אהבה גדולה מהחיים
 
ההפקה המרכזית השנה בפסטיבל האופרה בעכו שיתקיים בסוף השבוע תהיה האופרה "אורפיאו ואאורידיצ'ה" - סיפורם המיתולוגי של צמד האוהבים שקסם למחברי אופרות כמעט מיום שהאמנות הומצאה. גיבור הסיפור המיתולוגי הוא אורפיאו, מוזיקאי המקסים את כל המאזינים לנגינתו. הוא מאבד את אשתו/אהובתו ביום חתונתם - נחש הכיש אותה והיא נגררת בעל כורחה אל עולם המתים. 

אורפיאו אינו מקבל את גזירת הגורל ויוצא בעקבותיה, משוכנע שבעזרת המוזיקה ישיב אותה לעולם החיים. בשאול אמנם אין קשובים למוזיקה, שמימית ככל שתהיה, ובכל זאת הרוחות מתירות לו להחזיר את אאורידיצ'ה לעולם החיים בתנאי שילך לפניה ולא יביט בה עד שיגיעו לארץ החיים. אך התנאי מתגלה כגזרה שאורפיאו אינו מסוגל לעמוד בה. לאחר תחנוניה המרובים של אהובתו למבט אחד, לסימן של אהבה, הוא מסתובב, והיא מתה במקום. אורפיאו רוצה לשים קץ לחייו, ומכאן נוסחי הסיפור המיתולוגי משתנים - יש נוסחים של סוף טוב, ואחרים שמסתיימים במותם של שני הגיבורים.

הסיפור הזה על אהבה, מוות וחיים, שגיבורו הוא מוזיקאי עתיר יכולות, קסם כאמור למלחינים רבים ומחברי האופרות הראשונות,  יאקופו פרי, ג'וליו קאצ'יני והחשוב מכולם קלאודיו מונטוורדי, יצרו אופרות על פיו. למעשה בכל מאה מאז המצאת האופרה היו עשרות מלחינים מוכרים יותר ומוכרים פחות שעשו זאת, ביניהם גם שיץ, טלמן, דיטרסדורף, היידן, אופנבך, מיו, קז'נק ופיליפ גלאס, והיו גם נוסחים תיאטרוניים וקולנועיים לא מעטים.


 

אורפיאו ואאורידיצ'ה, מקור: אתר האופרה הישראלית



"האופרה הזו הייתה נקודת מפנה"
 
"האופרה של גלוק היא יצירת מפנה בתולדות אמנות האופרה", מציין איתן שמייסר, המנצח על ההפקה בפסטיבל עכו. "זו יצירה חד פעמית שמרדה באסתטיקה של האופרות האיטלקיות והצרפתיות כאחד ועשתה את זה באופן כה רדיקלי, שמשהו בתוצאה מרגיש מודרניסטי עד עצם היום הזה."

כלומר?

"גלוק ניבא את הרצון שפרץ באמצע המאה ה-19 לאמת דרמטית ורגשית ובקונבנציות שהיו מוכרות לו הוא העריך שהדרך הנכונה לכך היא שילוב בין מבנה ה'אריוזו' הצרפתי והרצ'יטטיבים התזמורתיים של ה'טרזֶ׳די- ליריק' ולבין הפשטות המלודית האיטלקית. 'פשטות' הייתה מילת מפתח אצלו כתנאי לביטוי רגשי אפקטיבי."

ומה באשר לתפקיד התזמורתי?

"גלוק שאל ושכלל מהצד הצרפתי את היסוד התזמורתי כמרכיב חשוב בהבעה ובשכלול האפקטים האינסטרומנטליים וככזה הוא היווה השראה לברליוז בתחילת המאה ה-19 וממנו לכל הזרם ה'דרמטי-תוכניתי' במוזיקה הרומנטית. בגלל ההתמקדות שלו ב'רפורמות' האלה באופרה, גלוק נתפס בתולדות המוזיקה יותר כממציא וחדשן ופחות כמלחין שכתב מוזיקה שעומדת בזכות עצמה. במקביל ההמצאות והדימויים המוזיקליים ב'אורפיאו ואאורידיצ'ה' הם גאוניים ומרגשים באופן על-זמני."

איתן שמייסר, צילום: יוסי צבקר, מקור: אתר האופרה הישראלית


למשל?

"תהלוכת האבל על אאורידיצ'ה ששרה המקהלה בליווי כלי מתכת, אריית הגעגועים של אורפיאו - שלושה בתים בתזמור שונה לכל בית והד שעונה לתחינותיו, מוזיקת השאול עם הכתיבה האינטנסיבית למיתרים וקטעי הסולו לנבל, במוזיקת גן העדן עם חיקויי קולות הטבע, ישנו מרקם תזמורתי שמבשר כבר את וגנר, ועוד ועוד."

