הנוסעת סוגרת מעגל

"'הנוסעת' מאת המלחין מייצ'יסלב ויינברג היא יצירת מופת!" כך הגדיר אותה המלחין הרוסי הדגול דימיטרי שוסטקוביץ' כאשר שמע אותה לראשונה בשנת 1968. כך גרסו גם מבקרי מוזיקה שצפו בבכורה הקונצרטנטית שנערכה רק בשנת 2006 וכך הוכיחו בשנת 2010 אולמות גדושים בקהל מרותק בפסטיבל ברגנץ היוקרתי שם הועלתה לראשונה בהפקה מלאה ולאחר מכן במדריד, ורשה, לונדון, יוסטון, שיקגו ועוד.

בתאריך ה-20 באפריל 2019 (לקראת יום השואה), תתקיים הבכורה בישראל של האופרה באופרה הישראלית בהפקה שמביים דיוויד פאונטני ובניצוחו של סטיבן מרקוריו.

עם העלאתה בישראל של האופרה "הנוסעת" ייסגר מעגל עבור היוצרים: המלחין היהודי מייצ'יסלב ויינברג שהצליח להימלט מאימת הכיבוש הנאצי אך איבד את כל משפחתו בשואה, זופיה פוסמיז ניצולת אושוויץ, שחוויותיה כאסירה בצריף 45 באושוויץ שימשו בסיס לאופרה, וגם עבור הקהל הישראלי שיזכה להכיר יצירת מופת חשובה זאת.



הנוסעת, צילום: קרל פורסטר


זופיה פוסמיז', ניצולת אושוויץ

זופיה פוסמיז' החיה כיום בפולין, הייתה נערה קתולית מקרקוב כשנעצרה ב-1942 על ידי הגסטאפו באשמת חלוקת כרוזים של המחתרת הפולנית. היא נשלחה לאושוויץ יחד עם אסירים פוליטיים רבים ושובצה לעבודה תחת עינה של המפקחת הנאצית אנליז פראנץ. בשנת 1945 שוחררה וניסתה לבנות חייה מחדש כאשר הסיוטים מהמחנה אינם מרפים ממנה.

בשנת 1959 הגיעה לפריז במסגרת עבודתה כעיתונאית ברדיו הפולני. שם, בכיכר קונקורד חוותה טלטלה כאשר היה נדמה לה ששמעה את קולה של המפקחת הנאצית מאושוויץ. האירוע הביא אותה לכתיבת  תסכית רדיו בשם "הנוסעת בתא 45", בו תארה את חוויותיה מהמחנה מנקודת מבט לא שיגרתית - זו של המפקחת הנאצית. מאוחר יותר הפך הסיפור לסרט בבימויו של אנדז'יי מונק, מהבמאים הצעירים הבולטים בפולין שלאחר מלחמת העולם השנייה ולאחר מכן עיבדה פוסמיז' את התסכית לרומן.

המלחין הרוסי הנודע דמיטרי שוסטקוביץ' נתקל ברומן והציע לידידו המלחין ויינברג ולכותב הליברית  אלכסנדר מדבדב לכתוב אופרה על פי הסיפור. היצירה תוכננה לעלות לראשונה בתיאטרון הבולשוי ב-1968, אך הבכורה בוטלה, ולמעשה ויינברג, שהיום זכה להכרה כאחד המלחינים החשובים ביותר במאה ה-20 לא זכה לראותה מוצגת מעולם.



הנוסעת, צילום: קרל פורסטר


מייצ'יסלב ויינברג, מלחין 

ויינברג נולד ב-1919 למשפחה יהודית בוורשה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמלט ויינברג לברית המועצות. משפחתו שנותרה בפולין נרצחה בשואה. הממסד המוזיקלי הסובייטי התעלם ממנו כליל והוא נאלץ להתפרנס מכתיבת מוזיקה לתיאטרון ולקרקסים. ב-1953 נאסר באשמת "לאומנות יהודית בורגנית". לאחר מותו של סטלין הוא זכה לרהביליטציה אך רק מאוחר יותר זכו יצירותיו להכרה ונוגנו על ידי מבצעים בולטים בברית המועצות, ביניהם דוד אויסטרך, לאוניד קוגן, מסטיסלב רוסטרופוביץ' ואמיל גיללס. בשנת 1996 הוא הלך לעולמו ורק בעשור האחרון הלכה וגברה ההתעניינות בו ברוסיה ומחוצה לה.

