מרב יודילוביץ' ממליצה על שלוש מתוך מגוון ההצגות שיעלו בפסטיבל שיוצר גם השנה תיאטרון מצוין לילדים
על לוח השנה אצלנו, פסח הוא לא רק תאריך, אלא יעד משמח במיוחד ולא רק בזכות האביב והפריחות. זו בעיקר הנדידה המסורתית השנתית צפונה, לטובת פסטיבל הצגות הילדים בחיפה, שעושה את החג לחגיגה משמחת. למעשה, הרבה לפני שהפכתי לאמא, ניפק לי הפסטיבל המעולה הזה אינספור חוויות בלתי נשכחות.
מארג משובח של הצגות ילדים
תשאלו איך אפשר לדבר על 29 שנות פסטיבל, שבמהלכן התחלפו כמה וכמה מנהלים אמנותיים, כעל מקשה אחת? ובכן אי אפשר, ובכל זאת מתחילתו כיוון הפסטיבל גבוה, גם במתכונות מצומצמות בהרבה מהאימפריה שגדל להיות, והצליח לייחד את עצמו מכל הפלטפורמות האחרות שנאגדו לאורך השנה לטובת מועדי החופשים לילדים בישראל.
גם השנה הבחירות האמנותיות וכתוצאה מהן - התכנים, יוצרים מארג משובח של תיאטרון מצוין לילדים. קבלו כמה המלצות לקטנים יותר, עם דגש על עיבודים מיוחדים לתיאטרון של ספרים מוכרים ואהובים, שנועדו בעיקר לגרות את בלוטות הטעם ולגרום לכם לעלות עם המשפוחה במעלה הכרמל עד לשכונת הדר. לא תצטערו.
ספר השיאים של פוז
זה מתחיל עם "ספר השיאים של פוז", עיבוד בימתי מעולה לספרו הנהדר של דויד גרוסמן. בעיבודים לתיאטרון של ספרים מצוינים יש תמיד אלמנט של סיכון, כיוון שאיך שלא תהפוך בזה, מתישהו יציץ לך הספר מאחורי הגב כמקור בלתי פוסק להשוואה שמקשה על היצירה האמנותית החדשה לצמוח ממנו ולקיים את עצמה באופן עצמאי ונפרד. זה לא המקרה. ספרו של גרוסמן הוא נקודת אחיזה, יתד נטועה ונאמנה, שממנה נוסקת היצירה הלאה וזה מקסים ומעורר השראה ומלא חן.
זה סיפור על שני ארנבונים אחים - פוז ועמיקוד. פוז הצעיר, שבדיוק לומד בבית הספר על ארנבונים ששינו את פני ההיסטוריה, ממש רוצה להיות גם הוא הכי טוב במשהו. כך הוא ממציא לעצמו קטגוריות שונות ומשונות שבהן יוכל לשבור שיא, כמו למשל שיא בהליכה אחורה, או בהתעוררות הבוקר הכי איטית בעולם, או בשחייה הכי רחוק על האדמה, או בקפיצה הכי גבוהה לתוך כיס של קנגורו, או בנשיפה הכי חזקה על שורה של נמלים וגם שיא בדריכה על דברים שיש בהם האות ו'.
רק שעמיקוד, אחיו הבכור של פוז, מאד לא מרוצה מכל הרעיון. אחרי הכל, הוא הבכור ולא ייתכן שלפוז יהיו המצאות ורעיונות טובים משלו. אז הוא מייעץ לו להפסיק לנסות, כלומר לחשוב בקטן. כל שיא שפוז שובר, בא עמיקוד והורס לו אותו באיזה סיפור מומצא על מישהו, איפשהו, שכבר שבר אותו. אבל לא לדאוג, זה לא שובר את פוז והסוף טוב.
זה סיפור מקסים על אחים ועל הטבע האנושי ויש בו כל מה שצריך כדי להתאהב: בן יוסיפוביץ' הוא פוז עם כנפיים שבא לך רק לחבק, הליהוק של עומר מושקוביץ לתפקיד עמיקוד מצוין. הוא מביא משהו נוסף לתפקיד האח הגדול שעל כתפיו מוטלות לא מעט מחויבויות כפויות טובה וקשיים. גם הטריו מיקה נדל, תאיר שויקה וסער שני - בשלל תפקידים משתנים של חיות ודמויות בספארי שבו מתגוררים הארנבונים, פשוט מצוין.
ספר השיאים של פוז צילום: ז'ראר אלון
אז למה? כי זה טוב. מאוד.
