חודש החגים הוא גם חודש הפסטיבלים והפעם תורה של העיר נס ציונה, המציגה בפני הקהל הרחב את "נס המזרח – מסלסלים מסלול מחדש", פסטיבל ששמו מצהיר על תוכנו, המתקיים זו השנה השנייה ומתעתד להפוך למסורת ובה סופשבוע (15-13 בספטמבר) של הופעות מוזיקה שרובן, משרית חדד, דרך דודו אהרון, נסרין קדרי, רגב הוד ועד שמעון בוסקילה וספיר סבן, מוצעות לקהל ללא תשלום. לצד המופעים מוזמן הקהל להיחשף למגוון התרבויות הים תיכוניות ומנהגי המסורת השונים דרך מתחמים המוקדשים לתרבויות השונות, פעילויות לכל המשפחה, וכמובן, דוכני אוכל. 

שרית חדד, צילום: קוקו




"מצפים לאלפי אנשים"
 
האחראי על הגיית "נס המזרח" והקמתו הוא אלכס פיאלקו, מנכ"ל קריית התרבות נס ציונה, קלרניתן ומנצח תזמורות במקצועו ובהשכלתו, אדם שמוזיקה מזרחית, או ים תיכונית, איננה בדיוק המוזיקה שעליה גדל.

"זו השנה השנייה שאנחנו עושים את הפסטיבל, כמסורת עירונית, מסורת אזורית ומסורת ארצית, והחשיבות של הפסטיבל היא לאפשר לקהלים רחבים להגיע, להיחשף וליהנות מהמוזיקה הישראלית הים תיכונית, ומה שקרוי המוזיקה המזרחית, שעד היום, לדעתי, אנחנו לא כל כך יודעים לאפיין אותה ולהגדיר", אומר פיאלקו. "האם זו מוזיקה מזרחית, מוזיקה ים תיכונית, או מוזיקה ישראלית?

"מעבר לזה שאנחנו מביאים את מיטב האמנים – והכל חינם לתושבים, למעט המופע של אלי לוזון, שבגלל שהוא מתקיים בהיכל התרבות בנס ציונה אנחנו לוקחים מחיר סמלי כדי שנוכל לעמוד בפרץ הקהל שיגיע – אנחנו עושים גם משהו מאוד איכותי במסגרת הפסטיבל, וחושפים את ילדי בתי הספר היסודיים למופע המוזיקלי 'פיוטיפול', מהמילה 'פיוט'. אנחנו נותנים להם חשיפה לז'אנר הזה, מההיבט האמנותי שלו, כדי ללמד אותם ושיידעו להעריך ולהבין במה מדובר. כי כשאנחנו אומרים מוזיקה מזרחית, או מוזיקה ים תיכונית, אנחנו לא לגמרי יודעים איפה המקורות של זה, מאיפה זה בא, לאיזה נתיב זה הולך, וזו, בגדול, המטרה של הפסטיבל."

אלכס פיאלקו, צילום: אולפני חובב





שזה קצת מוזר, בעיניי, כי מוזיקה מזרחית או ים תיכונית, היום, לא ממש צריכה עזרה כדי להישמע

"אני חושב שזו שגיאה להגיד שאנחנו חשופים. נכון שאנחנו שומעים מזרחית או ים תיכונית, אבל לרוב אנחנו שומעים אותה באירועים כמו חתונות וכן הלאה, ומעט מאוד ברדיו ובטלוויזיה."
היום אתה ממש לא יכול להגיד את זה.

"אני חושב שזה הולך ומתגבר, ואת זה אני אומר כאיש מוזיקה קלאסית, כמנצח תזמורות וכמוזיקאי מהז'אנר הקלאסי המערבי, ודווקא כמנכ"ל של קריית התרבות, יזמתי פה בדיוק את זה. אז בשנה שעברה הייתה פה תזמורת מזרח-מערב, אנחנו מביאים דברים וחידושים ושילובים מעניינים, ואחד הדברים שאנחנו עושים זה השפעה על מערכת החינוך כדי לקרב את הילדים לז'אנר מתוך הבנה שלו. אנחנו צופים לאלפים רבים שיגיעו, בראש ובראשונה כי באמת מיטב האמנים יופיעו כאן. דודו אהרון, נסרין קדרי, שמעון בוסקילה, אלי לוזון, שרית חדד, רגב הוד, ספיר סבן, נבחרת שבחרנו בקפידה.

