"בפילהרמונית זה לא היה קורה"
 
"אם בדף הקונצרטים של העונה הקרובה, שמכונה בברנז'ה 'סדין', יופיע טקסט בסגנון של: 'עומר ולבר מארח חברים שייקחו את הקהל למסע ברחבי העולם' מנויים רבים בארץ יזדעקו," חורץ עומר ולבר, המנצח והמנהל המוזיקלי של סימפונט רעננה. "הקהל שלנו מקבל הבטחות כאלה דווקא בשמחה. הוא מוכן לסוג כזה של אתגרים."
 
מה צריך היום להציע לקהל מנויי תזמורת כדי שיתעניין? יש נוסחה או מתכון?

"לכל תזמורת יש מערך יחסים שונה עם הקהל שלה. כל קהל מחונך באופן שונה, וזה הנובע בין היתר ממספר השנים שהוא קשור לתזמורת. זה תהליך של חינוך הדדי, ויש גם את ההקשר התרבותי הרחב יותר. זה נכון לכל תזמורת בעולם וגם לסימפונט. לנו יש מזל בעניין הזה כי בינינו לבין הקהל שלנו יש אמון הדדי מאוד משמעותי. אנחנו רואים את זה בהמון דברים.

"למשל בתכנית האחרונה עם המנצח קרלו גולדשטיין, היה כתוב בפרסומים: 'אלתורים לקלרנית, סולנית: זמרת הסופרן אנה סקיבינסקי'. הקהל לא ידע בדיוק מה הוא עומד לשמוע, יצירה של גלייר, יצירה של גרשווין. לא קונצ'רטו של צ'ייקובסקי ולא סימפוניה של בטהובן. ולמרות זאת התכנית שפרטיה לא פורסמו הייתה אחת התכניות הכי מכורות אצלנו, סולד אאוט מוחלט. למה זה קורה? הקהל יודע שגם או אולי בייחוד כאשר התכנית לא כוללת יצירות של בטהובן, של מוצרט ושל שומאן, אז משהו מגניב, משהו מעניין בטח יקרה שם. כך נראה לי, וזה קורה ברוב הפעמים אם לא בכולן."

  עומר ולבר (צילום: Matthias Creutziger / Semperoper Dresden)

בעצם אתה אומר שהמותג "סימפונט" עושה את המכירה, שזה מותג של אמון.

"אני מוכן לקבל את ההגדרה 'מותג' רק אם הוא מתייחס לקשר שבין הקהל והתזמורת, קשר שבנינו בעיקר במהלך העשור האחרון, שהלך והתחזק ובמהלכו איכות האמנים הולכת ועולה והתכניות מעניינות. מצד אחד רמת התזמורת עולה גם בהשוואה לתזמורות אחרות, ומצד שני יש לנו תמיד את השיגעונות שלנו: אורטוריה בת 40 דקות של רונן שפירא או מוזיקה בלקנית, אלה דברים שאנחנו עושים. בוא נאמר את זה כך, אם התזמורת הפילהרמונית הייתה מפרסמת תכנית שבה לא היה מופיע שם היצירה עם זמרת ששרה לא ידוע מה וקלרניתן שעושה אלתורים, אני די בטוח שהקהל המנויים שלה היה מחליט לא להגיע. המנוי אומר לעצמו, 'עזבו אותי, למה לי להסתבך?' הקהל שלנו כאמור יודע להגיד לעצמו, 'כאן יהיה משהו מעניין'."  
  
הצפצופים והרעש של דיזנגוף 
 
הדרך שתיארת נכונה לכל התכניות? גם לאלה שאתה מנצח עליהן?

"לא בהכרח. דווקא בהופעות שלי נוצרה מסורת שונה, שגם היא בדיאלוג מול הקהל. אבל אני מנצח על תכניות שנקרא להן במירכאות 'יותר רציניות'. זה חשוב לי גם לעצם העשייה וגם כדי ליצור את הבאלאנס הנכון מול התכניות האחרות. חשוב לי לעשות יצירה ישראלית והקהל יודע את זה, אז יש לי דיאלוג איתו ואני מקבל הרבה תגובות ואימיילים אחרי כל קונצרט.

