כבר כמה שנים שאלון עדר ("ולהקה") נחשב לאחד השמות המוערכים והמצליחים בעולם המוזיקה הישראלית. מאז אלבום הבכורה שלו שיצא ב-2010 ועד עכשיו הוא עושה דרך ברורה ויציבה שמיקמה אותו כאחד הנציגים האיכותיים של היוצרים הישראלים הצעירים. שירים כמו "קצת אהבה לא תזיק" ו"שיר לאמא" הפכו אותו גם לאחד המצליחים שבהם.

כעת הוא נוגס באתגר חדש עם אופרת הרוק "רובי גע בעולם", שיתוף פעולה שלו עם תזמורת המהפכה, במסגרת "סדרת המהפכה" המביאה למשכן האופרה הישראלית מופעים שמשלבים מוזיקה חדשה וז'אנרים מעולמות אמנותיים שונים.
 
"האומץ מחרמן אותי"
 
"אני בעד אומץ", אומר עדר (34), "בעד ללכת על דברים מפחידים. אני גם אוהב תרגילים. יש שני אלבומים שהוצאתי שמוקלטים רק על אורגניות קאסיו, שזה היה תרגיל מבחינתי, אז אני אוהב אתגרים כאלה. משהו בזה חרמן אותי. שזה שירים, אבל זה סיפור, ויש אופציה לשחק את זה ולצאת מהגבולות של שיר מוקלט.

"בגדול המופע הוא על סיפור אהבה של אנשים שבורים. רובי (בגילומו של עדר עצמו – ט.ג.), ילד שכונות כזה, פוגש את לוסי באיזה לילה בתל אביב ומרגיש מיד איזה משהו אמתי, תחושות אמתיות, שגורמות לו להיפתח לרגע. וברגע שהוא מתחיל להיפתח ומשהו קורה שם, היא לוקחת צעד אחורה, וברגע הזה הדפוסים המוכרים שלו, הקולות השליליים בראש חוזרים אליו.

אלון עדר ויעל אייזנברג, צילום: יוסי צבקר


"אפרת גוש, חמי רודנר ודורון טלמון מג'יין בורדו מגלמים את הקולות האלה. אפרת היא 'רות התמכרות', חמי רודנר הוא 'גרידי' וטלמון היא נויה פרנויה. כל אחד מהם לוקח פינה אחרת ומכדרר אותו לכיוון שלו. הם לוקחים אותו נמוך, וככל שזה יורד יותר למטה הוא עולה בכל הכוח שבו כדי ליפול עוד פעם. רק ככה הוא יודע לעלות, דרך ההרס העצמי שלו, שזה דבר שהוא מתמודד איתו.

"יעל אייזנברג, שהיא כשרון ממש, זמרת יוצרת בת 20 ומשהו, משחקת את לוסי, ויש את הלהקה שלי, ואת תזמורת המהפכה שהם עוד 20 נגנים. יהיה גם וידאו של אנימציה שישתלב עם הסיפור, ויש במאי, שזה פרט ממש חשוב, ג'ייסון דנינו הולט, שקבע את הגישה - שירים ששרים אותם והם מעבירים את הסיפור, ופחות משחק. כמעט שאין טקסטים. הכל דרך השירים." 
 



אפרת גוש, צילום: אורית פניני


טיפול זוגי בכתיבה

"העיר הזאת", "מלחמה", קברט הרוק של קרן פלס. נראה שאופרת רוק, על גווניה השונים, זה ז'אנר שמתחיל שוב להתעורר לאחרונה

"כל הסיפור הזה זה לא משהו שאני יזמתי. תזמורת המהפכה פנו אליי כבר לפני שנה ומשהו לכתוב אופרת רוק. לקח לי כמה חודשים לחשוב מי אני, למה, מה אני רוצה להגיד, ובתקופה הזו הקלטנו אלבום חדש עם הלהקה שממש בימים אלה יוצא שיר חדש ממנו. אז אני לא יודע להגיד בראייה רחבה יותר למה אופרת רוק עכשיו, ואני לא יודע להגיד לך מה זה אופרת רוק בהגדרה, אבל יצא פשוט רצף של שירים שמספרים סיפור אחד, ובדיעבד אני מבסוט שכתבנו את זה."

