מריח כמו "זומבי ספיריט"
 
איך לקום מכסא? זו יכולה להיות שאלה פרקטית, שמובילה לרצף של הוראות לקוניות כמו: שב על קצה הכסא, תשתדל לא ליפול, הצב את כפות הרגלים מעט מאחורי הברכיים הכפופות, הישען על זרועותיך כשהגוף נוטה קדימה באופן שאפך יעבור את קצות אצבעות רגליך, דחוף את הגוף מעלה תוך הטיית הגוף. קום.

זו יכולה להיות גם שאלה פילוסופית, שמתייחסת לאי היכולת להניע את עצמך לפעולה. משהו בסגנון ה"זומבי ספיריט" שמאפיינת את העידן הנוכחי ומשאירה רבים בבדידות מזהרת, נטועים בכסא מול צג המחשב שמציע, לכאורה, הכל מבלי שנדרש לדבר. ובכן, דבר מלבד, כמובן, אותו צג מחשב, מקלדת, חיבור לאינטרנט וחשמל - עזרים טכנולוגיים שמקפלים בתוכם, (שוב) לכאורה, הבטחה לחיים קלים יותר ועולם נגיש ופתוח. 
 


איך לקום מכיסא, צילום: רדי רובינשטיין


במופע הכישרונות החדש מבית היוצר של "החיפאית", אנסמבל צעיר ויצירתי שפועל במסגרת תיאטרון חיפה מזה כשמונה שנים וצבר תאוצה בשנתיים האחרונות, השאלה הזו - איך לקום מכסא? - שמהדהדת לכל אורכו, היא קו מחבר ומסגרת במה. בתוך המסגרת, נסדק ומתרסק בכל רגע נתון דימוי האושר (בעידן שבו כולם, מדגמנים אושר/ הצלחה/ עצמה/ לכאורה בלתי נגיעים) ונחשפת הקלות הבלתי נסבלת של הקיום. זה זרק אותי למחשבה שהעלה לפני כמה שנים מבקר הספרים, אריק גלסנר, בהקשר לרומן של מילן קונדרה. גלסנר דיבר על הקיטש כ"חוסר היכולת להכיל את החרא והאבסורד של הקיום". המופע, שמצליח לדייק באופן יוצא דופן את רוח הזמן, משתמש בתחכום רב בשפה ובכלים שמאפיינים את התקופה, בכדי לנסח תהיות לגביה. Playing Fire with Fire. 
 

הזמנה להרגיש
 
הרעיון מאחורי "איך לקום מכסא?" הוא עוד הברקה של הבמאית רוני ברודצקי, שמובילה את "החיפאית" בהצלחה רבה בשנה האחרונה. אחרי "קרקס של יהודים" על פי ספרו של נתן אנגלנדר ו"אקווריום", תיאטרון דוקומנטרי בליפ סינק, גולשת ברודצקי דרך סרטוני הדרכה ביוטיוב, אל עולמם של בדידים במדורת השבט, שלצדה מתחממים תושבי הכפר הגלובלי הווירטואלי. העולם הצבעוני שמתגבש בתנועה מתמדת (יותם לבנה), מציג דימויים ארכיטיפים של אנשים ותבניות התנהגותיות אקסצנטריות יותר ופחות. ברודצקי, בעזרת קבוצת שחקנים דינמית ומפוצצת באנרגיות, מזפזפת בין דמויות ומצבים ותופרת הלך רוח כללי לתוך סטייטמנט שהוא נקודת המוצא: קר שם בחוץ.  
 
ישנם יוצרים שמתמחים ברבי מכר, אחרים ברומנים על-תקופתיים וקלאסיקות ויש את אלה שכוחם בזרם תודעה. אם להשליך מהספרות אל התיאטרון, רוני ברודצקי היא אמנית הסיפור הקצר עם נטייה מסוימת לדוקומנטרי. ברודצקי רוקמת חלומות מוינייטות של חיים, גזרוני סיפורים, שקיבוצם ושזירתם אמנותה. חומר הגלם הפעם, כאמור, הם סרטוני יוטיוב, שעברו דרך המסננת היצירתית שלה, נערכו מחדש ומוגשים כפורמט תיאטרוני קצבי ומגניב, שמדבר בישראליות עכשווית גמורה. זה יכול היה להישאר בקלות במסגרת המבדר, אבל בתמרון וירטואוזי, הופך להזמנה להרגיש את הדופק. הזמנה להרגיש. 
 


