מוזיקה - הצאר סלטאן בורא עולם חדש

אלכסנדר טיטל, במאי ההפקה ממוסקבה שעולה באופרה הישראלית, מספר על סוד הקסם של היצירה הפופולארית

ביום שישי תעלה על במת האופרה הישראלית הפקה חדשה - "האגדה על הצאר סלטאן" - מבית האופרה סטניסלבסקי במוסקבה. זמרים, מקהלה, רקדנים, מנצחים ותזמורת - כולם אמנים ממוסקבה, כשאליהם מצטרפים ילדי מקהלת העפרוני.

מה זאת האופרה הזאת "האגדה על הצאר סלטאן", נשאלתי פעם אחר פעם מאז צצה היצירה בלוח העבודה של האופרה הישראלית. התשובה המיידית שלי נשמעה בדרך כלל כך: את "מעוף הדבורה" אתם מכירים? בוודאי! הייתה התגובה. השואל או השואלת נרגעו. יש להם נקודת אחיזה מוכרת במציאות מוזיקלית זרה.

האמת היא שאין צורך בהכנת שיעורי בית לפני שיוצאים לצפות באופרה, ששמה המלא הוא "המעשה בצאר סלטאן, בבנו הנסיך הגיבור, עתיר הכוח ורב המוניטין גווידון סלטאנוביץ' ובנסיכת הברבור היפהפייה", ושמבוססת על אגדה מחורזת מופלאה מאת אלכסנדר פושקין.

צאר סלטאן, מקור: אתר משכן האופרה

סיפור על שלוש אחיות

האופרה נפתחת כששלוש אחיות - שתיים עצלניות ואנוכיות והשלישית עוסקת במלאכת הבית - מרבות להג ופטפוט, בדומה לסיפור סינדרלה. שתי האחיות טקצ'יחָה ופאבריחָה מעידות על עצמן: "שתינו אחיות מושלמות, יפהפיות, מנומסות חרוצות/ אבל לשֶבת לארוג, אנחנו מתעצלות". ברבריחה, קרובת משפחה מבוגרת, מייד תורמת את חלקה: "שתיכן שידוך מכובד/ אפילו הצאר ימולכד".

מכאן לשם פורצות מפיהן של שלוש הצעירות הצהרות בנוסח המוכר של 'אילו הייתי' וכולי. הן מדמות את עצמן לצארינה, אשתו הבאה של הצאר. "אילו הייתי צארינה," אומרת האחת, "הייתי עורכת לעולם משתה אדיר/ בּקָר, בירה ושיכר למכביר." ואילו אחותה מכריזה: "הייתי אורגת בד מיוחד. לא סתם בד מעוצב. אלא בד מוזהב. בואו תבחרו לכם בד מהודר. ואת התמורה שלשלו לקופת האוצר." השלישית, מילטריסה, (הסינדרלה) מדברת על תפקודה הנשי: "הייתי יולדת לצאר בן גיבור!" (ציטוטים באדיבותו של ישראל אובל).

וראה זה פלא, הצאר, לגמרי במקרה, נמצא בטווח שמיעה, ולוקח את השלישית למלא את תפקידה הביולוגי - ללדת לו יורש, ואת אחיותיה הוא ממנה לאחראיות על הכיבוד ועל ההלבשה בארמון.

צאר סלטאן, מקור: אתר משכן האופרה

טקצ'יחה ופבריחה כמובן אינן שבעות נחת ומחפשות דרך לנקום. כשנולד הבן, הצאר נמצא הרחק מן הארמון בשדה הקרב והנשמות הטובות דואגות שיקבל את המסר הבא: "אשתך ילדה מפלצת". הצאר שולח הוראה להכניס את אשתו ואת התינוק לחבית שתושלך היָמָה. השניים מגיעים עם החבית לאי שומם. הנסיך, שגדל בינתיים והיה לגבר יפה תואר, הורג נץ טורף וכך מציל ברבור. הברבור, כך מתגלה, אינו אלא נסיכה והנץ הוא מכשף אכזר.

מעשה הגבורה הופך את הנסיך לשליט האי, שנעשה עד מהרה לממלכה חדישה ומפוארת. סוחרים וספנים שפוקדים את האי החדש, מדברים בשבחו של באזני הצאר סלטאן וזה רוצה לראות את המקום הקסום.הנשים בחצרו מנסות למנוע את הביקור באמצעות פיתויים אחרים אבל דַבּוּר טורדני צץ בארמון - ומכאן מנגינת "מעוף הדבורה" המפורסמת - ומשבש את צעדיהן.