"אנחנו גם עושים שילוב מעניין גדול וייחודי של דודו אהרון וספיר סבן ביחד על במה אחת, במופע משותף שנתפר במיוחד לפסטיבל הזה. וכמובן, ערוץ 24 ישדר מכאן, מנס ציונה, את 'שישי שמח' ביום שישי בבוקר, יחד עם שוק איכרים שיתקיים במתחם 'נחלת ראובן' - מתחם היסטורי שבו נמצא הבית הראשון שנבנה בנס ציונה בשנת 1893 על ידי יהודי בשם ראובן לרר שקנה אדמה והתיישב שם." 
 


ספיר סבן, מקור: אתר נס המזרח, דודו אהרון, צילום: אוהד קב

לתקן את העוול
 
בהיותך איש מוזיקה קלאסית, כפי שהגדרת זאת אתה – מה לך ולמוזיקה מזרחית, בעצם?
"אני חושב שעד עכשיו יש קצת עוול. יש הרבה מאוד פסטיבלים של מוזיקה ישראלית ומוזיקה קלאסית, קאמרית, תזמורתית, מקהלתית, ולטעמי אין בארץ מספיק פסטיבלים שהייחוד שלהם הוא מוזיקה ים תיכונית, או מזרחית. אני בעצמי עוד לא יודע להגיד מה המושג הנכון..." 
  
זו מוזיקה שאתה שומע?

"כן, מעת לעת. אני לא יכול להגיד שזה הפלייליסט היחיד שלי, ממש לא, וברגע שנחשפתי לזה התחלתי לאהוב. נס ציונה זו עיר במרכז הארץ. היא לא מתאפיינת, לדעתי לפחות, כעיר מובהקת של עדות המזרח. לא שחסר פה, אבל היא בהשקפה יותר מערבית, ודווקא חשבתי שזה יהיה נכון לבוא ולחשוף את הקהלים למוזיקה הזאת."

שוב מתקטננת, אבל אם תציץ בפלייליסט של גלגל"צ...

"אני לא כל כך מסכים איתך. נכון שיש תחנות, אבל אם נחשוב על רשת ב', אז פה ושם משמיעים שם מוזיקה לועזית ופה ושם אמן כזה או אחר, שזה יותר מוזיקה ישראלית בהשפעות מערביות בעיקר. עכשיו, למשל, התכנית של אייל גולן ואביב גפן באמת מביאה את שתי האסכולות זו מול זו."

איזה שתי אסכולות? הרוק, הרי, נמצא היום באחת התחתיות, בטח שביחס למוזיקה ים תיכונית

"כי זה ז'אנר שקצת נדחק בגלל היותו קצת זקן. אנחנו לא מדברים על שנות ה-60, ה-70 וה-80, אבל התכנית של שניהם העמידה את שני הז'אנרים האלה במרכז, ואפילו זה מול זה, וטוב שזה ככה. אני חושב שצריך לחשוף את הז'אנר הזה לא רק במסגרת חתונות או מופעים סגורים לקהלים שמראש אוהבים, אלא לחשוף אותו לכלל הציבור ולאפשר לכלל הציבור להתרשם ולהבין – וגם לאהוב. זאת המטרה המרכזית." 
 

אלי לוזון, צילום: אסף פרידמן




"מה ששרים בארץ זה לא מזרחית"
 
המופע היחיד שעליו גובה הפסטיבל תשלום סמלי של 20 ₪ הוא "קבלת שבת עם אלי לוזון", מופע שיתקיים ב-14 בספטמבר בקריית התרבות נס ציונה בשעה ארבע אחר הצהרים.

מה במופע, אלי?

