קונצרט שהוא חוויה

סדרת הקונצרטים הקרובה של התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון - "לראות את הצלילים", המתקיימת השבוע, מציעה לקהל הקונצרטים חוויה שונה. על הרעיון לתכנית חתום המנצח והמלחין ירון גוטפריד, שגם מקדים דברים ליצירות - "מה איטית הרוח!" של המלחין היפני טוֹרוּ טָקֶמיצוּ (שחיבר מוזיקה לסרטים רבים, כולל של אקירה קורסאווה), קונצ'רטו לגיטרה חשמלית ולתזמורת שחיבר ירון גוטפריד והסימפוניה השביעית של בטהובן. אל חווית הצליל התזמורתי מתווספת יצירת וידיאו ארט של יעל תורן.

"לפני שנים רבות פנה אלי נגן הגיטרה החשמלית אבי סינגולדה ובקש ממני לחבר לו קונצ'רטו לגיטרה חשמלית ולתזמורת", משחזר גוטפריד. "אין הרבה יצירות כאלה, וזה בהחלט אתגר להוסיף לתזמורת שמפיקה צליל אקוסטי נטו, כלי שהצליל שהוא משמיע מופק באמצעים אלקטרוניים, מערכות הגברה". 

"אני בא מעולמות מוזיקה שונים -  גיטרה, פסנתר, קלאסי, ג'אז ופופ", ממשיך גוטפריד, "ונוח לי להביא מכלול תחושות לבמה. קודם כל, אין הרבה יצירות שנכתבו לגיטרה חשמלית ולתזמורת וזה חידוש. הדבר הנוסף הוא הקשבה תוך צפייה בעבודות וידאו ארט. עבודת הווידאו נוכחת בכל היצירות - היצירה של טקמיצו, היצירה שלי והסימפוניה השביעית של בטהובן. חוויה שמשלבת צפייה והקשה היא בעצם העברה של חוויה שכולנו עוברים מדי יום. אנחנו רגילים לחבר צליל ותמונה בדרכים שונות כל הזמן, הפעם זה קורה באולם הקונצרטים". 
 


התזמורת הסימפונית ראשון לציון. צילום: אילן ספירא






הדיסטורשן הכי חזק
 
"החידושים הטכנולוגיים והאלקטרוניים בגיטרה החשמלית רצים קדימה כל הזמן", קובע יונתן אלבלק, הסולן בסדרת הקונצרטים, המביא, לדברי ירון גוטפריד, סאונד אחר ליצירתו. "אני תר כל הזמן אחרי חידושים ומביא אותם לבמה. ברור שהיצירה נשמעת אחרת גם למחבר שלה, אבל כשלמדתי אותה לראשונה לקח לי זמן להבין אותה. עם זאת, ככל שניגנתי אותה יותר, התחלתי להרגיש אותה וגיליתי מעין ניחוח של הניינטיז, בעיקר בפרק הראשון של הקונצ'רטו. יש משהו באקורדים שאני מאוד מתחבר אליו, כי הוא אפל וגם אופייני לתקופה.

"חוץ מזה, לנגן דיסטורשן (אפקט של צליל חזק, לכאורה זר לרצף האקורדים, שבעבר הופק ידנית והיום מושג בעזרת דוושה. י"ש) עם תזמורת זה תמיד כיף. כשנותנים לי לנגן את הדיסטורשן הכי חזק שיש לי בצלילים א-טונליים מוזרים עם תזמורת מאחוריי, אני אף פעם לא מתלונן".

יוצא לך לנגן כך לעתים קרובות?

"כן אני עובד די הרבה עם תזמורות, בעיקר עם תזמורת המהפכה שמובילים רועי אופנהיים וזוהר שרון. בהופעה האחרונה איתם לפני שבועיים במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב יצא לי לחבר מוזיקה לסרט אנימציה בערב של מלחינים שונים. בפעם הקודמת הופעתי עם הלהקה שלי, 'גשם', ועשינו עיבודים לסטנדרטים של ג'אז.

"אמרו לנו לחשוב הכי רחוק, הכי מחוץ לקופסא ויצאו לנו הזיות מוחלטות. אני חושב שזו הייתה אחת הפסגות בקריירה שלי. עשיתי את רוב העיבודים והיה מרגש לכתוב לתזמורת ולנגן איתה כשלצדי שניים מן החברים הטובים ביותר שלי - אביב כהן ושוּזין. שלושתנו עובדים כבר כמה שנים ביחד ועוד מעט אנחנו מוציאים אלבום ראשון". 
 



