לו"ז צפוף
 
את אריאל צוקרמן, מנהלה המוזיקלי של התזמורת הקאמרית הישראלית, אנחנו תופסים לשיחה כמעט שנה לאחר השיחה הקודמת. לוח הזמנים שלו צפוף. לא מזמן סיים הופעות בסדרת קונצרטים שהוקדשה למוזיקה חסידית מבית היוצר של  "וורלד קווינטט – קול שמחה" - הרכב מוזיקלי משוויץ של מוזיקאים יהודים ושאינם יהודים.

היצירות כולן נכתבו על ידי הפסנתרן, המלחין והמעבד אוליבייה טרואן, ולצדו המתופף כריסטוף שטאודמן, הקלרניתן מיכאל הייטצלר, נגן הבס ברק מורי ואריאל צוקרמן עצמו כמנצח וכחלילן. המופע חשף עד כמה המוזיקה החסידית חוצה גבולות, וסחף אולמות מלאים בתל אביב וברמלה.

מה עוד? במקביל הופיעה התזמורת הקאמרית הישראלית 14 פעמים בסדרת "קלאסיקה במימד אישי" של אסתרית בלצן בתכנית שכולה מוצרט, וגם כאן צוקרמן ניצח וניגן כסולן בקונצ'רטו של מוצרט. "לפני שנים אסתרית ואני נפגשנו במקום אחר, ולא על במה אחת", הוא מחייך. "היא הייתה המורה שלי למוזיקה בבית הספר לאמנויות בתל אביב".

פרט למוצרט, התזמורת עבדה על עוד שתי תכניות: האחת עם גיא מינטוס שהביא לתזמורת צבע ג'אזי ביצירה לפסנתר, והשנייה עם שני צ'לנים מובילים בישראל - צבי פלסר והלל צֳרי.

שלוש שנים מנהל צוקרמן את התזמורת, שכידוע ניצלה מפירוק בזכות תושייתה של שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב. האירוע חלף, וכיום השתנה הרכב ההנהלה הציבורית והתזמורת עובדת ומתפקדת בכיוונים חדשים.
 
"אני רואה תזמורת דגל"

"אני חייב לומר שטוב שנפגשנו לשוחח," הוא פותח. "זה מספק לי הזדמנות לעצור לראות מה באמת קורה. להתבונן קדימה לרגע."

ומה אתה רואה?

"אני רואה תזמורת דגל. הקאמרית הישראלית כבר הייתה במעמד כזה ולשם אני חותר. מעשית זה יתורגם לשכר הוגן יותר לנגנים. אני יודע מה קורה באירופה - יש תזמורות בסדרי גודל ושכר נגנים שונים, מקומות שמרוויחים יותר ופחות, אבל בסופו של דבר כל מי שמנגן בתזמורת יודע שזה מקור פרנסתו. זה לא המצב כאן. הנגנים שאנחנו רואים בערב על הבמה מנהלים לוח זמנים קשוח ביותר הכולל נגינה במקומות אחרים, הוראה ועוד עיסוקים רק כדי להגיע להכנסה סבירה. עדיין מוזר לי לראות אנשים שמתרוצצים בכל מיני עבודות ולא סוגרים את החודש. אני רוצה להגיע למצב שבו לאחר שננגן סדרה כזו או אחרת כאן נמשיך אותה בסיור בארצות אחרות. זה חשוב לתזמורת, בייחוד לתזמורת דגל. באיזשהו מקום זה מתחבר בהחלט לחזון שהיה למייסד התזמורת גארי ברתיני ששילב בין איכות לחשיפת יצירות חדשות, לרבות עידוד יצירה מקומית."




אריאל צוקרמן, צילום: מירי שמיר


אם נותיר לרגע את העניין הכלכלי מחוץ לדיון, מה המשמעות המעשית של החזון הזה?

"אי אפשר להתעלם מן העניין הכלכלי. יש תזמורות בעולם שמשוחררות ממנו, שאינן נסמכות כלל על השולחן הציבורי. חברי ההנהלה פונים למקורות מימון פרטיים, וזה אידיאלי. אצלנו, אם תבדוק את רשימת הסולנים, מדובר בנגנים מהשורה הראשונה שמסתפקים בשכר מאוד צנוע. אוהבים כאן את הים, את מזג האוויר, את האוכל ואת תל אביב, ויש גם ישראלים ששמחים להופיע בבית, אבל יום אחד זה ייגמר. אי אפשר לבנות גופים מקצועיים טובים רק על הבסיס הזה."

ולעניין האמנותי...

"אני מדבר על תזמורת נטולת אגו," מדגיש צוקרמן. "נכון שבלי האגו אי אפשר, לא בחיים ולא באמנות. התחרותיות מלווה אותנו מגיל צעיר ויכולה להיות מבורכת כשיש אנרגיה חיובית, אבל כשמנגנים יחד צריך לוותר על חלק מזה. טעות של אחד היא טעות של כולם. כשהתזמורת היא מקור לגאווה ויש בה אנרגיות של קולקטיב, זה החזון שלי. כשזה קורה אני יודע שהצלחתי." 

אחת הדרכים להגשמת החזון הזה היא לגדל דור של נגנים חדשים שייכנסו למסגרת כזו, של אחד בשביל כולם

"נכון, והתזמורת באמת משנה את פניה. יש הרבה נגנים צעירים ואני חש שיש גם קהל חדש. בסוג המוזיקה שאנחנו מנגנים, המחויבות ההדדית היא עניין עקרוני. כשכל אחד יודע שהוא צריך להיות טוב, התזמורת כולה תיצור את התקשורת ואת הנגישות מול הקהל. אני רוצה ליצור מצב שיש יותר אינטגרציה, שהקהל הוא חלק מהאירוע. לשבור את הדיסטנס והדרך לשם נובעת לרוב מביצוע אנרגטי באיכות גבוהה ומשמחת חיים. השילוב מלהיב את הקהל." 
 



