"הלב זוכר" הוא מיזם חברתי כלל-ארצי המתקיים במוזיאון הישראלי במרכז יצחק רבין ומוקדש לזכרם של חללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה, שיזמה ואצרה שלומית חפר. אמנית הקרמיקה והאוצרת הקהילתית הזמינה אלפי ישראלים לעצב למעלה מ-27 אלף לבבות קרמיקה אדומים, כמספר החללים, כדי להוקיר את זכרם, ולהביע את הסולידריות שחֶפר – אישה שמייצגת עולם שהכרנו פעם - מבטאת ללא הציניות המתלווה היום למילה מסוג זה.
 
"בזכותם אנחנו כאן"
 
"אני לא אומרת מילים", אומרת חפר (62), "אנחנו עושים מעשה, וזה מעשה עממי, וכשתשמעי מה יצא מהמיזם ומהמעשה הזה, תביני למה אני מתכוונת כשאני אומרת שאם 6,000 אנשים יושבים במשך חצי שנה ויוצרים משהו בשביל להביע את אהבתם והוקרתם, אי אפשר להגיד שמילים כמו 'להוקיר' או 'סולידריות' ירדו מהשולחן.


הלב זוכר, מרכז יצחק רבין, צילום: ליאת מנדל, מקור: אתר מרכז  יצחק רבין

"אני אוצרת קהילתית. אוצרות קהילתית זה לעשות אמנות עם הקהילה. אני אוהבת את המגע עם האנשים, אני מאוד אוהבת את הדיאלוג עם האנשים, ויש לי יכולות לעשות דברים גדולים, ולהעביר איזשהו מסר לקהל. לקראת שנת ה-70 למדינה החלטתי שאני רוצה לעשות משהו כלל ארצי, כהוקרה לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, כי אני מאמינה וחושבת שחייבים פה לזכור שבזכותם אנחנו כאן.

"העיסוק בנושא לא נבע מתוך חיבור אישי שלי אליו. אין לי קשר לשכול, אבל יש לי קשר עמוק למדינה, נולדתי בה, אני מתפתחת איתה, ואני רוצה להוקיר את אלה שבזכותם אנחנו חיים. אני מכירה בחשיבות הסולידריות והחוסן החברתי, ואני יודעת שאכפתיות ואמפטיה מנצחות כל אדישות וניכור חברתי. אני מאמינה בזה."

מכאן הבחירה במוטיב הלב?

"בעיניי, לב הוא מוקד הרגשות שלנו. אנחנו משתמשים הרבה מאוד במילה לב בשפה. 'הלב נשבר', 'הלב מתמלא בגאווה', 'הלב כואב', 'הלב אוהב', ומצד שני, הלב הוא גם מקור החיים, מקור ההתחדשות, הוא זה שמניע אותנו קדימה, והמחשבה שלי הייתה שזה מיזם שיוצא מן הלב ומדבר אל הלב. ככה ראיתי את זה, ולכן החלטתי שזה יהיה לב.

"היו לי שלושה קווים מנחים בסך הכל: גודל הלב, צבעו של הלב, שיהיה אדום על גווניו, ועל כל לב חייבת להיות החותמת 'הלב זוכר'. עם שלושת הקווים המנחים האלה כל אחד יכול היה להביע את עצמו איך שהוא רוצה, לקשט את הלב באיזו צורה שהוא רוצה, ללא הגבלה, ומאחור הוא יכול היה לכתוב הקדשה. עם זה יצאתי לדרך, זה היה הרעיון." 


הלב זוכר, מרכז יצחק רבין, צילום: ליאת מנדל, מקור: אתר מרכז  יצחק רבין

27,000 לבבות אדומים
 
מי נבחרו ליצור את הלבבות?

"פניתי עם כל המחשבות האלה לכל מי שרק יכולתי. לבתי ספר, למתנ"סים, לחוגים פרטיים לקרמיקה, לדיור מוגן למבוגרים, לכל מי שרק אפשר, ולשמחתי הרבה הייתה היענות גדולה. מאתים ועשרה מרכזים מכל הארץ הצטרפו, מהצפון ועד הדרום, ולמעלה מ-6,000 אנשים יצרו במשך חצי שנה יותר מ-27 אלף לבבות קרמיקה אדומים בחוגי קרמיקה.

"במרכז יצחק רבין אפשר לעשות סיורים מודרכים שמביאים כמה מהסיפורים שמאחורי המיצג. יש, למשל, אחות שכולה, שאחיה נהרג במשחתת אח"י אילת. היא עשתה 47 לבבות, כמספר החללים במשחתת, ולכל אחד היא הקדישה לב. או משהו נוסף שאותי מאוד ריגש, זה לב שכתוב עליו, 'לאחי היקר אפרים, לנצח אזכור אותך, בזכותך נתנו לי חיים, אפרת'. אז מה היית חושבת על זה?'

שזו אחות שנולדה אחרי שאפרים נהרג בזמן השירות הצבאי שלו.

"נכון. אז קצת ביררתי וגיליתי שהוא היה בן יחיד להורים מבוגרים, וכשהוא נהרג הם אימצו ילדה ששמה אפרת. אני רק מספרת על זה ויש לי צמרמורת. היו גם ידוענים שעשו לבבות, יהורם גאון בא ועשה לב, עודד מנשה עשה לב, אחותו של רבין, רחל, הכינה לב, וכך גם הנכדה והנינה שלו."


מימין: ורדה פומרנץ, דליה רבין, נחמה ריבלין ושולמית חפר, צילום: יוסי זליגר

לשרוף עד שהלב מוכן

אני משערת שהבחירה בחומר נבעה מהעובדה שאת אמנית קרמיקה.

