קולקטיב נגנים יוצרים
 
במוצאי השבת הקרובה ייפגשו על במת אולם אסיא במוזיאון תל אביב אמנים ומאזינים, כולם במישור אחד. הקונצרט, אם תרצו, מבטא אחריות כוללת של הנגן המבצע והמאזין לחוויה המוזיקלית-אקוסטית.

בקונצרט, המתקיים במסגרת הסדרה "פועם בלב" המוקדשת רובה ככולה ליצירות ישראליות, יבצע אנסמבל מוזיקה נובה שלוש יצירות בביצועי בכורה ישראליים: שני דפים גרפיים בפרשנות האנסמבל - Alone I לכלי נגינה עמוקים (1965), Alone II לקול מדובר (1969) מאת המלחין היהודי יליד פולין רומן האובנשטוק-רמתי, היצירה החדשה "היסטוריה צלילית של התבוננות בסופרנובות" מאת המלחינה מעיין צדקה הבנויה על בסיס מיניאטורות סולניות, ויצירה חדשה, פרי שיתוף פעולה בין שירה לגמן, פסנתרנית ויוצרת חברת האנסמבל ואלעד שניידרמן, אמן סאונד ומלחין, המשלבת שידורי רדיו במעגל סגור כמקרה בוחן למנגנון השתקפות של האנסמבל את עצמו.

חברי מוזיקה נובה הם קולקטיב נגנים-יוצרים-מלחינים כאשר על כל תכנית מופקד אחד החברים המתפקד כאוֹצֵר. הפעם אחראית על הבחירות המוזיקליות הפסנתרנית והמלחינה שירה לגמן.


מוזיקה נובה, תמונת יחסי ציבור


התווים היפים שבתמונה
 

שירה, איך נזכרתם במלחין רומן הַאוּבֶּנשטוֹק-רָמַתִי שחי בארץ בתחילת שנות ה-50?

"בשנת 2012 הייתי יחד עם דן ויינשטיין, צ'לן ומלחין שהיה חבר בקבוצה, בתערוכה לציון מאה שנים למלחין ג'ון קייג' בדַרמשטַט, גרמניה. זו הייתה תערוכה גדולה ומקיפה ודן הפנה את תשומת לבי לעבודה על תווים גרפיים של היוצר הַאוּבֶּנשטוֹק-רָמַתִי - מלחין ישראלי שחי בארץ בשנות ה-50, לימד בתל אביב, הקים את הספרייה למוזיקה ועשה המון עבודה גרפית ולא מכירים אותו כיום. כשהתבקשנו להכין תכנית לסדרת "פועם בלב" נזכרתי באותה תגלית שהייתה לי בתערוכה."  

התווים גם נראים מאוד יפה עוד לפני שמקשיבים ליצירה.

"נכון. אנחנו נבצע שתי יצירות שלו, התווים שמופיעים בתמונה נועדו לקבוצה כולה ויצירה שניה שנכתבה ל'קול מדַבֵּר' (שפּרֶכשטִימֶה בגרמנית, י"ש) שאותה יבצע חנן בן סימון."

בתוך התווים הגרפיים מופיע הטקסט?

"הוא מופיע אבל המבצע מחליט אם המילים יבוצעו בצורה מושרת או מדוברת." 
 


"תווים גרפיים" ליצירתו של רומן האובנשטוק-רמתי שתבוצע בקונצרט (יח"צ מוזיקה נובה)


"מוזיקה חדישה לא דיברה אליי"
 
לגמן, 36, גדלה ביבנה, למדה בילדותה פסנתר בהדרכת נעמי הכהן והיא בוגרת בית הספר תלמה ילין והאקדמיה למוזיקה באוניברסיטת תל אביב. התפעמותה ממוזיקה חדישה, לדבריה, לא הייתה מיידית: "הדבר הכי מודרני שהגעתי אליו כילדה היה 'מיקרוקוסמוס' של ברטוק שהיה מאוד מכוער בעיני", היא חורצת. "בתיכון התוועדתי ליצירתו של ג'ון קייג' 4:33 (יצירה שבה יושב פסנתרן ליד פסנתר סגור במשך 4:33 דקות של שקט, י"ש) וזה גרר אצלי התנגדות עזה. הרגשתי שהיצירה היא מין 'בגדי המלך החדשים'. זה לא דיבר אלי."