הדבור אינו אלא הנסיך שכושף לצורך מילוי המשימה, ומגיע בעזרת הספנים לארמון אביו. לאחר כמה תרגילים מגיע הסוף הבלתי נמנע - הצאר פוגש את רעייתו שהוגלתה על לא עוול בכפה ואת בנו שהיה לשליט בזכות עצמו, ובאווירת איחוד המשפחות נסלחים גם חטאי האחיות. סוף טוב הכל טוב כי איך אפשר אחרת.

"לשמור על ערכי המשפחה"

במאי האופרה הוא אלכסנדר טיטל, מחשובי הבמאים ברוסיה כיום ומנהלו האמנותי של בית האופרה סטניסלבסקי נמרוביץ'-דנצ'נקו. בישראל העלה עם בית האופרה שלו את "אירוסין במנזר" של פרוקופייב לפני מספר שנים. נפגשנו לשיחה שעות ספורות לאחר נחיתתו בישראל.

"הצאר סלטאן" היא לכאורה אגדה תמימה, סיפור מחורז בניחוח של פעם. מה היא אומרת לקהל כיום?

"ערכי המשפחה השתנו, ילדים כבר לא גרים קרוב להורים. זה נכון כאן וזה נכון ברוסיה. במקרים הטובים משפחות נפגשות פעם בכמה חודשים, פעם פעמיים בשנה ולפעמים גם זה לא. הרצון הזה לשמור על קשר דיבר לקהל שקרא את הפואמה המחורזת של פושקין בשעתו, והיום כשילדים מתרחקים עוד הרבה יותר מן ההורים, הפן הזה של האופרה מקבל משנה תוקף ומשמעות.

"לי חשוב גם שבאופרה כמו זו יצפו בני משפחה יחד. גם זה קורה הרבה פחות. העולם הפתוח שמכתיבה תרבות המערב הולך וכובש את הציוויליזציה בחלקים גדולים של הגלובוס. אני רואה באופרה הזאת רצון לחזרה, ולו זמנית, לערכי המשפחה הישנים, ליחסים בין בני משפחה וליחסים בין האדם לטבע."

צאר סלטאן, מקור: אתר משכן האופרה

דיסנילנד רוסי

מאחר שמדובר בפושקין ובאגדה מוכרת שלו, הרי שהקהל ברוסיה מכיר היטב את הסיפור ויודע אותו בעל פה. אני זוכר כאן אצלנו את הפִּיוֹת שהמהמו את הטקסט בהפקות הראשונות של יבגני אונייגין. איך זה אמור לפנות לקהל כאן?

"האמת, אינני יודע. לפני עשרים שנה ההנחה שלך הייתה נכונה. אבל כיום גם ברוסיה המצב השתנה. הצעירים יושבים כל היום עם הסמארטפון, לא רצים, לא משחקים. המכשיר שאמור היה לשרת אותנו הפך לשליט ואנחנו למשרתיו. בכל זאת אני מקווה שעדיין יש אנשים שקוראים, אוהבים ונהנים מיצירותיו של פושקין, כי הוא היה ונשאר המשורר הראשון במעלה ברוסיה. בכלל צריך להודות שבתי האופרה הגדולים מעלים את היצירה, אבל לא באותה פופולאריות כמו בעבר. למרות שליצירה הספרותית של פושקין יש משמעויות נוספות."

למשל?

"הבחירה של הצאר באישה שמבטיחה ללדת לו בן. כמובן מדובר על ימי פושקין, אבל המשפחה הייתה קיימת כערך יסודי מאז ועד היום. ישנו היבט אחר שקשור בעלילה - הנסיך גווידון מגיע בסיפור לארמונו של אביו מחופש לדַבּוּר, שלוש פעמים. זה משקף פרטים ביוגרפיים בחייו של פושקין, שעמד לדין על כתיבת 'אודה לחירות' - טקסט פוליטי כנגד הצאר אלכסנדר הראשון. גזר הדין היה גלות בסיביר, אך חברים דאגו להעביר אותו לעיר קרובה יותר, יקרטרינוסלב. משם חזר לביקור קצר בסנט פטרבורג ולאחר זמן מה יצא שוב לגלות, הפעם לקישינב, ומשם לאודסה. שש שנים לאחר המשפט זכה פושקין בחנינה והותר לו לשוב הביתה, לסנט פטרבורג. באופרה אין ביטוי לשנות הגלות אבל יש שלושה מסעות אל הבית הישן, לארמונו של אביו הצאר סלטאן."

