תארי כבוד לצד תלונות
 
לפני 50 שנה התייצב בחזית התזמורת הפילהרמונית של ברלין מנצח צעיר בן 27 -  דניאל ברנבוים. במלאת יובל שנים להופעותיו של כמנצח התזמורת החליטה הנהלתה להעניק לו את התואר "מנצח כבוד של התזמורת הפילהרמונית הברלינאית", תואר שלא הוענק עד היום לאיש.
 
בשנת 1999 היה ברנבוים מועמד בעל סיכוי לתפקיד המנהל המוזיקלי של התזמורת אך הוא לא נבחר. הבחירה לתפקיד בתזמורת הזאת מתבצעת בתהליך בחירות חשאיות של חברי התזמורת ולא במינוי של ההנהלה. עם זאת, הקשרים בינו לבין התזמורת לא פסקו: ברנבוים ניצח על התזמורת מאות פעמים בברלין, לרבות הקונצרט המיוחד בו ניגנה התזמורת עם נפילת חומת ברלין, ובמסעות התזמורת בעולם - אחד מהם סיור ההופעות הראשון שלה בישראל.
 
התואר הנוסף בו זכה ברנבוים הגיע זמן קצר לאחר שקלאוס לֶדֶרֶר, סנטור התרבות בסנאט של ברלין הכריז על הארכת חוזהו של ברנבוים כמנהל האופרה הממלכתית בעיר עד לשנת 2027. בחשבון פשוט, ברנבוים "מסודר" באופרה של ברלין עד שימלאו לו 85. תארי הכבוד ואותות ההערכה באים לאחר שלאחרונה הועלו נגדו תלונות על התנהגות בלתי הולמת. נגן טימפני בתזמורת האופרה ואחרים דיברו על יחס לא הולם ודבריהם צוטטו בעיתונות.
 
בראיונות ובהצהרות לעיתונות השיב ברנבוים שייתכן כי נקט לשון בוטה. הסנאט של ברלין, שביקש בדיקת "אומבודסמן" של התלונות נגדו, הודיע כי: "התלונות נבדקו ואף אחת מהן לא נמצאה ראויה לדיון בבית המשפט." יתרה מזאת, רובם של חברי התזמורת רוצים שברנבוים ימשיך בתפקידו כמנהלם המוזיקלי.



דניאל ברנבוים, מריה ז'ואו פירש והפילהרמונית ברלין, צילום: Monika Rittershaus

"מייצג את רוח ההומניזם"

מנגד, המחמאות בנימוקים של הפרלמנט של ברלין ושל הפילהרמונית הברלינאית מציינות "מוזיקאי יוצא דופן". קנוט ובר, חבר מועצת התזמורת, אמר: "מאז הפעם הראשונה שניצח עלינו מקיימים התזמורת וברנבוים יחסים קרובים. הופעותיו עם התזמורת נחשבות למעולות ובזכותו נכללו ברפרטואר התזמורתי יצירות של אלגאר ושל מלחינים מארגנטינה. ברנבוים ניצח עלינו בקונצרטים מיוחדים ב-12 בנובמבר 1989 בקונצרט נפילת חומת ברלין ובהופעות בישראל באביב 1990. בהענקת התואר 'מנצח כבוד' לברנבוים אנחנו מכבדים לא רק מוזיקאי גדול אלא גם שותף וחבר נפלא. תובנותיו המוזיקליות היו לחלק מן הדנ"א של התזמורת. יותר מכל מוזיקאי אחר, ברנבוים מייצג את רוח ההומניזם המאמינה ביכולת המוזיקה לגשר ולקשר בין בני אדם ממחנות יריבים."
 
לצד עבודתו בברלין, ברנבוים עומד כידוע בראש "תזמורת דיוואן מזרח-מערב" שאותה הקים עם ידידו הפילוסוף אדוארד סעיד לפני 20 שנה. בתזמורת מנגנים זה לצד זה ישראלים, פלסטינאים, מצרים, סורים, לבנונים ובני אומות אחרות. היא מופיעה מדי שנה בפסטיבלים החשובים ביותר בעולם ורבים מנגני התזמורת בישראל הם בוגריה. 
 
