כי בת 30 היא

בשני קונצרטים - ברחובות ובראשון לציון, תציין התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון את יום הולדתה ה-30. לא פחות מ-14 סולנים ינגנו בקונצרט המיוחד, כולם חברי התזמורת וקבוצה נוספת של סולנים תהיה כל נשפני התזמורת. בתכנית להיטים מוזיקליים מיצירותיהם המובחרות של מוצרט, ויוולדי, בורודין, יוהן שטראוס, פול דיקא, לירוי אנדרסן וסשה ארגוב. התזמורת ערכה שולחן של מעדנים מוזיקליים כיאה ליום הולדת.

על הקונצרט ינצח ירון גוטפריד, ובתכנית קטעים מתוך: שטראוס - פתיחה לאופרטה "העטלף", ויוולדי -  קונצ'רטו לארבעה כינורות ותזמורת - פרק 1, מוצרט - סינפוניה קונצרטנטה לכינור וויולה, מוצרט - קונצ'רטו לחליל ולנבל , סשה ארגוב - עיבוד תזמורתי ל"שיר ארץ" עיבוד: דורון טויסטר, מוצרט - סינפוניה קונצרטנטה לאבוב, קלרינט, בסון וקרן, דיוקא -  תרועה  מתוך הבלט "לה פֶּרי", לירוי אנדרסן -  מכונת הכתיבה, בורודין - מחולות פולובציים מתוך "הנסיך איגור".

שוחחנו קצרות עם שרה לוין, שהייתה עם התזמורת מימיה הראשונים ולימים נעשתה למנכ"ל התזמורת ועם עירית ליבנה, הוויולנית הראשית ואחת מקומץ נגנים המנגנים בתזמורת מיום הקמתה. 
 


ירון גוטפריד, תמונת יחסי ציבור

פריצות דרך אמנותיות

"בראייה הרחבה", אומרת שרה לוין, "כבר מימיה הראשונים התזמורת השתלבה במאמץ הקליטה של המוזיקאים העולים ממדינות ברית המועצות. היה מאד חשוב לתת לאנשים שמוזיקה היא מקצועם, בית קבוע ותחושה של עשייה וכאשר קולטים נגן או נגנית למעשה קולטים משפחה שלמה."  

ובאשר לנוכחות של תזמורת חדשה בנוף הישראלי?

"אפשר לדבר על פריצות דרך מרתקות שעשתה התזמורת, לאחר ההקמה וקביעת עובדה שזו הייתה עבודתו של שמעון כהן. הייתה פריצת הדרך האמנותית שעשה נעם שריף כשהחליט לבצע יצירה של ריכרד שטראוס - הביצוע הראשון במוזיאון תל אביב של 'מטמורפוזות' עורר סערה בשעתו. הסערה הייתה בעיר, ויכוחים במועצת העיר, רעש בעיתונות ובארץ כולה. אבל היום בהתבוננות אחורנית, כל התזמורות בארץ לרבות האופרה, כוללות את יצירות שטראוס בתכניות העבודה כדבר המובן מאליו.

שרה לוין ודן אטינגר, צילום: מירי שמיר

"עוד נקודת ציון משמעותית מאז ועד היום היא עצם היותה תזמורת האופרה הישראלית", ממשיכה לוין. נוכחותה של התזמורת בתל אביב מימיה הראשונים - בתחילה באולם 'נגה' ביפו, ביתה הראשון של האופרה הישראלית, ומעמדה הקבוע בבית האופרה בתל אביב ככתובת קבועה הציבה את התזמורת במישור הלאומי. אין כל ספק שלמעמד הייתה השפעה על האיכות, והשפעה על הנגנים ועל הקהל שפוקד אותה בכל מקום.

"אבל לצד כל ההישגים האלה, הדבר החשוב ביותר בעיניי הוא שתי המסגרות החינוכיות שהתזמורת יצרה – 'צליל ראשון' שבו נפגשים ילידי הגנים וילדי כיתות היסוד בבתי הספר היסודיים עם התזמורת ו'צליל תיכון' שבו התזמורת נפגשת עם תלמידי תיכון", מדגישה לוין. "העבודה עם תלמידי התיכון הייתה סוג של הימור בשעתה, אבל הניסיון הוכיח שזה היה צעד נכון בקירוב צעירים לפעילות המוזיקה. מזה שנים שעשרות אלפי תלמידים בעיר נחשפים למוזיקה בעקבות היוזמות של התזמורת. זה מפעל מופתי ששמחתי להיות חלק ממנו," היא מסכמת.     
 


