נשמות משלימות

אינני בטוח שהייתי בוחר דווקא בגרסתו של המלחין ז׳יל מסנה הצרפתי "ורתר" לרומן המכתבים המיוחד של יוהאן וולפגנג פון גתה הגרמני. אבל אין בכך ולו שמץ זלזול מצדי באיכותה של האופרה, שנכתבה כ-120 שנים אחרי הנובלה, שהייתה להיט בינלאומי גדול מיד עם פרסומה ב-1774. 

כי כן באופרה הזו, שהועלתה לראשונה ב-1887, מסנה יצר חיבור רומנטי מעניין ועשיר בתזמור. אך במהותה, למעט התמונה הראשונה, זהו דואט ארוך המתגבר באיכותו ובעוצמתו מן המערכה הראשונה, הפנורמית ומתארכת, עד למערכה הרביעית הטרגית - שבה גם מיטב כתיבתו של המלחין. על כך כדאי לקרוא ברשימתו של יוסי שיפמן המופיעה כאן.

העלילה של גתה נשמרה במידה רבה, תוך שינויים והדגשות של כותבי הליברית, וכרגיל בתרגום כתוביות עשיר של ישראל אובל, ומספרת על אהבה שאיננה יכולה להתממש בתנאים של התקופה המתוארת בה, וזו כנראה גם הסיבה שקשה להעתיק אותה לימינו. 


ורתר צילום: יוסי צבקר

מדובר בהתאהבות של נשמות המוצאות השלמה זו בזו - ורתר, אמן וצייר, ושרלוט התופסת את מקום אמה ומגדלת את אחיה ואחיותיה היתומים, כשהיא מקיימת את הבטחתה לפני מות האם להינשא לאלבר, בן העיר. ורתר ושרלוט מבינים את האיסור המוסרי של מימוש אהבתם, אך משיכתם ההדדית מביאה עמה את ההתפכחות הרגשית ועמה את הפתרון הטרגי - התאבדותו של ורתר. 

צבעוניות ודרמה טרגית

ההפקה הצרפתית שהגיעה לאופרה הישראלית בבימויו של פול אמיל פורני נפתחה בתמונה המייצגת את ההתבוננות של העכשווי במה שהיה כאלבום תמונות, ובולטת בהן עבודתה היפה של מעצבת התלבושות סטלה מאריס מולר. זה הקו שהנחה את בנואה דוגרדין, מעצב תפאורת המסגרות אך ברגעים רבים, לצערי, בלעה המערכה הראשונה את הסאונד של הזמרים הסולנים  ומקהלת צעירי מורן, למרות ההגברה. 


ורתר צילום: יוסי צבקר

לא הבנתי את רעיון הספסלים והבימוי במערכה השנייה, אך מה שבלט בה כמו בראשונה היא נוכחותו של ורתר מחוץ למסגרות. במערכה השלישית והרביעית הוא כבר בתוכן ובזכות זמרתו הנפלאה של הו-יון צ'ונג מקוריאה הדרומית, ובמיוחד מאיכות משחקו, האופרה מזנקת לגבהים. 

בשתי המערכות האלה מצטרפת אליו שרלוט בזמרתה המרשימה של מאיה לחיאני, ילידת הארץ, שבנתה קריירה בינלאומית וזו הופעתה הראשונה באופרה הישראלית. טובים גם עודד רייך כאלבר והילה פחימה כסופי, אחותה של שרלוט. שניהם, כמשתתפים רבים אחרים, הם בוגרי מיתר אופרה סטודיו.

אבל מעבר לכל אלה בלטה המוזיקה של מסנה שיש בה ניחות וגנריאניים. תזמורת האופרה, התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון, בניצוחו של אלאן גוינגאל היטיבה להדגיש את הצבעוניות המיוחדת שלה במערכה הראשונה, את התגברותם של אשדות הדרמה בהמשך, ולבסוף את הכאב של מות ורתר וההכרה המאוחרת מדי של שרלוט באהבתה אליו. 


ורתר צילום: יוסי צבקר

בסיכומה, ועל אף הסתייגויות קלות, ״ורתר״ היא יצירה למיטיבי לכת אופראיים.

לרכישת כרטיסים