עולים לרגל לחיפה

הרבה לפני שהמינימי הפרטי שלי נולד, פסח סומן כחג ששווה לחכות לו. לא רק בזכות ליל הסדר שמכנס את המשפחה המורחבת לערב חגיגי, מחריש אוזניים, משמח וטעים, מתנות חג שתמיד נחמד לקבל או אפילו סנדוויץ' המצה עם שוקולד "השחר העולה" שעושה נחשים כשמוחצים אותה משני הכיוונים. העניין המרכזי בחג הכי ארוך בעולם, שנדמה שיימשך לנצח, היה ונשאר העלייה לרגל לחיפה לפסטיבל הבינלאומי להצגות ילדים.

זה מתחיל בנסיעה הפסטורלית ברכבת ישראל. טוב, לא באמת פסטורלית, בכל זאת פסח ועמישראל על טפיו וטלפוניו הניידים מתייר, אבל היי, בינינו, זה הכי קרוב לחו"ל למי שנשאר לנפוש בארץ ואם הצלחתם לתפוס מקום בקרון השקט, בכלל שיחקתם אותה.

צחוק בצד, עבור ילדים בגיל או בנפש, הדרך לחיפה ברכבת היא חוויה שלא כדאי לוותר עליה. פיקניק קטן ברכבת, פותח את היום בכיף ומאפשר גם לגדולים להתרווח בנחת ולתת לאחרים לשבור את הראש בכל הנוגע לפקקים ולחניה שאין בנמצא.

מתחנת הרכבת ועד לתיאטרון שבשכונת הדר בחיפה, יש כמה וכמה קווי אוטובוס ישירים וגם מוניות לא חסר. האוטובוס, יש לומר, מזמן נסיעה נעימה של כחצי שעה מנומנמת בדרך המתפתלת במעלה הכרמל עם הצצת בונוס לגנים הבאהיים. 



פסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים 2018, מופעי חוצות, צילום: דור אהרון




הזיכרון שאיתו תחזרו הביתה

השנה, לראשונה, חסכו לנו בתיאטרון חיפה את התור המשתרך בקופות והסתפקנו בשמחה רבה בהודעת סמס אותה מציגים בכניסה לאולמות. זה עבד כמו שעון שוויצרי. יופי של רעיון עם פלוס אקולוגי על הדרך, שאפשר לנו ליהנות מעוד זמן איכות במה שמכונה "מופעי החוצות" של הפסטיבל ותאמינו לי, צריך ממנו בשפע. למעשה בשש השנים האחרונות, הפכו מופעי הרחוב באוויר הפתוח לאטרקציה מרכזית, שלא רק שאינה נופלת ממה שמתרחש באולמות פנימה, אלא לעתים היא הזיכרון שנחרת ואיתו אתה חוזר הביתה.

צריך לומר שכדי שמופעי הרחוב לא יהפכו לדוכני אוכל עם ג'אגלינג בשקל ופסלים חיים בסגנון הרמאבלס של ברצלונה, אלא לפלטפורמה אמנותית איכותית, קורצת, לעתים פרועה ובכל מקרה יחידה מסוגה בארץ, צריך ראש שמבין את חשיבות הדבר, הרבה דמיון ומעוף.



פסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים 2018, מופעי חוצות, צילום: דור אהרון





נראה שבחיפה מבינים היטב את חשיבות העניין וקשה להפריז במחמאות לצמד המנהלים האמנותיים של מופעי הרחוב, אבי גיבסון בראל וינון צפריר, שאיכשהו מצליחים כבר שש שנים להפתיע בכל פעם מחדש, בתכניה מרעננת עם טוויסט ומחשבה מחוץ לקופסא. 

איך זה להיות דג?
 
אולי בשל ההכרזה על פתיחת חגיגות 70 השנים ליחסים הדיפלומטיים המיוחדים בין צרפת לישראל, בלטה השנה במופעי הרחוב באופן מיוחד נוכחותם של אמנים מצרפת וקשה היה שלא להתאהב באלה שהצלחנו לחוות.

מימין: גיבסון בראל ו ינון צפריר, תמונת יחסי ציבור

"אקווריום", למשל, היא דוגמא מצוינת לדימוי שספק אם ישכח. דמיינו: שתי דמויות קרחות, ראשיהן תקועים בתוך אקווריום עגול מלא במים ובו משייטים להם בניחותא בין עיניהם, דגי גופי זהובים. "אבל איך הם נושמים, אמא?", שאל הנמוך שלצדי: "זה לא מדגדג להם באף?". מחשבה: מופעים שמעלים שאלות - זה טוב. עניתי: "אנחנו תמיד מסתכלים על הדגים באקווריום ואולי זה בכלל לא נעים להם. אולי הם בכלל רוצים לצאת מהאקווריום וללכת לטייל? אולי הם רוצים שגם אנחנו נגור באקווריום כדי שנרגיש איך זה להיות דג?". הנמוך מכווץ גביניו, מעבד נתונים.



פסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים 2018, מופעי חוצות, צילום: מרב יודילוביץ



בדיוק באותו הרגע, מעשה פלא, נתקל בשתי בובות ענק של דגים מתרוצצים ברחבת הפסטיבל. דג ודגיגה, בכחול ובירוק, מצוירים כמו אותם בובות נייר סיניות מסורתיות ומופעלים על ידי שני שחקנים שמציצים להם מהקרביים. הם מחבקים את הקהל ולוחצים ידיים לקטנים ולגדולים. הם שמחים להיות בינינו, על האדמה, ונראה שגם הקהל שותף לשמחה.

גם "בלשים על ראשים" הצרפתי, עוד מופע נע לכל המשפחה, הקסים באסתטיקה נהדרת ובהומור דק ואפקטיבי: ארבעה בלשים שנישאים לגובה שני מטרים וחצי עם צוואר קונצרטינה שאינו נגמר ופנים חתומות (עשויים מעשה אמן מעיסת נייר), עוקבים ורודפים אחרינו. קצת קשה להם שלא להתבלט ובכל זאת הם מרגלים אחרי ההמון וזה מצחיק ומקסים ומפתיע. 
 


פסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים 2018, מופעי חוצות, צילום: דור אהרון



פסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים 2018, מופעי חוצות, צילום: מרב יודילוביץ



עולם פואטי ומחויך
 
הרבה אורחים ממדינות שונות השתתפו השנה במופעי החוצות וכל אחד מהם הוסיפו משלהם לתבשיל שרקחו עבורנו הצופים. "אופרת סבון" של האמן האיטלקי, מיקאלה קפאגי, למשל, מופע קסום ועדין שכולו דימוי ודמיון, צורה והשלת צורה. אם חשבתם שאין מה לחדש לכם בכל הנוגע לבועות סבון, תחשבו שוב. קפאגי יוצר בעזרת מים וסבון עולם פואטי, פנטסטי, מחויך ורך וזה יפה ומעשיר כמו קשת הצבעים שמשתקפת בבועות שלו.

"שלגיה ושבעת הגמדים" השוויצרי סומן אמנם בתכנייה כמופע לכל המשפחה, אבל הצליח להבהיל כהוגן את הפרטי שלי שפרץ בבכי תמרורים עד שנאלצנו לפלס את דרכנו החוצה. זו לא רק מסכת המכשפה המבהילה משהו שהבריחה אותנו מהמופע, יש לומר. בתכנייה דברו על שלגיה פרועה בגרסת סלפסטיק אקרובטית, אבל פרוע זה לא בהכרח כאוטי ונדמה לי שגם הרמיזות המיניות במופע גבוליות (שלא לומר וולגריות למדי). תוך הסתכנות בלהישמע פוריטנית אומר שאחרי הכל מדובר במופע פסטיבלי פתוח לילדים.

שלגיה ושבעת הגמדים, מקור: אתר פסטיבל חיפה



אז הלכנו להירגע קצת בגינת בנימין, שצמודה למתחם התיאטרון ושם גילינו את המופע הישראלי, "סח-לב מאוהב". פרח ענק ויפהפה, לבוש בעלי כותרת ורודים לבנים ופנים שמתגלות לאיטן בריקוד זרועות איטי שכמו חושף סוד. בין עלי הפרח המלכותי מופיע פתאום עכביש טורדני והשניים מנסים ללמוד לחיות ביחד. המופע, שסחף אליו בעיקר פעוטות מהופנטים, הופסק באמצעו על ידי כוחות הביטחון בגלל תיק של ילד שנשכח ועורר חשד. "חוזרים למציאות", אמרתי לפרטי שלי וחשבתי - בדיוק בזמן. קצת לפני שהשמש שוקעת. עם טעם מתוק של עוד. מחכים כבר לשנה הבאה.





פסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים 2018, מופעי חוצות, צילום: דור אהרון



מופעי הפסטיבל הבינלאומי ה-28 להצגות ילדים חיפה יתקיימו בין התאריכים 3-1 באפריל 2018 בתיאטרון חיפה ומועדון ה-BEAT בחיפה. להזמנות כרטיסים: 04-8600500 או באתר תיאטרון חיפה