נעם שריף תמונת יחסי ציבור


תזמורת משפחתית
 
עירית ליבנה, הוויולנית הראשית של התזמורת, היא ילידת קיבוץ איילת השחר שהגיעה לוויולה כי לא הסתדרה עם הצלילים הגבוהים של הכינור. "כך אני חשתי וחשבתי", היא משחזרת, "אבל בקיבוץ, כמו בקיבוץ, כל שינוי כרוך בהחלטה קיבוצית. המורה לכינור היה מוזיקאי איטלקי שהתגורר בקריית שמונה, קרוב לבית. מורה לווילה לא היה בנמצא והיה צריך להחליט לאשר לי לנגן, ללמוד, לממן נסיעות וכולי. הקיבוץ שלח אותי למוזיקאי בכיר, הכנר אילן גרוניך (אחיו של שלמה י"ש), שהציע שמכיוון שיש לי אצלו את שני הכלים, אנגן גם בכינור וגם בוויולה. לאחר ששמע אותי אמר: 'ברור איפה הלב שלך נמצא'.

עירית ליבנה, צילום: מירי שמיר

"הוא כתב מכתב לקיבוץ, ובעקבות ההחלטות למדתי בסופו של דבר בהדרכתו של רוברט ישראל ובהמשך אצל שניים מן הוויולנים הנחשבים של הפילהרמונית. אבל את עיקר הדחיפה להעמקה במוזיקה נתן לי רמי שבלוב בקורסים הנודעים שלו למוזיקה קאמרית בבית דניאל בזכרון יעקב. עד היום כשאני מתלבטת בעניינים שברוח, בהעמקה לצורך נגינת יצירה, אני שבה לדברים שאמר שבלוב."  

בקורסים של רמי שבלוב פגשה עירית את יורם ליבנה, לימים כנר בתזמורת הפילהרמונית, והשניים נישאו. לא מפתיע ששניים מארבעת ילדיהם הם מוזיקאים פעילים - שחר הוא נגן הטרומבון ראשון בתזמורת ירושלים ויניב יושב כוויולן פרילאנס בתזמורת ראשון לציון, בקבוצה שמובילה אמו. 
 


שמעון כהן, צילום: מירי שמיר

"היו הרבה רגעים יפים"
 
איך הגעת לתזמורת?

"במשך כשמונה שנים לפני שנוסדה התזמורת הייתי נגנית ויולה מחליפה  בתזמורת הפילהרמונית. יום אחד פנה המנצח והמלחין שמעון כהן ליורם בעלי, סיפר לו שהוא מקים תזמורת חדשה בראשון לציון ושאל אם אני מעוניינת. ניגשתי למבחנים והתקבלתי ומאז אני כאן." 
כהן סיפר בשעתו שהרעיון להקים תזמורת עלה כבר בשנת 1982, כשהתבקש לחבר יצירה לקונצרט חגיגי לציון מאה שנים ליסודה של ראשון לציון. "היה אירוע חגיגי בחצר היקב המפורסמת של העיר", מספרת ליבנה. "התזמורת הסימפונית ירושלים ניגנה יצירה שחיברתי לכבוד האירוע לצד יצירות נודעות.  האירוע היה יפה ומכובד, אבל כבר אז היו מי ששאלו למה אין לנו תזמורת משלנו. הרעיון התבשל, ובמהלך כהונתו של מאיר ניצן שנבחר באותו זמן לתפקיד ראש העירייה, התקבלה ההחלטה. ניצן הרים את הכפפה, בדק, יזם והביא להקמת התזמורת." 

ומתי את נכנסת לתמונה?