"מיטב להיטיו של האמן הדגול", צוחק לוזון. "את יודעת, השירים שלי, אולי גם ניתן משהו מהאווירה של הימים הנוראים. אני גם חזן ופייטן, הוצאתי בעבר שני אלבומי פיוטים - 'עת שערי רצון' עם פיוטים לחגים ולימים הנוראים, ו'מקור הברכה' שהוא לשבתות, והאמת שהנוסח הוא נוסח יהודי לוב אבל אחרי שהקלטתי את כל הדבר הזה נוכחתי לדעת שכמעט כולם משתמשים בלחנים האלה, שהמקור שלהם הוא לוב. אז אולי אני אתן שם איזה קטע או שניים, כי זה יהיה ארבעה ימים לפני יום כיפור."

מה דעתך על הקונספט של פסטיבל שמוקדש למוזיקה מזרחית, או ים תיכונית?

"קודם כל, בגלל שאת מוזיקאית, אני רוצה שתביני שמה ששרים בארץ זה לא מוזיקה מזרחית. זה שהמקצב הוא 'בלאדי', למשל, לא הופך את זה למזרחית. מוזיקה מזרחית זה רבעי טונים, זה אום כולתום, זה פריד אל אטרש. מה שהזמרים פה בארץ שרים זה מוזיקה ים תיכונית, והם עוד הקצינו ולקחו את זה בכלל למיינסטרים הישראלי, ועשו את זה פופ. מקטלגים היום זמר לפי השיר שהוא שר, אבל אי אפשר להגיד על 'גשם' שעשיתי, למשל, שהוא שיר מזרחי. הייתה פעם עיתונאית שדיברה איתי על 'השיר המזרחי' של עופר לוי ולאה לופטין, 'הכל פתוח'... 

למדת את הקלאסיקה הזו?

"למדתי ממש קצת, איזה חצי שנה, אצל דורון פיקר, ואחרי חצי שנה הוא לא ידע מה לעשות איתי, כי אני קולט דברים בשניות. אבל המשכתי אחרי זה להתקדם, ואני קורא תווים, קורא פרטיטורות, מעבד, מלחין, יש לי בבית פסנתר כנף, יש לי שמיעה אבסולוטית, אני יודע את כל המקאמים." 



"להיטים לא מעניינים אותי בכלל"
 
אתה מאוד רחוק מהאבטיפוס המוכר של זמר ים תיכוני. בהגדרה שלך את עצמך אתה זמר מזרחי?

"נכון שאני רחוק מהדמות הזו. אני איש משפחה, יש לי בבית אולפן הקלטות, חדר כושר, פסנתר כנף, הכל בכל מכל, כי זה מה שמעניין אותי. זה בית המקדש שלי. אבל אני יכול להגיד שאני הבאתי את הבשורה של המוזיקה התורכית ראשון לארץ, לפני שלושים שנה. אז אני לא רק זמר מזרחי. אני זמר מזרחי ששר ערבית ישראלית, אום כולתום, אבל גם ג'אז, סול, בלוז, עשיתי שירים עם גידי גוב ועם הדג נחש, אני שר הכל. יש לי מופע שנקרא 'אופרה בלאפה', ושם אני שר בכלל אופרה. תעשי ביוטיוב אלי לוזון 'אופרה בלאפה' ותראי איזה אריות אני שר שם. "

מאיפה אתה יודע לשיר אופרה?

"אני לא יודע, אבל אמרתי לך, אני רבגוני. זוהר ארגוב, למשל, בזמנו, אם היה שר בלוז, היה מביא את זה אליו מבחינת הסלסולים והסגנון. אם אני שר בלוז אני שר בלוז. אם אני שר בלו נוט אני שר בלו נוט. ב-16 לחודש יש לי גם מופע סליחות ענק ומדהים במגדל דוד בירושלים, מקום שיש בו אווירה שאם אתה באה לשם את לא רוצה לצאת משם. וזה לא רק לדתיים, זה גם לאנשים שסתם אוהבים מוזיקה טובה."

