הפריצה של הנדל

את ניקולס מק'גיגן, שינצח על הסימפונית ירושלים, סולנים ושלוש מקהלות בביצוע "משיח" של הנדל בקונצרט של התזמורת והאופרה הישראלית, תפסנו לשיחת טלפון בשעת בוקר בביתו לא רחוק מסן פרנסיסקו.

מק'גיגן הבריטי, מנהלה המוזיקלי הוותיק של תזמורת ומקהלת הבארוק פילהרמוניה בסן פרנסיסקו, המנצח האורח הראשי של התזמורת הסימפונית של פסדינה ואחד המומחים הגדולים בעולם לביצוע יצירות בארוק, החל ללמד באוניברסיטת סנט לואיס בשנת 1979, ומאז מתגורר בארה"ב.

"אני עוד מעט יוצא לטיסה ארוכה מאוד לפראג", הוא מעדכן, "ואני מתרגש לנצח שם בפעם הראשונה בתיאטרון 'טיל', האולם בו הוצגה בבכורה עולמית האופרה 'דון ג'ובני' של מוצרט. משם אגיע לישראל." 

ג'ורג' פרידריך הנדל, ציור: Balthasar_Denner



כמומחה נודע לביצוע יצירות של הנדל, מה לדעתך הפך אותו למלחין כל כך פופולרי? עד לא כל כך מזמן כל מה שהכרנו מהנדל הייתה האורטוריה "משיח", הקונצ'רטו לנבל, זיקוקין דינור מלכותיים, מוזיקה על פני המים, הקטע המפורסם "הנפח ההרמוני", וכאן בישראל גם את "יהודה המכבי" כי אנחנו שרים פרק מתוכו בכל שנה (הבה נרימה). זהו פחות או יותר, אז מה קרה?

"ראשית אתה צודק בהחלט, אני בן 68 ולמיטב זכרוני זה בדיוק מה שידענו גם באנגליה שבה גדלתי. לא הכרנו הרבה יותר יצירות שלו.  הדרך היחידה להתקרב לאופרות שלו הייתה כאשר למשל קטע מאוד פופולרי כמו ה'לארגו' מתוך 'קסֶרסֶס'  (אחשוורוש) הושמע ברדיו ובקונצרטים אבל אלה היו קטעים שהוצאו לחלוטין מתוך ההקשר האופראי.

"בעיני רוב הציבור הנדל היה מלחין של אורטוריות על נושאים תנ"כיים ועוד כמה יצירות שניתן לכנות 'יצירות מלכותיות' - יצירות לטקסי הכתרה ודברים דומים. זהו זה. הוא היה מלחין של יצירות רשמיות, או מוזיקה בעלת חותם מלכותי. אבל בשנות ה-70 קרה משהו באנגליה. החלו להפיק אופרות שלו, לאחר הפסקה של מאות שנים. באנגליה פעלה אגודה שנקראה 'אגודת האופרה של הנדל' ( Handel Opera Society), שדאגה להחזיר לבמה את כל האופרות של הנדל, אבל בשלב מסוים זמרות החלו להקליט באנגלית אריות שנכתבו באיטלקית מתוך האופרות שלו. חברות תקליטים כמו 'דֶקָה' באנגליה ו'דוֹיטשֶה גרמופון' בגרמניה החלו להקליט אופרות שלמות על תקליטי LP . זו הייתה נקודת המפנה.

ניקולס מק'גיגן, צילום: Steve Sherman, מקור: האתר הרשמי של ניקולס מק'גיגן

"חברות הקליטו אופרות בניצוחו של צ'רלס מַקֶרַס למשל, תחנות הרדיו השמיעו את התקליטים ומכאן הדרך לקהל כבר הייתה קצרה והפופולריות של האופרות הרקיעה שחקים. היה עוד מקום אחד שדאג לשימור מורשת האופרה של הנדל וזה 'פסטיבל הנדל' בעיר גטינגן בגרמניה. אנשי הפסטיבל היו הראשונים שהפיקו הפקות בימתיות לאופרות שלמות של הנדל, החל משנת 1920." 
 

חג המולד או הפסחא?
 
מגמת הפופולריות של הנדל הייתה נחלת הגרמנים והאנגלים בלבד?

"בהתחלה בוודאי. ארה"ב הצטרפה למחנה מאזיני הנדל בשלב מאוחר יחסית. חוץ ממקום אחד, העיר בוסטון, שם פועלת 'חברת הנדל והיידן' כבר כמעט מאתיים שנה, אבל קיומה ופעילותה רק מבליטות את העובדה שבכל ארה"ב לא קמו סניפים או אגודות נוספות למוזיקה הזאת.

