מודל מעודכן ואסרטיבי  

כשאת אמא לילדה, מגיע מתישהו הרגע המקסים שבו את רוצה להעביר אליה את הדברים שגדלת עליהם כדי ליצור ביניכן מרחב משותף, ומתחילה להקריא לה את שלגיה ואת היפהפייה הנרדמת, את הנסיכה על העדשה וכמובן את סינדרלה, ואז את מגלה, תוך כדי הקראה, כמה גדול הפער בין העקרונות שאת מעוניינת להקנות לקטנה על מעמדה בעולם, לבין הפסיביות שמייצגות הנסיכות היפות ונטולות האג'נדה שלפניכן.

בעולם של היום, לשמחתי, יונקות הקטנות מהחיים של אימהותיהן מודלים שמתקזזים עם נסיכות העבר, וכך, כשהייתה הילדה בערך בת ארבע, נשקה לי כדי להציל אותי מסכנה כלשהי, והבהירה לי ש"גם נסיכה יכולה להציל אותך, לא רק נסיך."

את הלך הרוח הזה המשיך בטבעיות הספר "הנסיכה שלבשה שקית נייר" (רוברט מאנץ'), שהיווה את ההשראה למופע החדש של קבוצת BLACK BOX, "הנסיכה וסוד הדרקון",המביא אל הבמה מודל מעודכן ואסרטיבי יותר של נסיכה, כזו היוצאת להציל את הנסיך שלה ואת הממלכה כולה.

ב-12, 13 ו-14 בחודש יושק המופע, המתאים למשפחה כולה, במוזיאון תל אביב.




הנסיכה וסוד הדרקון, צילום: יוסי צבקר




נסיכה עם יצירתיות ותושייה
 
"אני, כילדה או נערה או אישה, לא התחברתי ולא הזדהיתי עם הדמויות הנשיות שראיתי על המסך או שקראתי בספרים", מספרת יעל סלור, יוצרת ובמאית המופע. "לפני כמה שנים גיליתי את 'הנסיכה שלבשה שקית נייר', הספר שכתב רוברט מאנץ' בשנות ה-80, כשחיפשתי מתנה לחברה טובה שנולדו לה תאומות, והוא ממש השאיר עליי חותם. זו הייתה הפעם הראשונה שבה נתקלתי בנסיכה שלא נראית כמו הנסיכה הקלאסית, עם השמלה המפונפנת והשיער הבלונדיני הגולש והעדינות והרוך. היא נראתה לי פשוט מישהי.

"היו לה תכונות כמו יצירתיות ותושייה, ויש גם את הסיפור שהיא מנצחת את הדרקון, ולא באלימות, אז גם הפעולות שלה וגם האופן שבו הציגו אותה השאירו עליי רושם מאוד חזק וגרמו לי להבין שכל הנסיכות שהכרתי עד כה, היפהפייה הנרדמת ושלגיה וסינדרלה, בעצם היו פסיביות, ועיקר עניינן היה מלאכות הבית".

ולהיות יפות

"ולחכות לנסיך שיבוא להציל אותן. הן לא פעלו בשביל עצמן, או האמינו שהן יכולות לקחת את גורלן בידיהן, אז זו הייתה חוויה באמת מאוד חזקה. החלטתי שאני רוצה להביא סוג כזה של נסיכה, גיבורה כזאת, והמופע נכתב בהשראת הספר הזה." 
 



"מקבלת את השיער הלבן שלי"
 
אצלי המחשבה סביב הנושא הזה נולדה עם הבת שלי. לך אין עדיין ילדים, אז מה מוביל אותך לעסוק דווקא עכשיו בתחום הזה?

"במהות שלי אני לא יוצרת לילדים אלא יוצרת תיאטרון", אומרת סלור, "והעיסוק שלי, גם בהפקות הקודמות של הקבוצה, 'החברות של אלוהים', שרצה עד היום בתיאטרון יפו, ו'למונה ליזה יש שפם', שהופיעה בפסטיבל עכו, הוא בייצוגים של נשים. בכל העבודות שלי אני מתעסקת בציפיות שיש לחברה מאתנו כנשים, והדימויים שיש על נשים, ואיך אנחנו חושבות שאנחנו צריכות להתנהג לעומת איך שאנחנו באמת רוצות להתנהג או להיראות. אני חושבת שכל אחת מתעסקת עם הציפיות והדימויים האלה, זה משהו שנוגע בכל אחת. אני פשוט מביאה את זה גם לבמה.

"הבנתי שמה שמאוד מעצב אצלנו את התפיסות שלנו כנשים לגבי עצמנו זה מה שאנחנו סופגים מבחוץ ומה שאנחנו רואים בטלוויזיה, בקולנוע, בפרסומות, בשלטי החוצות, והדברים האלה מעצבים את הדימוי העצמי ואת התפיסה שלנו לא מגיל 20 או 30, אלא מגיל חמש. כשמקריאים לילדה סיפור לפני השינה על נסיכה שישנה ומחכה שהנסיך יבוא להציל אותה בנשיקה מחלחל אליה באופן סמוי שהיא צריכה לשבת ולחכות, היא לא יכולה להציל את עצמה. היא חייבת להיות יפה ועדינה, כי אחרת הנסיך לא יציל אותה.

"כשהבנתי כמה השפעה יש לסיפורים שאנחנו גדלים עליהם מגיל כל כך קטן, אמרתי טוב, חייבים לטפל בדבר הזה מאז שהילדות והילדים בני חמש, כדי לעזור להם לעצב תפיסת עולם שמכילה עוד דימויים, עוד ייצוגים, להרחיב עבורם את האפשרויות, כך שהדרך לא תהיה כל כך צרה ולא תכוון למקום אחד מאוד ברור.