מתי נוצר הקליק?

"אני חושבת שהמפגש הראשון שלי עם מוזיקה חדשה נולד כשחברתי לנגני כלי הקשה. הם עשו מוזיקה חדישה, והתחלתי לנגן איתם תחילה כמלווה את היצירה של עמי מעייני לכלי הקשה והרכב קאמרי ובהמשך את הסונטה לשני פסנתרים ולכלי הקשה. גם במבחנים למלגות קרן שרת שבהם היינו חייבים לכלול יצירות של מלחינים ישראלים, נתקלתי במוזיקה חדישה. ביצירות האלה הרגשתי הרבה יותר חופש, לא היו הנחיות של לנגן כך או אחרת והמבחר היה גדול. נגינתי יצירות של סטוצ'בסקי, בן חיים, בראון, אבני ועוד - גם בקרן וגם ברסיטל הסיום באקדמיה. אחרי הישראלים התחלתי לנגן מסייאן וברג. "

היה שלב שבו עברת מן המוזיקה לסאונד

"לא עברתי, הוספתי. תוך כדי עבודה על יצירות של מורטון פלדמן האמריקני, למשל, נפתחו אצלי שדות הראייה וההקשבה. לא זנחתי את מה שנתפס בעבר כיופי, כמשהו מרגש. אני ממשיכה לנגן באך ויצירות קלאסיות."

כלומר נגינת פלדמן משפיעה על נגינה של יצירות קלאסיות?

"מאוד! בעוד חודשיים, למשל, אני מנגנת רסיטל במרכז אלמא, ובניתי תכנית שיש בה יצירות של ליגטי, בטהובן ושוברט. הקשבתי לכיתת אמן של אנדרש שיף על הסונטה של בטהובן שאני מנגנת והנה שיף מדבר על כך שבסונטה הזאת, סונטת וַלדשטַיין, ישנו מהפך ב'סאונד' של בטהובן. כאשר שיף מדבר על סאונד אני יודעת בדיוק על מה הוא מדבר. ההתייחסות לסאונד, למצלולים, לבנייה של עולם... במיוחד במוזיקה שהיא כל כך קאנונית, שכולם מקשיבים לה מתוך סכמות מוכרות, ויש ציפיות ושיפוטיות. 

"אני מרגישה שסוף סוף אני יכולה לנגן בטהובן. פעם לא יכולתי לנגן כי זה היה מבחינתי ציות לכללים. היום כשאני מגיעה לבטהובן מעולם שהתפתחתי איתו, עולם הסאונד והמוזיקה החדשה, אני מוצאת את הדרך העצמאית לנגינה ולפרשנות שלי ליצירות קאנוניות כמו אלה של בטהובן."



שירה לגמן, צילום: מירי שמיר


"בניית קונצרט זה תהליך גמיש ומודע"
 
מתי הצטרפת למוזיקה נובה?

"בשנת 2006 שמעתי שאמנון וולמן אוסף מוזיקאים לגוף של מוזיקאים מבצעים-יוצרים. התחלנו לעבוד לפי קונצרטים, ובמקביל נסעתי לשנתיים להמשך לימודים בקונסרבטוריון ניו אינגלנד בהדרכת אלכסנדר קורסנטיה. בשלב מסוים הייתי צריכה משהו אחר והגעתי לבוסטון. זה לא רק האדם, זו גם הסביבה. יש שם אפשרות, למשל, לקחת מסלול של אימפרוביזציה עכשווית. זה בית ספר פלורליסטי שמאפשר להמשיך בתחום של פסנתרנות קלאסית אבל במקביל לקחת גם קורסים ממסלולים אחרים. אתה יכול לעשות הכל."  

את אוצרת את הקונצרט הקרוב של מוזיקה נובה. אני חייב להודות שצירוף המלים "לאצור קונצרט" הוא די חדש. אוצרות באה מן האמנות הפלסטית. מה היא מבחינתך אצירת קונצרט?

