ביום רביעי הקרוב, ה-12 לחודש, יחגוג "פסטיבל הג'אז הבינלאומי בירושלים" את שנתו הרביעית. הפסטיבל, בניהולו האמנותי של החצוצרן הבינלאומי אבישי כהן, הוא שיתוף פעולה של פסטיבל ישראל, הצוללת הצהובה ומוזיאון ישראל, ובמהלך שלושה ימים יתארחו בו אמנים מובילים מהארץ ומהעולם בהופעות מקור מיוחדות, שילובים חד פעמיים, פריצות סולו מפתיעות, סדנאות אמן, ג'אמים ליליים, במת סטודנטים ואירועים נוספים שיתקיימו ברחבי המוזיאון.

בין אמני הפסטיבל תוכלו ליהנות השנה גם מענת כהן, אחת ההצלחות הגדולות של הג'אז הישראלי בעולם, שמגיעה לשתי הופעות של Outra Coisa, המופע המשותף לה ולמוזיקאי הברזילאי מרסלו גונסלווס, בעקבות האלבום שהוציאו השניים, עליו גם היו מועמדים השנה לפרס הגראמי (מועמדות אחת מתוך השתיים של כהן).


אבישי כהן (צילום: Jay Blakesberg)

בין מוזיקה ברזילאית לג'אז
 
"זה מופע דואו של מרסלו ושלי, שהוא מפגש בין מוזיקה ברזילאית לג'אז", מספרת כהן. "מופע אינטימי, רגיש, מסע ברחבי ברזיל והמקצבים שלה. הדבר הזה שזז וגורם לכך שאתה לא יכול לשבת בכיסא. אתה חייב לנוע עם המוזיקה. זה מאוד מושך. אני מאוהבת במוזיקה הברזילאית מהרגע הראשון ששמעתי אותה, והחיים שלי, מאז, כבר לא יהיו אותו דבר.

"מרסלו ואני הקלטנו אלבום בברזיל. באלבום ביצענו מוזיקה של מלחין ברזילאי שנקרא מואסיר סנטוס. סנטוס כתב לביג בנד, להרכב גדול, ומרסלו עיבד את כל המוזיקה של ההרכב הגדול לגיטרה ברזילאית מיוחדת של שבעה מיתרים, שעליה הוא מנגן, ולקלרנית שלי. בגיטרה של שבעה מיתרים יש צליל נוסף, נמוך, שהנפח שהוא נותן לגיטרה גורם לה להישמע יותר אורקסטריאלית, עם מנעד יותר גדול. אז הוא מנגן את תפקידי הביג בנד – הבס, הסקסופונים, הכל - על גיטרה אחת.

"חוץ מהאלבום הזה ננגן גם מוזיקה מקורית שלי, וגם עיבודים של מרסלו לשירים של אמנים ברזילאים נוספים, כמו שיקו בוארק ומילטון נסימנטו, וקצת מהמוזיקה שבעצם חיברה אותנו, במקור, שזה השורו הברזילאי, מוזיקה מדהימה שנולדה בריו דה ז'נרו לפני למעלה ממאה שנה."

איך נוצר החיבור בינך לבין גונסלווס?

"מרסלו ואני נפגשנו בריו בפעם הראשונה שנסעתי לברזיל, בשנת 2000, כשכבר ניגנתי את המוזיקה הזו, השורו. מרסלו הוא חלק מאוד חשוב בהתפתחות של המוזיקה הזו. כל איזה 20 או 30 שנה יש גל של שורו של מוזיקאים צעירים, ומרסלו היה חלק מהגל של השורו בשנות האלפיים המוקדמות, והוא גם היה המנהל המוזיקלי של הסרט 'ברזילריניו' שמאוד עזר לפרסם את הסטייל המוזיקלי הזה. מאז נפגשנו בהרבה סיטואציות מוזיקליות, ואנחנו כבר חברים ומכירים אחד את השני", היא מספרת, ועונה, ברקע, למרסלו, בפורטוגזית.

את מדברת פורטוגזית?!

"כן. כשעובדים הרבה עם ברזילאים לומדים בסוף... קניתי ספר, קסטות, בזמנו, ולמדתי פורטוגזית. מתה על זה."



ענת כהן ומרסלו גונסוולס צילום: שרווין לינס
 
"אוקיי, נו בולשיט"
 
עם כל כתבה ג'אזית כזו שאני עושה, אני כל פעם מחדש המומה מהדרך הלא ברורה שבה הפכנו ממדינה שהג'אז הוא ז'אנר משני לחלוטין בה, למעצמת ג'אז עולמית. את עצמך מרגישה את השינוי הזה?

"בטח שאני מרגישה. כי כשאני הלכתי לתלמה ילין, פתחו את מגמת הג'אז הראשונה שהייתה בתיכון. אני הייתי הדור הראשון למגמת ג'אז. מאז יש מגמות ג'אז בתיכונים, יש את 'רימון', שאמנם היה כבר אז אבל אליו הצטרפו עוד בתי ספר על תיכוניים ותיכוניים, ויש פסטיבלים. הרבה מוזיקאים ישראלים שנסעו ללמוד בחו"ל חוזרים לארץ ונותנים השראה לדור שלם פה, והיום אתה יכול ללמוד בארץ ממורים מעולים, ולהבין שאפשר לצאת מישראל, לחוות משהו, לחזור חזרה הביתה, ולתת לקהילה, אם אתה יכול."