"מהר מאד הצטרפתי לצוות המוביל, וישבתי עם הבוחנים בכלים האחרים. היו רגעים מרגשים במהלך המבחנים, בייחוד לראות איך שמעון, שהיה פסנתרן מצטיין, ניגש לפסנתר ומנגן בעל פה את תפקיד התזמורת כשנגן שבא להיבחן שכח להביא תווים למלווה. היו הרבה רגעים יפים - במבחר היצירות, בחשיבה על תפקידי מובילי הקבוצות. שמעון רצה, למשל, לחלק את תפקיד ראש הקבוצה בין שניים. אהבתי את הרעיון אבל בסופו של דבר הוא לא התקבל, וחבל."  

שנה לאחר מכן תפס את מקומו של שמעון כהן המלחין והמנצח נעם שריף. "נעם גייס נגנים חדשים, בחלקם מן הטובים ביותר שהיו אז בארץ, וגם לוותיקים ערך מבחני קבלה חדשים - החלטה שחלק מן הנגנים לא קיבל בשמחה, מסיבות מובנות", נזכרת ליבנה. "התזמורת המשיכה בדרכה והתפתחה, כשהצעד הדרמטי הנוסף מתרחש כשהתזמורת גויסה לשמש כתזמורת האופרה הישראלית. כאן נפגשנו לעבודה עם גארי ברתיני, ומבחינתנו, ראשי הקבוצות בתזמורת, העבודה איתו הייתה מופתית. ברתיני ישב איתנו לפני החזרות כמו שמנהל בכיר יושב עם צוותי המובילים ומתכנן את עבודת החזרות. הוא בדק איתנו נוחיות של הפקת צלילים בכלי הקשת. הציע הצעות, שמע הערות. כמובן שזה נתן את אותותיו בנגינה בהמשך. הוא הוכיח לנו שהכל אפשרי. "

למשל?

"הוא ידע להרגיע חששות של נגנים מהסוג של 'אם ננגן כל כך בשקט לא ישמעו אותנו..."  ברתיני הוכיח לנו שגם צלילים שקטים וארוכים הקהל שומע ממש עד לשורה האחרונה באולם. צורת העבודה של ניהול משותף שאפיינה אותו לא תחזור יותר, ככל הנראה." 
 


גארי ברתיני, צילום: ארנולד ניומן

אופרה ויצירות סימפוניות
 
אתם הנגנים שימשתם בשני כובעים - תזמורת סימפונית עם מנהל משלה ותזמורת האופרה עם מנהל אחר, ברתיני. עד כמה הדבר קשה?

"התשובה מורכבת. ככלל נגני תזמורת שמנגנים לעיתים מזומנות בקדמת הבמה או מתחת לבמה ולעתים על הבמה, חשים בפיצול. זה גם במישור האמנותי וגם במישור המעשי. עקרונית מספר החזרות המוקצה לכל אופרה הוא רב יותר מאשר לקונצרט סימפוני, ובהמשך מספר הפעמים שבהם אופרה מנוגנת הוא גדול משמעותית ממספר הקונצרטים בכל סדרה. יש לכך השלכות, ולכן מבחינת התזמורת המצב האידיאלי הוא שאותו מנצח משמש כמנהל מוזיקלי של שני המוסדות. כך היה בשעתו עם אשר פיש וכזה הוא המצב כיום עם דן אטינגר. אשר פיש המציא בשעתו את הסדרה הקאמרית, שנתנה לנגני התזמורת עוד פתח לעשייה מוזיקלית. אטינגר שילב יצירות ווקאליות בתכניות הסימפונית ויסודות בימתיים בעבודה של התזמורת הסימפונית."  

ובכל זאת בין שתי תקופות הניהול של פיש ושל אטינגר היו עוד מנצחים.

"בוודאי והחשוב שבהם היה מנדי רודן. היו לו תכונות ויכולות נדירות מאד אז ובוודאי היום. "

מנדי רודן, תמונת יחסי ציבור


דוגמאות?

