מליטא לישראל
 
בהצצה ראשונה לתכנית פסטיבל אבו גוש הקרוב שיתקיים בין יום שישי הקרוב (18 במאי) ועד ליום ראשון, חג השבועות (20 במאי) קופצים לעינַיי מייד שלושה קונצרטים בולטים בחשיבותם.

ביום שישי יופיעו דניאלה סקורקה וניצן אלון עם האנסמבל הקולי הישראלי ותזמורת נתניה הקיבוצית - ויובילו ביצועים של הרפסודיה לאלט ולמקהלת גברים של ברהמס והמיסה בדו מז'ור של בטהובן, שתי יצירות גדולות שנעדרו זמן די ניכר מלוח העבודה של תזמורות בישראל.

בשבת - ביצוע ל"משפטו של פאריס" הסיפור המיתולוגי שהלחין דניאל פרסל (אחיו של הנרי פרסל) עם חמישיית זמרים מעולה ועם נגני הבארוקדה הישראלית. ביום ראשון היום ייפתח עם מקהלת יַאוּנָה מוזיקה מווילניוס שבליטא בתכנית של יצירות באך, מנדלסון, סקרלטי ושירי עם מליטא שמן הסתם יהיו החלק המסקרן והמעניין יותר. ההרכב כבר ביקר בארץ, אבל לאבו גוש הזמרים מליטא מגיעים בפעם הראשונה. 
 



דניאלה סקורקה (צילום: פיליפ דלבל)




"היענות הקהל דורשת עבודה"
 
"שמת את האצבע על מופעים בולטים, כל אחד מסיבה אחרת, אומר גרשון כהן, מנהלו של הפסטיבל. "אבל נכון לרגע זה, כמה ימים לפני הפסטיבל, אני לא יכול להגיד שהמאמץ השיווקי הסתיים. אפילו לאלה שבלטו לך בהצצה ראשונה, היענות הקהל דורשת עבודה."

למה זה?

"זה נובע מהמון סיבות. ראשית הקהל שמתמעט ולא בא חדש תחתיו. מנסים לספר לי שבמקומות אחרים יש קהל חדש ובעיקר צעיר יותר. זה נכון באולמות האחרים כשם שזה נכון כאן. גם אם מגיע קהל חדש הוא אינו קהל צעיר יותר. הנאמנים ביותר, אלא שמלווים אותנו בשני העשורים מאז פועל הפסטיבל במתכונתו הנוכחית החלו להגיע לכן כשהם בני 50 פחות או יותר. נו, אז בני כמה הם היום?"

כלומר אין מאזינים חדשים?

"יש חדשים אבל גם הם לא צעירים. גם הם בני 60 ויותר."  

 ייתכן שפסטיבל אבו גוש עשה את שלו, מילא את תפקידו ודינו נגזר?

"אם תשאל את המנצחים ואת המקהלות כולם יגידו לך שאוי ואבוי אם זה ייגמר. מבחינתי אם הפסטיבל מתקיים, הוא יכול להמשיך עוד שנים. מרגע שנפתחות הדלתות לקונצרטים הראשונים, הכל נראה אחרת, חיובי, מבטיח, שמח, ומה שמטריד אותי הוא שהקהל שהגיע יקבל את המוצר הטוב ביותר האפשרי."



תזמורת בארוקדה, תמונת יחסי ציבור


בין הנכבה, חמאס ואיראן
 
"אם נחזור לתכנית, אין לי הסבר למה לקונצרט המרגש של ברהמס ובטהובן, שמתקיים בשעה שלוש אחר הצהריים ביום שבו השמש שוקעת אחרי שבע בערב, יש עדיין כרטיסים. אבל אני מקווה ומאמין שעד יום שישי הכנסייה תהיה מלאה."

אז מה בכל זאת?

"נתחיל מזה שכל מי שהיה כאן יודע איזו חוויה זו להקשיב לקונצרט בכנסיה. אז מזהירים אותך מן האיראנים, אחרי זה נכבה וחמאס. דבר נוסף, הרבה יותר אנשים נוסעים לחו"ל לסוף השבוע שהתארך. אבל כל אלה תירוצים. הקהל פשוט לא מתחדש. יש נטייה של ציבור לא קטן ללכת למופעים 'קלים' יותר ואנחנו מציעים מוצר בן 300 ו-400 שנים, לקהל שבו הדור מתחלף בכל עשר שנים.