במילה "כתבנו" מתייחס עדר לשיתוף הפעולה עם אשתו, שני גבאי עדר, שחתומה ביחד איתו על הכתיבה ועל המוזיקה של "רובי גע בעולם".

אלון ושני עדר, תמונת יחסי ציבור

"האישה שלי ואני כתבנו את זה ביחד", הוא מספר, "וזה מתעסק, כמובן, באוטוביוגרפיה של שנינו, מהראייה של תל אביב ושל חוויות משותפות. כנראה שאנחנו מזדהים אחד עם השנייה. שני עושה קולנוע, חוץ מזה שהיא גם אמא פול טיים לילדים שלנו, שהם בחינוך ביתי. האמת שהגדול הולך עכשיו לגן כי הוא מיצה אותנו, אבל חמש שנים הוא היה בבית, והקטן, בן השלוש, בבית. שני צילמה, ביימה ומשתתפת בהרבה מהקליפים שלי, וכתבנו גם הרבה שירים ביחד. אז יש עבודה משותפת, אבל לא בסדר גודל של 'רובי גע בעולם'. זו חתיכת חשיפה משותפת אחד מול השני. זה משהו שעדיין לא הגענו אליו ככה, ואני אפילו יכול להגיד שברגע לא קל בשנה האחרונה הלכנו לטיפול זוגי. בעצם הכתיבה עזרה ליחסים שלנו, והחליפה את הטיפול הזוגי, ממקום טוב."


כמה לקחתם לסיפור הזה מהסיפור הביוגרפי שלכם?

"הסיפור משתמש במפגש בינינו. זה לא בדיוק אוטוביוגרפי, אבל אני חושב שגם אנחנו עברנו דברים בתל אביב באותן שנים, והסיפור משתמש בהם ממש טוב. גם בראייה של זמן, כשיש לנו כבר שני ילדים כאן, זה מדבר על איזו תקופה בחיים שלנו, וגם על רגשות, על דברים שבעצם נשארים ומלווים אותך, ורק משנים את הצורה שלהם. יש דברים שאתה מייצר בגיל מסוים, שאתה אחר כך נאלץ לפגוש אותם כל החיים מחדש. תמיד. דברים שנמצאים בספקטרום של הרגשות. להיסגר, להיפתח, לקחת חלק בחברה ולהתרחק ממנה. אני חושב שבגדול הרבה מזה נמצא בשני הגיבורים בסיפור, ברובי ובלוסי. אני חושב שזה התקרבות והתרחקות כל הזמן, תוך כדי זה הם מנסים להבין מי הם." 
 

תזמורת המהפכה, מקור: אתר האופרה



נערת הפריפריה

איכשהו באופרות הרוק הישראליות יש תמיד מישהי שבאה מהדרום ופוגשת את תל אביב

"והאמת שגם כאן יש נאמבר שנקרא 'פריפריה בלוז', שבו לוסי מגיעה ללב הבועה, ל'תדר' או לאיפה שזה לא יהיה, הפאב התל אביבי שבו הם נפגשים,  והיא מגיעה מהפריפריה. זה משהו שמלווה את הסיפור. אני עדיין בודק את הגבולות, אבל הייתה איזו החלטה שהאמירה באופרה הזו היא לא פוליטית. היא מספרת סיפור.

"מצד שני אני יכול להגיד לך שאני הולך ומתגבש מאוד מבחינת הראייה שלי את ישראל היום. אני קורא ורואה המון סרטים על זה, וגם העובדה שאנחנו גרים כאן זו לחלוטין אמירה מבחינתנו."

מה זה "כאן"?

"אנחנו גרים בקיבוץ ליד קריית שמונה, יותר קרוב לדעאש מאשר לתל אביב. אבא שלי גדל בקיבוץ כפר הנשיא, שזה כאן באזור, ליד ראש פינה, וסבתא שלי עדיין שם, אז זה התחיל מזה שהם ביקשו שאני אבוא לשמור על הבית. נסענו, האישה שלי ואני, עם ילד אחד קטן, והבנו שיש איזה קטע בלצאת מתל אביב ולגור בצפון. ואז נולד עוד ילד, ואחר כך עברנו הכי רחוק, לכאן, ובינתיים זה מרגיש כמו החלטה הזויה ומעניינת."