"יש בשפע. למשל הוא ידע ליצור את הבאלאנס הצליל האידיאלי, בשמיעה מדוקדקת להעצים אחד ולצמצם נוכחות של זולתו - תכונה מעולה וחשובה.  תכונה בולטת אחרת הייתה הידע הנרחב שלו ברפרטואר התזמורתי.  מנדי רודן ידע לבנות תכניות מגוונות ועשירות, לתת מקום ליצירה הישראלית ועם זאת לדאוג לכך שהקונצרט תמיד יהיה אטרקטיבי לקהל, גם כשמדובר בקהל שמרני יותר. ישנו סוד אחד שהקהל באולם לא יכול היה לדעת והוא דרך ניהול החזרות שלו.  ש מנצחים שתמיד מגיעים לקצה החזרה ומתלוננים שלא היה להם מספיק זמן למה שהם תכננו או רצו. זו תופעה מאוד מוכרת למרות שכל מנצח יודע מראש בדיוק כמה זמן יש לו לחזרות לפני הקונצרטים והוא אמור לדעת לתכנן ביעילות כל דקה. מנדי רודן היה אשף בתכנון החזרות. מעולם לא חסר לו זמן ותמיד הוא הספיק להכין את כל התכניות ללא לחץ מיותר על הנגנים. לא היה מצב של סטרס.הכל היה מתוקתק והוא הספיק הכל. הייתה לו יכולת עבודה מעולה, ושוב, זה סוג עבודה יותר נדיר היום."

היה אטינגר בתקופה הראשונה ואחריו המנצח האנגלי.

"מן התקופה של ג'יימס ג'אד, אני זוכרת לטובה בעיקר שתי סימפוניות אחד של ברהמס עוד לפני שהוא נבחר לתפקיד מנהל התזמורת ובתקופת הניהול שלו בעיקר את הסימפוניה התשיעית של מאהלר וזאת מן הסתם כי לוויולה יש שם תפקיד בולט ומאד נוכח. דן אטינגר הוא מוזיקאי מעולה, לא רק מנצח. הוא גם מביא אתו את הניסיון שצבר בניהול בתי אופרה ותזמורות בגרמניה וביפן. כמו שציינתי, הוא שייך לסוג המנהלים המוזיקליים שהם אידיאלים לתזמורת שנגניה מפוצלים בין שני תפקידים אמנותיים - אופרה ויצירות סימפוניות."  

דן אטינגר, צילום: Hans Jorg Michel




האידיאל: עיר מוזיקלית

מנכ"ל התזמורת עופר סלע, הגיע לניהול התזמורת לאחר שניהל במשך תקופה מוצלחת וממושכת את הסינפונייטה הישראלית. "קיבלתי לידי תזמורת מצוינת עם יכולות אמנותיות מוכחות רבות," הוא מציין. "הדבר הראשון והחשוב שעשינו הוא חידוש מינויו של דן אטינגר לתפקיד המנהל המוזיקלי. אטינגר ניהל את התזמורת לפני מספר שנים החידוש במינוי הנוכחי הוא שהוא מנהל משותף לתזמורת ולאופרה הישראלית. זה מבחינתנו מצב אידיאלי. המודל הוא כמובן הפילהרמונית של וינה שמשמשת גם כתזמורת האופרה הממלכתית בעיר.

עופר סלע, תמונת יחסי ציבור




"אני יודע שבווינה מדובר בתזמורת שמספר נגניה הוא 180," מוסיף סלע. "אני יודע גם שדובר ברעיון הזה לפני הרבה שנים בישראל, בשלהי שנות ה-70, עם גיבוי מלא של המועצה לתרבות באותם ימים. מכל מקום זה הכיוון - ניהול משותף שמאפשר נוכחות של התזמורת בחזית הסימפונית ובחזית האופראית. ישנו גם כיוון אחר שבו התזמורת מצטיינת ואנחנו מחזקים אותו, ואני מדבר על הערוץ החינוכי. בשבוע האחרון הגשנו לראש העירייה ולסגנית הממונה על החינוך תכנית אב חמש-שנתית שאמורה להציב את ראשון לציון כמודל ל'עיר מוזיקלית'."        



רביעי, 15 במאי 2019 ב-20:00 בבית העם ברחובות, שישי, 17 במאי ב-12:30 בהיכל התרבות ראשון לציון. להזמנת כרטיסים: 03-9484840

להזמנת כרטיסים