המלחין, המנצח וחתן פרס ישראל ופרס א.מ.ת נועם שריף הלך לעולמו בשבת האחרונה בגיל 83.

רצה הגורל שדווקא ביום שבו העולם מציין 100 שנה להולדתו של לנארד ברנשטיין, ניפרד מאחד ממסבירי המוזיקה הגדולים שהיו ופעלו בישראל.

לברנשטיין היה, מעל לכל ספק, חלק בפרסומו הראשון של שריף בציבור, בישראל ובכלל. האירוע המכונן בחשיפה הזאת היה בחירת יצירתו של שריף ז"ל, "אקדמות למועד", כיצירה הישראלית שתפתח את קונצרט הפתיחה של היכל התרבות בתל אביב. שמו של שריף, אז בן 22, נישא בבת אחת בפי כל.

מצ'ייקובסקי ועד כוורת

שריף ז"ל, יליד תל אביב ובן לפועל בניין ועקרת בית שאהבה מוזיקה, לא קיבל את ההכרה הראשונה מהמורים שלימדו אותו לנגן אלא דווקא מהדסה שרמן, המורה למוסיקה בגימנסיה הרצליה שביקשה ממנו לחבר עיבוד ליצירה של צ'ייקובסקי והפנתה אותו למורה הראשון, בעלה זאב פריאל (וופלגנג פרידלנדר). בהמשך היה תלמידו של פאול בן חיים, ניגן בקרן בתזמורת צה"ל, למד ניצוח בזלצבורג והשתלם במוזיקה בברלין. 


נעם שריף, תמונת יחסי ציבור

יצירותיו הגדולות של שריף ז"ל קשורות בטבורן במסורת היהודית: "שיר המעלות", "מחייה המתים", "פסיון ספרדי" ו"תהלים של ירושלים". לצד היצירות המקוריות שלו, עיבודיו קנו להם מעמד במרכז ההוויה המוזיקלית בישראל, החל מ"אומרים ישנה ארץ" - סוויטה לתזמורת שכללה רצף של שירים ישראליים מוכרים, דרך התיזמור של "נתתי לה חיי" ללהקת כוורת בהופעתה ב"אירוויזיון" ועד שילובה של להקת הצ'רצ'ילים בקונצרט של התזמורת הפילהרמונית באחד הניסיונות המרתקים לקרב קהל צעיר למוזיקה הסימפונית.

דמותו תישאר חקוקה גם בכל הגופים המוזיקליים שניהל ואת דרכם עיצב לאורך השנים, החל מן התזמורת הקאמרית הישראלית, שם עבד לצדו של גארי ברתיני בשנים הראשונות; התזמורת הקאמרית הקיבוצית (היום נתניה הקיבוצית) שאותה ניהל במשך עשרות שנים;


נעם שריף, תמונת יחסי ציבור

התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון שעליה היה מופקד החל משנתה השנייה ואיתה סימן את אחת מפריצות הדרך החשובות בחיי המוזיקה בישראל כאשר ניצח בביצוע פומבי ראשון בישראל על יצירה של ריכרד שטראוס (מטמורפוזות) שהיה מלחין מוחרם. אותו ביצוע פרץ את הדרך לכל התזמורות בישראל לכלול את יצירות שטראוס בתוכניותיהן. בנוסף לכך, עם הסימפונית הישראלית ראשון לציון שריף הגשים חלום לפני כארבע שנים בניצוח על הסימפוניה השמינית, "סימפוניית האלף" של מאהלר;

לאחר שהתזמורת הסימפונית חיפה הוותיקה הייתה על סף פירוק, גויס שריף לשמש כמנהלה המוזיקלי. הוא החזיר אותה לחיים פעילים בעיר הצפונית והיא שורדת כך עד עתה; ובין לבין שימש בתקופה מסוימות גם כמנהלו האמנותי של אנסמבל מוסיקה נובה.  

פריצת דרך חשובה מסוג אחר התקיימה לפני כמה שנים כאשר יצירתו "מחיה המתים" נוגנה בפסטיבל זלצבורג (עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוחו של זובין מהטה. מיד למחרת זכתה היצירה לפרסום חיובי בעמודי החדשות של ה"ניו יורק טיימס" ובעקבות אותה ביקורת אוהדת בעיתון החשוב, הועלתה היצירה באותו ביצוע באולם הקרנגי הול בניו יורק - אירוע חסר תקדים בתולדות המוזיקה בישראל.


נועם שריף, צילום: מירי שמיר


המורה למוזיקה

תכונה חשובה אחרת של שריף ז"ל היא יכולתו להסביר מוזיקה ואולי בעיקר לגרום למאזיניו או לצופיו בתוכניות הטלוויזיה שהוביל - לאהוב את המוזיקה. הנינוחות, המיידיות והשפה הקלה שבה התנסח "עשו את העבודה".  

קריירה נוספת וחשובה לא פחות שניהל היתה בהוראה ובעיקר בטיפוחם של מנצחים ישראלים מבתיו השונים באפקה, בסביון ובאבן יהודה ובהמשך בתקופה שבה שימש כראש האקדמיה למוזיקה בתל אביב ובשנים האחרונות בקתדרה לניצוח בבית הספר למוסיקה ע"ש ג'ונתן ווהל בקריה האקדמית אונו.

נעם שריף, צילום: נריטן טופצ'יו

שריף הוא אחת ההוכחות לקיומה של מוזיקה ישראלית יהודית היונקת מכל מעיינות המסורת, ברוחם של מלחינים שהגיעו לארץ ישראל וספגו את המוזיקה המקומית ואת הצלילים שהביאו מקהילות ישראל השונות והטמיעו אותם ביצירותיהם ללא הנחיה של איש, ללא פוליטיקה ומתוך רצון ליצור כאן את הגוונים המוזיקליים החדשים. מקורות היצירה, אם תרצו, היו רוח של דמוקרטיה במוזיקה שנתנה ביטוי לכל. 

אלה ונועם שריף, תמונה באדיבות המשפחה


אחותו של שריף ז"ל היא המשוררת בת שבע שריף ז"ל (2009-1937). הוא הותיר אחריו שני בנים מנישואיו הראשונים לצפרירה (ערן ודניאל), ובן אחד, אביב, מאשתו המלחינה אלה מילך-שריף.

הלווייתו של נועם שריף תתקיים מחר (ב') בבית העלמין שפיים בשעה 17:00.