אריאל צוקרמן, צילום: מקסים ריידר

"יש פרדוקס מובנה בחשיבה של הקהל"
 
ניגע רגע בנושא שכולם מתלבטים בו בעולם המוזיקה הקלאסית, לפחות בארץ - גילו הממוצע של הקהל.

"עניין גילו של הקהל דורש מאתנו אחריות, שנחלקת ביני, האחראי על הצד האמנותי לבין המנכ"ל בנצי שירה, שבא עם רעיונות שיווקיים ומכיר היטב את טעם הקהל. אנחנו מתייעצים בנושאי מינון של קונצרטים ווקאליים מול קונצרטים הממוקדים בנגינה בלבד, מה יעבוד ומה יביא קהל. על בעיית הגיל אנחנו מדברים, אבל מעבר לגיל יש עוד מורכבויות. הקהל ככלל יגיד לך, 'אני רוצה לשמוע את הסימפוניה החמישית של בטהובן ואת הסימפוניה ה-40 של מוצרט'. אבל אותו קהל מגיע הביתה ואומר לעצמו, 'שוב הם מנגנים את הסימפוניה החמישית של בטהובן וה-40 של מוצרט. יש כאן פרדוקס מובנה בצורת החשיבה של הקהל ואיתו צריך להתמודד.

"כמובן שגם לדרך ההגשה בשטח יש משמעות. כשאתה מזהה כיוון חדש, אפילו של מאזין אחד, ואתה משתף את הקהל אתה מקבל פתיחות גדולה יותר. אמרתי לקהל מבוגר בחזרות הפתוחות למועדוני גיל הזהב, שמישהו פנה אלי וביקש לשמוע יצירה שנחשבת לחדישה, שונה ולא מן המקובלות, וזה כבר שינה את צורת ההקשבה שלהם. העיקר הוא, על פי ניסיוני, שהגישה לא תהיה אליטיסטית."

"אני חושב ששילוב הרצונות של בנצי שירה ושלי מתחיל להניב פירות וכאן נכנסת לתמונה חוליה חדשה בדמותה של נדיה רז חכם, שלאחרונה המירה את הנגינה בבסון בתחום הפקת הקונצרטים. נדיה לקחה את התזמורת להופעות חינם בבית רומנו, ואני הרגשתי כאילו אנחנו נמצאים ב'מוזיקפֶרַאיינזַאל' (אולם הקונצרטים היוקרתי והנחשב של וינה, י"ש) של המעמדות הלא עשירים. הופענו שם לפני קהל נלהב של אלפי אנשים, חלקם בעמידה."

וחלק מאותם אנשים שקיבלו קונצרט חינם בבית רומנו מגיעים גם לאולם במוזיאון תל אביב?

"זהו, שכן. אנחנו פוגשים חלק מהם גם במוזיאון וזה נפלא, הדבר הבא הוא קהל של תיכוניסטים." 

הקשבתי להקלטה של "פטר והזאב". הבחירה ברועי חסן המשורר כקריין ביצירה היא וודאי הפתעה.

"כשהגעתי לאנשי תדר הציעו לי כמה מועמדים וראיתי את שמו של רועי חסן. ראיתי והתלהבתי. רועי קרא שיר שלו לכל הקהל הגדול שהיה שם לפני שהחל להיות הקריין בביצוע היצירה הנודעת של פרוקופייב. "

רועי חסן, צילום: מיטל דנק

ומה קורה בקונצרטי הנוער שאת מפיקה?

"הרעיון פשוט ודי מתבקש. במקום לכבות את הסמארטפונים לפני הקונצרט, פותחים פלטפורמה מסוימת ועונים על שאלות בזמן אמת. לא שאלות שצריך להתכונן עליהן בבית, אלא כאלה שמתייחסות להאזנה במקום. התשובות מופיעות מיד על מסך גדול שנמצא על הבמה ורואים מי צבר יותר נקודות. המטרה היא להפוך את התופעה הרעה של הדור שלנו למשהו טוב."

מה שואלים?

"על כלי הנגינה, על דברים שמתרחשים ביצירה או על דברים שצריך לספור ולתת תשובה במספרים." 

נדיה רז חכם, צילום: הדר קורין


חיפוש מקומות חדשים הוא גם בתחום האחריות שלך כמפיקה?

"בהחלט, אבל יש כאן ראייה רחבה יותר. העניין הוא לשנות את הראש כמו ביצירה של גיא מינטוס, לגרום לקהל ליהנות ולחדד את ההקשבה."

זה אומר שאת מקריבה את הנגינה בבסון, שמן הסתם הקדשת לה חלק ניכר מחייך, למען קריירה של מפיקה?

"נכון שהשקעתי שנים רבות, גם בארץ וגם בשטרסבורג בצרפת. אבל אני לא מזניחה את הכלי. בסוף השבוע האחרון למשל, התגייסנו כמה חברים והופענו בבית קפה כשכולנו קוראים מן הדף והיה כיף. אפילו זרקו לנו כסף."

יש חלומות?

"בטח. אני רוצה להפיק ערב ואלסים שייפתח במעין שיעור למחול לקהל ובהדרגה התזמורת כולה תצטרף. תאר לך, ואלסים עם הצליל העשיר של התזמורת כולה. חלום!"
 

עונה 2018/19 בתזמורת הקאמרית הישראלית. לבירורים וכרטיסים: 03-5188845