"גם בבוסטון האגודה הזו הפיקה את 'משיח', זה כמובן היה הלהיט הגדול, וגם אורטוריות כמו 'שמשון' ו'ישראל במצרים', אבל לא הרבה יותר מזה. מן הסתם אני לא צריך לומר לך ש'משיח' הייתה יצירה מאוד פופולרית בכל הארצות האלה לאורך השנים. אלא שהאנגלים והאמריקאים החליטו שהיצירה מתאימה לתקופת חג המולד, בשעה שהנדל עצמו חשב שנכון להשמיע יצירה כזאת לציבור בחג הפסחא."
 
למה דווקא אז?

"היו לו כמה סיבות, והעניינית שבהן קשורה לעובדה ש-40 יום לפני הפסחא מתחיל חג התענית  (lent), ימים שבהם אסור להעלות אופרות. הנגנים שלו היו פנויים לעבודה נוספת וגם התיאטרון שבו הוא העלה אופרות היה פנוי, ולכן 'משיח' ואורטוריות אחרות היו למעשה פתרון תעסוקתי. "

מה קורה במזרח הרחוק? גם שם מפיקים את "משיח" בחג המולד?

"על סין אין לי די מידע. ביפן יש כמה תזמורות ומקהלות שמפיקות את הנדל בחג המולד, אבל מדובר במיעוט כי לרוב ביפן מעלים הפקה של הסימפוניה התשיעית של בטהובן בחג המולד או ב-31 בינואר, העיקר שהחצוצרות תוכלנה להריע בעוצמה בצליל רה מז'ור. אוסטרליה, ניו זילנד וקנדה נאמנות למסורת הבריטית באורח צפוי, אבל במונטריאול הקנדית אני מקיים חזרות בצרפתית וזה די מוזר, אני חייב להודות."   
 



מגה-משיח
 
מה קורה אם אתה מעמיד זה מול זה זמר שנדרש לשיר הנדל וזמר ששר אופרה? 

"ראשית כל, זמר או זמרת שמתמודדים עם הנדל צריכים לדעת לשיר מאוד מהר. בעיקר מדובר בזמרות הסופרן שצריכות להתמודד עם קטעי 'קולורטורה', בייחוד בקטעי הבארוק, לעומת וגנר למשל, ששם צריך לשיר בקול רם והרבה יותר לאט. במסורת האיטלקית לעומת זאת, שירת הבל קנטו באופרות של בליני או דוניצטי למשל היא מעין נכד של זמרת הבארוק, לכן אין הבדל גדול מאוד ביניהן. 

"כמנצח אתה תמיד חושב על פתרון לקטעים שנכתבו לזמרי ה'קסטרטו' (המסורסים). זה ניכר בעיקר באופרות ופחות באורטוריות ובכל זאת אלו נקודות מאתגרות. אפילו ב'משיח' ישנו תפקיד שנכתב לזמר קסטרטו.

"האריה 'ומי מכלכל את יום בואו' (מלאכי פרק ג') בתחילת האורטוריה נכתבה בנוסח המקורי כלחן די פשוט לזמר בס, אבל אז מתוודע הנדל לזמר המסורס גאטנו גוּאַדַני, זה שגלוק כותב עבורו את תפקיד אורפיאו, והאריה הזאת מקבלת מלבוש חדש - הרבה יותר מקושט, הרבה יותר פורח. היום אני צריך לחשוב מי מן הזמרים יכול לשיר את האריה הזאת."
 
עד לפני זמן לא רב נהגו להעמיד הפקות של "משיח" עם מאות משתתפים, בעיקר זמרי מקהלה. הטהרנים למיניהם דוגלים במופעים אינטימיים של היצירה?

"אתה אולי תופתע, אבל לי יצא לנצח על הפקה מן הסוג הגדול מספר פעמים. זה קרה ב'אלברט הול', באירוע לציון 230 שנה למותו של הנדל. אז עשיתי מגה-משיח - הפקה גדולה עם מקהלה של 300 זמרים, כולם צעירים וחברים במקהלות הנוער הלאומיות של הממלכה המאוחדת. השתמשנו בעוגב הענק של האולם והיו לנו באולם ששת אלפים מאזינים. זה היה נפלא. ביצועים גדולים וביצועים עם הרכבים קטנים יכולים לחיות זה לצד זה."