אתם ממש חברי קיבוץ?

"לא. אנחנו שוכרים כאן, וכמובן שהקיבוץ זה כבר לא בדיוק קיבוץ. נראה לי שגם זה מתאים לנו, שזה משהו בין משהו למשהו. לא קיבוץ, לא מושב ולא עיר. גם חברתית."


אלון עדר ויעל אייזנברג, תמונת יחסי ציבור



"לאלון אין אגו"

"בעודי מכינה פריקה עם ירקות שמעתי את השיחה של אלון איתך", מצטרפת שני לשיחה, "אז אני יכולה להוסיף שבהתחלה כשפנו אליו, היה לאלון איזה רעיון בראש, איזה מין צבע של משהו שהיה לו מאוד ברור מבפנים, אבל בחוץ היה מאוד לא מדובר ולא נגיש. בגדול הוא היה חמש דקות מהתקף לב במשך שנה. היה פה סיוט בבית. זה היה נורא. ובגלל שלמדתי קולנוע ותסריטאות הצעתי לו לעזור, כי יש את השיטות הקלאסיות של איך אתה הופך רעיון למשפט. אז אמרתי, בוא נעשה רגע ככה, אולי זה יעזור להתגבש, ואז מתוך הסשן הזה ומתוך הדברים שדיברנו יצא שיר. אז אלון, בגלל שהוא בנאדם נטול אגו, הציע לי להצטרף.

"בהתחלה הוא רצה שזה יהיה משהו מאוד אישי שהוא נוגע בו, אבל הוא פשוט הציע לי להצטרף, ובאמת היינו בטיפול זוגי בזמן הזה. זה היה נורא מצחיק, כי מתישהו זנחנו את הטיפול הזוגי ועסקנו רק בזה, וזה היה, איכשהו, יותר יעיל. פשוט נכנסנו פנימה, ובאמת כל אחד הביא את עצמו, אבל נוצר איזה מין משהו אחר. ההתחלה הייתה נורא מהירה. היו מין כמה ימים שבהם כתבנו איזה 70 אחוז מהטקסט, בזמן שהילדים נרדמים, כזה, כי היה אז רגע לשבת ולעשות את זה. הייתה לנו חוויה יפה ומרגשת כזאת. זה כבר הפרה את עצמו."

 

דורון טלמון, מקור: האתר הרשמי של להקת ג'יין בורדו


את חתומה עם אלון גם על המוזיקה של "רובי גע בעולם"

"אני לא באה ממוזיקה, אבל היה ממש כיף כי אפילו הלחנו ביחד. הייתה ממש חוויה לגמרי משותפת. היה לנו נורא מצחיק לכתוב ביחד. דווקא בגלל שאני לא באה מהמוזיקה, היה נורא כיף שיכולתי להביא מבחינה מוזיקלית דברים לא קונבנציונליים, בדיוק בגלל שאני לא מבינה כלום מהחיים שלי בזה. בסקיצות של השירים אני 'הבנות', ופתאום אפרת גוש ודורון טלמון ויעל אייזנברג שרות את זה, אז זה נורא מצחיק. זה נתן איזשהו חופש, דווקא, כאילו לא לדעת מה אנחנו עושים. הרבה חופש והרבה צחוק. זו באמת הייתה חוויה נורא כיפית, ואני חושבת שגם עמוקה. אני חושבת שכל אחד מאתנו כן נגע באיזשהו פצע שלו.

"גם בתור זוג עשינו איזו תרפיה משותפת בתהליך היצירה, וגם במה שקורה עכשיו, בחזרות. ההרכב המינימלי של חזרה זה ארבעה אנשים והמקסימלי זה איזה 60, אבל כרגע זה חמישה שישה אנשים כל פעם, וגם אני וגם אלון שם. אני אף פעם לא נכחתי קודם בישיבות צוות שאלון שם, אז גם יוצאים דברים אישיים של כל אחד מאתנו בעשייה עצמה, וגם בשירים.

"אני חושבת שבאופרה יצא משהו שהוא לא בדיוק אנחנו או הסיפור שלנו, אבל הסך הכל הוא מאוד אנחנו, ויש הרבה עוגנים ורגעים כאלה שאנחנו מרגישים שכל אחד נגע או בעצמו או בבן הזוג שלו. אלה דברים שאולי לא יראו מבחוץ, אבל הבאנו הרבה מחשבה על עצמנו לאיך שזה כתוב." 
 





