מוזיקה - "מוסיקת לילה זעירא" – קלאסיקה ישראלית לשמה

קרן הדר ורפי קדישזון מחזירים את הסומק ללחיי לחניו של מרדכי זעירא בערב ישראלי מופלא שיכול לעמוד על כל במה מכובדת בעולם. יוסי שיפמן היה בהופעה במרכז ענב בתל-אביב.

ליד עברי

הנחת יסוד אישית שלי, עניין של "גירסא דינקותא", היא ששירים רבים שחוברו בישראל של שנות השלושים הארבעים והחמישים היו באיכות של "ליד" - המשך ישיר של מסורת אירופית, שבעברית לא נמצא מקביל לשמה. יש לנו שיר (מושר או מוקרא) ויש לנו פזמון, אבל אין לנו "ליד". כשהתחבטו מי שחיפשו מונח שיענה על צרכי השפה, הם הגיעו לביטוי "שיר אמנותי". ביטוי שבאחת מנכר ארבע חמישיות מן האוכלוסייה לפחות, מן התרבות האמנותית הזאת.

המסורת האירופית, הגרמנית במיוחד, מייחסת את תחילת תרבות ה"ליד", בעיקר לשוברט. זו תרבות שבה הקול והפסנתר הן שתי יחידות אמנותיות בעלות ישות עצמאית ואישית, אבל הן אינן יכולות האחת בלי השנייה. לא מדובר כאן בכמה אקורדים, כמו של נגן גיטרה הצובט מיתרים אחת לכמה מלים שהוא שר, אלא באמירה על הטקסט, במתן פרשנות ובסדרה של החלטות שיוצרות מן הצרוף מלים ומוזיקה יצירה אמנותית חדשה. כל זה נאמר לי כילד, לא היה קיים ביבוא של שירי הפופ האמריקניים והאנגליים של אותה תקופה.

הפתעות מפנקסי הטיוטות של זעירא

במופע "מוסיקת ליל זעירא" שבו מככבים הזמרת קרן הדר והמעבד והמנהל המוזיקלי רפי קדישזון, מעמידים השניים את איכות ה"ליד" של הזמר העברי במרכז. כבר בשיר הפותח "שלכת" ("עמוק עמוק העצב בעיניים") למילותיו של יעקב אורלנד אין צורך ביותר מפסנתר ומקול. קרן הדר מצוידת בקול סופרן איכותי ובצבע הנכון בין הליריות לדרמטיות אופראית ומוצאת את ביטויה בשליטה בנימות הדרמטיות של הטקסט.

מיד אחריו מבוצע שירו של אלכסנדר פן "היה או לא היה", שחושף את האישיות התיאטרונית של זעירא, בחלוקה של המוזיקה למלודיה טהורה בחלקה ולרצ`יטטיב, שגולש עד לדיבור ללא מנגינה. בתוך חמישה עשר השירים ועוד שבעת שירים שהושרו כמחרוזות, ניכרה תרומתו המופלאה של המעבד רפי קדישזון, שכמובן מאליו, ניסה לשמר את האיכויות המקוריות של השירים, אך דרכו הייתה בצירופי כלים שעוד שדרגו את השירים בדרך ל"קלאסיקה של הליד הישראלי". לחיזוק הצד אינסטרומנטלי הצטרפו לבמה הצ`לן יוני גוטליבוביץ` והקלרניתן דני ארדמן, בשניים מן השירים גדל ההרכב וכלל את הכנר ברק טל ואת נגני החליל והחלילית מיכאל מלצר ויעל מלצר.

היו גם הפתעות, בתוך ים השירים הגדול היו שירים מוכרים פחות שבחלקם לא הוקלטו ואחרים גם מעולם לא הושרו על במה כלשהי, הכל מתוך פנקסי הטיוטות של מרדכי זעירא. כאלה היו שנסון מקסים ושמו "השעיני ראש" שזעירא חיבר לו גם את המלים וגם הבלדה "זמר על חרב סוס וחליל" למלים של רפאל אליעז, וגם הנוסחים של זעירא ל"שלושה חתולים" של חלפי ול"עקרה" של רחל, שלא נקלטו (הנוסחים המוכרים הם של יוחנן זראי בשיר הראשון והנוסחים של דרורה חבקין ושל אחינעם ניני לשיר השני). לשיר "שלושה חתולים" הצטרף גם דן אטינגר, שממעט להופיע כזמר בשנים האחרונות ומתמקד בעיקר בניצוח ובהופעות פסנתרניות.

הפתעה נוספת הייתה "מיתת נשיקה" שיר שלמנגינתו חיברה המוזיקאית עדי דויטש (מלחינה ופסנתרנית) מלים ברגישות רבה. אין ספק כי ביצועי ליל אמש הוכיחו שיש טעם לחזור ולשמוע את הלחנים של זעירא.

ענייני הגייה

את הצימאון של הקהל הרב שמילא כל פינה באולם, לשיר, סיפקו הדר וקדישזון בהזמנת הקהל להצטרף לשירים עמו "בכרם תימן", "ליל גליל", "איה" "סובבוני", "שיך אברק" ובתוך המכלול גם הפסגות "לילה לילה" ו"היו לילות" שקרן הדר שיוותה לביצועו איכויות דרמטיות כמעט `קורט וייליות` הפוכות לחלוטין מן הפסטורליה הרוגעת של אסתר עופרים.

זהו ערב ישראלי מופלא שיכול לעמוד על כל במה מכובדת בעולם. בים המחמאות - הערה אחת בשירתה של קרן הדר נעלמו לחלוטין האבחנות בהגיית "ח" "ע" ובמקומות שחלים עליהם חוקי הדגשים הקל והחזק, וכשנוגעים בקלאסיקה הישראלית צריך לחשוב גם על קלאסיקת ההגייה הלשונית.

עד לערב הבא אפשר לחוות את ההתרגשות בתקליטור שנושא אותו שם "מוסיקת ליל זעירא" שיש בו חלק גדול מן השירים בעיבודים מעט שונים. מומלץ בכל לב.

לפרטים נוספים