בכורה ישראלית לברהמס
 
יוהנס ברהמס, מגדולי הרומנטיקנים של המחצית השנייה של המאה ה-19, הצטיין בקפדנות יתרה, לפחות בכל הקשור ליצירותיו. אלה ראו אור לאחר עיון, עריכה ועריכה מחדש. חוקרי מוזיקה לדורותיהם כמהים לפנקסי טיוטות, כמו אלה שהשאיר אחריו בטהובן למשל, אבל כאלה לא השאיר אחריו המלחין. מה שהותיר אחריו הם מכתבים, הערכה הדדית ואולי אף יותר מזה בקשריו המורכבים עם הפסנתרנית קלרה שומאן, שהייתה בין הבודדים שראו כתבי יד משלו ובדרך כלל העניקה ליצירה החדשה, שזה עתה נכתבה, את ברכת הדרך.

ברהמס בעצמו נהג מדי פעם לגשת ליצירה קיימת ולעבד אותה מחדש. כזה למשל היה גורלה של חמישיית הפסנתר המפורסמת שלו, שהחלה את דרכה כיצירה לחמישיית כלי קשת, ובדומה לזו של שוברט כללה שני כינורות, ויולה ושני צ'לות. היצירה התקבלה בהתלהבות על ידי קלרה שומאן ואחרים, אך ברהמס חשב אחרת, השמיד את הנוסח המקורי וכתב אותה מחדש כיצירה לשני פסנתרים. התגובות היו צוננות. ברהמס החזיר את התווים לשולחן העבודה והפעם הוציא תחת ידיו את הנוסח המוכר - פסנתר ורביעיית כלי קשת. ההתלהבות הייתה גדולה ולמעשה לא פגה עד היום.  

ריכרד דינסר, צילום: מתיאוס שטפן

את יצירתו המפורסמת ביותר "מחולות הונגריים", לעומת זאת, לא טרח ברהמס לכלול בתוך הרישום המסודר של יצירותיו. הסיבה העיקרית היא שלא ראה בהן יצירות שלו אלא מחולות עממיים שעיבד לפסנתר, למרות ששלושה מתוך 21 המחולות הם פרי עטו. כשאנחנו שומעים כיום את המחולות, בעיקר בנוסח התזמורתי המרשים, סביר להניח שלא ברהמס עצמו תזמר את היצירות אלא מלחינים או מנצחים אחרים. ולכן בשיחה עם ברק טל, מנהלו של הרכב הנגנים הקטן יחסית אנסמבל סולני תל אביב, השאלה הראשונה היא: "למה דווקא ברהמס?"

"כשמדברים על ברהמס ועל תזמורת, מיד עולה לראש הרכב תזמורתי גדול, הרבה נשפנים וקבוצות גדולות של נגני כלי מיתר", משיב טל, "אבל אנשים נוטים לשכוח שברהמס הוא בה במידה איש מוזיקה קאמרית מובהק. לכן גם עיבודים ליצירות ברהמס להרכבים שונים כבר מזמן אינן מפתיעות איש ובתכנית הקרובה שלנו ננגן בפעם הראשונה בישראל עיבוד כזה. המלחין האוסטרי ריכרד דונסר, שמוכר בין היתר בזכות עיבודים רבים ליצירות מסוף המאה ה-19 ומתחילת המאה ה-20, חיבר עיבוד לרביעיית הפסנתר המפורסמת של ברהמס בסול מינור אופ' 25.  

גיל גרבורג וסיון סילבר, צילום: פרנק איידל



"יהיה צפוף על הבמה"

"אז כאן ודווקא עם היצירה הזאת יש לי הזדמנות לאזכר את המורה שלי המנצח אליעזר החתי שתחת שרביטו ניגנתי במשך שנים בתזמורת הסימפונית הצעירה של חיפה. החתי עמד בראש התזמורת כ-40 שנה והקונצרט בעצם מוקדש לזכרו. מה יותר מוצלח מאשר לצרף לצורך נגינת 'המחולות ההונגריים' כ-25 נגני כלי נשיפה שכולם נמנים עם בוגרי התזמורת החיפאית ממחזורים שונים? נראה שיהיה צפוף על במת הקונסרבטוריון הישראלי."

קונצרט כמו זה, הכולל שתי יצירות קאמריות מובהקות ויצירה סימפונית, הוא לא בדיוק קונצרט במבנה הקלאסי המוכר. איך אתה ניגש לבניית קונצרט, או לצורך העניין עונה שלמה?  

