ב-7 ביוני, במסגרת פסטיבל ישראל, יעלו צמד האמנים התורכים ג'נדש שישמן ודניס קאדר, חברי" סטודיו נולאב" (Nohlab), את המופע שלהם "מוזיקה לנוף דיגיטלי" שלוש פעמים, כשאת המוזיקה החיה יספק הפסנתרן הישראלי אודי בונן. הקהל שיגיע לאולם הנרי קראון בתיאטרון ירושלים יוזמן לצפות, או ליתר דיוק לחוות, את המופע בישיבה על כיסא או בשכיבה על הבמה, כשמהתקרה עד לרצפה עוטפות אותו הקרנות שמשתנות תדיר בתגובה ליצירות מאת פרוקופייב, ליגטי, פיליפ גלאס, ג'ון קייג' ונוספים.
 
תיאטרון יפני במעבדה תורכית
 
"דניס קאדר ואני בוגרי בית ספר תיכון לאמנות באיסטנבול ושם התחלנו לעבוד יחד", מספר ג'נדש שישמן, אחד מצמד היוצרים של נולאב. "בשלב הבא למדנו אנימציה באוניברסיטה, זכינו במלגות 'אֶרַסמוס' ועשינו שנה בהולנד, שם העמקנו את הידיעות בקשר שבין אמנות וטכנולוגיה. אחרי שחזרנו הביתה המשכנו לחפש עוד דרכים לשלב את שני התחומים. ההקרנה הראשונה שלנו התקיימה זמן קצר לפני שקבלנו את התואר, במגרש חניה שליד הקמפוס. לא מפתיע שאנחנו מתפקדים כצוות כבר שנים רבות. היום העבודה המשותפת שלנו היא הדבר הכי טבעי".

מנין השם נולאב?

"השם נולד משילוב של שתי מלים. 'נוֹ' הוא שם של סוגת תיאטרון יפנית מסורתית. תיאטרון הנו נוטה לפילוסופיה, להתבוננות ולהעמקה, ומייצר חוויה הפוכה למשל מתיאטרון הקַאבּוּקי היפני שהוא קליל, משעשע וקומי. "לַאבּ" זה  קיצור של Laboratory (מעבדה). השם נבחר כדי להדגיש את היותנו גוף אמנותי שחוקר את עצמו כל הזמן".  

קולקטיב נולאב, מקור: אתר פסטיבל ישראל


מה הייתה העבודה הראשונה שלכם?

"העבודה הראשונה נקראה 'יֶקפַּארֶה' והוקרנה על אחד המונומנטים הארכיטקטוניים המוכרים של איסטנבול, תחנת הרכבת היידרפאסה. התחנה ממוקמת על חוף ים מרמרה בנקודה שמחברת את המזרח התיכון ואת אירופה משנת 1906. בשנות ה-50 של המאה שעברה המקום היה ציון דרך היסטורי, עברו בו מיליוני פליטים שנעו ממקום למקום בתוך תורכיה. תנועת הפליטים הזאת יצרה כאוס והייתה הנושא המרכזי בהתנהלות ובדיאלוג החברתי באיסטנבול.

"המיקום של אותה יצירה בהקשרים הפוליטיים, הגיאוגרפיים והמושגיים שלה, והעובדה שניתן היה לצפות ביצירה מ'קאדיקיי', הרובע שיושב על החוף מצדה האסיאתי של איסטנבול, הפכה את 'יקפארה' מעבודה אמנותית להצהרה פוליטית, בעלת נוכחות דרמטית".  

קולקטיב נולאב, 'יֶקפַּארֶה' , צילום מסך
"הקהל שוכב על הרצפה"
 
איך אתם מודדים הצלחה של עבודה שלכם? באמצעות התקבלותה על ידי קהל או שביעות רצון של מזמין העבודה?

"קנה המידה היחיד שלנו הוא הסיפוק או שביעות הרצון שלנו מן המוצר המוגמר. זה, אני חייב לומר, קורה לעתים מאוד רחוקות. אם נוצר הסיפוק הזה הוא כבר אחרי שהקהל או הלקוח שלנו מרוצים מן העבודה. המוטיבציה העיקרית שלנו או מה שמניע אותנו, הוא הרצון ליצור מוצר טוב, לפי קנה המידה שלנו".  
 
מה אמור הקהל במופעים שלכם לחוש או לעשות? לשבת, לשכב על הרצפה?

"בהופעה המתוכננת בירושלים הקהל אמור לשכב על הרצפה על במת אולם תיאטרון ירושלים ולחוות את היצירה. בדרך כלל אנחנו עוסקים בחוויה ומספקים לקהל קווי מתאר בסיסיים. הצופים אמורים לגלות בעצמם את הדרך הטובה ביותר שבה הם ייחשפו ליצירה ולגלות בעצמם את אותה נקודה שבה היצירה נוגעת בהם".
 
איך אתם מתחילים יצירה חדשה? זה מתחיל מכם או שמדובר בצד שלישי -  מזמין מסחרי, פסטיבל, עבודה כוריאוגרפית?

