מה קורה כשהטכנולוגיה והבמה נפגשים? איזה מערכות יחסים מתפתחות בין הגוף החי למסכים שסביבו, על הבמה ובמציאות? על השאלות האלה ואחרות עונה המופע החדש והמסקרן "360°", שמעלה בית הספר לאמנויות המחול של מכללת סמינר הקיבוצים.

המופע, שיתוף פעולה בין תלמידי שנה ג' של בית הספר לבין סטודנטים מאקדמיית AST Bytom בפולין, מתקיים במסגרת פרויקט "מסך במה", פיתוח של היוצרת שרון רשף ארמוני, מורה ועד לפני כמה שנים גם מנהלת בבית הספר למחול של הסמינר.
 
"הטכנולוגיה היא איבר שלנו"
 
"הקונספט נולד לפני שמונה שנים, מספרת רשף ארמוני. "הכרתי אמנית וידיאו נהדרת בשם לי ינור שעובדת בארץ ובחו"ל והיא הצטרפה אליי לקורס קומפוזיציה לתיאטרון-מחול שקראנו לו 'מסך במה'. הרעיון בבסיס הקורס היה שמכיוון שאנחנו חיים בעולם מאוד טכנולוגי, יכול להיות מעניין לפענח ולחקור עם הסטודנטים את השילוב של טכנולוגיה עם מופע בימתי שיש בו משמעות, שמנסה להגיד משהו, שמייצג איזשהו קונספט. את יכולה לקרוא לזה מחול קונספטואלי, תיאטרון מחול, תיאטרון פיזי, איזשהו רעיון שבא לידי ביטוי שהוא לא רק בימתי אלא גם בשילוב עם טכנולוגיה".


מחוללים 360°, צילום: אור דנון

טכנולוגיה זה מושג רחב. במה התמקדתם?

"בעיקר בהקרנות וידיאו, אבל עם הזמן הלכנו והשתכללנו וזה בא לידי ביטוי הכי עמוק במופע הקרוב שלנו, '360°'. זיקקנו את הרעיון ונשארנו עם העניין הזה של התבוננות 360 מעלות, של העולם שאנחנו חיים בו כמציאות כפולה שבאה לידי ביטוי בכל מיני ייצוגים טכנולוגיים. אני כותבת על זה את הדוקטורט שלי בלונדון וחוקרת את זה בעצמי, איך החיבור בין הטכנולוגיה לאדם בעצם משקף את חוויית החיים, או את תפיסת המציאות בת זמננו".

תסבירי.

"היחסים עם הטכנולוגיה זה הדבר שהכי מעסיק אנשים היום. אני גורסת שכלי התקשורת הם למעשה המשך שלנו, לא דבר נפרד. המצלמה, למשל, היא המשך העין של הצלם, והצילום הוא אפקט של האופן שבו אנחנו רואים. העין בעצם מתרחבת דרך הצילום, וככה זה גם בשאר המדיומים. זה מגדיל את היכולת של האדם לנוע ממקום למקום. לתפיסתי, היחסים שלנו עם הטכנולוגיה הם לא קונפליקט אלא משהו הוליסטי. זו הרחבה של עצמנו שאנחנו המצאנו. אנחנו והטכנולוגיה זה דבר שלם."


מחוללים 360°, צילום: אור דנון

 
דיאלוג צעיר וחדשני
 
איך כל זה מתבטא על הבמה?

"העבודה נעשתה עם סטודנטים שנה ג', שיצרו קטעי מופע תיאטרון-מחול, צילמו וערכו הקרנות וידאו וסנכרנו אותם. יש שם נרטיבים אישיים, אנשים הביאו את הרעיונות שלהם, וההשראה מגיעה מהמחקר הפילוסופי והאמנותי של פרספקטיבה ויחסים בין מסך ובמה. 360 מעלות כרעיון פילוסופי השפיע על העבודה של כולם, אבל בסופו של דבר כל אחד לקח את זה לעולם הפנימי והיצירתי שלו והביא איזשהו קונספט של חיבור ספציפי בין המסך לבמה.

"ההקרנות הן לאו דווקא של מסך אחורי, כמו מסך קולנוע, אלא כל מיני צירופים של הקרנות וידיאו בכל מיני גדלים, במרחב, בתנועה, דרך הצלם, דרך הרקדן, כל מיני צורות מחשבה שמשחררות את ההפרדה הזו בין התחומים ויוצרות משהו חדש ואחר".


