. אותו דבר נכון לומר לגבי המלחינים, בוודאי לגבי ארגוב ווילנסקי, שבחרו אמנם להתמקד בשיר כפורמט האמנותי ליצירה שלהם, אבל תמיד נשענו על מסורת מאוד מבוססת של יצירת מוזיקה אמנותית. לכן גם החיבור עם דודי זבה והדרך שבה הוא בוחר לטפל מוזיקלית בדברים מאוד נכונים, טבעיים ואורגניים והתוצאה היא באמת חוויה."


דניאל סקורקה, צילום: פיליפ דלבל


"לא מאמין באקלקטיות"
 
ציינת קודם שהמופעים לא מייצגים, בהכרח, עכשוויות. איזה חתך קהל מגיע לפסטיבל?

"רוב הקהל שבא לשמוע מוזיקה נוסטלגית הוא באמת קהל מבוגר. במופעים כאלה נראה פחות תיכוניסטים או חבר'ה אחרי צבא. מצד שני, אני מזהה לאורך השנים קהל שמגיע מדורות שנולדו אחרי היצירה - זוגות צעירים או כאלה ששמעו על זה בבית, מהמשפחה, מחברים. חשוב לזכור שבפסטיבל יש תמיד פינה גם למוזיקה הצעירה יותר."

דני בסן, צילום: קטיה בורינדין


למשל?

"יש לנו מופע של יהונתן גפן, מופע של ה'דואפ גירלז' - שלישיית בנות שעושה דברים מדהימים, דני בסן ויאיר ניצני, מופע הדואטים של דניאל סלומון ודנה עדיני וכמובן שלום חנוך ונינט. גם בתחום הזה אנחנו משתדלים לבחור דברים שיש בהם עומק ותוכן."

נינט טייב, צילום: Vito Fun ושלום חנוך, צילום: ליאור כתר



ובכל זאת, מה זה אומר שאין בפסטיבל מקום לדברים כמו היפ הופ, ספוקן וורד?

"אני חושב שצריך להתמקד. זה עוד מאפיין של הפסטיבל, הוא מאוד ממוקד. יש לו די אן איי מאוד ברור ואופי מאוד ברור. אני מכבד היפ הופ וספוקן ופואטרי סלאם, נתנו לזה במה בפסטיבל 'אישה' לפני שלושה שבועות עם מופע ספוקן של הדמויות המובילות בתחום, אבל אני פחות מאמין באקלקטיות. יותר מזה, מה שמאפיין אותנו כחברה, או על מסכי הטלוויזיה, זו אקלקטיות גדולה שלא תמיד פועלת לטובת העניין. דברים הולכים לאיבוד בתוכה. פסטיבל כמו שלנו רוצה להגשים דברים מסוימים ולשים זרקור על דברים מסוימים, והמיקוד מעצים את הבחירה הזו."


דנה עדיני ודניאל סלומון, צילום: טל שחר

לא רק מנכ"ל, גם מוזיקאי 
 
אתה עצמך בוגר האקדמיה הישראלית למוזיקה במגמת קומפוזיציה ותורת המוזיקה. היה רגע שהיית בדרך להיות מוזיקאי?

"שאלה טובה שאני שואל את עצמי לא מעט. יש לי ניסיונות ליצור, וייתכן שכאשר אתפנה אמצא לזה זמן. ההסבר שאני נותן לעצמי הוא, שבשלב מסוים הבנתי שאני כנראה לא מוכן לשלם את המחירים שמוזיקאים מוכנים לשלם כדי להיות מוזיקאים. ככה זה בישראל, ואני מניח שזה נכון במידה כזו אחרת בכל העולם. חוסר הוודאות לגבי איך ייראה המחר, הוא מחיר שאני לא מוכן לשלם. חלק אחר של העניין הוא שלא נוח לי עם חשיפה ברמה האישית."

אז איפה אתה שומר עם זה על קשר? יושב בבית ומנגן?

"הרבה שנים לא עשיתי כלום כי הייתי טרוד בהקמת משפחה ובלבנות את עצמי. למרות שגם זה היה תירוץ ותמיד יהיה מי שיגיד שזה עניין של החלטה. לפני כמה שנים התחלתי לגעת בזה בנגיעות קטנות. עשיתי פעם אחת ניהול מוזיקלי משותף עם אלעד הדר, מוזיקאי מדהים ובחור מדהים, לערב 'נשים שרות מקרתני' בפסטיבל 'אישה'.