"הוא חפר לי עם סקיצות"
 
כמה זמן אתם ביחד?

"אלון אומר שמונה שנים. לדעתי אולי פחות, אבל, כן, שמונה שנים בתכלס. נפגשנו ב-2008 או 9, נכון, אלון? 2006 הוא טוען... היינו סתם ידידים. התגבשנו בחבורה של אמנים מכל מיני תחומים בגילאי 20 כאלה, שכולם גם היו חברים, הקמנו קבוצת אמנות, גרנו כולנו אחד ליד השני ביפו, ולמשך כמה חודשים המטרה הייתה קומוניזם אמנותי", היא צוחקת. "כל פעם מישהו אחר הביא תרגיל, בת הזוג שהייתה אז לאלון העבירה סדנת תיאטרון, היו לנו תכניות מאוד גדולות וזה התפוצץ אחרי כמה חודשים של עבודה מאוד מסיבית של כמה פעמים בשבוע. אחר כך לא התראינו כמה שנים, ופתאום שוב נפגשנו, ואז פתאום זה נהיה משהו אחר."

אז הדיאלוג הראשוני שלכם הוא, בעצם, אמנותי

"כן. הוא היה מזמין אותי וחופר לי עם סקיצות שהוא היה משמיע לי בשתיים בלילה. אני מכירה מאז את הכל, ועל תחילת הקשר שלנו ממש מהר עשינו מין קליפ כזה של השיר 'סי.טי.'. סתם נסענו לטיול ולקחנו מצלמה ופתאום החלטנו שנצלם קליפ, עשינו הכנות ובסוף ההכנות הן מה שהפך לקליפ. ואז נכנסתי להיריון והשאר היסטוריה, מה שנקרא."

אלון עדר, צילום: שני גבאי   

כמה שעבודה משותפת יכולה להיות חתיכת קונפליקט ליחסים, דרככם שומעים כמה היא גם יכולה להיות משמעותית לזוגיות

"כן. זה ממש מדהים. אף פעם לא ממש ישבנו לסשן של עבודה. אף פעם לא 'הלכנו לעבודה ביחד'. בשש השנים האחרונות יותר לקחתי את הסיפור של הילדים, והחינוך הביתי, אז זה משהו שהוא באמת יותר במובן של מוסר עבודה. נגיד, הרבה מהריבים בתהליך היו על מתי כבר יושבים, והיו לנו גישות שונות לגבי זה. היו לנו ויכוחים כמו של שני אנשים שעובדים ביחד. דווקא הריבים היו מאוד מקצועיים. 

אלון עדר ולהקה, תמונת יחסי ציבור

"שני היא המוזה שלי"
 
"גם אלון וגם אני מאוד דומים בהרבה תכונות באופי שלנו, בהתנהלות מול העולם. האופרה בעצם מלווה אדם אחד אל מול הרגשות והשאלות שהוא שואל על העולם דרך הדמויות, והכל מונע מהמפגש שלו עם לוסי. מפגש עם עוד בנאדם. וזו באמת שאלה של אם אתה מסוגל, בסופו של דבר, להכניס לחיים שלך עוד בנאדם, או לא. ולכן זה מאוד קשור לזוגיות שלנו. אולי לא בצורה ישירה, זה לא נתונים אוטוביוגרפיים, אבל אני מניחה שזאת חוויה אנושית שיש להרבה מאוד אנשים, שאלות כאלה, מהותיות, על מקומך בעולם, ומתי אתה מחויב לעצמך, מתי אתה מסוגל להתעלות מעל עצמך. ומה שיפה זה שאנחנו לא יודעים באופרה אם זה מצליח או לא, תצטרכו לראות...