איך לקום מכיסא, צילום: רדי רובינשטיין


נחזור להתחלה. שאלה פרקטית או פילוסופית? תבחר. בחירות הן למעשה מהות העבודה המצוינת הזו, שמעבר לכך שהפכה את "החיפאית" פחות או יותר לדבר החם הבא, מציבה את ברודצקי בסקציה משלה במרחב היצירה התיאטרונית הישראלית. אפשר להיעצר על לקויות, על ניסוחים משתדלים מדי פה ושם, על הובלת יתר עם דגש מורגש מדי על פאנצ'ים. כל זה בשוליים. מדובר בהפקה בעלת פוטנציאל נדיר במחוזות התיאטרון להפוך לוויראלית.
 
זה עובד בכל אספקט שהוא – בחירת הפורמט (ויש פה בפירוש פורמט), צורה, תוכן, קצב שיוצרים עולם מובחן ומאפשרים לצופה להתלבט לגביו, ויש כמובן כשרון מבית של אנסמבל שגדול מסך חלקיו לצד הובלת השחקנים ביד לא מהססת, גם אם אינה בטוחה.
 
איך להתחיל לבכות? איך להתנשק? איך לעשות ספונג'ה? איך לשיר בליפסינק? איך לקשור עניבה? איך לגרום למישהו להתאהב בך?איך להתגונן מפני תוקפים? מאחורי כל שאלה מסתתרת דמות שמתרקמת לאיטה בקרשנדו שהולך ומתעצם מצפייה לצפייה, נבנית פרסונה, על פי רוב שבירה, פרומה, מעורערת, שמשוועת לתשומת לב. תנו לי בלייק. תגיבו. אל תשאירו אותי פה לבד. תראו שאתם אוהבים. 



איך לקום מכיסא, צילום: רדי רובינשטיין

אלף פנים לבדידות
 
אז מה יש לנו בעצם? ג'רמי אלפסי בתפקיד נהדר של שלימזל עם נטייה לאסונות ביתיים, בודד על גבול המניה דפרסיה, שילמד אותך איך לעשות ספונג'ה מבלי להחליק ולשבור את הרגל, איך לתלות כביסה בלי ליפול מהקומה השלישית ואיך להתנשק צרפתית. רון ריכטר, בכיר האנסמבל ותופעה בפני עצמה - שילוב של בילי ווילדר ומייקל ריצ'רדס (קוזמו קריימר בסדרה "סיינפלד"), ביחד עם שירה בליץ בדואט מצחיק עד דמעות של מדריך לאמנויות לחימה ובת-זוגו-בלית-ברירה, במשחק תפקידים של תוקף-מותקף שמטרתו ללמד אותנו הגנה עצמית ושליטה.
 
מאשה שמוליאן ואוריה יבלונובסקי בסצנות שמציירות באופן השלם ביותר, ועם הרבה ברק, מהלך של זוגיות על כל שלביה מהדייט, דרך החתונה ועד הפרידה הבלתי נמנעת באמצעות רצף פעולות: איך שמים אודם? איך קושרים עניבה? איך תולים מעיל? איך מחליפים נורה? איך פותחים, מוזגים וטועמים יין? איך בונים ריקוד? (קטע גאוני שמשתעשע על חשבון המחול המודרני ובאופן בלתי נתפס אכן קיים ביוטיוב), איך עושים ילדים? איך עושים קפה? איך מזהים זהב טהור? איך מניפים זר בחתונה? איך עוברים את סף הדלת? איך כובשים מלפפונים חמוצים? איך עושים כסף? איך מגדלים ילדים? איך מבשלים פסטה? איך מכסחים דשא? איך מטאטאים את הלכלוך מתחת לשטיח? איך זורקים את הזבל? איך פורשים מצעים בסלון? איך אורזים תיק? איך מחליפים מנעול? וכולי... 
 