ועם זאת זו אופרה שהיא גם בארוקית.

"אכן ובהתאם לקונבנציות התקופה, התזמור כאן כולל כלי קונטינואו, אבל כאן ללא תפקיד עצמאי. ניסינו להדגיש הפעם את הפן ה'משוררי' של אורפיאו. בנוסף לקטעי הסולו של הנבל, שמנגנת הנגנית הקבועה של תזמורת האופרה, דנה חולדאי, לצד חברי הקאמרטה הישראלית, הוספנו אותו גם ככלי קונטינואו ברצ'יטטיבים של אורפיאו, כביטוי נוסף למתרחש בנפשו, והגמישות ב'תזמור' הקונטינואו הוא דווקא תכונה מקובלת במוזיקה של ראשית המאה ה-18. גם ברוח התקופה, לא ניסינו להימנע מתוספת קישוטים, עיטורים ווריאציות קלות לקווים הווקאליים, אבל תוך כדי נאמנות לעקרונות של גלוק של פשטות וביטוי רגשי הולם ובטעם טוב, כדי להציג הן את הפנים החדשניות והן המסורתיות יותר של היצירה המיוחדת והחשובה הזאת. אותי תמיד עניין השילוב של ידע והבעה כדי להגיע לאמירה מוזיקלית חדשה ורלוונטית לקהל שלנו היום ו'אורפיאו' היא יצירה אידיאלית להגשים את הרעיון הזה". 
 



פסטיבל עכו, צילום: יוסי צבקר


טריפ של סקס ויצרים
 
באופרה הישראלית הועלתה האופרה מספר פעמים. לפני כמה חודשים יצא צוות של האופרה הישראלית בראשותה של הבמאית יוליה פבזנר להפיק את האופרה במקאו, בסין. זו הייתה מעין התנסות ראשונה שאחריה באו שינויים לקראת הנוסח שיעלה בעכו.

"זו הפעם השלישית שאני מביימת את האופרה", מספרת פבזנר. "הפעם המסע של אורפיאו לשאוֺל הוא מסע הזייתי, וכשהוא מתעורר מן הטריפ הוא מוצא את עצמו לבדו ליד קברה הטרי של אאורידיצ'ה. השאול עצמו הוא מועדון אפלולי, ולא אסגיר יותר מדי פרטים על המקום. מכל מקום, אורפיאו מגלה שלאאורידיצ'ה יש מאהב חדש, הַדֶס מלך השאול, וכך זה בעצם הופך לסיפור של משולש רומנטי. בעצם אני לא בטוחה עד כמה הסיפור הוא רומנטי. ליחסים בין אורפיאו ואאורידיצ'ה היה מימד רומנטי ואילו כאן היחסים החדשים מבוססים על סקס ועל יצרים."

יוליה פבזנר (יח"צ)


דמותו של הַדֶס, מלך השאול אינה מופיעה באופרה של גלוק.

"נכון, אבל היא קיימת במיתולוגיה ובהפקה החדשה המלך הוא אחד משמונת הרקדנים שצורפו לנוסח החדש."

איפה ממוקמת הדמות השלישית - אָמוֹרֶה, אל האהבה?

"בנוסח הזה אמורה היא אשתו של הדס, ולמעשה בני הזוג הם הבמאים המביימים את כל הסיפור בנוסחו החדש. הדס משחרר את אאורידיצ'ה ומאפשר את יציאתה מעולם המתים, גורם לאורפיאו להסתכל עליה, מתערב כל הזמן וגם אמורה מתערבת. השניים עובדים בהרמוניה על שני הקטבים של ציר העלילה.

"בהפקה בסין הייתה עוד דמות, זו של פֶּרסֶפוֹנֶה, אשתו האמיתית של הדס על פי המיתולוגיה. היה לנו שם מרובע רומנטי, אבל כשחזרתי לעלילת הנוסח שנעלה כאן בעכו, נראה לי שהוספת עוד דמות מסבכת את העלילה. למעשה מה שעשיתי הוא העברת חלק מתפקידיה של פרספונה בנוסח הסיני לאמורה בנוסח של עכו."  

זו אופרה קשה לבימוי?

"מאוד. לא משנה כמה פעמים ביימתי אותה, האופרה הייתה ונשארה קשה לבימוי. זה סיפור פשוט, חד מימדי, הליברית כוללת משפטים מעטים שחוזרים עליהם פעם אחר פעם. זה לא כמו לביים פוצ'יני או ורדי. דווקא מיעוט הפרטים מעמיס קשיים." 
  