"אבל זה באמת יפה שהשאלה הזאת עולה תמיד כשאתה במפגש עם עוד בנאדם. בסופו של דבר את השיעורים הכי גדולים שלך בחיים אתה לא יכול לעבור לבד. אתה צריך תמיד מפגש עם עוד בנאדם. האמת נמצאת בקשרים שלנו עם אנשים, אני חושבת, אז במובן הזה זה גם משתקף, מן הסתם, בזוגיות שלנו, כי באמת באותה מידה שנינו יכולנו להיות אנשים שחיים לבד, ומשהו בזוגיות הזאת, כשבאמת ההיריון קשר את הדברים בצורה ההרמטית, נקרא לזה ככה, חייב אותנו להיכנס לסיר לחץ. כי בחרנו ללכת על זה, וזה סיר לחץ של כל הרגשות וכל התהליכים שכל אחד עובר, ואנחנו בוחרים לעשות את זה יחד.

"גם האופרה מדברת את הדבר הזה, ובמובן הזה נורא כיף שזאת אופרה ולא סיפור או סרט, כי אתה עובד במין פלטפורמה שהיא כאילו לא הגיונית, לפחות ממה שאלון מכיר, שזה לעשות שירים באלבום שכל שיר מספר את הסיפור שלו בשלוש דקות וזה נגמר. באופרה אתה פתאום נכנס לעולם שמדבר מוזיקה, שזה דבר שהוא לא מוגבל, באופן מסוים, אבל אתה מגביל אותו כי אתה כופה עליו לספר סיפור. ככה אתה מחבר שתי פלטפורמות שהן לא בהכרח קשורות, ובמובן הזה זה פורמט נורא מגניב להעביר את החוויה של מפגש בין דברים שלא קשורים, והביחד שלהם מייצר משהו אחר."

אלון ושני עדר, תמונת יחסי ציבור

הגדרה די מדויקת של זוגיות...

"כן, זה יצא לנו. זה קורה לפעמים. שנינו גם מסתכלים על החיים שלנו, ולא ציפינו שזה מה שיקרה בכלל, אבל אולי זה מה שקרה לנו. פשוט, ככה. אבל זו באמת פלטפורמה נורא נחמדה. אין לנו מושג מה זה בדיוק אופרת רוק, כמו שאלון אמר לך, אבל כן הבנו שזה לא מחזמר, אלא שכל שיר אמור לקדם גם ברמת התוכן וגם ברמת הצורה. הבעיה הכי מרכזית בכל האופרה הזאת היא שהבן שלנו שהוא בן שש כרגע, בריב איתנו, כי הוא רוצה לגלם את הדמות הראשית. אנחנו מנסים להבין איך נעשה אדפטציה עם שחקנים בני שש..."
 
"כשאני עוצם את העיניים/ ורואה אותך מולי/ אז אני מרגיש באמת/ אישה שלי// ואת מקשיבה ללב שלך/ ואת משתנה כל יום/ תעשי לי גם מקום/ אישה שלי// מתגברים ביחד/ מתמעט הפחד/ ואפשר לנשום/ ונחלום/ ונחלום// ("אישה שלי", מילים ולחן אלון עדר)

אלון ושני עדר, תמונת יחסי ציבור

"השבוע יוצא לי וללהקה סינגל חדש שנקרא 'אישה שלי'", קושר אלון את כל קצוות השיחה לסיום המתבקש, "וגם הוא מתעסק בשני, כמו כל דבר אחר שאני כותב. לא, אני כותב גם על כלום, אבל כבר לפני איזה 12 שנה, כשהיינו חברים טובים, ידידים, לא זוג, נורא הטענו אחד את השנייה ביצירתיות. הרבה שירים שכתבתי בתקופה שבה התחלתי להרגיש נוח עם השירים שלי, היא הייתה שם משלב מאוד ראשוני. אז היא גם תפקדה כמוזה לשירים שנכתבים עליה, וגם הייתה איזה דרייב מניע לשירים באופן כללי, אז היא מאוד משפיעה על היצירה שלי מאז שאנחנו מכירים, מעבר לזה שאנחנו זוג. אני לא רוצה לפתח בה איזו תלות כדי ליצור, אבל זה נהיה איזשהו משהו שמאוד מחבר בינינו." 
  

המופע יתקיים ביום חמישי, 14 ביוני 2018 בשעה 21:00 בבית האופרה ע"ש שלמה להט (צ'יץ') בתל אביב. מחירי כרטיסים: 100, 120, 150 ₪. להזמנת כרטיסים באתר האופרה הישראליתאו בטל': 03-6927777

לרכישת כרטיסים