ספסר קטן שלי

המשקפיים שמספקת ההצגה "מנחם מנדל אין ארץ ישראל" בתיאטרון יידישפיל, אינם מקלים על המתבוננים במתרחש באותה ארץ ישראל של שנות ה-30' מבעד לזגוגיות.

הסופר י"ד ברקוביץ' שאל משלום עליכם את גיבורו מנחם מנדל על מנת לארגן לו סיור ב"פלשתינה", פיסת ארץ לחופו המזרחי של הים התיכון, שמטרתו חיפוש אחר נכסים מניבים - "500 דונם בתל אביב". מנחם מנדל יוצא למסעו מעיירה שבפאתי ניו יורק, מעין כתריליבקה שהועתקה על תושביה, מנהגיה וגינוניה לאמריקה.

מנחם מנדל, הספסר הקטן, פוגש את אחיו למקצוע ושניהם ביחד מנסים לממש עסקה של מנחם מנדל שלישי, היושב בכרך הגדול שבניו יורק ומשם מחלק הוראות לשני ה"מנחם מענדלך" שנעים ממקום למקום בארץ ישראל. 
 

מנחם מנדל אין ארץ ישראל, צילום: ז'ראר אלון


החלום נגוז

מבעד למשקפיים של ברקוביץ', המעשה החלוצי נראה כלא תואם את מעשיו ואת כוונותיו של מנחם מנדל. הוא אינו מסתדר עם תושבי העיר העברית הראשונה, מעשי הסוציאליסטיים למיניהם אינם נראים לו, ועם התקשורת המקומית של אותם ימים אין לו שיג ושיח אלא אם כן היא משרתת מטרה.

כשבנו הירש-צבי וחבריו הקיבוצניקים מציעים לו להשקיע את ממונו בתיעוש בארץ החדשה - "הֱיֶה פַבּריקַאנט!", הוא שוקע לדקות אחדות בחלום: אולי בכל זאת יעשה משהו מעשי עם עצמו ועם הונו הדל - או זה שהוא עתיד להשיג. אלא שבסופו של דבר החלום נגוז ומנחם מנדל שב לעיירת הפרבר האמריקאי כפי שהיה מלכתחילה - ספסר קרקעות.

הדמות שציירו שלום עליכם וברקוביץ', קרוב משפחתו ומתרגמו הראשון לעברית, מתארת גיבור, יהודי של העיירה, שהחליף אולי בגדים ונכסים אבל בדרכו מתקיים גם כיום באותה ארץ ישראל. מנחם מנדל דיבר על דונמים, העסקנים של היום מדברים על נדל"ן ונכסים מניבים. השפה השתנתה, המינוח התעדכן, והתוכן? נותר כשהיה.    
 


מנחם מנדל אין ארץ ישראל, צילום: ז'ראר אלון


הסאטירה משייפת קוצים

דרך הטיפול של המחזאית והבמאית חגית רכבי ניקוליבסקי בסיפור, היא בהמרת מסריו הקודרים והמורכבים לקומדיה, הזוכה למשנה חיזוק באמצעות שירים. החודים הקוצניים, ליבה של הסאטירה באשר היא סאטירה, מקפלים את עוקציהם לכלל גיחוך סלחני שנע כמעין סיפור פיקרסקי בין מחוזותיה השונים של ארץ ישראל - יפו, ההתיישבות העובדת, שליש חדר על גג בתל אביב המושכר במחיר מופקע כמובן וכיו"ב.

טרייסטמן כמנחם מנדל מייצר על הבמה דמות מתלבטת וכנה, גם אם רחוקה מן המקור. מנעד הרגשות שאליו נדרשת מירי רגנדופר בתפקיד אשתו מצומצם אך אמין, ונע בין דאגה כנה לגורל בעלה, מתובלת בשאיפה כמוסה להתאחד עמו בארץ ישראל, ובין ניסיון להביא לידי גישור ופישור בינו לבין בנו הירש-צבי שהיה לא עלינו חבר קיבוץ, התחתן והקים משפחה. ההצלחה היא בערבון מוגבל. 
 


מנחם מנדל אין ארץ ישראל, צילום: ז'ראר אלון



עטופה היטב בצלילים
 
בין השחקנים האחרים בלט בעיקר אנדרי קשקר, במיוחד בתפקיד בעל המאה היושב בניו יורק ומחלק משם פקודות רכישה באמצעות שלוחיו. ליאור בן יהודה ואלכסה לרנר נראו כמי שעדיין לא השתחררו מדפוסי משחק סטודנטיאליים, אלון אופיר היה בעיקר פונקציונלי ולא נראה לי שיונתן רוזן באמת מזדהה עם תפקיד בנו המורד של מנחם מנדל, שבורח מכל פגישה אפשרית עם אבא עד ההשלמה כמובן - אחרי הכל מדובר בקומדיה.
 
בצוות המעצבים, מירב המחמאות מגיעות למנהל המוזיקלי אור מצא שבתוקף הנסיבות מפציע גם על הבמה כנגן וכמופיע. התאורה של מישה צ'רניאבסקי, הובעה בעיקר על ידי ספוטים על רקע כהה ששימשו אותו לכניסות של אשתו של מנחם מנדל. ממגוון התלבושות של ארנה ברנט-שמעוני אהבתי במיוחד את בגד בעל הנכסים האמריקאי תאב הקרקעות, ואת הצבעוניות הגנגסטרית שבחרה עבור דמותו של מנחם מנדל האמריקאי. התנועה של דניאלה מיכאלי הורגשה במידה.
 
בסך הכל מתקבלת הצגה שבה הדרמה מפנה מקום לטובת הבידור, הקולע היטב לטעמם של צרכני הנוסטלגיה - שאוהבים אותה, כידוע, בעיקר כשהיא עטופה היטב בצלילים.  

מנחם מנדל אין ארץ ישראל, צילום: ז'ראר אלון




מנחם מנדל אין ארץ ישראל, צילום: ז'ראר אלון




ההצגה "מנחם מנדל בארץ ישראל" של תיאטרון היידישפיל עולה ברחבי הארץ. להזמנת כרטיסים: 1800-444-660 

רכישת כרטיסים