אתה מגדיר את עצמך דתי?

"אני לא חרדי אבל אני דתי. מה זה דתי, אני שומר שבת, אני חזן בבית הכנסת, מתפלל, משתדל שלא לעשות עוונות, לא לרמות אנשים, זה בשבילי דתי. האמת היא שאצלנו, אצל עדות המזרח, להדליק אש בשבת זה דבר שהוא כמעט ולא קיים. מותר ללכת לים, מותר לראות טלוויזיה, אבל אש לא עושים. אז כשהייתי בן 17-16 הייתי שר ומופיע בשבת, אבל הייתי ילד, את יודעת. קצת אחרי זה, בגיל 18, כבר התחלתי לשמור שבת וממש לא להופיע ולא כלום, עוד לפני 'איזו מדינה'."

אלי לוזון, צילום ניר שריג


הוצאת בחודשים האחרונים סינגלים חדשים

"היום התעשייה של התקליטים כבר לא פורחת ואף אחד לא קונה תקליטים. עכשיו זה עונת הסינגלים, ואני מוציא כל שלושה ארבעה חודשים, דברים שאני מתחבר אליהם מהמעיים. אין אצלי דבר כזה 'בוא תקליט, זה להיט'. זה לא מעניין אותי בכלל. אני שר מה שאני אוהב. הגעתי לגיל (52) שהמוזיקה זה מקום ראשון, אבל אני לא מוכר את עצמי בכל מחיר. ולהבדיל ביני לבין זמרים אחרים זה שמה שהקלטתי זה לא להיטים, זה המנונים. היום יוצא להיט, אחרי חודש מוציאים עוד להיט והקודם נשכח. אצלי זה לא עובד ככה. יש לי מלא המנונים שחיים כבר 30 שנה. 'פרי גנך', 'לגעת באושר', 'איזו מדינה'. יש לי שיר שנקרא 'ילד גדול', שיצא לפני 30 שנה, והיום הוא השיר הכי חזק בקריוקי. שיר בן 30 שנה." 
 

"לא קונה צפיות ביוטיוב"
 
לאן אתה הולך עכשיו מוזיקלית בין כל הכיוונים שנגעת בהם?

"בגדול, אני לא מחובר לכל העיבודים של היום, ולא ללחנים. אני מחובר לנוסטלגיה, לדברים העמוקים. אני זוכר שהייתי נוסע לפני עשרים שנה לאילת, לא היינו טסים אלא נוסעים ברכב, וזו הייתה חוויה, לעצור אצל כושי, לעצור ביטבתה. הייתי שומע את 'הקולות של פיראוס' של חיים משה, ואת 'בדד' של זוהר ארגוב, ולכל שיר היה עומק. היום את לא שומעת את זה.

"העיבודים היו פשוטים, אבל היה נפח לכל כלי בפלייבק. היום יש לך מאתיים כלים בפלייבק, ואת לא שומעת כלום. רוב השירים שלי זה עיבודים שלי, ובזמן האחרון אמרתי לעצמי, אולי אני לא עכשווי כבר. הקלטתי מספר שירים, היו להם צפיות ביוטיוב, אבל לא בשמיים, ואצלי אין לקנות יוטיובים. זה לא אני, זה לא מעניין אותי, כי אם קניתי מיליון צפיות בעשרת אלפים שקל, איך אני יכול לדעת באמת כמה אנשים שמעו ואהבו את זה?

"ולפני שנתיים עשיתי מחרוזת שנקראת 'בניגון הישן', ואני רוצה להגיד לך שהשיר הזה עבר את המיליון 600 אלף צפיות. ומה מגניב פה? שאמרתי, אתה יודע מה הם אוהבים? את מה שאתה עושה, ולא מה שמעבדים אחרים עושים. וזה עשיתי אצלי, פה, באולפן שלי. סאונד מנצח." 

פסטיבל נס המזרח יתקיים בין התאריכים 15-13 בספטמבר 2018 בנס ציונה. פרטים נוספים ורכישת כרטיסים באתר הפסטיבל