"כל האפשרויות שציינת יכולות לגרום לנו להתחיל לעסוק בעבודה חדשה. האולפן שלנו הוא רב תחומי וחשוב לנו לעסוק בכל פעם במשהו חדש, שלא עשינו בעבר. את אותו הקו אנחנו מנסים ליישם גם כאשר המזמין הוא גורם מסחרי אבל אז מטבע הדברים זה קשה יותר. לפעמים מה שמפעיל אותנו לעסוק ביצירה החדשה הוא הטכנולוגיה עצמה, לכן קורה לא פעם שאנחנו משתפים פעולה עם גופים או עם יוצרים של טכנולוגיה חדשה. עבודה עם יוצרים חדשים מדליקה אותנו ויוצרת חיבורים מעניינים." 
 


קולקטיב נולאב, מקור: אתר פסטיבל ישראל

"האפקט החזותי בא לפני הסאונד"
 
כשאתם מתחלים לחשוב על מיזם חדש, מה בא ראשון, המוזיקה או האפקט החזותי?

"בדרך כלל האמנות החזותית היא הראשונה ורק אחריה אנחנו עוסקים בעיצוב הסאונד. אבל צריך להודות שמדי פעם אנחנו מאותגרים אחרת. כשאנחנו יוצרים את היסוד החזותי ומתזמנים אותו, אנחנו כבר מדמיינים את הסאונד ואיך הוא יזרום עם המרכיב החזותי. ברוב הפעמים התהליך הוא היברידי: כחומר אנחנו יוצרים את המימד החזותי כשאנחנו כבר חושבים על הצליל. אנחנו מעצבים את הסאונד בהתאמה לפן הוויזואלי, שנובע מן התהליך".  

אתם בוחרים מוזיקה מוכנה או מזמינים מוזיקה ליצירות חדשות?

"במיזמים השמיעתיים-חזותיים שאנחנו מפיקים ומעצבים, אנחנו מעדיפים לעצב גם את הסאונד או את המוזיקה בעצמנו".

במופע בישראל התהליך היה שונה, בחירת המוזיקאים נעשתה על ידי הפסטיבל?

"הפסטיבל העלה את הרעיון לשתף פסנתרן מקומי, אודי בונן. לא הכרנו אותו אבל כבר מן המייל הראשון היה ברור לנו שהבחירה מוצלחת. נוצר בינינו קליק יצירתי שיניב מופע מרתק".

"היו לנו דיונים נרחבים על היצירות שאנגן", משחזר בונן, פסנתרן המתמחה במוזיקה אקספרימנטלית ומופיע עם הרכבים שונים בארץ ובחו"ל. "בסופו של דבר התכנית תכלול יצירה של הצרפתי אוליבייה מסיֶאן, שתי יצירות של היהודי ממוצא הונגרי גיורגי ליגֶטי, יצירה של הרוסי פרוקופייב ויצירות של האמריקנים מורטון פלדמן, פיליפ גלאס וג'ון קייג'. 
 
הזכרת את קייג'. מדובר ביצירה "רגילה" או יצירה לפסנתר ממותקן, כזה שדוחפים חפצים שונים בין המיתרים שלו כדי להשיג אפקט שונה?

"שתי היצירות של קייג' לא עושות שימוש בפסנתר רגיל. האחת אכן בפסנתר ממותקן והשניה נכתבה לצ'מבלו. את היצירות האלה, בעיקר מסיבות טכניות, אנגן על פסנתר רגיל שהצליל שלו יעובד באמצעות מחשב. אני מבטיח שהאפקט יהיה זהה לצליל המקורי. יש עוד התדיינות על יצירה אחת של שוסטקוביץ שאני מאוד אוהב, אבל לא בטוח שהיא תנוגן בסוף".



אודי בונן, צילום: גאיה סעדון


"התקציב הוא גורם משמעותי"
 
ג'נדש, אני מניח שכיום היצירות שלכם פונות לשני חושים בלבד - השמיעה והראיה. אתם מנסים ליצור גם עבודות לשלושת החושים האחרים - ריח, תחושה או טעם?

"חד משמעית. לשם אנחנו מתכוונים ולשם אנחנו רוצים להגיע. אנחנו רוצים ליצור עבודות שיגיעו ויגעו בכל חמשת החושים. למעשה, זהו מצב שדומה לסינסתזיה (מצב שבו גירוי של חוש אחד מפעיל קבלה של חוש אחר, מוזיקה שמפעילה את חוש הריח, למשל. י"ש). מסנכרנים חושים שונים, יוצרים היבריד מכולם ביחד וכך נוצרת דרך חדשה לחוויה ולהתבוננות - דרך שמאפשרת לראות את הסאונד או להריח את היצירות הוויזואליות".
 
איך מתקבלות העבודות?