"לפני שנתיים, אחרי ביצוע יצירה של רונן שפירא היו תגובות ממש מרתקות. מצד אחד מכתבי נזיפה, מצד שני מכתבי אהבה לרונן. אחד מהם למשל היה מאישה בת יותר מ-80 שטענה שהיצירה הייתה אחד הדברים הכי מעניינים ששמעה. היא סיפרה שכל הצפצופים והרעשים הזכירו לה איך, כשהייתה עולה חדשה מרומניה, נהגה להתלונן שבישראל כל הזמן יש רעש. 'והנה', היא כותבת, 'אני יושבת בקונצרט ומרגישה כאילו אני הולכת בדיזנגוף'. 

"זה מה שאני אוהב בסימפונט. הקהל סומך עלינו, וזה מנהל גם את בניית התכניות שלנו. לא פעם יש לנו עימותים בתוך התזמורת, כולל עם המנכ"לית. אני לא חושב שבמשבצת הישראלית התזמורת צריכה לנגן רק שירים של סשה ארגוב. יש שנים שהיצירות הישראליות נגישות יותר ושנים אחרות שהן יותר מורכבות. זה מבחינתי נקרא להרגיל את הקהל לראש אחר, לחשיבה אמנותית פתוחה." 
 


עומר מ. ולבר, צילום: פליקס ברוידה


מחשבות שלפני ביצוע
 
אתה עדיין מנהל דיאלוג דרך האתר שלך, THOUGHTS, שבו אתה חולק מחשבות על יצירות עם הקהל ועם עמיתים?

"התשובה היא יותר ופחות. פחות כי היום יש לי פחות זמן לנהל אותו, בשונה מן הזמן שהיה לי בעבר. ויותר כי אני מקפיד לא רק להתייחס לאתר אלא גם לכתוב את תכניית הקונצרט בעצמי ולהסביר את המוזיקה לקהל. למשל בהופעות שלי בדרזדן, כשאני עושה שם תכניות יוצאות דופן, בעיקר בהתחשב בטעמו של הקהל המקומי, מאוד חשוב לי שזה יוסבר נכון. הקשר הזה יוצר תגובות והרבה דברים מעניינים ולא תמיד צפויים.

"אתן לך דוגמא. בעוד שבועיים אני בשטוטגרט עם תכנית לא כל כך מיוחדת - גיל שחם מנגן את הקונצ'רטו לכינור של צ'ייקובסקי ובחצי השני הסימפוניה הרביעית של ברוקנר. לפני כמה חודשים ניצחתי שם על התכנית שכללה יצירות של שוברט, דביסי והמלחין הגרמני צימרמן והקדמתי שיחה לתכנית. כעת בשיחת טלפון, סיפרה לי האחראית על קשרי הציבור בתזמורת בשטוטגרט, שאנשים מטלפנים ורוצים לדעת אם אני בעצמי אנהל את הדיאלוג הקדם קונצרטי עם הקהל. עקרונית הרי גם גיל שחם יכול היה לדבר על היצירה שלו, אבל, היא אומרת, לאנשים מאוד חשוב לדעת ממך, המנצח, איך אתה רואה את היצירה ומה אתה רוצה להגיד באמצעות התזמורת. מדובר כמובן  בסוג שיחה שלא יהיה בנוסח של 'ברוקנר נולד בשנה הזאת ומת בשנה ההיא', אלא מחשבות שלפני הביצוע."
 
זה קורה בעוד מקומות?

"אני משתדל לעשות שיחות כאלה ברוב המקומות שבהם אני מופיע. למשל בתכנית בשטוקהולם, שבה היו שירים דרמטיים של שניטקה ושל שוסטקוביץ', הקהל הגיב גם במהלך הקונצרט."
 
כלומר?

"גם כאן כתבתי את התכנייה ועמדתי על ההקשרים שבין היצירות השונות. בזמן הקונצרט היצירה של שניטקה דרשה מערך ישיבה שונה לחלוטין מן היצירה הקודמת, והקהל היה צריך לשבת כתשע דקות ולצפות בעובדי הבמה מזיזים כסאות ועמודי תווים. אחרי שתי דקות מישהו מהקהל קם ושאל בקול רם אפשר לקרוא למנצח ולשאול אותו כמה שאלות. כולם צחקו. מנהל הבמה בא אליי לחדר המנצח ושאל אם אני מוכן והסכמתי. היה מרתק כי דיברנו על רוסיה, על פוליטיקה, על פוליטיקה תרבותית. זה היה יפה." 
 


עומר מאיר ולבר, צילום: שי סקיף

"אחת העונות האהובות עליי"
 
ברעננה הצלחתם ליצור מסורת של קדם קונצרט?

