הסדרה הסימפונית הגדולה היא הלכה למעשה סדרת הקונצרטים התזמורתית היחידה כיום בהרצליה. היא פועלת בהיכל אמנויות הבמה כסדרת אירוח, כלומר על במתה מתארחות תזמורות סימפוניות שונות, אותן מארח עמוס טלמון, מנהלה המוזיקלי של הסדרה, המנצח על חלק מן הקונצרטים. 
  
כל התזמורות אצלי

השנה משתתפות בסדרה התזמורות הסימפוניות של ירושלים ושל חיפה, תזמורת נתניה הקאמרית הקיבוצית וכן התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון שפתחה את העונה הנוכחית אחרי שנעדרה מן הסדרה בשנים האחרונות. הסדרה בהרצליה היא גם סדרת הקונצרטים הממוסדת היחידה בישראל שבה אין כל השתתפות של הרשות העירונית או של המדינה.

עד כמה אתה מכתיב את טעמך לתזמורות השונות?

"כל התזמורות רוצות להופיע ולהיות חלק מן הסדרה הסימפונית הגדולה," מבהיר טלמון. "לכן אין כאן שיקול של מה מתאים לתזמורת זו או לתזמורת אחרת."

ומה עם המנצחים? גם להם מוכתבת התכנית מראש?

"עקרונית אני מרכיב תכניות שמאפשרות לתזמורות הסימפוניות לבוא לידי ביטוי בביצוע רפרטואר מיטבי מבחינתן."


התזמורת הסימפונית ירושלים צילום דוד וינוקר
 
כלומר?
 
"מלחין מוקדם יהיה לדוגמא בטהובן ואולי מנדלסון ששייכים לעידן הקלאסי, אבל התכניות ברובן כוללות רפרטואר רומנטי מובהק, החל משומאן, למעשה בן תקופתו של מנדלסון, ובהמשך יצירות של ברהמס, ברוקנר ומאהלר ממשיכיהם של מלחיני אסכולת וינה וגם יצירות סימפוניות של דבוז׳ק ושל צ'ייקובסקי שמביאים לתכנית רומנטיקה אחרת עם מאפיינים וגוונים של מזרח אירופה."
 
ואין הפתעות?
 
"יש, יצירות מן המאה ה-19 או תחילת המאה ה-20 שהקהל לא מכיר. מי שיעבור על התכניות שלנו ימצא יצירות מוכרות פחות, וכאן לעיתים באים לידי ביטוי רצונות של מנצחים אורחים להבליט או להנכיח יצירה בעלת אופי אתני מארץ מוצאם ובזה אני נוטה להתחשב. מה גם שאם מנצח רוצה לנצח על יצירה מסוימת, היא תקבל ממנו ומן התזמורת יחס מיוחד.

"דוגמאות ליצירות שונות מתכניות קונצרטים מקובלות הן למשל הסימפוניה השנייה והמפורסמת ביותר של ונסאן ד'אנדי הצרפתי, מלחין שפעל בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. ד'אנדי היה אחד המלחינים הצרפתיים שהושפעו מאד ממוזיקה גרמנית, לרבות מוזיקה של וגנר, והעמיד דור של תלמידים שעיצבו את המוזיקה הצרפתית לפני כמאה שנים. הוא נעדר מסצנת המוזיקה בישראל וזו הזדמנות נדירה לשמוע יצירה שלו לפסנתר ולתזמורת, אבל לא יצירה דמוית קונצ'רטו אלא יצירה של שותפות בין הפסנתר לנגנים.
 
"היצירה נכתבה על פי שיר שהמלחין שמע באזור ההררי של אוברן, והנעימה הזאת ממלאה בדרכה שני שלישים מן היצירה. הפסנתרנית ביצירה היא עפרה יצחקי, אחת האמניות בעלות התעוזה הגדולה בישראל. מי שעוקב אחרי הופעותיה יודע לצפות למקוריות בבחירת היצירה ולביצוע מלהיב. 


 
עפרה יצחקי תמונת יחסי ציבור
 
"נשארים בתחום הסימפוני"
 
 
"כאשר מדובר במלחינים מוכרים, כמו צ'ייקובסקי למשל, אז נכון שבסדרה מנוגנת סוויטה מתוך אחד הבלטים הידועים שלו, אבל אנחנו עדיין נשארים בתחום הסימפוני. צ'ייקובסקי חיבר שש סימפוניות, למעשה שבע (השביעית היא סימפוניה ללא מספר אלא עם הכינוי "מנפרד", י"ש). התזמורות בישראל כמעט תמיד בוחרות אחת משלוש האחרונות. בסדרה שלנו תנוגן הסימפוניה השלישית שזכתה לכינוי 'הפולנית', בעיקר בזכות מחול הפולונז המככב בה. היצירה נוגנה מיד לאחר הבכורה ברוסיה גם בניו יורק וגם בלונדון וזכתה להצלחה, אבל בהמשך היא וקודמותיה די נעלמו. הנה הזדמנות להשיב את כבודה.
 
"גורל דומה פוקד, לפחות בישראל, את הקונצ'רטו לכינור של חצ'טוריאן. המלחין הארמני הנודע חיבר את היצירה לפני כמעט 80 שנה עבור הכנר הגדול דויד אויסטרך. היצירה מיקמה את המלחין לצדם של פרוקופייב ושוסטקוביץ' כאחד מגדולי המלחינים של ברית המועצות, אבל גם יצירת מופת זו מנוגנת לעתים רחוקות בארץ."
 