"זה היה רעיון של איה כורם שיום אחד באה אליי ואמרה, בוא נעשה נשים שרות כוורת וניתן את הזווית הנשית, רק עם זמרות ונגניות. זו הייתה הצלחה מטורפת, גם מה שהיה על הבמה וגם הביקוש של הקהל. אז המשכנו ועשינו נשים שרות אלביס, נשים שרות מוטאון ונשים שרות קווין, ובנשים שרות מקרתני התחלקתי עם אלעד חצי חצי בשירים - כל אחד עשה עיבודים לחלק מהשירים. זו הייתה הפעם הראשונה שחזרתי לגעת בזה, ולאורך תקופה אני מדי פעם כותב מוזיקה אמנותית להרכב כלי. אני עושה את זה לאט, בקטנה, בקצב שלי."

עד כמה אתה מעורב בבניית הפסטיבל בעבודה המשותפת עם נעמי אטיאס?

"אנחנו עובדים כצוות מאוד הדוק ולוקחים את הזמן. מתחילים לעבוד בדרך כלל כמעט שנה לפני, ובחודשים הראשונים מתקיימות הרבה פגישות שבהן אנחנו יושבים עם רעיונות. אחר כך פותחים מחשב ועוברים על השירונט, נזכרים בשירים. זה ממש תהליך תחקיר וסינון ממושך. זו שיטת עבודה מאוד מוצלחת וכשמגיעים למשהו מבושל יותר זה נכנס להפקה."

לא מסתכל בקנקן 
 
איפה אפשר להרגיש את טביעת האצבע שלך בתכנים בעשור שבו אתה מנהל את תיאטרון חולון?

"אני חושב שמה שעשיתי, וזה נכון לתיאטרון בכלל ולפסטיבל ספציפית, זה שבעיקר טייבתי. אנחנו, כתיאטרון, לא יכולים להרשות לעצמנו לשבת במגדל שן ולעשות את מה שבא לנו מבחינה אמנותית. גם לא נכון לעשות את זה. אנחנו לא יכולים להתעלם מבידור ומבילוי, שהם זכות לגיטימית של קהל צרכני התרבות. אבל לצד זה, מוסד תרבות כמו תיאטרון חולון חייב לדעת לשמר אמנות איכותית יותר ולטפל בה, כקונטרה למה שרואים במקומות המסחריים. אחרי הכל אנחנו, בהגדרה, גוף ללא מטרות רווח. אנחנו לא כאן כדי לייצר רווחים לבעלים כלשהם, אלא להשתמש בכספי הציבור ולעשות משהו שקשור לאמנות. מבחינתי זה אומר לקדם צריכה של תרבות איכותית.

גיא תלם, צילום: אריאל בשור

"בפסטיבל כמו 'ימי זמר' בהחלט היה דיון בהתחלה בשאלה למה רק מוזיקה מבוגרת, מה עם כל מה שקורה עכשיו. השקפת העולם שלי הייתה שמה שטוב לא צריך לקלקל. זה טוב, יש לזה מקום, בואו נראה איך עושים את זה עוד יותר טוב. איך מגיעים למצב שבו התוצר הסופי על הבמה הוא תוצר איכותי מכל היבט - בחירת החומרים, טיפול הבמה, הסאונד, המוזיקה.

"אנחנו מקפידים למשל, וזה שיגעון שלי, לקחת לכל הפקת מקור סאונדמן פרילנסר, לא של חברת הסאונד, שילווה את ההפקה, יגיע לחדר החזרות וילמד את העסק. את יודעת כמה מופעים עולים על במות כשהם מאוד מרושלים בהגשה שלהם, עם תכנון סאונד ותאורה שהוא כלאחר יד, כי מישהו רוצה לחסוך? זה, לדעתי, עיקר האינפוט שלי. לקחת רעיונות אמנותיים או פורמטים שהיו קיימים פה, ולנסות להוציא מהם את הכי טוב שאפשר.

משתתפי פסטיבל ימי זמר 2018, צילום: יוסי צבקר

"זו גם הסיבה לשיפוץ של התיאטרון. זה משהו שיזמתי ועבדתי עליו תקופה מאוד ארוכה ולמזלי הגדול היה לי פה פרטנר יוצא מהכלל, ראש עיריית חולון, שאין לי מילים לתאר את הגיבוי שהוא נותן לי. באמת נבנה פה אחד ממוסדות התרבות המרהיבים ביותר, עם מבנה אדריכלי מדהים, משוכלל, עם כל התשתיות והטכנולוגיות הכי מתקדמות ומודרניות. אני חושב שתיאטרון צריך לקדש את התרבות, להציע תרבות ואמנות ברמה הכי גבוהה ובאיכות הכי גבוהה שניתן להציע לקהל. פחות חשוב להציע פסטיבל עם שם חדש. קופירייטינג יש פה כל הזמן, כמעט בכל נושא וצריך כרגע להסתכל בקנקן. אני חושב שאני מסתכל בתוך הקנקן."



פסטיבל ימי זמר בתיאטרון חולון יתקיים בין התאריכים 4-1 באפריל 2018. מחירי כרטיסים: 55 –160 ₪. לרכישת כרטיסים: 03-5023001 או בתיאטרון חולון