"ניסינו אבל זה לא כל כך הצליח, כי לא מגיע הרבה קהל לפני קונצרט. זו גם שאלה של מספרים. כמה אנשים מגיעים בדרך כלל למפגשים כאלה? בסביבות עשרה אחוזים. כשזה קורה באולם של שלושת אלפים אתה מדבר עם קהל של כ-300, אבל אם האולם מכיל 350 מקומות אתה מדבר ל-30 איש. קדם קונצרט צריך לבנות. המנכ"ל הקודם במינכן בנה לאט-לאט את 'שיחות יום א', משהו בנוסח 'לקראת בכורה'. היום השיחות האלה נמכרות מראש והאולמות מלאים."
 
אתה יכול לאפיין את העונה הבאה ברעננה מבחינתך?

"ראשית, זו אחת העונות שאני יותר אוהב. אני מאוד מסוקרן בעצמי מן ההיצע, כי הצלחנו לעשות באלאנס מאוד נכון לא רק בין קלאסי ולא קלאסי, אלא גם בין האמנים לבין מה שהם מנגנים. יש למשל נוכחות מרשימה של ישראלים שחיים בחו"ל וזה די חדש בסימפונט. אני מאוד אוהב את זה שהישראלים שומרים על קשר עם ישראל באמצעות הסימפונט.

"אני מרגיש בעצמי את הצורך לשמור על קשר קבוע עם ישראל ואני שמח שמוזיקאים ישראלים מקבלים השראה בעניין הזה ושהתזמורת היא הכלי. לא את כל המגעים עם האמנים הישראלים אני ניהלתי, אבל למשל הוויולן גלעד קרני מדבר אתי על אפשרות של הופעה עם התזמורת כבר יותר משנתיים וזה סופסוף יוצא. זה מאוד יפה.

"באותה רוח אני ממש מרוצה לראות על במת הסימפונט סדרה של כוכבים ישראליים שמוכרים באירופה ובארה"ב. נמרוד דויד פפר מגיע לסימפונט מן האופרה מטרופוליטן בניו יורק לאחר שניצח בהצלחה מרובה על "דון ג'ובני" באופרה הישראלית לפני כמה חדשים; גיא בראונשטיין שהיה במשך כעשור הנגן הראשי של הפילהרמונית הברלינאית ופרץ לאחרונה בקריירה המשלבת ניצוח ונגינה יופיע על הבמה שלנו במספר קונצרטים ועוד אירוע שיושב היטב במסגרות המיוחדות של הסימפונט מפגיש לראשונה על במה בישראל את האחים דויד ומיכאלגריילסאמר - דויד פסנתרן שמוכר היטב בסצנת המוזיקה העכשווית והמוזיקה המוקדמת ומנצח המנהל בהצלחה רבה את התזמורת הקאמרית של ז'נבה ומיכאל זמר וכנר, איש עולם הפופ והרגאיי עם קהל מעריצים בישראל ובצרפת, שניהם מעולם לא נראו על במת קונצרטים אחת בישראל והנה זה קורה דווקא כאן ברעננה."

קרן קרגליצקי, צילום: חיים קמחי


קרגליצקי מפגינה נוכחות

"הנוכחות של קרן קרגליצקי בצוות האמנותי של התזמורת, לצדי ולצד דודי זבה מנצח הבית, גם היא תקבל מקום משמעותי בעונה הקרובה", ממשיך ולבר. "היא לקחה אחריות על האודיציות ונוכחותה בסדרת המנויים תורגש. בעונה הקרובה היא תנצח על שלוש תכניות, שתיים בסדרה למנויים ועוד קונצרט עם זוכי הפרסים הראשונים בכיתות האמן תל-חי שיתקיימו בחודש הבא בשדה בוקר."   

קרגליצקי, חברה בצוות האמנותי המוביל של התזמורת, למדה ניצוח בהדרכתם של  אבנר בירון וסטנלי ספרבר וקומפוזיציה בהדרכת מנחם ויזנברג באקדמיה הירושלמית. על מעורבותה בתכניות הסימפונט בעונה הבאה היא אומרת: "כיום העיסוק העיקרי שלי בתזמורת הוא ניצוח וכתיבת עיבודים ליצירות. כדי לכתוב יצירה אני צריכה סטייט אוף מיינד וכרגע אני לא שם. אני אלחין כשזה ירגיש לי נכון. העיסוק של ניצוח ושל כתיבת עיבודים ממלא אותי."

איזה עיבודים שלך התזמורת תנגן בעונה הבאה?

