"קיבלתי תשובה חיובית" 

סדרת הקונצרטים הקרובה של סולני תל אביב, המארחת את הכנרת האמריקאית רייצ'ל ברטון פיין, תציג בביצוע בכורה את היצירה "נעורים" מאת ניצן ורדי בת ה-21. זו בכורה כפולה ליצירה ולמלחינה, שיצירה משלה מנוגנת לראשונה על ידי תזמורת. 
 
"הבאתי את היצירה לעודד זהבי, המורה שלי", מספרת ורדי. "דיברנו עליה קצת ואמרתי לו 'אתה יודע, אני חושבת שזה בכלל לא לפסנתר, זו יצירה לכלי קשת'. הוא אמר, אוקיי תכתבי. מעולם לא למדתי לכתוב לכלי קשת, אבל זה היה אתגר, אז ישבתי וכתבתי. הפעלתי המון מחשבה מתוך הידע שכבר צברתי, ועשיתי מה שאני יודעת. כשסיימתי שלחתי למנהל המוזיקלי של סולני תל אביב, ברק טל, ושאלתי אם היצירה יכולה להתבצע אצלו. התשובה הייתה חיובית."   

השמעה ראשונה של יצירה שלך, ציון דרך משמעותי.

"שמעתי מוזיקה מאז שאני זוכרת את עצמי. אבא שלי, עורך דין במקצועו, ניגן פסנתר וחצוצרה, דוד שלי היה נגן גיטרה ואשתו היא הגיטריסטית ליאת כהן.  גם אימא היא עורכת דין שעוסקת בציור. אני רואה את גיל שש כנקודה שבה ההליכה לכיוון המוזיקה הפכה למשהו משמעותי כי אז אפשרו לי ללמוד פסנתר. התחלתי ללמוד אצל שרה טל, שנשארה המורה היחידה שלי עד היום."

אנסמבל סולני תל אביב (צילום: ניר פרץ)

את זוכרת מה למדת בהתחלה?

"לא לפרטי פרטים. אני זוכרת ספרי תווים עם ציורים ואת המורה אומרת לי לא  להסתכל על הידיים. אני נזכרת בזה היום כשאני בעצמי מלמדת צעירים ומבוגרים פסנתר. המסלול שלי היה בית ספר יסודי רגיל, תיכון תלמה ילין, הכל היה קרוב לבית כי גדלתי בגבעתיים. בתור ילדה למדתי גם ריקוד וחשבתי להירשם למגמת המחול בתיכון, מה שלמרבה המזל לא קרה. הייתי מוקפת מוזיקה כל הזמן, עד סוף התיכון." 
 


"הכל קשה, הכל בר ביצוע"
 
מתי התחלת לכתוב?

"הכיוון מן הנגינה אל הכתיבה התחיל בשירות הלאומי בקומונה בקיבוץ מגן. לימדתי מוזיקה והתחלתי לזהות את הכיוון החדש - הקומפוזיציה. אחרי שהות של שלושה חודשים בקיבוץ, הרגשתי שהמקום הזה נותן לי חופש מסוג שלא הכרתי. לקום בבוקר מול מרחבים, שדות ענקיים, זה משהו שלא יכול לקרות בבית בגבעתיים. הגעתי למקום שבו איש לא מדבר מוזיקה קלאסית וגם לא מעוניין לדבר מוזיקה קלאסית. הרקע שלי איבד רלוונטיות. זכיתי בחופש מוזיקלי, והייתי צריכה למצוא את עצמי. שם, מול נופי הנגב, מצאתי את הקומפוזיציה. 

"חיפשתי מורה ואחרי ששמעתי מוזיקה של עודד זהבי, פניתי אליו והוא התגלה כמורה הטוב ביותר שיכולתי לבקש לעצמי. ידעתי גם שאני לא הפסנתרנית האולטימטיבית, הפסנתר הוא רק כלי."



ניצן ורדי, צילום: מירי שמיר



אנחנו מדברים על נקודה מסוימת?

"כן. הייתי לבד בחדר בלילה. ישבתי ליד פסנתר ואמרתי לעצמי: 'רגע, אני רוצה סאונד כזה. לא, בעצם כזה'. ככל הנראה הייתי בנקודה בחיים שבה היה לי מה לומר. התאמתי מילים."  

עודד זהבי (צילום: מקסים ריידר)



השתמשת במילה "סאונד". למה לא "מלודיה"? 

"נכון. הרבה פעמים אני מתחילה בהרמוניה ולא במלודיה. להתחיל במלודיה ולהתאים לה הרמוניה זה מבחינתי תרגיל.  אז אני מתחילה בהרמוניה ובכלל הצד הריתמי אצלי חזק, אולי כי הייתה לי גם קריירה קצרה בפרקשנס והיה חלום לנגן במערכת תופים. היום אני יודעת שקומופזיציה זה העניין ואני לא בטוחה שאי אפשר לחיות מן המקצוע הזה."

בטוחה?

"ברור שזה קשה. ברור לי שאצטרך להפעיל מערכת שיקולים, הרבה מחשבה ודמיון. אבל העניין הוא שבאופן כללי מוזיקאי לא יכול להית רק מוזיקאי. אתה חייב להיות הכל. מבחינת האופציות שעומדות לפניי, אני לומדת לדעת שהכל קשה אבל הכל בר ביצוע. אני חוששת מעתיד כמוזיקאית פרילנס ואני רואה את זה על אימא שלי שהיא עורכת דין פרילנס. השאלה היא תמיד האם הרצון ליצור בוער בך מספיק כדי לשרוד את הקשיים." 
 



ניצן ורדי, צילום: מירי שמיר



"אני חייבת חופש"
 
"נעורים"היא היצירה הראשונה שלך?