"הבחירה בקרמיקה נבעה מהרעיון שהעשייה בקרמיקה היא לא משהו נקודתי, והיה לי חשוב שזה יהיה תהליך ארוך. בקרמיקה צריך לעשות את הלב, ואחר כך צריך לקשט אותו. צריך לתת לזה להתייבש, לשרוף את הלב בתנור פעם ראשונה, ואז צובעים את הלב פעם שנייה ושוב צריך לשרוף אותו. זה תהליך שלוקח לפחות שבועיים, מהרגע שאתה מתחיל ועד שהלב מוכן.

"לרוב עשו יותר מלב אחד. זה תהליך ארוך, שבמהלכו אתה יכול לחשוב איך אתה עושה את הלב, על מי אתה חושב כשאתה עושה אותו, למי אתה רוצה להקדיש אותו. מורות בבתי ספר סיפרו שהיה תהליך חשיבתי מאוד עמוק.

"חלק למדו על חללים שהם הקדישו להם את הלב, לחלק יש חללים במשפחות, והם הזמינו את ההורים לעשות איתם את הלב. זה היה תהליך ממושך, שהיה מאוד חשוב לי. אני תמיד אומרת שהדרך חשובה לא פחות מהתוצאה המרשימה." 


הלב זוכר, מרכז יצחק רבין, צילום: ליאת מנדל, מקור: אתר מרכז  יצחק רבין


"המראה היה מצמרר"
 
"בחודש האחרון, כשהקמנו את המיצב במרכז רבין," משחזרת חפר, "העבודה הייתה מרגשת, אבל מצד שני המראה היה מצמרר. הכמות האינסופית של הלבבות האלה היא בלתי נתפסת. אתה רואה לב של ילד בן שמונה ליד לב של אישה בת 90, לב מדליית אל כרמל ליד לב מחבל-איילות שבדרום, לבבות שעשתה משפחה שכולה שמוקדשים כולם לחלל עצמו, ליד לבבות שעשו באופן כללי, עם הקדשות כמו, למשל, 'הזמן לא מרפה ולא מרפא', שאני מאוד אוהבת."

היו לבבות שהופתעת מהעיצוב שלהם?

"מאוד, יש לב שמלא בקווים האלה של החמישיות שבהם מסמנים טבלת ייאוש, או לב שיוצאים ממנו קוצים, או לב שהטביעו בו את הדיסקית של החלל. יש דברים מאוד יפים שאנשים עשו, באמת ברמה. יש אנשים שהם פסלים, אז הם פיסלו, אבל אני לא מתייחסת לזה מהפן האמנותי אלא מהחיבור הרגשי, מה שמחזיר אותנו שוב לאמירה שלך על מילים כמו 'הוקרה' ו'הזדהות'. היה מאוד מרגש לראות את התהליך של הילדים, של החיילים. זה תהליך יוצא דופן. ופה נכנס מרכז יצחק רבין לתמונה. פניתי אליהם והם הרימו את הכפפה באהבה.

"המיצב הזה כל כך משתלב שם, עם דמותו של יצחק רבין שהיה כל חייו חייל. זה חיבור נהדר בין החברה הישראלית והזיכרון הלאומי. אי אפשר להישאר אדיש כשאתה רואה את זה במרכז. השביל שם הולך ומתפתל לאורך כל המוזיאון, יוצא החוצה לגינה, לערוגות העצים. זה מצמרר ומרגש. אתה הולך ושומע את שיר 'הרעות' שרבין כל כך אהב: 'כי רעות שכזאת לעולם לא תיתן את ליבנו לשכוח', זה כל כך מתכתב עם המיצב. ויש גם משפט שרבין אמר על הנופלים: 'המעט שאנו, החיים, יכולים לגמול לחברינו המתים - הוא הזיכרון, ההולך אחריהם ואיתנו'. עכשיו המשפט הזה הוא פוסטר גדול בכניסה לתערוכה." 


המשפט של יצחק רבין אמר על הנופלים, במוזיאון הישראלי במרכז יצחק רבין, תמונת יחסי ציבור

"כלום כבר לא יהיה אותו דבר"
 
תספרי לי קצת על החיבור שלך לרבין.

"יש לי תמונה של אבא שלי בקורס מ"פ, מקבל את הדרגות מיצחק רבין. אבא שלי שמר את התמונה כל חייו ואחר כך היא עברה אליי. לפני ארבע שנים אבא שלי נפטר, וכשהגעתי למרכז רבין, בשבילי זו הייתה סגירת מעגל.

"אני זוכרת כמו אתמול את הרגע שרבין נרצח. הבת הקטנה שלי הייתה בדיוק בת חודש, וכשהיא התעוררה לינוק אמרתי לה, 'העולם השתנה. כלום כבר לא יהיה אותו דבר'."

המיזם פתוח עד סוף יוני. מה יעלה בגורל הלבבות בסיומו?

"שאלה מצוינת. השאיפה שלי היא שבסופו של דבר ארגון יד לבנים יקבל את הלבבות האלה ויחלק אותם למשפחות השכולות, כדי שכל משפחה תחליט אם היא רוצה לשים את הלב על הקבר של היקיר שלה, או לשמור את זה אצלה בבית." 
  

שלומית חפר, תמונת יחסי ציבור 

המיזם "הלב זוכר" יישאר פתוח לקהל עד ה-29 ביוני 2018. יש לתאם הגעה מראש: 4585*, כניסה אחרונה למוזיאון: שעה וחצי לפני שעת הסגירה. לאתר מרכז יצחק רבין