איך את מסבירה את ההצלחה הישראלית הזו דווקא בג'אז?

"אני יותר ויותר מבינה את החשיבות של חינוך. שזה לא רק ללמד מוזיקה. זה כל מה שמעבר. זה איך להיות בנאדם יותר טוב דרך המוזיקה. אני יכולה להגיד שהנגנים הישראלים שאני פוגשת עכשיו כשאני מלמדת ב'ניו סקול' בניו יורק הם לא רק מוזיקאים טובים. יש להם עומק, זה חבר'ה שבאים עם מחויבות, עם ידע, עם יכולת מוזיקלית, עם איזו הבנה ואיזה עומק מסוים, שלהרבה תלמידים ממקומות אחרים אין. אז יש משהו פה, בארצישראליות הזאת. קודם כל חינוך מוזיקלי טוב, ומציאות שגורמת להרבה אנשים להגיד, אוקי, נו בולשיט."


ענת כהן תמונת יחסי ציבור

תכונות שלא ממש מאפיינות את הישראליות בתחומים אחרים, לא?

"נכון, אבל איכשהו, עם הג'אז, מרגיש שאלה אנשים רציניים, אנשים אמיתיים, אכפתיים. זו קהילה. אולי המוזיקה מלמדת אותם להבין מה זה להיות בנאדם. וזו דרך ביטוי שמאפשרת לך להתחבר לכל בנאדם. לפני שאתה מתחיל לשאול מה אתה אוהב, אתה פשוט מנגן, ומגלה את זה לבד, מלב אל לב."

למרות שג'אז זו מוזיקה שכן צריך ידע כדי ליהנות ממנה. היא לא נגישה כמו פופ. זו מוזיקה של אינטליגנטים...

"אני לא מסכימה איתך. כשג'אז נעשה מהמקום הנכון, מהלב, לא צריך שום ידע. אבל כשג'אז מנוגן ממקום שכלתני, אז ברור שאנשים רוצים להבין על מה מדובר. זה כמו לשמוע הרצאה ממישהו שמשכנע אותך מהלב, ואז גם את רוצה לטעום ממה שהוא מספר עליו, לעומת הרצאה שמלאה בפרטים טכניים, וזה משעמם. כשג'אז הוא טוב, הוא הדבר הכי טוב בעולם. כשג'אז הוא לא טוב, ולא נעשה מהמקום הנכון, הוא משעמם." 
  
"הלכתי עם הכלי על הגב"
 
השנה הייתה כהן מועמדת לשני פרסי גראמי על שני אלבומים שיצרה, אחרי עשור שבו נבחרה, שנה אחר שנה, כנגנית הקלרנית של השנה על ידי כתב העת החשוב של הג'אז, Downbeat magazine. ההישגים הללו, עצומים לכשעצמם, מתעצמים אף יותר מול העובדה שרשימת השמות הארוכה של מוזיקאי הג'אז הישראלים המצליחים בעולם כוללת, בעיקר, גברים.

"זה נכון שבעולם הג'אז יש פחות נשים", היא מסכימה, "אבל זה כבר ממש משתנה. בתור אחת שניגנה לפני עשרים שנה עם ביג בנד של נשים, היום זה כבר פחות ביג דיל להיות אישה. דווקא להיות ישראלית, במקרה הזה, עוזר, כי יש משהו בדרך הזו שלנו של ה'נו בולשיט', זה שאתה מסתכל על בנאדם ולא חושב פעמיים. אתה קולט שהאנרגיה לא נכונה ועושה 'השמאל' ובורח. אני חושבת שלהיות ישראלי ולהיות ערני למה שקורה מסביב ולאיך אנשים מגיבים ומה העניינים, זה כן עוזר. כשאני חושבת על זה, אני, למשל, תמיד הייתי וואן אוף דה גייז."

איך עושים קריירה מצליחה כל כך בעולם הזה? בגיל עשרים קמת ונסעת לניו יורק. מה הלאה? מה עושים משם?

"הולכים עם הכלי על הגב, מציגים את עצמי מוזיקלית, ופשוט מנגנים. צריך לעשות 'סיט אין'. פשוט להצטרף לכמה שיותר סיטואציות. פוגשים מוזיקאי, הוא אומר ששם מנגנים, אז הולכים לשם, ומנגנים. זה נחמד שיש תעודת סיום של ברקלי, כמו שיש לי ולאחים שלי, אבל כשאתה מנגן בגיג זה לא עוזר לך ממש. אתה צריך להוכיח את עצמך על ידי נגינה, וזה גם היופי בג'אז. כשאתה נשפן יותר קל להצטרף להרכבים שמנגנים, אז פשוט פגשתי אנשים תוך כדי, ועשיתי חברים דרך הכלי, דרך הנגינה ודרך המוזיקה."