אלון הררי, צילום: יוסי צבקר
 
כוהנת דת חובבת סאדו-מאזו
 
לצד אלון הררי כאורפיאו ואלה וסילביצקי כאאורידיצ'ה, מגלמת זמרת הסופרן יעל לויטה את אָָמוֺרֶה בהפקה החדשה. בסוף השבוע הקרוב בעכו תשתתף לויטה בכל ארבע ההפקות המוצעות לקהל - האופרה שמועלית פעמיים, מופע משירי יוסי בנאי ומופע לילדים על פי "מה עושות האיילות". "עשיתי קילומטרז' עם האופרה הזו," היא משחזרת. "לאחרונה הייתי חלק מן הצוות שהעלה את האופרה בסין. שרתי את אורפיאו בפעם הראשונה באקדמיה ואחר כך בשתי הפקות פרינג' בארץ ובברלין, ותמיד בתפקיד אמורה."
תמיד אמורה?

"כן, אולי בגלל הנטייה שלי לתפקידים הומוריסטיים. אבל אני אוהבת את התפקיד. בהפקה הזאת ההשראה לדמות היא בובת מין ששייכת גם לעולם השאול וגם לעולם החיים. בסוף מגלים שהיא בת זוגו של הדס. חשוב להזכיר שוב שכל העלילה מתרחשת בעולם ההזיה של אורפיאו. וכך אני מחליפה זהויות. הצעתי במהלך החזרות להיות כהן דת מוסלמי, בסופו של דבר נשארתי סוג של כוהנת דת, שהולכת ומתגלה כאישה סקסית עם יסודות של סאדו-מאזו, עולם שאני לא מכירה, ופה ושם מרביצה כבת הזוג של הדס."

יעל לויטה, צילום: יהודה סוויד


בהפקה שותף הכוריאוגרף איציק גלילי שעבד עם הרקדנים ובכלל זה עם הדס.

"הוא עבד גם אתנו, הזמרים. הוא הראה לנו שהגוף צריך להיות תמיד בתנועה, מעין הטענה תמידית של הגוף. במהלך החזרות אמרתי לו, 'אבל רגשית אני לא יודעת מה אני עושה כאן'. התשובה שלו הייתה שלא תמיד צריך לדעת רגשית או שכלית את מה שאתה רוצה להביע. אתה מראה עם הגוף תכונה מסוימת - אהבה או חיוּת, באמצעות תנועה שעוברת לקהל. לי זה היה חדש. הוא גילה לי שיש לי עצירויות פיזיות. היה כיף לעבוד איתו."

ממתי את שרה?

"מגיל 15, כחברה במקהלת מורן, ומורן שרים איתנו בהפקה החדשה בעכו אז יש לי איתם סגירות מעגלים."

גם בבית הייתה מוזיקה?

"לא בדיוק. סבא שלי היה חזן חובב בקריות, בקרית שמואל."

קצת רחוק להגיע מן הקריות למקהלת מורן.

"ההורים גרו בנתניה. כשנולדתי עברנו לשבי שומרון ושרתי במקהלת הילדים של בית הספר. המנצחת אמרה שצריך לשלוח את הילדה למקהלת ילדים מקצועית." 
  

 

אורפיאו ואאורידיצ'ה, מקור: אתר האופרה הישראלית

"אין כמו לעמוד על הבמה"
 
 
הזכרת את העובדה שאת עושה הרבה דמויות קומיות ואולי זו הסיבה לתפקיד שקיבלת כאן. מתי התכונה הזאת התגלתה?

"עוד מבית הספר התיכון, באולפנה ב'קדומים'. היינו שתי בנות שהקימו מגמת תיאטרון ולבגרות הגשתי מונולוג של חנוך לוין מתוך 'לוויה חורפית'. עבדנו עם אבינועם מור חיים שהפך לי את הטקסט, שבמקורו הוא דיאלוג, למונולוג. זה הפך להיות עוד יותר מצחיק, עליתי לבמה עם חלוק ורולים בשיער ואז קיבלתי את הגושפנקה להיות מצחיקה."

בבית אהבו את העובדה שתלכי למוזיקה ושתהיי מצחיקה?