בכל זאת? כי יש פה סיפור טוב בלי מסקנות או מוסר השכל ישיר אבל עם זרעי מחשבות שנובטות לאיטן. כי העיבוד עוטף אבל לא ממותק וכי יש בו רבדים סמויים מעין שקורצים גם לגדולים יותר באולם. כי העיצוב על קוביות העץ המודולריות, שמאפשרות לדמיון לדמיין לצד הרקויזיטים והתלבושות עשויי עבודת טלאים (קווילט), הופך את כל זה לרך ומתוק במיוחד. כי המוזיקה המקורית הולכת יד ביד עם הטקסטים ויוצרת מעטפת מדויקת של מצב רוח. כי זה טוב. מאוד.
עיבוד ובימוי: קרן חובב, מוזיקה מקורית ועיבודים מוזיקליים: טל אבן צור ומורן מייזלס, תפאורה ותלבושות: נופר דרזנר, תנועה: גל סבו, תאורה: מתן פרמינגר. מיועד לגילאים 8-4.
ספר השיאים של פוז. רכישת כרטיסים
אורח בא לדב
דב די בטוח שהוא לא אוהב אורחים. יש לו אפילו שלט על הדלת שאומר: "אין כניסה לאורחים". עם סימן קריאה (!). אבל כשיום אחד עכבר נחוש מתדפק על דלתו וצץ לו שוב ושוב במקומות הכי פחות צפויים כמו ארונות הבית, המקרר והתנור, הוא נאלץ לוותר על עוד ארוחת בוקר שקטה ובודדת, ולפתוח את דלת ביתו ואת חדרי לבו לחבר החדש.
הזוגיות המוזרה הזו תעבור כמה וכמה מכשולים, כמו למשל מסיבת יום ההולדת של דב שהפך את בדידותו לכישרון נדיר לחרב שמחות או התקררות נוראה שמעקצצת את קצבות העצבים של דב. זה כמובן לא יעמוד בדרכו של עכבר, שיעשה הכל כדי לשמר את החברות וילמד אותו ואותנו פרק בהלכות רווח כתולדה מהתעקשות והתמדה.
השחקנית והפנטומימאית רותי תמיר והשחקן והמוזיקאי גבריאל הדר רקחו מרקחת נפלאה מסדרת ספריה של בוני בקר על חברות יוצאת דופן בין דב לעכבר. זו הצגה מוזיקלית במובן הישן והטוב של המילה, כלומר לא כיוון שמישהו חשב שלגרום לילדים לזמזם זה להקל עליהם את העיכול, אלא במובן זה שהמוזיקה מניעה את העלילה והיא למעשה תומכת ולפרקים שוות ערך לסיפור, היא הגלים התת קרקעיים של המתרחש והיא יוצרת עולמות רגשיים ובכלל.
חברו לפרויקט הזה אנשים משובחים במיוחד על הבמה לצד השחקן גיא רון בתפקיד דב ורותי תמיר בתפקיד עכבר, גם יובל בילגוראי - שחקן, מוזיקאי וביטבוקסר; המוזיקאי אלעד טל וגבריאל הדר שהוא לפני הכל, מספר סיפורים נפלא. הם טריו נגנים שמנגנים לייב על הבמה אבל הם למעשה הרבה יותר ממנגנים. הם הרעשים והרחשים בביתו של דב, הם הדפיקות בדלת, הם הצעדים, הנהמות, הצקצוקים, תקתוק השעון והמנגינה, הם הגרוב והפאנקיות שבדבר, אבל גם אלה שמתבוננים בחייו של דב מהצד. הם שיקוף של הצופים במידה מסוימת.
אז למה? כי אנחנו בעד לצאת מאיזורי הנוחות שלנו וכי המופע הזה הוא הזדמנות נהדרת לעשות את זה.
"אורח בא לדב" אינה בדיוק הצגה קונסרבטיבית, אלא מרקחת משמחת של תיאטרון-סיפור-מוזיקלי שכיף להתנסות בה ומתלווה אליה תחושה של קלאסיקה.
מחזה ובימוי: רותי תמיר וגבריאל הדר, מוזיקה מקורית: יובל בילגוראי ואלעד טל, תפאורה ותלבושות: יסמין וולק, תאורה: דניה זמר. מיועד לגילאים 4-8 בהפקת תיאטרון המדיטק, חולון.