"בקונצרט בחודש מאי הבא התזמורת תארח את דואו ירושלים, נגן הסקסופון אנדרי צירלין והנבלאית הילה אופק. שמעתי את השניים וחשבתי שצריך להביא אותם לקהל התזמורת. הם מנגנים מבחר של יצירות קלאסיות שעיבדו בעצמם. בהופעה המתוכננת עם התזמורת צריך לחבר עיבודים חדשים שבהם השניים יהיו סולנים וכאן אני מצטרפת לתמונה כמעבדת. השיא בקונצרט שלהם יהיה ביצוע הקונצ'רטו המוכר של מוצרט לנבל וחליל אלא שכאן את תפקיד החליל ינגן צירלין בסקסופון סופרן. אני חייבת לומר שכששמעתי על היצירה  נרתעתי מעצם הרעיון. חששתי שמשהו כאן לא יעבוד. ואז שמעתי אותם ותפקיד החליל קיבל דמות אחרת לגמרי, שכבשה אותי. הבאתי את הרעיון לתזמורת, ואני מבטיחה שביצוע כזה הקהל עוד לא שמע והוא יתרגש כמוני.

"עוד תכנית מיוחדת שאנצח עליה תהיה בינואר עם מקהלת נונה דה קאמרה. מדובר ביצירה מרגשת שהתזמורת ניגנה בעבר בפסטיבל בצפון איטליה, ושהמלחין אורן לוק ארג מתוך מנטרות עתיקות מטיבט של הלאמה גנגצ'ן רינפושה. בצפון איטליה היא התקבלה היטב ואנחנו נחלוק את אותה הצלחה עם קהל המינויים שלנו."  
  
"מבנה היצירה הוא מחזור מדיטציה שלם, בדיוק כפי שמתקיים בטקס הבודהיסטי", מספר אורן לוק, מלחין היצירה. "כל פרק מתבסס על מנטרה בודהיסטית טיבטית. המנטרות עצמן הן מנגינות פשוטות, דומות קצת למזמורים גרגוריאניים, בנויות ממספר קטן של צלילים, וכל מנטרה כזאת היא העוגן של הפרק המבוסס עליה.

אורן לוק, צילום: מריה רוזנבלט





"לכל מנטרה או תפילה יש מעין אישיות משל עצמה, גם מבחינה טקסטואלית וגם מוזיקלית, וכשהלחנתי, לקחתי את הגרעין האישיותי הזה, ופיתחתי אותו לפרק הסימפוני שנדמה לי שהוא 'היה רוצה להיות'. חלק מהמנטרות נעשו למנגינות הראשיות, אחרות יותר התחבאו מאחור. חלקן הפכו לפרקים הומוריסטיים וחלקן לפרקים רציניים. כל מנטרה עוררה אצלי כל מיני קונטרה-מנטרות ומנגינות מסוגים שונים, ומבחינתי, התוצאה הסופית היא כמו הרהור על מדיטציה, ועל החיים, שרוב הזמן הם ההיפך ממדיטציה."
 
 המלחין והמנצח יונתן כנען, שכבר זכה להכרה כמחברם של מחזות זמר בפסטיבל בת ים וגם בפסטיבל בברודוויי, מתפקד בתזמורת כעוזר אמנותי למנכ"ל וינצח גם הוא על אחת התכניות. לצד רפרטואר קלאסי מובהק הכולל יצירות של רספיגי, מוצרט ופרוקופייב, הוא ינצח על יצירה משלו - סוויטת שירי תיאטרון שתשיר אתי וקנין. על היצירה מספר כנען: "מדובר ביצירה תיאטרלית המתכתבת עם עולם המיוזיקל, ובה מונולוגים מוזיקליים של מבחר מגוון של נשים גדולות מהחיים, דמויות צבעוניות ויוצאות דופן שמתוארות מוזיקלית ברגע קריטי של התמודדות עם החיים. ביניהן חותנת המלמדת את כלתה שיעור מר על טבע מוסד הנישואים; אם פנטזיונרית לילדה נאיבית שברגע של חולשה והגזמה שרה לשכנותיה על העתיד המזהיר המצפה לה ולבתה. בקונצרט בחודש פברואר נכיר את כל הדמויות", מבטיח כנען. 

אתי וקנין סובר, צילום: שחף ברגר




עונה 2018-19 בתזמורת סימפונט רעננה. לבירורים והרשמה: 09-7457773 או באתר הסימפונט