"מאחר שאנחנו משלבים עיצוב, אמנות וטכנולוגיה יחד, אנחנו יוצרים בדרך כלל עבודות חדשניות. רבים מן הצופים במופעים רואים את הצד החדשני והעכשווי ביצירות. יותר מזה, העבודות שאנחנו יוצרים הן מיזמים שמטמיעים מציאות מדומה ופונים לחושים שונים. מבחינתנו הקהל מוזמן להביא את החוויות שלו, להצליב אותן עם החוויות שלנו ולראות איך השילוב עובד. זה הקהל שאליו אנחנו מכוונים. ביתר פירוט זה קהל שאוהב מוזיקה עכשווית, קהל שפתוח לאפשרויות שהטכנולוגיה החדישה מזמנת, אנשים שיש להם חשיבה היברידית".  
 
חלק מהעבודות שלכם צבעוניות ואחרות בשחור לבן. איך מקבלים החלטה על גוון מראש?
"זו אחת ההחלטות שאנחנו מקבלים בחשיבה הראשונה על האירוע, אלא אם כן זהו תנאי שמוכתב מראש. הבסיס לכל ההחלטות שלנו הוא תמיד החוויה וההחלטות על הזרימה, הצורה, התנועה והצבע, ונעשה באופן אינטגרטיבי עם הקו הסיפורי של המופע ועם המיזם הכולל".   
 
החלטה כזאת עשויה להיות תוצאה של גודל התקציב שעומד לרשותכם או שהיא אמנותית גרידא?

"החלטה אמנותית צרופה. לעניין הצבע אין שום קשר לתקציב".
 
עד כמה התקציב הוא גורם בהפקה?

"התקציב הוא גורם משמעותי בהחלטות האמנותיות. האמצעים הטכניים בהפקות שלנו הם, לעתים קרובות, יקרים מאוד. משטח החזרת האור בציוד ההקרנה ואיכות התמונה המוקרנת, למשל, מתכתבים ישירות עם גודל התקציב. לכן התקציב הוא יסוד משמעותי בשלב הראשוני של תכנון המיזם האמנותי ואנחנו עובדים לפי ההיצע הקיים".  
 


קולקטיב נולאב, מקור: אתר פסטיבל ישראל


"האמנות שלנו היא העתיד"
 
כשאתם לא עסוקים ביצירה חדשה, מהו הטעם המוזיקלי שלכם? איזה סוג מוזיקה אתם אוהבים?

"ההעדפות הן לפי הסדר הבא: מוזיקה אלקטרו-אקוסטית, מוזיקה אמנותית עכשווית, יצירות סאונד, מוזיקה מינימליסטית, גליץ', idm, מוזיקה אלקטרונית, מוזיקה אתנית, מוזיקה סביבתית (Sound Scapes), מוזיקה אקספרימנטלית, אמביינט, ויש עוד".
 
הטעם האישי והיצירה האמנותית שלכם נפגשים?

"בהחלט, אנחנו מקשיבים לכל מוזיקה שיש וכשאנחנו יוצרים, אנחנו מייצרים את המוזיקה שנראה לנו שתתאים ליצירה שלנו".  
 
במה שונה העבודה שלכם מעבודות של יוצרים בארצות אחרות?

"ביצירות שמשתמשות בטכנולוגיה מקבילה או דומה, הגורם השונה היחיד הוא  הדרך או השיטה שבאמצעותה היוצר מספר את הסיפור שלו".
 
אתם מאמינים שסוג האמנות שלכם יחליף אי שם בעתיד את אמנויות הבמה המקובלות, כמו קונצרטים סימפוניים והופעות רוק?

"תרבות פופולרית תמיד תהיה תקפה, ותמיד, אם תרצה, תנצח. סוג חוויה עמוק כזה של מופעים חדשניים, מופנית מראש לקהל מצומצם. אבל גם קהל מצומצם כזה מסמן את הכיוון לתחנה הבאה של אמנויות הבמה. השיטה המקובלת בעולם כיום ניזונה מתרבות פופולרית ומצריכת אמנות, לכן ברור שאמנות כמו שלנו תוכל להוביל את התרבות הפופולרית".
 
ניתן כבר לדבר על דור שני, או על צאצאים של האמנות שלכם? על אמנים שיצאו מן ההנחות שלכם ופנו לדרכים חדשות?

"ללא ספק. הצעירים כל הזמן מחפשים שיטות חדשות ויצירות חדשות. התהליך הזה הוא אחד המצתים של ההתקדמות ושל פיתוח רעיונות. הצעירים לא חיו בעבר. מה שהם ראו בנעוריהם נראה להם מקובל, נורמלי, והנורמלי הזה הופך להיות ה'גראונד זירו' שעליו הם בונים את האמנות שלהם, מעצבים את תשוקותיהם ואת צרכיהם".

קולקטיב נולאב: מימין: דניס קאדר, משמאל: ג'נדש שישמן. צילום: Kat.io


המופע יתקיים במסגרת פסטיבל ישראל ביום חמישי, 7 ביוני 2018 בשעות 18:00, 20:30 ו-23:00 באולם הנרי קראון בתיאטרון ירושלים. להזמנת כרטיסים . הפסטיבל יתקיים בין התאריכים 23 במאי - 16 ביוני 2018 בתיאטרון ירושלים ובמקומות נוספים ברחבי הארץ. להזמנת כרטיסים באתר הפסטיבל