איך לקום מכיסא, צילום: רדי רובינשטיין


ויש את אדר בק, שחקנית מסקרנת, בתפקיד בחורה נואשת לאהבה עם אובססיה לחתולים ואת אורי גוב וליאור לב כצמד היפסטרים תזזיתי של "כזה" ו"כאילו" במפגן רווי נצנצים, לחלוטין לא מודע לעצמו, של חיים בלה-לה-לנד. תוך כדי צפייה, שבסופה תמיד הבקשה: תנו לי בלייק, כלומר הראו שאתם אוהבים, הולכים ומתגברים תדרים תת קרקעיים מייאשים משהו.
 
את כל האפיזודות הקצרצרות הללו, קושר כצופה מן הצד, כמו משוטט אבוד ונטול אחיזה – יואל רוזנקיאר, בתפקיד גולש רשת מחבר קצוות. זהו תפקיד המסגרת שמהדהד אינספור שאלות על מקומו של הצופה בעולם הווירטואלי, כשבתוך המסגרת מתחברים שלל ההקשרים למחשבה טורדנית על אלף פנים של בדידות בתיאטרון הסלפי שמצמצם את התקשורת הבינאישית לאימוג'י.


איך לקום מכיסא, צילום: רדי רובינשטיין

דיסטורשן בין נראות למהות
 
הברקה? גימיק? לא משנה איך תקראו לזה, "איך לקום מכסא?" מביא לבמה מחשבה חופשית, פרועה, משוחררת מכבלים, רעננה ומרעננת, תוצר מעודכן של דור ה-Y - אותם ילידים דיגיטליים, היפר אקטיביים עם נטייה להפרעות קשב וריכוז, המאופיינים בעיסוק עצמי מוגבר אליבא דוויקיפדיה. גדולתה של ההפקה, לצד כל מרכיביה, ביכולתה לחצות גבולות של גילאים-אוכלוסיות-טעמים, במידה רבה כמו האינטרנט.
 
ומילה על הסופר הארגנטינאי, חוליו קורטאסר, מאסטר בתחום הסיפור הקצר, שבהשראתו נוצרה ההצגה. יש לא מעט קווים מחברים, בלתי נראים אך מורגשים היטב, בין יצירותיה של ברודצקי, ובכלל זה גם הנוכחית, לבין טביעת האצבע הייחודית של קורטאסר שמייצרת, במידה רבה, תחושה סינמטוגרפית.
 
"למרות הפלרטוט התמידי שלו עם הפנטסטי והסוריאליסטי, החוויה שהוא מעביר נותרה צמודה לקרקע, מזכירה שהחלומות שלנו לעולם לא מתנתקים באופן מוחלט מהמציאות הקונקרטית של הגוף והנפש", כתבה המתרגמת והמשוררת טל ניצן על יצירתו של קורטאסר. זה נכון, במידה רבה, גם לגוף עבודותיה ההולך ונבנה של ברודצקי. "איך לקום מכסא?" כמו "אקווריום" לפניה, אינה מכוונת לזעזע או להתריס, אלא להציף, תוך קריצה ושימוש בגרוטסקי ובקריקטורה, מצב קיומי לרוב מעורער ולייצר דיסטורשן בין הנראה לעין לבין המהות. תיאטרון מקוטע, מזפזפ, קצבי, קופצני – סופר מגניב. 
  



איך לקום מכיסא, צילום: רדי רובינשטיין


ההצגות הקרובות יתקיימו ב-25 באוקטובר 2018 ב-20:30 וב-27 באוקטובר ב-21:00 בתיאטרון חיפה. להזמנת כרטיסים באתר תיאטרון חיפה או בטל': 04-8600500