מימין: דיוקן של הנדל בצעירותו. משמאל: דיוקן של גאטנו גוּאַדַני, מקור: אתר וויקיפדיה


"ניצחתי במקום להדיח כלים" 
 
מתי הפכת למומחה בענייני הנדל?

"חונכתי על ברכי המסורת הבריטית, למדתי באוניברסיטת קיימברידג' ושם התחלתי לנגן מוזיקת בארוק. שפר עליי מזלי להכיר מקרוב את כריסטופר הוֹגווּד ואת טרֶוור פּינוֹק, בדיוק בתקופה שהם הקימו את התזמורות עם כלי הנגינה התקופתיים שימשתי כחלילן השני בשני האנסמבלים שלהם.

"בהמשך ניגנתי כחלילן ראשון בתזמורת של ג'ון אליוט גרדינר. זה היה בשנות ה-70 של המאה הקודמת,  ולמעשה כך התחלתי גם לנצח. כשחבריי הקשתנים עשו חזרה ואני החלילן הסתכלתי עליהם. אז הם אמרו לי, 'אולי במקום להסתכל תעשה משהו עם הידיים?' במקום להדיח כלים התחלתי לסמן להם וכך הגעתי לניצוח. מעולם לא למדתי את המקצוע, הכל מהתבוננות באחרים. זו הייתה הדרך הטובה שלי.

"בשנות ה-80, כשכבר חייתי בארה"ב, התחלתי לעבוד עם קבוצה שנקראת 'קפלה סווריה' בסומבטלי בהונגריה. התחלנו להקליט את 'פסיון ברוקס' ואת 'אטלנטה' והיצירות הוקלטו. בשנת 1983 הפקנו את האופרה 'אורלנדו' של הנדל, תוך שימוש בטכניקת בימוי מאותה תקופה. כלומר הגעתי להנדל בשני העשורים ומאז אני ממשיך לעסוק במוזיקה שלו. את ההשלמה עשיתי כשניהלתי את הפסטיבל בגטינגן במשך יותר משני עשורים."

לגרמנים לא הייתה בעיה שאנגלי מנהל אותם?

"לא, משני טעמים. ראשית, לפניי ניהל אותם ג'ון אליוט גרדינר, כך שהם כבר הכירו היטב את האנגלים. שנית, באזור סקסוניה תחתית, בהנובר, תמיד הייתה הערכה גדולה לאמנים אנגלים." 
 



ניקולס מק'גיגן, צילום: Steve Sherman, מקור: האתר הרשמי של ניקולס מק'גיגן



אמריקה של היום
 
בישראל אתה אמור לנצח על התזמורת הסימפונית ירושלים ולצדה שלוש מקהלות: מקהלת שחר בניצוח גליה בריל, מקהלת עדי בניצוח עודד שומרוני ומקהלת קפלאטה בניצוחה של נעמה נצרתי. איך אתה מכין מקהלה, כשברור מראש שלא יהיה זמן רב לחזרות?

"התשובה היא די פשוטה, יש לי מה שהם מכנים 'מארז משיח' עם הנחיות לכל מנצח מקהלה - מה בדיוק אני מבקש ממנו. בנוסף אני שולח הקלטות על MP 3 של היצירה בביצועים האחרונים שלי, כך שכל מנצח מקהלה יכול לשמוע מה שעשיתי לאחרונה. כל התווים לתזמורת, כל התפקידים מסומנים גם הם, לרבות הוראות דינמיקה, איפה אני רוצה יותר או פחות עוצמה או איך אני רוצה לשמוע צלילים בהגיה של אותיות מסוימות, כמו צליל ה'ר' הבעייתי. 

"כך שלמעשה, אם כולם עשו שיעורי בית, הקונצרט אמור לעבור ללא בעיות מיוחדות גם אם מדובר במקהלות חובבים, ורוב המקהלות בעולם הן מקהלות חובבים. זו לדעתי הדרך. אילו התייצבתי לפני המשתתפים לחזרה ראשונה שבה אפתיע את הזמרים בדרישות שהם לא התכוננו לקראתן, לא יהיה לתהליך האמנותי סיכוי להצליח."'




הסימפונית ירושלים, צילום: דוד וינוקור

בארה"ב אתה עומד בראש שתי תזמורות "רגילות", תזמורת פסדינה בסן פרנסיסקו ופילהרמונית הבארוק שהיא התזמורת האמריקאית המובילה בתחום המוזיקה המוקדמת. עד כמה העיסוק בבארוק משפיע על עבודתך איתן ועד כמה התזמורת העכשווית משפיעה על תזמורת הכלים העתיקים?