"גם אני עברתי את התהליך של להטיל ספק בדימויים שעליהם גדלתי, ושהיו חרוטים אצלי בראש, ואני לא באה לשלול גם את האפשרות של להיות יפה ועדינה. הכל טוב, והכל בסדר. אני לא באה לחטוא ולהגיד שהמודל שאני מציגה הוא המודל האולטימטיבי. אני באה להציע עוד אפשרות."

את יכולה לתת לי דוגמה למשהו שבו עברת ממקום אחד למקום אחר, בעולם הדימויים הנשי?

"לי, למשל, יש שיער לבן מגיל ממש צעיר. שנים צבעתי את השיער לשחור כי אישה או נערה עם שיער לבן זה אוי ואבוי. זה זקנה, מכוערת, מכשפה. בגיל שלושים החלטתי שאני מפסיקה לצבוע את השיער ומשתחררת מהדימויים השליליים שיש סביב השיער הלבן, ופשוט מקבלת את עצמי כמו שאני." 
 


יעל סלור, צילום: יוסי צבקר


קופסה נשית שחורה
 
לפני שלוש שנים הקימה סלור את קבוצת Black Box כהתאגדות של יוצרות מתחומים שונים שרואות עצמן כבעלות תפקיד חברתי ומאמינות בכוחה של היצירה להשפיע על המרחב החברתי. לצדה של סלור היוצרות דנה אייזן שחתומה כיוצרת שותפה ומוזיקאית והיא גם בת הזוג של סלור, ענבל גנצר המחזאית, מרב שקד הדרמטורגית, דלית ענבר מעצבת התפאורה והתלבושות, מור לידור מעצבת התנועה, גילה אורקין המפיקה ורייצ'ל כנר המפיקה השותפה. כך שלא במקרה פגש הייצוג הנשי שבסיפור את הקבוצה, שהגברים היחידים בה הם התאורן יאיר סגל ומנהל ההפקה נדב סלור.

"Black Box היא חיבור של כמה יוצרות שכולן עובדות במדיום הבמה, והעניין שלנו הוא באמת לגעת בכל הנרטיבים שאנחנו גדלים וגדלות עליהם, והדרך שבה הם משפיעים עלינו", אומרת סלור. "זו קבוצה של נשים שמתעסקות בתכנים שנוגעים לנשים, אבל זה לא פונה רק לנשים. כל העבודות פונות, כמובן, גם לגברים, אבל מעצם זה שאנחנו נשים אנחנו מספרות את הסיפורים שלנו ומתעסקות בדברים שנוגעים למקום שלנו בחברה. עצם זה שאנחנו נשים מוליד..."
צורת ביטוי אחרת?

"אופן פעולה שהוא מאוד שיתופי. כל אחת מהיוצרות מאוד מעורבת ביצירה מהרגע הראשון. מעצבת התפאורה והתלבושות, למשל, הייתה ממש חלק מהכתיבה של המחזה כי יש דברים שנכתבו מראש מתוך המחשבה על הבמה. כך גם המוזיקאית שהייתה שותפה לכתיבה מהרגע הראשון." 
 



הנסיכה וסוד הדרקון, תמונת יחסי ציבור

קודם אמן, אחר כך אישה
 
איך צורת העבודה שלכן משפיעה על השפה הבימתית?

"אפשר להגיד שתמיד מתקיים מתח בין כל מרכיבי המדיום: טקסט, פעולה של שחקן, מוזיקה, תאורה. כל אחד מקבל משקל שווה, באופן שמעביר תדר שפועל על הצופה באופן לא מודע, ומרתק אותו או אותה לכיסא.

"במסגרת הניסיון לשבור באמצעות מופע בימתי סטריאוטיפים ותפיסות מקובעות שמלוות את כולנו, גם המופע הבימתי של Black Box שובר את המסגרות המוכרות, ומציע שפה קצת אחרת מזו השלטת. הטקסט, שהיה המלך הבלתי מעורער, הופך לשותף שווה בין מרכיבי ההצגה האחרים, וכך שבירת התפיסות הקיימות מתקיימת בשני ממדים, גם בתוכן וגם בצורה."

מה היה הטריגר שהוביל אותך, מראש, ליזום קבוצה שהעיסוק המרכזי שלה הוא בנשיות?

"אפשר להגיד שעבדנו יחד, וזה היה תהליך טבעי של למסד את העבודה שלנו, כי הבנו שיש בזה משהו שבאמת לא מספיק קיים בנוף. העיסוק בנשיות הוא מרכזי, נכון, אבל בגלל שאנחנו חיים בעולם שהוא עדיין גברי, כל עיסוק בנשיות נראה לנו נורא מיוחד או ספציפי, אבל אנחנו מתעסקות, בעצם, בעצמנו.

"זה שאנחנו נשים הופך את זה לעיסוק יוצא דופן, אבל בסופו של דבר אנחנו באות לשפוך אור על קבוצת הנשים מול קבוצת הגברים דרך העיסוק הזה, כל הנשים, לא רק Black Box. איך אמרה אביבה אורי: 'אני קודם כל אמן ואז אישה'."

הנסיכה וסוד הדרקון, צילום: יוסי צבקר

ההצגה תתקיים ב-12 ביולי 2018 ב-17:00, 13, 14 ביולי ב-11:00, במוזיאון תל אביב לאמנות. לרכישת כרטיסים   או דרך אתר מוזיאון תל אביב