יונתן אלבלק, להקת גשם, צילום: גאיה סעדון





משפחה שכזאת

אלבלק, מלחין, מעבד וגיטריסט, גדל בירושלים בבית אמנותי במיוחד, כבנם של המוזיקאית והמשוררת הידועה צרויה להב, ואיציק אלבלק,ממעצבי התפאורההמיתולוגיים בטלוויזיה הישראלית. "בגיל תשע כבר התחלתי לנגן, אבל כבר בגיל שלוש אני זוכר את עצמי שר את כל האלבום של פוליקר, בלי להבין את המילים".

אחרי ניסיון כושל עם חלילית הבין שגיטרה היא העניין האמיתי, והלך ללמוד בתיכון שליד האקדמיה למוזיקה בירושלים ולאחר מכן באקדמיה עצמה. "למדתי אצל סטיב פסקוב ובאמצע התואר אמרו לי שכדאי לי לעבור לקומפוזיציה. אז עברתי לסלָבָה גַנֶלין, שממש שינה לי את התפיסה המוזיקלית. עשה לי חיווט מחדש של המוח. האמת היא שהוא בקושי לימד אותי תיאוריה, ויותר דיבר אתי על פילוסופיה של המוזיקה".

נראה שזו הדרך שמתאימה לך.

"ברור, תמיד האמנתי שתיאוריה וטכניקה צריכות לבוא מסביב לרעיון מיוחד, לדמיון, לכריזמה ולקונספט".

עוד מישהו מהאחים יצא מוזיקאי?

"האמת שלא. אנחנו משפחה די מגוונת. אחי הצעיר הוא שחקן תיאטרון, אחי המבוגר הוא שֶף ואחותי היא רקדנית בטן. כל אחד הלך לכיוון משלו".

חשבתם על הופעה משותפת?

"לאימא שלי יש תמיד פנטזיה כזאת שבתערוכה של הפסלים של אבא שלי, אני  אנגן, אחי ישחק, אחי השני יבשל ואחותי תרקוד".

זה יכול להיות אירוע מדליק.

"ברור, בהנחה שאבא שלי יסכים להוציא את הפסלים שלו מהבית. אבא מפסל מחומרים רֶדי מֵייד, משהו סוריאליסטי מצעצועים מפורקים ודברים שהוא מוצא ברחוב. דברים יפהפיים ברמה של מוזיאון שכמעט אף אחד לא יודע שהוא עושה". 
 



"היום לסאונד אין תוכן"
 
נשוב לעניין הסאונד האחר שירון גוטפריד דיבר עליו.

"הטכנולוגיה השתנתה ב-20 השנים האחרונות. האפקטים שהיא מציעה היום מתקדמים הרבה יותר. אני חווה את זה חזק מאז שהתחלתי לנגן. אני תמיד מתעדכן בציוד החדש, מחפש את הסאונד הכי רחוק מזה של הגיטרה. אני נלחם בו כדי לא להישמע כמו דברים שאני מכיר, רוצה להמציא את עצמי מחדש. אני אוהב לחפש עמוק ולמצוא סאונדים שלא שמעתי".

מלודיה עדיין חשובה לך? כי עולם הסאונד היום הוא לא מלודי, הוא הולך לכיוונים אחרים.

"ברור, זו בדיוק ההסתייגות שיש לי מעולם הסאונד היום, ששם יותר מדיי פוקוס על הטכנולוגיה. אנשים לא מנגנים מוזיקה. אתה שומע את זה הרבה בפופ עכשווי שהפך לכל כך מנוון מבחינה מוזיקלית - סאונד ענק ונוצץ אבל אין תוכן. מבחינתי המלודיה והסאונד חייבים ללכת יד ביד. אין מקום לסאונד סתם".

כלומר אתה עוד נאמן לתווים המסורתיים?

"חד משמעית. זה הכי חשוב לי. אבל השאלה היא מה מנגן את התו. גיטרה עם סאונד נקי משעממת אותי, שמעתי את זה מאות פעמים. לכן בהופעות אני מחפש את הדרך להביע את העולם הפנימי שלי". 
 