העלילה מתרחשת בראשית שנות ה-60 של המאה ה-20 על אניית נוסעים. דיפלומט גרמני ואשתו ליזה יוצאים לשליחות דיפלומטית בברזיל. באנייה בה הם מפליגים מזהה ליזה אישה מוכרת ובמהרה נזכרת שמדובר במרתה, אסירה ששלחה אל מותה באושוויץ בעת היותה קצינת אס. אס. במחנה. מרתה נשלחה למותה על סירובה להפוך למנהיגת הצריף מטעמה של ליזה. הופעתה של מרתה, או בת דמותה, מציפה את זיכרונות העבר וכופה על ליזה להתמודד מולם. גם בסופה של האופרה לא ברור אם מרתה אכן נמצאת על האנייה או שמדובר במצפונה של ליזה הרודף אותה.

ויינברג שילב באופרה מוזיקה רוסית עממית עם תחושת הקדרות ההרמונית המאפיינת אותה. הוא לא "נפל" במלכודות הטמונות ליוצר העוסק בשואה ולא התפתה לרגשנות יתר או דרמטיות מוגזמת. להפך, הוא בחר בליריות מלודית בליווי הרמוניות מודרניות. הוא שילב בתוך האופרה המודרנית, מבנים קלאסיים כמו דואטים, טריו ואריות. האופרה נעה בין מרחבים של זמן ומקום בקלידוסקופ של סגנונות מוזיקליים: ג'אז, וואלס ווינאי, מוזיקה ברזילאית או שירי עם. המקהלה מביטה על המתרחש לעתים כאסירים, לעתים כנוסעים, לעתים כקצינים, ולעתים כצופים מהצד מזמן אחר. הדמויות באופרה שרות כל אחת בשפתה שלה ובסך הכל בשבע שפות :פולנית, צרפתית, יידיש, יוונית, רוסית, גרמנית וצ'כית.

הנוסעת, צילום: קרל פורסטר



על הבימוי והעיצוב

הבמאי דיוויד פאונטני והמעצב יוהן אנגלס יצרו הפקה הנעה בין הווה לעבר. ההווה מתרחש בחלק העליון הלבן –האנייה,  בעוד העבר מתרחש בחלק התחתון, המחנה החשוך, הבנוי לבנים חומות עם דלתות מתכת המזכירות באופן מצמרר את דלתות המשרפות במחנה. את שני חלקי התפאורה מחברות מדרגות. הדמויות העולות במדרגות הן מידע וזיכרונות שעולים מן העבר אל סיפון האנייה, אחרי שנים של הדחקה ומאלצים את ליזה להתוודות בפני בעלה על עברה כקצינת אס אס.

בהפקה משתתפים: תזמורת האופרה: התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון-לציון, מקהלת האופרה הישראלית בניצוחו של  איתן שמייסר. הסולנים: אדריין מיקש ואירה ברטמן (בתפקיד מרתה), דאבדה קראנאס ועידית זמיר (בתפקיד ליזה), דיוויד דנהולט ופטר מארש (בתפקיד ולטר), מורגן סמית ועודד רייך (בתפקיד תדיאוש).

בתפקידי האסירות: אלה וסילביצקי (בתפקיד קטיה), ענת צ'רני (בתפקיד כרסטניה), דניאלה סקורקה (בתפקיד ולסטה), לריסה טטוייב (בתפקיד אישה זקנה), שי בלוך (בתפקיד חנה), מורן אבולוף (בתפקיד איבט), זלטה חרשברג (בתפקיד ברונקה).

עוד משתתפים: נח בריגר, ולדימיר בראון, דניאל בייטס, יאיר פולישוק, גבריאלה ברשמן (שחקנית) ודותן טל (כנר).  

30 באפריל, 2 במאי 2019 ב-20:00 , 3 במאי ב-13:00, 4 במאי ב-21:00, 5 במאי ב-18:00, 6 במאי ב-20:00 באופרה הישראלית בתל אביב. מחירי כרטיס: 195- 445 ₪/ שעה לפני תחילת כל מופע מתקיימת הרצאת מבוא באורך כחצי שעה באולם, הכניסה להרצאה חינם לבעלי הכרטיס באותו הערב/ להזמנת כרטיסים: 03-692777

רכישת כרטיסים