הצגת הקיץ של היידישפיל

אני לא יודעת מה אתכם, אבל אני באופן אישי מיציתי לחלוטין את כל הכתבות העוסקות בפרסונה הרכילותית של שימי תבורי, והרבה יותר מעניין בעיניי לשמוע אותו ברמה האמנותית, כך שההצגה החדשה שעומדת לעלות באמצע אוגוסט בתיאטרון היידישפיל ובה הוא עומד להשתתף, נתנה לי סיבה מצוינת לשיחה קצת אחרת איתו.

את תבורי אני תופסת ממש רגע לפני שמתחילות החזרות ל"א יידישע חפלה" -  הצגת הקיץ החדשה של היידישפיל - לכאורה, אחד המקומות האחרונים שניתן היה לצפות לפגוש אותו בהם, אבל נראה שהתיאטרון היידי, שמצליח בשנים האחרונות להוסיף לכוחותיו את מיטב האמנים שאינם קשורים, בהכרח, ליידיש, ממשיך להרחיב את גבולותיו, וליצור חיבורים חדשים.

ב"א יידישע חפלה" משתמש התיאטרון בציון 70 השנים למדינה כדי לחבר בין היידיש ללדינו, ובין שימי תבורי למירי אלוני, דורית ראובני, יעקב בודו והאחים אסנר, שנפגשים על במה אחת לערב שכולל שירי חזנות, שירי פסטיבל ואירוויזיון, שירי ילדות, שירי משחק וחיזור, מלווים בהומור ובסיפורים מלאי רגש ביידיש, ובלדינו. 
 



א-יידישע חפלה, צילום: ז'ראר אלון


"כל אחד ישיר את הלהיטים שלו"
 
"זו פעם ראשונה שאני עושה עם היידיש דבר כזה", אומר תבורי, "ואני שמח להופיע עם כל הוותיקים של המוזיקה, או של הבידור הישראלי, כמו יעקב בודו, שזכור לי ממנו קטע מאוד מאוד נעים. כשהייתי בן 16 או 17, בפעם הראשונה בחיים שלי מישהו סידר לי הופעה, עם שולה חן ועם בודו. הייתי אז ילד לא מוכר, עם גיטרה ביד, עליתי, ושרתי שני שירים. זה היה בבית אבא חושי בחיפה, והופעתי עם שניהם, תותחים כאלה. ההצגה של בודו הייתה אז מאוד פופולרית.

"אני אשיר בהצגה גם שיר שאני מכיר ביידיש, כי למדתי אותו בילדותי", מוסיף תבורי, ומתחיל לשיר לי, בחיבור שנשמע מוצלח ביותר בין הקול המזוהה שלו, לבין השפה הזו, שכביכול אינה קשורה בדבר לעולם המוזיקלי ממנו בא.

איפה בילדות שלך אתה מוצא את עצמך מכיר שיר ביידיש?

"למדתי את זה באיזו הצגה, אני כבר לא זוכר. אולי בעליית הנוער. אני לא באמת זוכר כבר איפה זה היה. מין חוג למוזיקה שהייתי בו כנער. אני אמנם גר בנס ציונה, אבל זה היה ביפו. אבל באמת שאני כבר לא זוכר מה היה שם בדיוק, עברו איזה 50 שנה", הוא צוחק.

"א יידישע חפלה" לא מסתפקת הפעם רק ביידיש, אלא מערבבת אותה גם עם לדינו

"יידיש, לדינו, זאת הצגה שמערבבת הכל, ומערבבת גם אותי, בעצם. קראו לזה 'חפלה', וחפלה בערבית זה 'מסיבה', זה 'שמח', זה בוא נעשה שמח, וזה מה שיהיה. מירי אלוני תשיר את הלהיטים שלה, דורית ראובני את שלה, כל אחד ישיר את הלהיטים שלו, ואני אשיר את שלי, כמו 'אתמול היית שונה' ו'פעם את בוכה'. יכול להיות שאני אשיר עם מירי, או עם דורית, עם בודו, הכל יכול להיות, ואין שום בעיה. אנחנו עושים את זה צ'יק צ'ק. יהיה שמח, בקיצור. יידיש שמח יהיה."

אתה גם תשחק או רק תשיר?

"מה יהיה בבימוי אני עדיין לא יודע. אני מבין שששי קשת הוא המנהל המוזיקלי שמנהל את כל העניין. כנראה שאני רק אשיר, אבל אם יתנו לי תפקיד... נגיע לחזרה ונדע. אני גם לא צריך לעשות הרבה בחזרות, התזמורת שמלווה אותי שם מכירה את כל השירים שלי כי אני מופיע עם האחים אסנר, חיים ועוזי, הרבה מאוד. הם מזמינים אותי להופעות למנויים בהיכלי תרבות ברחבי הארץ, לשירה בציבור, ואני מוזמן כאורח להשתתף בחלק השני." 
 



איך שגלגל מסתובב
 
איך עלה בתיאטרון היידי הרעיון לפנות אליך?

"לאחים אסנר ולי הייתה שנה נהדרת. הופענו יום אחרי יום בהיכלי התרבות בארץ, וככה בעצם נעשה התיווך, כי הם מכירים אותי ומכירים את התיאטרון, והם המליצו עליי. הם אמרו, שימי מצליח מאוד, הקהל אוהב אותו, אז יאללה, ונורא כיף לי. אני מאמין שההופעה של היידיש מאוד תצליח."