מה המדיניות בבחירת הסולנים?
 
"על עפרה יצחקי שחיה בארץ דיברנו, אבל הסדרה שואפת תמיד לתת מקום ונוכחות גם לאמנים ישראלים שאינם חיים כאן. כך למשל את הקונצ'רטו שהזכרתי ינגן אסי מתתיאס, כנר ישראלי שחי בניו יורק ומנגן על במות מכובדות ביותר. הופעותיו בארץ מעטות יחסית וכמוהו ליאת כהן נגנית הגיטרה, שחיה בצרפת, מנהלת שם קריירה פעילה בנגינה ובניהול אמנותי ואינה מוכרת לרבים כאן. יש כמובן עוד דוגמאות לאורך השנה אבל נראה לי שקווי ההנחיה או המתאר של העונה בהרצליה ברורים דיים".
 
רוב המנצחים שמופיעים בהרצליה הם שמות פחות מוכרים לקהל בישראל. איך אתה בוחר אותם?
 
"לסדרה יש כבר שם מחוץ לישראל, אני מקבל פניות ממנצחים ומאמרגנים, אני מתייעץ עם מוזיקאים שונים בישראל ואז מחליט. מאחר שמדובר בסדרה שמארחת תזמורות חשובות בישראל, הרי שמדובר בעבודה עם תזמורות חשובות בישראל, ירושלים, ראשון לציון וחיפה והמנצחים מקווים שלאחר העבודה בהרצליה הם יוזמנו מחדש לסדרות קונצרטים ברחבי הארץ. יש כמובן מנצחים וסולנים שחוזרים לסדרה בהרצליה". 
 

עמוס טלמון תמונת יחסי ציבור
 
"אני מחכה לראות קהל צעיר"
  
 אתה עצמך מנצח על ביצוע "בריאת העולם" של היידן ועל "רקוויאם" של ורדי, שתי יצירות מפורסמות שלביצוען נדרשים זמרים סולנים, מקהלה ותזמורת. עד כמה נוכחת המוזיקה הווקאלית בסדרה?
 
"המוזיקה הווקאלית מציבה בפנינו מספר אתגרים, כשהראשון שבהם הוא כלכלי - קונצרט עם הרבה אמנים אורחים, סולנים ומקהלה מטבעו יקר יותר, ולכן הכללת קונצרט כזה נבדקת בכל פעם מחדש. במהלך השנים גיליתי שחלק לא מבוטל ממנויי הסדרה אינם אוהבים מוזיקה ווקאלית והמינון בסדרה כולל יצירה ווקאלית גדולה, יצירה ליטורגית ואופרה - בשנה שעברה עשינו את 'טוסקה' והשנה נעשה את 'הבריאה' וגם  את הרקוויאם של ורדי. באופרות שהן ממושכות יותר מקונצרט רגיל אנחנו מקצרים בעיקר בקטעי הרצ'יטטיב. את המידע החסר להבנת העלילה אנחנו מספקים באמצעות כתוביות המוקרנות מעל לאמנים, וגם זו הוצאה נוספת".
 
 
לכל הקונצרטים אתה מקדים שיחת רקע. יש תזמורות שמקדימות שיחה, אחרות מנהלות סדרות הסברה ויש כאלה ששיחות הרקע שלהן מנוהלות במיקוד חוץ, כלומר גוף חיצוני יוזם, מפעיל וגם גובה מחיר בנוסף לקונצרט. איך המתכונת עובדת בהרצליה?
 
"ראשית חשוב לי להדגיש שמדובר בשיחה ולא בהרצאה. אני מקפיד לשתף את הקהל ולכן לא מדובר בהרצאות. השיחה היא חלק מן החוויה הקונצרטית, זו מסורת מקובלת בעיר והיא אינה כרוכה בתשלום נוסף. אני מציין בשמחה שהקהל אוהב להקדים להגיע לאולם וברוב ההרצאות מחצית מ-750 המקומות באולם מלאים כבר מן השעה שמונה, כלומר חצי שעה לפני תחילת הנגינה."
 
אחד ממנויי הסדרה הוותיקים אמר לי ששיקול מרכזי שלו ברכישת המנוי הוא קרבה לבית, לא צריך לנסוע לתל אביב. אתה  יודע לאפיין את הקהל של הסדרה בהרצליה?
 
"אני רואה במאזינים שלנו קהל של אוהבי מוזיקה אמיתיים, שבא לקחת חלק בערב של מוזיקה נטו. הקהל מאד מעורב. מאזינים רבים מקפידים לשתף אותי בחוויות שהיו להם בקונצרט מיד אחרי הקונצרט ואחרים שומרים על קשר חוויתי באמצעות מיילים. אישית הייתי כמובן שמח לראות קהל צעיר יותר שמגיע לסדרה."

העונה החדשה 2018-19 של "הסדרה הסימפונית הגדולה" של מלאכי המוזיקה תתקיים בהיכל אמנויות הבמה בהרצליה. כרטיסים: 1700-70-29-29. 
לאתר מלאכי המוזיקה