ענת כהן ומרסלו גונסוולס תמונת יחסי ציבור

הודו, ניו יורק, תל אביב
 
האחים של כהן הם מוזיקאי ג'אז בינלאומיים לא פחות משמעותיים מענת, שהיא אחת הצלעות במשולש "הכהנים", יחד עם יובל (סקסופון סופרן) ואבישי (חצוצרה) – שהוא גם המנהל האמנותי של הפסטיבל.

"יובל עשה הכל ראשון כשגדלנו", היא מספרת. "הלך ראשון לקונסרבטוריון ביפו, ראשון לבית ספר לאמנויות, ראשון לתלמה ילין, ראשון לברקלי, ראשון שעבר לניו יורק."

ואיך זה ששלושתכם נשפנים?

"אני חושבת שנהיינו נשפנים בעיקר כי למדנו במרכז המוזיקה ביפו, ושם יש להם בעיקר תזמורת כלי נשיפה. באופן טבעי כל אחד מאתנו לקח איזה כלי נשיפה, ונשארנו בזה. אבישי ואני עקבנו אחרי אחינו הגדול והמלא השראה, יובל, ובגלל שהיינו בקונסרבטוריון ביפו, ויש להם כמה תזמורות, ואז אתה מתקדם לתזמורת יותר טובה, ויש פעילויות שהן גם חברתיות, אז החברים שלנו הפכו להיות הנשפנים, וזה נהיה החיים שלנו ופשוט נשאר ככה."

אני משערת שבין שלושה אחים נשפנים שגם מופיעים לא פעם ביחד, יש את כל מגוון הרגשות, מתחרות בריאה ועד פרגון הדדי

"זה כל כך כיף. בקבוצת הווטסאפ שלנו יש כמה נושאים עיקריים: המשפחה, העצות המוזיקליות והמקצועיות, והריצה. כי כולנו רצים. אני תמיד יותר מאחוריהם, אבל כשמישהו רץ הוא שולח תמונת מצב של כמה הוא רץ, יובל דופק בכיף תשעה או עשרה קילומטר, ואני אומרת, טוב, אני חייבת לרוץ גם."

נשמע שזו גם הדינמיקה והדרבון ההדדי שהובילו אתכם להצלחה כזו במוזיקה

"כן. כל אחד מאתנו פתאום ברגעים מסוימים לא רץ איזה שבועיים. מישהו קשה לו, מישהו מבואס, אבל הדינמיקה היא מאוד לעודד. לכל אחד מאתנו יש קריירה משל עצמו, ואנחנו גרים בשלוש ארצות. אבישי בהודו, אני בניו יורק, יובל בתל אביב."


ענת כהן תמונת יחסי ציבור
 
חיבורים לא סטנדרטיים
 
במהלך הפסטיבל תשתתף כהן גם באירועים ייחודיים וחד פעמיים של מפגשים מוזיקליים בין האמנים המופיעים.

"אני מאוד מתרגשת מהפסטיבל", אומרת כהן. "אבישי תמיד בוחר אנשים מאוד מיוחדים ועושה חיבורים מסוימים בין הנגנים שבאים. חוץ מההופעה עם מרסלו אני אשתתף בהופעות פחות רשמיות של קומבינציות שונות של הנגנים שישתתפו בפסטיבל. זה כמו לבשל עוד מנות מהמצרכים הקיימים. זה נורא נחמד.

"זה פסטיבל מאוד מיוחד. יש משהו נורא מעניין ומיוחד במוזיקה שמתאימים אותה גם לגלריות של אמנות. אתה בתוך אמנות שהיא לא רק מוזיקלית אלא גם ויזואלית, ואני חושבת שמוזיקה, במיוחד אינסטרומנטלית, מקבלת עוד משהו כשאתה יכול להקשיב לה ובינתיים להסתכל על אמנות ולפרש את המוזיקה בהתאם למה שאתה רואה ושומע. יש בזה אווירה מאוד תרבותית, מאוד נעימה." 

המופע יתקיים ביום רביעי, 12 בדצמבר, האולם ע"ש ספרטוס, 20:30; שישי, 14 בדצמבר, אודיטוריום, 14:15 במוזיאון ישראל בירושלים. הפסטיבל יתקיים בימים רביעי וחמישי בערב ובשישי בצהריים, 14-12 בדצמבר 2018 במוזיאון ישראל בירושלים. פתיחת השערים - מדי ערב בשעה 18:30 ובשישי החל מהשעה 11:00 בבוקר. המקומות אינם מסומנים. כרטיס יומי לכל המופעים בגלריות: 120 ש״ח, לכל המופעים בגלריות ולמופע אודיטוריום אחד: 180 ש״ח, לכל המופעים בגלריות ולשני מופעי אודיטוריום: 240 ש״ח. הנחה מיוחדת למנויי מוזיאון ישראל, סטודנטים, חיילים וגמלאים. מנוי זהב:  540 ש״ח - לכל המופעים בשלושת ימי הפסטיבל, בגלריות ובאודיטוריום
 
למידע ולרכישת כרטיסים