אלכסנדר טיטל, צילום: מירי שמיר

הקשרים אחרים למציאות?

"העלילה מתרחשת בשתי ערים שביניהן מפריד ים - העיר הישנה ההולכת ומוזנחת של הצאר ועיר הפלאים החדשנית בּוּיַאן של הנסיך גווידון. העיר הישנה דועכת מול עינינו והעיר החדשה והנוצצת היא עיר של צעירים. פושקין בעלילת המחזה מייצר משהו מודרני בשליטת הנסיך, מעין 'דיסנילנד רוסי', עשרות שנים לפני שבאמריקה חשבו על זה. הצעירים לא רוצים לחיות בעולם המזדקן, המנהיג שלהם צעיר ומתקדם הרבה יותר.

"חשוב לי להדגיש שלא מדובר כאן במהפכה והחרבת עולם ישן, אלא בבניית עולם חדש מתוך העולם הישן. הדמות שניצבה מול עיניו של פושקין הייתה ללא כל ספק הצאר פיוטר הגדול שבנה את העיר סנט פטרבורג. העניין של בניית חדש מתוך הישן הוא נושא שלעולם אינו יורד מסדר היום של הרוסים. בעיניי הדבר דומה למה שקרה אצלכם בישראל בתקופת הקמת המדינה. אמנם חלפו רק 70 שנה אבל גם כאן התחושה של חדש מול ישן נראית לי עניין שעוסקים בו ללא הרף. סדרי העדיפויות השתנו - לא מתעלמים לחלוטין מן הישן אבל בונים מתוכו עולם חדש."

צאר סלטאן, מקור: אתר משכן האופרה

"מעוף הדבורה הוא הברקה"

האם המוזיקה של רימסקי-קורסקוב נתפשת כמיושנת או שהיא משמרת את מעמדה?

"הוא עדיין מאוד פופולרי. המוזיקה שלו מחינה טכנית אינה קשה לנגנים אבל לעשות ממנה מוזיקה זו בהחלט משימה לא פשוטה. הסגנון והצבעים שלו, המוזיקה שלו -מאוד ייחודיים. הוא אשף התזמור. האיש שהכיר את העולם כקצין בצי הרוסי ספג את הגוונים המיוחדים למוזיקה ואת זה הנגנים צריכים להעביר לקהל. זה לא פשוט.

"מוזיקלית מדובר ביצירה יפהפייה, תיאורי הטבע ותיאורי הערים נפלאים. מה גם שיש ביצירה המון אנסמבלים ווקאליים עד שמגיעים לאריות האופראיות, והמימד העממי הרוסי מוביל באופרה. הקטע המפורסם ביותר, 'מעוף הדבורה' הוא בפני עצמו הברקה תזמורתית בלתי רגילה, ודורש משמעת גדולה של נגני כלי הקשת."

בת כמה ההפקה הזו?

"היא נוצרה לפני קרוב ל-15 שנים, אבל חשוב לציין שמאחר שבית האופרה במוסקבה עובד ערב ערב וממשיך לעבוד גם כשאנחנו כאן, גויסו למסע לישראל הרבה זמרים צעירים וגם מנצח צעיר ומבטיח."

ההפקה יצאה כבר מחוץ לרוסיה?

"היא הוצגה בערים שונות בתוך המדינה אבל זו פעם ראשונה שהיא מוצגת מחוץ לרוסיה."

אלכסנדר טיטל, תמונת יחסי ציבור

האופרה תעלה ב-4 במאי 2018 ב-13:00, ב-5 במאי ב-21:00, ב-6, 7, 9, 10 במאי ב-20:00, ב-11 במאי ב-13:00, ב-12 במאי ב-21:00 ב-13 במאי ב-18:00. מחירי כרטיס: 192- 438 ₪. שעה לפני תחילת כל מופע מתקיימת הרצאת מבוא באורך כחצי שעה באולם, הכניסה להרצאה חינם לבעלי הכרטיס באותו הערב. להזמנת כרטיסים: 03-6927777 או באתר האופרה הישראלית

לרכישת כרטיסים