"אני חושבת שהתפיסה של 'אוצרות' התחילה אצלי מהבנייה שלי את הרסיטלים שלי. חשוב לי מאוד לא רק מה אני מנגנת, אלא איך יצירה אחת מתקשרת עם יצירה אחרת. אם אני עושה קטע מעבר בין שתי יצירות או מנגנת אותן ברצף. בניית קונצרט נעשתה תהליך מאוד גמיש ומאוד מודע. זה עניין של בניית תכנית. עם השנים והתקדמות הטכנולוגיה שמקיפה אותנו, הקשב של הקהל נעשה יותר ויותר משהו להוקיר - אתה מקבל קהל שבמשך כשעה מקשיב לך, למה שיש לך לומר. זה דבר שאני מאוד מעריכה. לקחת את הזמן היקר הזה ולפסל אותו, לבנות דרמה, לבנות אנרגיה שתנותב מיצירה אחת ליצירה שניה.

"כמובן שקל יותר לעשות זאת כאשר מדובר ביצירות רפרטואר מוכרות. כשעוסקים ביצירות חדשות כמו הקונצרט במוצאי שבת זה קשה יותר כי יש יצירות שמתהוות תוך כדי החזרות. קשה להעריך איך היצירות יתפקדו אחת עם השנייה הרבה זמן מראש, ולכן סדר היצירות נקבע סמוך לקונצרט." 
 

שירה לגמן, צילום: מירי שמיר

חשמל זורם בין כפות ידייך
 
אז מה מחכה למאזינים בקונצרט הקרוב?

"יש לנו פרשנות לשני דפים גרפיים של האובנשטוק-רמתי, יצירה משנות ה-60, יצירה של מעיין צדקה ויצירה שלי ושל אלעד שניידרמן."
 
תרחיבי על היצירה שלך ושל שניידרמן

"בעבר היו לי שיתופי פעולה עם צייר ועם אנימטור אבל זו הפעם הראשונה שאני עובדת על הלחנה עם עוד מלחין. זה התחיל כשידעתי שאני מוזמנת להכין יצירה לקונצרט הזה ותוך כדי, בין לבין, הכרתי את אלעד. שמעתי יצירה שהוא הכין ל'פסטיבל מלחין-כוריאוגרף' ב'התיבה', שהיה בה שימוש מעניין בגלי רדיו. היה לו משדר נסתר בתוך ווסט, המוזיקה משתנה כשהוא מתקרב ומתרחק מן הרדיו והוא מפעיל רקדנית שבתוך הבגד שלה מסתתר משדר." 
 


מקור ההשראה ל"בין כפות ידייך" רקדן משתמש בשפת סימנים בשדה ציפורנים  ביצירתה של פינה באוש  NELKEN


הקהל שמע את הרדיו?
 
"כן. הוא שמע גם איך המוזיקה משתנה כשהיא מתקרבת או מתרחקת. נבנתה התניה שהייתה ברורה לקהל מהסתכלות ומהקשבה. מאוד אהבתי את הרעיון הזה, פניתי אליו והוא נענה לבקשתי לשתף פעולה. היצירה שלנו, שנקראת 'בין כפות ידיִיך', ממוסגרת על ידי השימוש ברדיו. יש ביצירה אירועים שונים, ואנחנו עוברים ביניהם כאילו עברנו בין תחנות שונות בסקאלה של הרדיו. המעבר והרעש הלבן, שנשמע במעבר בין התחנות, משמעותי בפני עצמו. כל נגן שמשתתף מחובר למשדר שמשדר לרדיו. ביצירה משתתפים אבי בנימין שמנגן בטרמין, חנן בן סימון ששר, יוני ניב באלקטרוניקה, אור סיני בקונטרבס ואנוכי בפסנתר וסינטיסייזר." 

בביצוע חוזר היצירה תישמע אחרת מן הסתם?

"כמו כל ביצוע. הוא ייחודי, אך היצירה מובנית ומתווה."



שירה לגמן, צילום: מירי שמיר

ליצירה יש תווים?

"בטח! יש תווים, יש מתווה פעולה, תכנון הרצף, מה בא אחרי מה. כל אחד יודע מתי הוא נכנס ומתי הוא יוצא ובנוסף יש הנחיות מיוחדות."