אורח בא לדב
אורח בא לדב צילום: ז'ראר אלון
דב מצב רוח טוב
נתחיל במיקום. לאולם בו מציגה ההצגה "דב מצב רוח טוב" קוראים חדר הפלאות, מה שלעצמו בונה ציפייה. זהו למעשה אולם קטנטן לקהל מצומצם שהילדים מוזמנים לשבת בו על מזרנים בקדמת מרחב הבמה ונדמה לי שהפלא מצוי בקרבה האינטימית לבמה ולקסם התיאטרון שמתרחש פה.
גם הפעם המחזה נולד מתוך ספר, רק שבניגוד לשאר את העיבוד למחזה כתבה מחברת הספר עצמה - דניאלה לונדון דקל. כן, גם הפעם הצליח ללונדון דקל, אישה ברוכת כישרון להכעיס שכל מה שהיא נגעה בו. מה ההבדל בין מחזה שנכתב על ידי הסופר לבין ספר שעובד למחזה על ידי מחזאי אחר? לא בטוח. במקרה הספציפי הזה המחזה נשאר נאמן למקור והתוספות הנדרשות כדי להפוך אותו למחזה מדברות בשפת הספר.
לדב בסיפור אין מצברוח. כלומר, הוא בודד לתפארת ומחפש חבר דב לשחק איתו. אבל בחורשה שאליה הגיע, אין דובים ואין יער. מצד שני, יש בה ארנבת מאירת פנים, צב שף ידידותי, שבלול קצת פחדן ושבלולית. רביעיית החברים שנוהגת לצאת כל בוקר יחדיו לטיול, מציעה לדב להצטרף אליה, אבל הוא יכול לשחק רק עם דובים והם, הלוא, לא-דובים. כשהרביעייה מחליטה להתחפש לדב, תעלול קצת מורכב אבל די מוצלח, כדי להפיג את בדידותו של הדב ולשמח אותו, העניינים מסתבכים.
דניאלה לונדון דקל היא קומיקסאית ומעצבת גרפית בעלת שם עם יד מובחנת וזיהוי (הקומיקס של "חמודי" בעיתון הארץ שהפך לאייקון בקמפיין של קופת חולים ולסדרת ספרי ילדים רבי מכר? זו היא), לכאורה מתבקש היה שהדבר יבוא לידי ביטוי גם בהצגה. אני מודה שההחלטה ליצור עולם בימתי מופרד מבחינה עיצובית נבונה בדיוק מהסיבה שמאפשרת להצגה חיים נפרדים מהספר.
אין חורשה בהצגה, כלומר לא באמת. הבמה מעוצבת כמו חדר משחקים קצת מבולגן שבו הכל קורה כך שהילדים מוזמנים לדמיין. הבגדים בצבעי פסטל עדינים הם גם מעין צעצועי בד ילדיים וזה רך ויפה בלי סוף. אייל צ'יובנו, הוא דב חמוד להפליא, לא במובן המתוק אלא בעקשנותו המתעקשת, ברוך שנשפך ממנו ובפער בין המראה המזוקן הזעוף שלו לבין הדמות העגולה שהוא יוצר. כישרון האלתור שלו, אגב, מתברר כבעל ערך רב בתוך כל האינטימיות הלוחצת שמייצר האולם. כשאחד הקטנטנים קרא: "אתה בכלל לא דב", נדמה שהדב עצמו נעלב. מנקודה זו והילך ולאורך ההצגה התנהל, בין השורות, דיאלוג מאד מצחיק עם ההערה של הקטנצ'יק.
נעמה בסון, בתפקיד הארנבת, מקסימה וצליל חן זקס בתפקיד הצב עם מימיקה הורסת, היא קסם בלתי נדלה. גם לשבלול והשבלולית שהם למעשה בובות בד שהשתיים מפעילות יש אישיות משל עצמן וזה מתוק להפליא.
אז למה? כי אנחנו בעד לחבק את השוני וכי זה פשוט מקסים.
מחזה: דניאלה לונדון דקל, בימוי: גליה פרידקין, תפאורה ותלבושות: מאי ברנע, מוזיקה ועיבודים: איתמר גרוס, תאורה: עומר כהן בלונז'ר. מיועד לגילאים 3-7 בהפקת אלעד תיאטרון אילת והערבה.
דב מצב רוח טוב
דב מצב רוח טוב צילום: ז'ראר אלון
פסטיבל חיפה הבינלאומי ה-29 להצגות ילדים יתקיים בין התאריכים 24-21 באפריל 2019 בחול המועד פסח ברחבי חיפה. להזמנת כרטיסים: 04-8600500 שלוחה 1 ובאתר הפסטיבל