"עקרונית נראה לי שהמבנה הקלאסי המוכר של קונצרט תזמורתי, הווה אומר תכנית של פתיחה, קונצ'רטו, הפסקה וסימפוניה כבר אינו דפוס קבוע בתזמורות סימפוניות ועל אחת כמה וכמה בתזמורות קאמריות. לכן אני כמנהל מוזיקלי צריך לחפש בכל פעם מחדש רצף יצירות עם חוליות חיבור או עם קו מחבר שונה. היתרון מבחינתי הוא האפשרות לעסוק בריבוי של סגנונות. הדפוס הרווח באנסמבל סולני תל אביב יכלול יצירה ישראלית כמעט בכל קונצרט ויסוד של הפתעה - שכאן תהיה שילובם של הנשפנים בביצוע המחולות ההונגריים. הקו המנחה הוא שתהיה זרימה בקונצרט. לא מזמן שילבנו שלוש יצירות שעוסקות בעונות השנה: ויוולדי, פיאצולה וצ'ייקובסקי ופרקנו את היצירות על מנת ליצור שילוב חדש, חוצה ארצות ותרבויות. קפצנו מעונה לעונה וממלחין למלחין וכאן היתרון היה שהיצירות עצמן אינן ארוכות. הקהל אוהב את הרוח הזאת."

אתה עצמך ככנר מצטרף כסולן לקונצרטים של התזמורת?

"מאחר שעיקר עיסוקי כיום הוא הניצוח, אני מופיע ככנר בדרך כלל ביצירות שבהן יש שני כלים סולניים. ההופעה האחרונה שבה ניגנתי ככנר היתה בקונצ'רטו לכינור ואבוב של באך, בעונה שעברה ניגנתי כסולן בקונצ'רטו הכפול של באך לשני כינורות ובעונה הבאה אנגן כסולן בקונצ'רטו לשני כינורות של ויוולדי. אבל מאחר שאינני כנר במשרה מלאה, תמיד אשתדל לא לקחת קונצ'רטות מאתגרים מדי שידרשו ממני זמן הכנה ממושך יותר. הסיבה השנייה היא תחושת הביטחון שלי, אני מעדיף שיהיה אתי עוד מישהו על הבמה."

בוא נרחיב מעט על הרכב האנסמבל כיום. הרי הוא השתנה לאורך 18 שנות קיומו.

"בשנה האחרונה התגבשה קבוצה קבועה ומאוד איכותית. בתחילת העונה הצטרפו החברות הוותיקות ליאה רייכלין ויעל שפירא בהובלתו של קובי רובינשטיין, הנגן הראשי עתיר הניסיון. ישנה קבוצה חזקה של קשתנים ונשפים ויש לנו בפעם הראשונה נגנית שהיא למעשה צעירה מגיל הקבוצה, כלומר צעירה שנולדה זמן קצר אחרי הקמת האנסמבל." 
 


קובי רובינשטיין ואנסמבל סולני תל אביב, צילום: מירי שמיר

פסטיבל מוזיקה בקוריאה
 
תכנית כמו זו ששבה מנגנים ברהמס דורשת יותר חזרות מן המקובל?

"בנוסף לחמש חזרות של כל התזמורת, יש שתי חזרות של הסקציות (חזרות נפרדות לכלי הנשיפה ולכלי הקשת, י.ש). עבודת ההכנה נעשית עוד לפני החזרה הראשונה. אני דן בכל היצירות עם קובי רובינשטיין ומסמן את הקשתות (אותו סימון בתווים שבעקבותיו כל נגני כלי הקשת מנגנים בתנועה אחידה, י.ש). באותם מפגשים ביני לבין הנגן הראשי מדברים גם על תפיסת היצירה, כך שבזמן החזרות אנחנו מגובשים ונחסך זמן רב."

עד כמה מעורב הנגן הראשי בתכנון?

"קובי ממליץ מדי פעם על יצירות או על תכניות שונות. הבניה עצמה ובעיקר גיוס הסולנים היא העבודה שלי שנעשית בעיקר בזכות קשרים אישיים." 

"קשרים אישיים" משמעותם היכולת להביא לישראל סולנים ומנצחים מן הטובים בעולם תמורת תשלום זעום יחסית למקובל במקומות אחרים?