"בבית כולם מצחיקים. אנחנו חמישה אחים, ויש הרבה ציניות, הומור וצחוקים. ההורים גאים בי ושמחים ומאוד אוהבים מוזיקה, למרות שהם עצמם לא מוזיקאים. היו לי פנטזיות לעסוק בפסיכולוגיה לצד המוזיקה, אבל באקדמיה למוזיקה בתל אביב אמרה לי תמר רחום, המורה שלי: 'יעל די! את זמרת. תעזבי אותך. את לא צריכה גם וגם'."

והיא צדקה?

"לגמרי. אני אוהבת ומסוקרנת בהרבה תחומים אבל אין דבר שישווה לעמידה על הבמה."

מתי הרגשת את הבמה באמת לראשונה? הרגשת שאת במקום הנכון?

"וואו. תלוי מאיזו בחינה. מוזיקלית זה היה כשהייתי עם מקהלת מורן בפסטיבל מקהלות באורֶגוֹן שבארה"ב. באולם היה קהל של 1500 איש, ואני הייתי צריכה להתחיל א-קפלה ליצירה של מנחם ויזנברג 'לכל זמן ועל לכל חפץ'. מכיוון שיכולתי להחזיק את הצליל נכון ולא לרדת נבחרתי לפתוח. אני זוכרת שהתרגשתי מאוד, אבל לא פחדתי, כי אני שרה להם את ספר משלי. ראיתי את כל האנשים, הלב התרחב, חשבתי כמה כיף זה, ואז שרתי. זה לא מפחיד אותי. אני רוצָה. הפכתי להיות סולנית ושם קבלתי את הבסיס. מבחינה משחקית קיבלתי את הגושפנקה להיות גם שחקנית וגם זמרת ב"חילול הקסם' של דני ארליך ודודי זבה - הפקה ראשונה שעשיתי מחוץ לאקדמיה. זה היה התפקיד המשחקי הראשון שלי, אז נחשפתי לעולם החילוני, לעולם התיאטרון הבוהמייני."
 
מה נשאר דתי אצלך?

"לא אוכלת בשר וחלב ביחד, לא אוכלת שרצים. מדליקה נרות בשבת כשאני זוכרת. ואני מאוד אוהבת חזנות וזמירות של שבת. אבא שלי אמר לי, 'תהיי חזנית. לא אכפת לי רפורמית, קונסרבטיבית, תהיי חזנית'. אבל אני לא מתחברת לזה."



פסטיבל עכו, צילום יוסי צבקר


"דני קיי הוא האמן המושלם"
 
בואי נחזור להפקה, דיברנו על פרטים.

"אני בסך הכל אוהבת אותה. מאוד מקווה שהקהל ילך עם הראש של יוליה שמדובר בהזיה."

איפה את רואה את עצמך בשילוב של משחק ושירה?

"בעיניי האמן המושלם מוזיקלית ומשחקית זה דני קיי. הייתי מאוד רוצה לפגוש אותו וללמוד ממנו. החלום הנוכחי שלי הוא להעלות מופע קומי מוזיקלי עם דודי זבה. האהבה שלי היא פחות ל'גראנד אופרה'. אני מתחברת יותר ל'ווצק' שיש בו שילוב של משחק ותיאטרון מאשר ל'מאדאם בטרפליי'.

"ככל שאני מתפתחת אני מגלה את הצדדים שפחות מתחברים אצלי למקומות הקומיים. אז הייתי רוצה לעשות 'לה טרוויאטה' ולהביא גם משחק וגם שירה באותה רמה. זה מאוד קשה. כשאתה שר תפקידים עם קולורטורה, עם קולות גבוהים, אתה מתקשה במשחק.

"אני לא אשכח את מה שאמרה מריה קאלאס כששאלו אותה על מה את חושבת כשאת שרה, על טכניקה או על משחק? והיא אמרה מאה אחוז טכניקה ומאה אחוז משחק. וזה תמיד מהדהד בי. אני לא אוהבת סתם לעמוד ולשיר יפה, זה כבר לא עובד. כל העולם הולך לכיוון הזה. כל הזמרות הגדולות הן גם שחקניות, ולשם אני חותרת. כמו שאמרתי, אני מחכה לעבודה עם דודי זבה, לשילוב בין המוזיקה וההומור של שנינו."



אורפיאו ואאורידיצ'ה, מקור: אתר האופרה הישראלית


האופרה תתקיים בחמישי ומוצאי שבת, 2, 4 באוגוסט 2018 ב-20:30 בעכו העתיקה. מחיר: 300 ₪. פסטיבל האופרה בעכו יתקיים בין התאריכים 4-1 באוגוסט 2018 בעכו העתיקה. מחירים: 300-65 ש"ח. לפרטים נוספים ולהזמנת כרטיסים באתר האופרה.  

לרכישת כרטיסים