"אני יודע שגם במקומות אחרים המצב לא מזהיר. אבל אחרי כל זה, כשהפסטיבל מתחיל ואני רואה את הקהל נהנה כל כך, זה שווה הכל. כל עוד העמותה (עמותת הידידים לקידום מוזיקה, תרבות ותיירות באבו גוש והרי יהודה, י"ש) לא מפסידה כסף, אפשר להמשיך."


מה לגבי "יאונה מוזיקה", הרי הם מוכרים בישראל?

"המצב לא רע. נמכרו יותר מ-400 כרטיסים מתוך 560 ואני מניח שהוא יתמלא. אבל הדברים כאן כל כך נזילים. בשנה שעברה היו כאן זמרי המקהלה הקאמרית משטוטגרט לשתי הופעות והכרטיסים נחטפו, בביקור הקודם שלהם המכירה התנהלה בקשיים. לך תדע למה."

מה עם הקונצרטים בקריפטה?

"שם המכירה תמיד יותר איטית. אלה גם המופעים שהם יותר בגדר התנסויות חדשות, מפגשים בין אמנים שרוצים להריץ משהו חדש. יש שם למשל קונצרט עם עינת ארונשטיין ואופירה זכאי, שתי אמניות גדולות ורציניות ללא כל ספק. עדיין נותרו כרטיסים. אני בעצמי לא תמיד יודע את הסיבות. אנשים חוששים מבעיות חניה, אבל יש חניה. לכנסייה הגדולה יש הסעה ממגרש החניה שלמרגלות הגבעה שבראשה הכנסייה." 
  



     עינת ארונשטיין (צילום: בר פאסי) 



עד כמה אתה, כמנהל הפסטיבל, מתערב בתכנים ובעבודה של המנהלת האמנותית, חנה צור?

"מאוד. העבודה שלי עם חנה היא מאוד טובה והרמונית, אנחנו מקשיבים אחד לשני ובמשך השנים למדתי ממנה המון. יש לא מעט מנהלים מוזיקליים שבאים, זורקים לך תכנית ואז לך תשבור את הראש, מבחינת השיווק ועוד קודם מבחינה תקציבית. כאן זה לא עובד ככה. כשאני לא יודע משהו - ואני לא למדתי מוזיקה - אני מתעניין ומתייעץ."

היו בעבר יצירות שכל כך הצליחו, עד שחזרתם עליהן שנה אחרי שנה.

"היו דברים כאלה ואני יכול לומר לך מה היו הסיבות. אחרי שחזרנו על רקוויאם של כֶּרוּבּיני, על 'קַנטוֹ חֶנֶרַאל' של תיאודורקיס, או על הרקוויאם המרגש של מוצרט, שאלו אותי למה אתם חוזרים. התשובה שלי הייתה ונשארה – זה מפני שהקהל יוצא מן הקונצרטים האלה עם תחושת חוויה אמיתית. בשיא הרצינות, אנשים יוצאים עם דמעות, והמוזיקה היא זו שעשתה להם את זה." 
 


המקהלה מוילנה, תמונת יחסי ציבור

"הכי חשוב לעבוד מהלב"
 
"הזכרתי קודם שמאחורי הפסטיבל ישנה עמותה שמנהלת כאן עסק כלכלי, אבל אני מאזין לקהל ורוצה לדעת מה קורה לו בכל יצירה ומתאים את התכנים," מטעים כהן. "לא תמיד התחזיות שלנו מתממשות. לפעמים אני מסתכל על אולם מלא וגדוש ויודע שבקלות יכולתי למלא את האולם באותו פסטיבל שוב. בינתיים אותם 500 שנהנו, הלכו הביתה, סיפרו לחברים שלהם ולכאורה האולם צריך להתמלא שוב בפסטיבל הבא, אבל אז למרות התחזיות זה לא קורה. אין לי הסברים.