בוא נדבר רגע על השינוי התרבותי שחל פה. הרי פעם, חיבורים כאלה בין העולם המוזיקלי שאתה מייצג, לבין זה שמייצגות מירי אלוני או דורית ראובני, היו אפשריים פחות, נכון?

"פעם העם היה מחולק. זה היה תלוי בעליות. אנחנו, ההורים שלנו, באו ממדינות לא כל כך מפותחות. עירק, תימן, אלג'יר, כל עדות המזרח, בואי נקרא לזה. והם, באו ממדינות אירופה ומזרח אירופה, אצלם למדו פסנתר, ומוצרט, וכל מיני דברים כאלה, והמוזיקה של מזרח אירופה  - אשכנזים, נקרא לזה, כי לנו קוראים המזרחיים - אז המוזיקה שלהם, בעצם, היא זו שהפכה למוזיקת ארץ ישראל, שנולדה ונוצרה פה.

"יש, אמנם, כמה מהלחנים שהם מחוץ לארץ, אבל כל הדברים האלה שנוצרו פה הם דברים משגעים, אין מה לדבר. דברים, אגב, שגם אני גדלתי עליהם. אני גדלתי על 'באב אל וואד', על טרומפלדור. זה מה שמשך אותי כל הזמן בבתי ספר בתור ילד, ועד היום אני זוכר את השירים האלה. נורא אהבתי את נעמי שמר, את חיים חפר, וכל האנשים האלה שכתבו את המוזיקה בעצם, שנחשבה אז מוזיקת ארץ ישראל.

"אנחנו היינו כאילו מוזיקה בפינה. היו נותנים למוזיקה שלנו פה שעה ברדיו, שם שעה בטלוויזיה, ולאט לאט, המוזיקה המזרחית שהתחילה בתחנה המרכזית, תפסה כל פעם בעוד מקום ועוד מקום, והיום היא תפסה את מקומה והיא השולטת. אז חל שינוי. היום יש שני צבעים. יש את הצבע של אריק איינשטיין, והצבע של אייל גולן, ושל כל המזרחים למיניהם." 
 


משתתפי ההצגה א-יידישע חפלה: שורה עליונה מימין: יעקב בודו, שימי תבורי ומירי אלוני. שורה תחתונה מימין: האחים אסנר ודורית ראובנינ


אוהבים אותך, יהודית
 
מה דעתך על המוזיקה הים תיכונית שאתה שומע היום?

"אני חושב שהיא מוזיקה מקסימה. מעורבבת. קצת מיוון, קצת מזה. הכל מעורבב. מה שאני כן אוהב, ומה שאני גדלתי עליו יותר, זה על מוזיקה קלאסית: אדאמו, כריסטוף, מייק ברנט, טום ג'ונס. אהבתי מוזיקה שונה. אבל בבית שמעתי גם מוזיקה תימנית. אימא שלי הייתה שומעת את אהרון עמרם בתקליטים. אז אני מגוון.

"אבל ברור שלפני 50 שנה גם אותי שמו כחלק מהגטו המזרחי, והיו משמיעים רק פה ושם, אבל אני אף פעם לא התלוננתי. אולי זה מה שאהבו בי. שלא התלוננתי. אותי לא עניין לא מזרחים ולא אשכנזים. בכולם יש אותו דם. כל החברים שלי זה גם מזרחים וגם אשכנזים."

ובאותה תקופה של גטו, לפני 50 שנה, כשהסתכלת קדימה, חשבת שתמצא את עצמך יום אחד מככב במופע יידיש? ראית אפשרות כזאת?

"בטוח שלא, הייתי ילד... גם מאוחר יותר לא, אבל אני אמן. אני חבר של כולם, ופגשתי את כולם בהופעות שלי. יש לי רקורד של הופעות מגיל 16 עד גיל 65. זה קרוב ל-50 שנה. אגרתי חברים מכל התחומים. אשכנזים או מזרחים או פולנים, לא משנה, ויבורך השם, תודה לאל.

"וכמה מילים על אשתי, אהובתי, יהודית. אני ממשיך לאהוב אותה, היא תצטרף אליי לכל הופעה, ואם היא תצטרך לעלות ולברך את הקהל, בכיף. כי הקהל מאוד מאוד אוהב אותה. יש לי אפילו הופעה באילת שאני כאילו מארח אותה, ולפעמים אני מעלה אותה לשיר איתי את השיר 'מה איתי' של אריק איינשטיין. עשינו את זה פעם פעמיים, והקהל מוחא לה כפיים, ואוהב אותה. ביום העצמאות האחרון הייתי צריך להוציא אותה מכל הילדים עם שישה שוטרים. כל כך אוהבים אותה, אין לך מושג. אטרקציה."

מה לאחל לך?

"הרבה בריאות, והרבה זוגיות עם אשתי, ושיהיה שלום לעם ישראל."

שימי תבורי, צילום: ז'ראר אלון


ההצגה תעלה ב-12 באוגוסט 2018 ב -20:00 בהיכל התיאטרון בקריית מוצקין ולאחר מכן בכל רחבי הארץ.  להזמנת כרטיסים באתר היידישפיל

רכישת כרטיסים