מחוללים 360°, צילום: אור דנון

אין הבדלים ברמה בין היצירות השונות? זה לא יוצר בעיה באחידות המופע?
 
"מה שיוצר את האחידות הוא האלמנט שבקורס קראתי לו 'חיוניות הדדית'. אתה לא תביא את הקונספט בלי הבמה או בלי המסך. לפעמים מדובר ברעיונות יותר פשוטים, שהמסך משמש בהם כאיזושהי השראה, כמו תפאורה בתנועה, ויש קונספטים מאוד מורכבים ומעניינים. גם בקרב אמנים שעוסקים בזה את רואה רמות שונות של קונספטואליות. יש כאלה שזה יותר סטטי אצלם, יש כאלה שזה יותר פילוסופי, תלוי ביוצר.

"אבל העובדה שפתחנו את הדיון הזה ליוצרים הצעירים הביאה מפגש אחר. אני יכולה להגיד כאדם בוגר, שבא מהעולמות האלה של מחול ותיאטרון-מחול, שהרעיונות ששלטו בתחומים האלה עבר זמנם. הדיאלוג עם אנשים צעירים שהטכנולוגיה היא חלק מהחיים שלהם מוליד כל מיני רעיונות ומחשבות מאוד חדשניים, ולפעמים זה עוד בוסר, כמו טיפות גשם שמחלחלות ואת רואה איך מבצבץ זרע של משהו חדש".


מחוללים 360°, צילום: אור דנון

 
כור היתוך פולני-ישראלי
 
שיתוף הפעולה שלכם הוא גם מפגש יצירתי עם סטודנטים מאקדמיה בפולין. מה בדיוק קורה שם?
 
"נכון. כחלק מהעבודה על 'מסך במה' יצרתי קשר לפני שמונה שנים עם פקולטה לתיאטרון מחול בפולין בעיר שקוראים לה ביטום, ליד קטוביץ', והיא שלוחה של בית הספר לתיאטרון ודרמה בקרקוב - אקדמיית AST Bytom. זו אקדמיה שהוקמה על ידי כוריאוגרף מפורסם שמביא אמנים מכל אירופה, מסין, מטאיוואן, מאוד בינלאומי. בנינו שיתוף פעולה יצירתי שבו אני מלמדת שם תיאטרון מחול.

"בחופשת הסמסטר אני מגיעה אליהם לשבוע עם ארבעה תלמידים שלנו, שתי בנות ושני בנים, ואנחנו מתחלקים לזוגות מעורבים, עם ארבעה סטודנטים פולנים. כל רביעייה יוצרת עבודה בתוך הערב השלם. אנחנו בונים את הקונספט ואחר כך אנחנו שומרים על קשר בווידיאו, ואז הם מגיעים אלינו ל-20 ימים של עבודה, שמתוכם יש שבוע של הופעות. כל זה נעשה בתמיכת המכון הפולני בתל אביב, שהעזרה שלו ראויה לציון, ומכון אדם מיצקייביץ בפולין".

איך אתם מסתדרים עם הלחץ?

"זה מטורף. זה באמת נו-טיים, וזה יוצר כור היתוך של פולנים וישראלים שיוצרים ביחד ונותנים את כל הלב. עם כל ההיסטוריה המשותפת הכואבת וכל הפערים בתרבות. מצד אחד אלה אנשים באותו גיל ויש המון קירבה והתרגשות אבל יש גם קונפליקטים, קשיים ועימותים, שקשורים בהבדלי תפיסות. אפילו מזג האוויר כאן קשה להם. זו חוויה מאוד חזקה". 
  

                                                שרון רשף ארמוני, צילום: אלון ארמוני
  
המופע יתקיים ב-22 במאי 2018 ב-10:15 ו-20:30, ב24-23 במאי ב-18:00 ו-20:30, ב-25 במאי ב-12:00 ו-14:00 וב-26 במאי ב-20:30 בסמינר הקיבוצים ברמת אביב. כניסת הקהל מוגבלת ל-40 איש. מחיר כרטיסים: 40-30 ₪. להזמנות: 03-6901225 או בדוא"ל: dancepro.skb@smkb.ac.il