"קח עוד דוגמא, אנסמבל מודליוס של אתי בן זקן ואיתן שטיינברג. שמעתי אותם לפני פחות משנה בירושלים, התרשמתי מן הרמה הגבוהה וכן אמרתי לחנה שאני רוצה להזמין אותם. כמובן שחנה בודקת ומאשרת או לא, כי היא חתומה כמנהלת אמנותית. כפי שראית בתכנית הם יופיעו.

מודאליוס (צילום: נופר הורוביץ)


"דוגמא אחרת - שמעתי ברדיו את יאיר דלאל מציג את הדיסק של שירי הערש בעירקית וביידיש שהוא שר עם לנקה ליכטברג. שמעתי פעם ראשונה ברדיו ונכבשתי. בסוף השיחה אתו ברדיו הוא אמר: 'נראה אם יהיה מישהו שירים את הכפפה'. טלפנתי אליו ואמרתי אני מרים את הכפפה, מפני זה משהו שונה; כל כך עמוק ואמיתי. הזמנתי אותו. היה מלא? לא. קשה לדעת מה מפתה את הקהל ומה לא.

"בעיקרון אני טוען שאם אתה עושה משהו - ולא משנה אם אתה המנהל האמנותי, המפיק או האמן - אם אתה עושה את זה מהלב ופונה ללב של הקהל אתה בדרך כלל צריך להצליח. חבל לי שיאיר דלאל מצליח בחו"ל יותר מאשר כאן. אנשים בארץ מפסידים אותו. אחרי המופעים של מירנה הרצוג, באים אלי אנשים בהתרגשות שהם לא חוו אף פעם דברים כאלה ובכל זאת האנשים לא מכירים אותה.

"אבל אי אפשר ללכת רק על הצלחות בטוחות. כואב לי הלב על תכניות יפות שלא נמכרות, אבל כואב לי הלב רק עד שהפסטיבל מתחיל. אם קונצרט כזה לא כיסה את ההוצאות, לא נורא. נסתדר. בסך הכל זה מתקזז עם קונצרטים אחרים."



גרשון כהן, צילום דני ארד



מהיום הראשון עד האחרון
 
איזה תכנית הכי אהובה עליך?

"יש לי בעיה להיות נוכח בקונצרטים. ברגע שהפסטיבל מתחיל אני לא יודע אם אוכל להיכנס ומתי. אם זה תלוי רק בי, הדבר הראשון מבחינתי זו יצירתו של דניאל פרסל. מאוד אהבתי את היצירה."

הקהל שמגיע נשאר ליותר מקונצרט אחד?

"בהחלט. לאורך שנות הפסטיבל היו כאלה שהלכו כמעט לכל הקונצרטים. פריקים של מוזיקה. אנשים שהיו עם הפסטיבל מיומו הראשון ועד יומם האחרון. היו כמה חבר'ה נאמנים כאלה. בכל שנה אנשים באים ואומרים לי, 'רק אל תפסיק'."

שרים בחורשה, תמונת יחסי ציבור



הקונצרטים בארבע פינות הקמפוס סביב הכנסייה מושכים קהל אחר או שזה אותו קהל?

"לקונצרטים האלה מגיעים אנשים שמבלים את היום בארבע הפינות שסביב הכנסייה ולא נכנסים למופעים שבכנסייה. אלה אנשים שמגיעים עם ילדים שבאים לשמוע מוזיקה ויודעים לשבת על הדשא ולהקשיב. בין מופעי החוץ תהיה חפציבה זר-אביב עם החלילים שלה ומופע של מוזיקה מצפון הודו עם הרכב שינגן בסיטאר, חליל וטאבּלה. בשבילי זו מוזיקה קלאסית, קלאסית של עמים אחרים."

גרשון כהן (מימין) עם אוליביה בכנסייה הצלבנית, תמונת יחסי ציבור


פסטיבל אבו גוש למוזיקה ווקאלית יתקיים בין התאריכים 20-18 במאי 2018 באבו גוש. מחירי כרטיסים: 144 ש"ח לקונצרט בקרית יערים, 95 ש"ח בקריפטה, 85 ש"ח לכניסה לפסטיבל קונצרטים בחוץ (30 לילד) רכישת כרטיסים