"נכון שאמנים כמו הכנרת רייצ'ל ברטון-פיין או זמר הקונטרה טנור אנדריאס שול מגלים נכונות להופיע בתמורה צנועה לאין ערוך מן השכר הקבוע שלהם. אפילו לכנרית בת ה-12 מסין, ליה ז'ו, משלמים בעולם פי ארבעה וחמישה ממה שהיא מקבלת כאן. חלק מן הניהול הוא היכולת לחסוך בהוצאות בכל מקום שניתן. בסוף אוגוסט אנחנו נוסעים לפסטיבל למוזיקה בקוריאה. התארחתי שם כמנצח על הפילהרמונית המקומית לפני שנתיים וכעת הם הזמינו אותנו לשמש כתזמורת הבית של הפסטיבל. הפסטיבל ביקש שנגיע עם 40 נגנים וכך אמנם נעשה. יש לנו שם ארבע תכניות - שלוש מוקדשות למלחינים, בטהובן, מנדלסון ומוצרט ותכנית אחת שבה אנחנו מלווים זוכי תחרות מוזיקה במקום. בקשנו ונענינו לנגן את תכנית מוצרט ראשית כל עם הרכב מצומצם יותר ושנית שתכנית מוצרט תהיה האחרונה. בעקבות ההסכמה שלהם נוכל להחזיר לישראל חלק מן הנגנים ולחסוך אלפי דולרים בהוצאות האירוח במלון בקוריאה.

"דיברנו בתחילת השיחה על מבנה קלאסי של קונצרט והנה שם בקוריאה נשאר המבנה הקלאסי – פתיחה, קונצ'רטו וסימפוניה, ואנחנו מביאים מישראל סולן אחד - הפסנתרן תום בורו, שינגן בטהובן. אגב, בורו ינגן איתנו את הקונצרט הראשון בתחילת העונה הבאה. הסולנים האחרים נבחרו על ידי הפסטיבל."   

איך בונים תקציב למסע מן הסוג הזה?

"לכל מסע כזה צריך להתארגן כלכלית. התמורה שמקבלים מן המארחים בדרך כלל אינה מכסה את כל ההוצאות, מדובר כאן בשכר לנגנים, אירוח וטיסות. העיקרון בנסיעות של תזמורות ישראליות להופעות בחו"ל, הוא לנסות לחזור ללא הפסד ואם הצלחנו גם להכניס כסף לקופת התזמורת - מה טוב. חוץ מזה צריך לגייס תמיכה. בנסיעה המדוברת יש לנו תמיכה של מפעל הפיס, למשל. "    
 


ברק טל, תמונה באדיבות פילהרמונית סודקה פולין

"אצל ברהמס כל תפקיד תובעני"

נחזור לקונצרט הקרוב, לברהמס, מה מבחינתך מייחד אותו?

"אצל ברהמס, בייחוד ביצירות הקאמריות כולל החמישייה שעיבדתי, כל תפקיד הוא מאוד תובעני. כאשר אתה מכפיל את התפקידים מתווסף אתגר הנגינה התובענית בקבוצה. כמובן שבמהלך העיבוד ייתכן שאני אעביר תפקיד מכלי לכלי וכן מתווספים תפקידים לקונטרבסים שלא קיימים בנוסח המקורי. כך שהאתגר הוא כפול ולעתים רק נראה קל יותר, גם אם יש מקומות בעיבוד שבהם כלי מסוים לא ינגן קטע כזה או אחר. ובכל זאת זה מאתגר."

שאלה נוספת לעניין העיבודים. האם המאזין יוכל לחוש שהמעבד הוא בן המאה ה-21? אם למשל ניקח את התזמור של שנברג לרביעייה אופ' 25 כשהוא מוסיף לתזמורת כלים שבחלקם עוד לא היו בתזמורת בזמנו של ברהמס, ברור לנו למן השמיעה הראשונה שהמעבד הוא בן תקופה אחרת. מה קורה בעיבודים שינוגנו בקונצרט הקרוב?

"בעיבוד שלי אני הולך בכיוון ההפוך. היה לי חשוב שהעיבוד יישמע כמו יצירה תזמורתית של ברהמס. תכונה זו מאפיינת גם את העיבוד של דונסר, הוא נשמע ממש כמו קונצ'רטו כפול של ברהמס, למרות שהקהל מכיר את הנוסח המקורי. במשפט אחד - העיבוד הוא לגמרי ברהמס אבל בלבוש חדש."
 

אנסמבל סולני תל אביב, צילום: אבי אורדו


הקונצרטים יתקיימו במוצאי שבת 22 ביוני 2019 בשעה 20:30, במרכז רפפורט בחיפה. מחיר כרטיס: 116 ₪ (להזמנות: 04-8363804), וב-23 ביוני, בשעה 20:30 בקונסרבטוריון הישראלי תל אביב, מחיר כרטיס: 125-140 ₪ (להזמנות: 03-5466228)   

לרכישת כרטיסים