"לא, זו היצירה הראשונה שתבוצע. היו עוד יצירות, אבל לא הרבה. מה שכן, בכל מה שכתבתי הפסנתר תמיד לקח חלק - יש לי הרכב של פסנתר, בס ותופים -  אבל 'נעורים' היא היצירה הראשונה שאין בה פסנתר בכלל." 

אחרי שאת מוצאת את הסאונד שאת מחפשת, אפשר לדבר על טכניקת כתיבה?

"עזוב, הטכניקה היא דרך לא דרך."

עכשיו כשסיימת את השירות, החברה שלך השתנתה?

"כן אני תמיד מוקפת מוזיקאים."

והמסלול המקובל אומר שתלכי לאקדמיה?  

"שאלה טובה. לאקדמיה בתל אביב אני לא רוצה ללכת. האקדמיה בירושלים היא אפשרות אבל בסימן שאלה."

למה?

"כי אני תוהה אם מסגרת של לימודים באקדמיה תהפוך אותי למלחינה טובה יותר."

ברק טל, צילום: ברני ארדוב





למה את מצפה מהמוסד שבו תלמדי?

"אני חייבת מקום שייתן לי חופש. אולי ללמוד היא לא המסגרת שאני צריכה. כששאלת אותי איך כתבתי והתכוונת לעניין הטכני, אני לא כל כך יודעת מהי טכניקת הלחנה שלי. זה מה שאני שומעת. זה מה שאני מרגישה. ניגנתי בכלי ההקשה בתזמורת בתלמה ילין ובפילהרמונית הצעירה ניגנתי בפסנתר וצ'לסטה. אני משתמשת בכל הידע שצברתי, ויש סיכוי ששינון חוקי הקונטרפונקט באקדמיה יהרוס לי את ההלחנה."  

אז איך את לומדת? קוראת יצירות של מלחינים אחרים?
"לא. אני מביאה שיר של ההרכב שלי, קטע אינסטרומנטלי או משהו אחר למורה, ואז בוחנים מוזיקלית מה צריך."  

אבל נשארת עם הפסנתר.

"בחרתי בפסנתר ונשארתי איתו כל השנים כי הוא כלי עם אפשרויות בלתי מוגבלות, להבדיל מכל כלי נגינה אחר. הרעיון בתזמור הוא להתאים את הנגינה הכי יפה לכלי מסוים. הכל ענין של התאמה. מבחינתי הפסנתר הוא עולם ומלואו, ולכל הכלים האחרים יש סאונד מוגבל. התפקיד שלי הוא לגרום להם להישמע טוב. יכול להיות שאם ניפגש בעוד שנה מהיום תשמע ממני על שיטת הלחנה אחרת, אולי מקובלת יותר."   
 




"זה לא עניין של מזל"
 
הבאת יצירה לפסנתר לעודד זהבי, קיבלת ממנו אישור לתזמר אותה והיצירה במתכונתה החדשה התקבלה מיד על ידי ברק טל. זה סוג של מזל מבחינתך?

"לא מזל, הרבה עבודה קשה. ההחלטה ללכת על זה נבעה מאומץ, מכוונה שהתחילה להתבשל בסוף לימודיי בתלמה ילין ושלוש שנים אחר כך זכתה למימוש."

נניח שמישהו בקהל שישמע את "נעורים" ירצה להזמין ממך יצירה נוספת. מה את יכולה להציע?

"אני מניחה שאוכל להציע כיוון שבין הרכב ג'אז עכשווי למוזיקה לסרטים. הקומפוזיציה פרחה דרך האהבה שלי לקולנוע. ג'ו היסיאשי, מלחין סרטי האנימציה של הייאו מיאזאקי הוא המופת שלי. הדיוק שהוא מעניק במוזיקה שלו לתרחישים דמיוניים לחלוטין הופכת אותו מבחינתי למאסטר האולטימטיבי."

ג'ו היסאישי, מקור: אתר וויקיפדיה

עוד מקורות השראה חוץ מוזיקליים?

"העבודות של חואן מירו הן מקור השראה. המוזיקה בשבילי היא כלי שבאמצעותו אני יכולה לשתף את מה שעובר עלי עם אחרים. מעולם לא הרגשתי מובנת עד הסוף והמוזיקה היא דרך הביטוי הכי טובה שלי. כשאני כותבת שירים שאני גם שרה עם ההרכב שלי אני פותחת במעין הצהרה, למשל המילה 'אבודה' שפותחת שיר ואחריה בא ההמשך. אבל אלה דברים מאד ניצניים וקשים לתיוג. אני הולכת בדרך לא מסומנת, אפשר לסטות ולחזור ללא קביעת יעדים."

אם נחזור לפרקטיקה - תשתתפי בחזרות עם האנסמבל?   

"בטח. בדיוק היום חלמתי משהו הזוי - שאני אומרת למנצח תעשה ככה וככה. מצד אחד יש כאן חוויה של ראשוניות ומצד שני זה מרגיש לי כל כך לא ראשוני. אני לא בן אדם חד-משמעי."

ההורים אוהבים את מה שאת עושה?

"כן. כרגע קל להתחבר למוזיקה שלי."

ניצן ורדי, צילום: מירי שמיר

הקונצרט יתקיים ב-9 ביוני 2018 ב-20:30 במרכז רפפורט חיפה (להזמנות: 04-8363804), ב-10 ביוני ב-20:30 בקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה בתל אביב (להזמנות: 054-6934439),  וב-11 ביוני ב-20:30 במרכז וייל בכפר שמריהו (להזמנות: 054-6934439) . להזמנת כרטיסים באתר אנסמבל סולני תל אביב 

לרכישת כרטיסים