מנין השם היפהפה "בין כפות ידייך"?

"השם נולד לי בראש. היה לי לייטמוטיב של השראה - יצירתה של פינה באוש 'נֶלקֶן' - פרחי ציפורן. ביצירה הזאת רואים אדם ששר את The man I Love של גרשווין ומשתמש בשפת הסימנים, בעודו עומד בתוך שדה של פרחי ציפורן. ביצירה שלנו, הנכחנו את פינה ומצאתי לנכון לכלול הומאג' ליצירתה. הקטע הזה שלה הילך עלי קסם - התגובות של הרקדן לכל מילה, ונבנה בדמיון שלי עולם סאונד בין טרמין, אלקטרוניקה וקול. חשבתי על כך שנגן הטרמין מייצר את הצליל בין כפות ידיו כמו מי שמשתמש בשפת הסימנים, ניצוץ של השראה שהביא ליצירה. 
 



כוח משיכה מרסק
 
מה עושה מעיין צדקה?

"מעיין הקיפה את עצמה בחדשים האחרונים בתופעת הסופרנובה - תופעה בה האנרגיות המנוגדות של אותו כוכב מביאות אותו לידי כיליון עצמי. זה מקור ההשראה שלה ליצירה."   

והיצירה של רומן האובנשטוק-רמתי?

"היה לנו דיון בקבוצה איך נבצע את היצירה, איך 'לקרוא' ולהתייחס בביצוע שלנו אל הסימנים הגרפיים השונים. חבר אחד מהאנסמבל עשה את הקישור המתבקש בין קריאת הפרטיטורה למבחני רורשאך.  אתה רואה אותו, מפרש אותו, מנתב אותו לעצמך. היו המון שאלות ודיונים עד שמצאנו את הדרך שלנו לבצע את הפרטיטורה. בדומה לביצוע פרטיטורות גרפיות, יהיה קשה לקהל לעקוב אחר ביצוע הפרטיטורה.

"התנסיתי בחוויה כזאת ביצירה קודמת שלי, שבה התעמקתי בשאלה מה הקהל אמור להבין מיצירות גרפיות. הייתה הזמנה לביאנלה לרישום בירושלים, אז לקחתי רישום של פול קליי ובניתי אותו שונה. יצרתי משלושה מגדלים מגדל אחד, מיפיתי את כל המוטיבים שחוזרים על עצמם, חילקתי אותם בין אנשים ועשינו מעין מקרא - כל מוטיב מהו הסאונד שלו. לימדנו צייר את המוטיבים האלה - הוא שמע ג'סטה מוזיקלית והבין שזה קו, ג'סטה אחרת היא עיגול וכולי. בזמן שניגנו את הפרטיטורה הוא צייר את מה שהוא שמע, זה הוקרן לקהל והקהל יכול היה להתחקות אחר הציור. זה היה ניסיון לפתור את הפרשנות של יצירה גרפית."   

כמה זמן משקיעים הנגנים בהכנות שלפני החזרות?

"לא בכל פעם הקבוצה כולה משתתפת בהכנות. יש קונצרטים שבהם נבחר אדם אחד והוא אחראי לפרשנות, למתווה הפעולה והטקטיקה. עדיין יש מקום לתגובות, כדי שלא תיווצר סיטואציה שבה מישהו יאמר שהוא ניגן אבל לא אהב."
 
עם מה את רוצה שהקהל ייצא מקונצרט כזה?

"הפעם בחרנו לחלוק עם הקהל את הבמה באולם אסיא במוזיאון. זה נותן לנו מפגש יותר אינטימי. אני מאחלת לנו ולקהל מפגש מעניין, קשוב ומסקרן. ומובן לחלוטין שאני, כולנו, נשמח מאוד שהקהל יתרגש."   
 

הקונצרט יתקיים ביום שבת, 21 באפריל 2018 בשעה 20:30 במוזיאון תל אביב. פרטים נוספים ורכישת כרטיסים בטלפון: 03-6201185, או באתר מרכז פליציה בלומנטל למוזיקה