יונתן אלבלק, צילום: עודד נתן

"אני מקבל השראה מחלומות"
 
איזה מקורות בונים את העולם הפנימי שלך?

"אני מאוד אוהב אנימציה. דברים צבעוניים. אמנות פלסטית וחלומות שיש בהם יסודות מיסטיים וסוריאליסטיים משמשים לי מקור השראה. כל דבר שמוציא אותי מן החיים היומיומיים".

אתה מתעורר וניגש לכלי ומנסה ליישם את החלום האחרון?

"לא דווקא באופן מיידי, אבל כשאני ניגש לכלי אני מנסה להביע את התחושות שהיו לי בחלומות או לחוות מחדש זיכרונות ילדוּת שנוצרו אחרי שנחשפתי אליהם, בין אם בטלוויזיה או בחיים. כשאתה ילד הכל כל כך בוהק - פרחים, ציורים, חיות. כל הזיכרונות והדרך שבה התייחסתי אליהם, זה רגש שאני מנסה לבטא בפעולה המוזיקלית שלי כל הזמן. הקסם והצבעוניות שיש בחיים."

הספרות היא גם מקור לרעיונות?

"אני קורא הרבה. לאו דווקא קלאסיקות, דברים שמעניינים אותי. פחות ריאליסטי, אלא אם כן זה כתוב ממש מיוחד. בתקופה הזאת אני קורא הרבה את הסופר האמריקאי המדהים טום רובינס, שמזכיר קצת את קורט וונגוט.  הוא כל כך רהוט וחד שצריך מילון כדי לקרוא ספר שלו. אני כל הזמן חוזר לסיפורים המוזרים והעשירים האלה וכותב לפיהם מוזיקה או שירים". 
 



יונתן אלבלק, צילום: רועי פיינברג





"מאלתר עם מארינה"
 
אתה מופיע הרבה?

"אפשר לומר שכן. אני נוטה להסכים להצעות שונות ומגוונות. יש מי שיאמרו שזה אולי מפוזר, אבל אני רואה בריבוי משהו רחב. אני עושה כמעט הכל, החל מג'אז, הפקות רוק, ועד מוזיקה קלאסית-מודרנית. אני מלחין לתזמורות וגם מפיק זמרות".

זמרות?

"אני עובד קבוע עם מארינה מקסימיליאן כבר 15 שנים. זה יותר מאשר רק לנגן, אנחנו שותפים ביצירה, ולכן הופעה אחת לא דומה לשנייה וזה יכול להיות שינוי מהקצה לקצה. זה קורה בעיקר בלהקות שמבוססות על אלתורים. אני מופיע בהרכב שנקרא פּלֵייגרַאוּנד, חמישה מוזיקאים וחמישה רקדנים שנפגשים פעם בחודש ופשוט מאלתרים מול הקהל, בלי חזרות ובלי הכנות. בכל פעם זה יוצא משהו שונה לגמרי.

"גם בדברים היותר קבועים אני שומר על יסוד של אלתור, פשוט כדי לא להשתעמם. לא מעניין אותי לחזור ולנגן את אותו הדבר. אפילו עם מארינה, אחרי 15 שנים כשחוזרים על שירים מסוימים אתה חייב להתרענן. כשאני מנגן עם אלי מגן, למשל, אנחנו מנגנים את השירים שלו אבל בסגנון ג'אז; עם החצוצרן אבישי כהן אנחנו משתדלים להיות מדויקים אבל גם אווריריים, כי ברגע שאתה ננעל על משהו ספציפי אתה מאבד משהו מהקסם שלו. לכן יש משהו מאוד מיוחד בראשוניות".      

המוזיקה שלך לוקחת אותך גם לסיורי הופעות בחו"ל?

"המון. סיבוב ההופעות הבא יהיה בקיץ באירופה עם אבישי כהן. ספרד, צרפת, הולנד ופולין, אם אני לא טועה."

פלייגראונד, תמונת יחסי ציבור


הקונצרט יתקיים ב יום רביעי, 23 מאי בשעה 20:00 בבית העם ברחובות, ביום חמישי, 24 במאי בשעה 20:00, ובמוצאי שבת, 26 במאי 2018 בשעה 21:00 בהיכל התרבות ראשון לציון.  מחיר כרטיס: 180-110 ₪. להזמנות כרטיסים: 03-9484840 או דרך אתר התזמורת . 

לרכישת כרטיסים