עכברי מעבדה אנושיים

״האפקט״ הוא מחזה שיש בו נתונים מעניינים של עלילה רומנטית, המפגישה במעבדה לחקר תרופה נגד דיכאון הנעשית על צעירים מתנדבים, ומטרידה את מקצועיותם של המדען החוקר ומנהלת המחקר. המחזה הארוך בחצי שעה מכפי שהיה ראוי שיהיה, הוא פרי עטה של המחזאית הבריטית לוסי פרבל, ועולה עתה בתיאטרון באר שבע בתרגום נהדר של תום אבני, שגם מככב נהדר בהצגה המצוינת בבימויו של כפיר אזולאי.

נקודת החוזקה של המחזה ושל ההצגה היא סיפור האהבה המתפתח בין שני מתנדבים לניסוי של תרופה נגד דיכאון הנערכת ב״חיות״ אנושיות - קוני, סטודנטית לפסיכולוגיה, וטריסטן, צעיר ומקסים המחפש הרפתקאות וריגושים, ומתפרנס מהשתתפותו החוזרת בניסוי כבר כמה פעמים. הם נמצאים בבידוד, מנותקים מהעולם האמיתי ומתפתחת ביניהם משיכה מלאת תשוקה ההולכת ומתעצמת, ולבסוף יוצאת משליטה.


האפקט, צילום: מעיין קאופמן

אך מבחינה זו לבדה הניסוי היה יכול להתרחש גם בנסיבות שונות, כמו במסעדת שף, שבו מזמינים מתנדבים לאכול חמש סעודות שהתפריט שלהן מתחזק ממפגש למפגש, במטרה לבדוק אם סעודות הגורמה גם משפרות את הדיכאון ואת ההתאהבות ההדדית.

כבר בנקודה הזאת מתגלות כמה בעיות. האחת היא הוויכוח המתיש, לכאורה מדעי, בין המדענים העורכים את הניסוי, מעין מריבת אוהבים בפני עצמה, בלתי מוסברת ומשקיעה את הרעיון הפשוט בעומק מדומה. וזו נקודת התורפה של המחזה, שהבסיס לו הוא ניסוי מדעי שהתרחש בבריטניה על שפני מעבדה אנושיים שכעבור שנים התגלו אצלם נזקים בריאותיים. פרבל איננה מצליחה להנגיש את הוויכוח ואת הניסוי כדרמה.

עם זאת, כפי שכפיר אזולאי מצביע במאמרו בתכניה, יש במחזה מרכיבי ״ניסוי באהבה״ המוכרים מדרמות קלאסיות, כמו ״חלום ליל קיץ״ של ויליאם שייקספיר והמיתוס האירי ״טריסטן ואיזולדה״ ששימש בין השאר את המלחין ריכרד ואגנר לאופרה הנחשבת לאחד משיאי יצירתו. בלב ההתרחשות הרומנטית בשני אלה מצוי סם, או שיקוי, המחולל שינויים במחשבות, ברגש, בגוף. אצל שקספיר זה יותר בכיוון הקומי, במיתוס האירי זה מקור לרומן דרמטי וטרגי.


האפקט, צילום: מעיין קאופמן

רק אשנב אופטימי קטן

אזולאי ביים את הצגת המחזה באיזמל חד, בכל מה שנוגע לעיצוב הבמה הקלינית והתלבושות על ידי סבטלנה ברגר, הווידיאו המצוין של יואב כהן, התאורה הקרה של זיו וולושין והמוזיקה האפקטיבית של אלעד אדר. והוא ביים את ההצגה במיטב תזזיות הנעורים והרומנטיקה המתעוררת, אוחזת כבטירוף, גובה מחירים, ואפילו משאירה אשנב קטן, אופטימי כלשהו.

תום אבני מרתק בעיצוב דמותו התזזיתית של טריסטן מהרגע הראשון ועד האחרון, כשבדרך יש לו שיאי משחק מרגשים. אחד מהם הוא תמונה מרהיבה של ריקוד סטפס, בכוריאוגרפיה נהדרת של מיכל שי, שבה הוא מפגין כישרון נוסח פרד אסטר וג׳ין קלי. בתמונות האחרונות שלו בהצגה, שהן גם הטובות ביותר במחזה, הוא מעצב ברגישות מיוחדת את טריסטן ששוב לא ימהר לחזור לניסוי.




האפקט, צילום: מעיין קאופמן


חשובה במיוחד תרומתה של ליהי קורנובסקי בתפקיד קוני, שמשחקה צובר תאוצה נכונה ועוצרת נשימה ככל שהניסוי מתקדם. גם היא בתמונות האחרונות של תפקידה מגיעה לשיאיה ומביאה את המרקם הדרמטי החסר במחזה.
נעמי פרומוביץ׳ מיטיבה לעצב את המעשי ואת הענייני בדמותה של מנהלת המחקר, ובמיוחד כשהיא מגלה גם רגישות למתרחש בין קוני וטריסטן, ומרככת את הנוקשות, שאותה היא שומרת לחוקר, בעיצובו המדויק והתקיף של אמיר קריאף. גם התמונה האחרונה שלהם מצטרפת לאלה של קוני וטריסטן באיכותה הכתובה ובמשחקם. 

בסיכומה, הצגת ״האפקט״ בתיאטרון באר שבע גוברת על המלל והאורך של המחזה, ומגישה בימוי, עיצוב ומשחק משובחים לפתיחת עונת התיאטרון החדשה.