עוד שני מפעלים מוזיקליים חשובים שמזוהים עם ברנבוים הם גן הילדים המוזיקלי שקיים כבר מאז שנת 2005 ומתחנכים בו ילדים מלאומים שונים כשמטרתו אינה חינוך מוזיקלי אלא חינוך באמצעות מוזיקה ונגני התזמורת הממלכתית ברלין שותפים בפעילות היומיומית שלו. מיזם נוסף של ברנבוים הוא אולם קונצרטים קאמריים על שמו של פייר בולז שנחנך בשנת 2016  שהוא חלק מאקדמיית ברנבוים-סעיד שנפתחה שלוש שנים קודם לכן.


דניאל ברנבוים, מריה ז'ואו פירש והפילהרמונית ברלין, צילום: Monika Rittershaus

סולנית בהפתעה
 
זכיתי לנכוח לאחרונה בקונצרט מן הסדרה המציינת יובל שנים להופעתו הראשונה של ברנבוים כמנצח, שבה ניגנה הפילהרמונית הברלינאית את אותן היצירות שנוגנו בשנת 1969: הסימפוניה מס' 95 של היידן, הקונצ'רטו מס' 4 של בטהובן שניגן אז הפסנתרן האנגלי קליפורד קרזון והסימפוניה הרביעית של שומאן. לכבוד קונצרטי היובל הוזמן כסולן הפסנתרן ראדו לופו, חברו של ברנבוים שהרבה להופיע בישראל בעבר וגם להקליט עם הפילהרמונית הישראלית, אבל בעשורים האחרונים נאלץ לוותר על הופעותיו כאן בשל מחלה.
התזמורת הברלינאית זימנה לבמה את הפסנתרנית הפורטוגלית מריה ז'וֹאַוֹ פּירֶש, שפרשה מהופעות פומביות לפני שנתיים ומאז עוסקת בהוראה בלבד. פירש בת ה-74 וברנבוים בן ה-76 לא נפגשו מעולם על במה אחת וזו הייתה הופעתם המשותפת הראשונה.
 
שני אלמנטים שבו את לבי בקונצרט: הראשון הוא איכות השקט, כחומר הוראת הפיאניסימו בתווים. הקטעים השקטים לאורך כל הערב, כחומר בכל שלוש היצירות היו לדידי שיאם של רגעי הפיוט שפוזרו ביד רחבה. ענין שני היה הקטעים הסולנים בתזמורת, בעיקר של הצ'לן הראשון. הקונצרט, אגב, החל באיחור של 20 דקות, כי נגן הבסון הראשי נפגע בתאונה בדרך לקונצרט ונגן הבסון הראשי השני הוזעק מביתו ומן הסתם קיים חזרות מאחורי הקלעים.
 


דניאל ברנבוים, מריה ז'ואו פירש והפילהרמונית ברלין, צילום: Monika Rittershaus


ככלל, סולנית הערב הייתה הפתעה - ראשית משום שכאמור זו הייתה הופעתה הראשונה עם ברנבוים, אך למעשה היעדרותה של פירש מבמות הקונצרטים בשנתיים האחרונות כלל לא ניכרה. גישתה ליצירה הייתה פיוטית, דיאלוג חכם עם התזמורת בתוך מגוון שנע בין רגעים דרמטיים לזרימה סוחפת. את עיקר הפיוט שמרה לפרק השני תוך שהיא מובילה לפרק האחרון בתחושה של תושייה רווית רוגע ומתן זמן ראוי לתהייה על עשייתה המפעימה והרבה דרמה בקדנצה.
 
בסימפוניה של היידן ביקש ברנבוים להדגיש את ההנגדה שבין המהיר והאיטי, איכות גלנטית וזורמת גם ללא פזילה אל עבר הצליל האותנטי שרבים מחפשים כיום. במינואט ובטריו שוב בלטה נוכחותו של הצ'לן הראשי במגע מאופק ועם זאת מרגש. הסימפוניה הרביעית של שומאן הייתה דרמטית, אולי אפילו אופראית בממדיה. נוכחות תזמורתית גמישה, נמרצת ועוצמתית - בעיקר של הטרומבונים ונגינה סולנית מבריקה של הנגן הראשי נוח בנדיקס-בלגלי בפרק השני. קונצרט שכולו חוויה מענגת.