"נראה שישנה השפעה הדדית גם בסדרות הקונצרטים וגם בפעילות האחרת שלנו. עם תזמורת הבארוק למשל אנחנו עובדים על מיזם של יהודים ומוזיקה, שבמסגרתו אנחנו עובדים על יצירות של מלחינים יהודים כמו סלומונה רוֹסי, איגנץ מושלס וכמו כן יש לנו קשר עם המוזיאון היהודי כאן. מיזם אחר שלנו הוא הזמנת יצירות ממלחינים חיים לתזמורת של כלים עתיקים, וזה הרבה שעשוע. 

"בכיוון השני אני משתמש בתווים שלי, ה'בארוקיים', ובקשתות הבארוקיות בעבודה עם התזמורת המודרנית. בכלל מאז שבית הספר ג'וליארד בניו יורק פתח מחלקה למוזיקה עתיקה ומצא תורם שהעניק למטרה הזו 20 מיליון דולרים, יש הרבה צעירים שמנגנים גם מוזיקה עתיקה וגם מוזיקה חדישה. זו אולי אמריקה של היום.

"באופן כללי, לנגנים הצעירים יש ראיה רחבה יותר לסוגי מוזיקה שונים מזו שהייתה לי ולבני דורי. מניסיוני אני יודע שלחלק מקשתני תזמורת ירושלים יש קשתות בארוק ואני מתכוון לעבוד כך שהידע שלהם יבוא לידי ביטוי." 
 



"שאלת הגיל מטרידה אותי"
 
ענין אחר שמטריד מן הסתם מנצחים בכל העולם הוא הזדקנותו של קהל הקונצרטים. איך אתם מתמודדים איתו בקליפורניה?

"באופן כללי אני יכול לדבר על שינוי בדפוסי החשיבה. אנחנו מרבים לצאת מאולם הבית שלנו לאולמות שונים, מגמישים את שעות התחלת הקונצרטים, מגיעים לקמפוסים הרבים בסביבה ולקמפוס של גוגל בעמק הסיליקון. מנסים להגיע לקהל צעיר יותר. 

"גיליתי שיש חשיבות גם לצורה ולמצב של אולם הקונצרטים. אולם חדש, ארכיטקטורה חדשה, מביאה קהל צעיר יותר. וזה בדוק. הדוגמא המובהקת היא אולם הקונצרטים החדש של דיסני בלוס אנג'לס (האולם המוכר לצופים בכל העולם שבו מתקיים טקס חלוקת פרסי האוסקר. י.ש.), שהביא לאחר פתיחתו קהל צעיר בעשר שנים מן הקהל שפקד אותו קודם."

אז תצטרכו לחשוב על שטיח אדום בכניסה בכל קונצרט?

"זה הכיוון. פעם ידעת שלשמוע סימפוניה אתה צריך להגיע אליה. אבל כשהיא מגיעה אליך היחס שלך אליה משתנה, לפחות באמריקה."  
 
אתה עצמך בא ממשפחה מוזיקלית?

"לא. הוריי אהבו מוזיקה אבל לא היו מוזיקאים. אבא היה אדריכל ואימא ציירת, כך שגדלתי באווירה תרבותית וזה מעסיק אותי עד היום. כשאני לא מנצח, אני מרצה מדי פעם באוניברסיטת ייל על אמנות בריטית. אפילו חשבתי פעם להיות ארכיאולוג. חוץ מזה אני אוהב לבשל. יש המון מתכונים בבלוג שלי וכל אחד מוזמן לנסות אותם."

בקונצרט ישתתפו: התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור, טל גנור (סופרן), אלון הררי (קונטרה טנור), רובין טריטשלר (טנור), עודד רייך (בריטון), מקהלת שחר בניצוחה של גילה בריל, מקהלת עדי בניצוחו של עודד שומרוני ומקהלת קפלאטה בניצוחה של נעמה נצרתי. 

טל גנור (צילום: אילן בשור)


הקונצרט יתקיים ביום ראשון, 17 ביוני 2018 בשעה 20:00 בבית האופרה ע"ש שלמה להט (צ'יץ'), תל אביב, וביום שני, 18 ביוני בשעה 20:00 באולם "הנרי קראון" בתיאטרון ירושלים. מחיר לכרטיס בירושלים: 180-160 ₪. לאזרחים ותיקים: 140-128 ₪. להזמנות: 1-700-70-4000 או באתר התזמורת . מחיר לכרטיס בתל אביב: 135, 175, 210 ₪. להזמנות: 03-6927700 או באתר האופרה הישראלית