הרדיו לא הפסיק להשמיע
 
עבורי, באופן אישי, שנות ה-80 לא היו שנים שאני נזכרת בהן באהבה. CARELESS WHISPARE היה הסיוט שלי, לרקוד לא אהבתי, או לא ידעתי, וחותלות דווקא היו יפות בעיניי, אבל אני לא הייתי יפה כל כך בעיניהן, וככה יצא שלמרות שהייתי בגיל הנכון, בערך בת 14, הייתי כנראה בין הבודדות שלא ראו את הסרט "פלאשדנס", שיצא ב-1983.

אז את סיפורה של אלכס, נערה שבאה מהצד הפחות שבע של החיים, נחושה להגשים את חלומה לרקוד בבית הספר הגבוה לריקוד, ובינתיים עובדת בימים במפעל ובלילות כרקדנית במועדון, לא הכרתי, אבל את השירים מתוך הסרט שהפך להצלחה קולנועית ומוזיקלית אדירה, להיטי ענק כמו MANIAC, GLORIA ו- WHAT A FEELING הכרתי, כמו כולם, מהרדיו שלא הפסיק להשמיע.

הזמן שעבר היטיב גם איתי וגם עם האייטיז, לשמחתי, ואם יש עוד אנשים כמוני יוכלו גם הם לתקן בקרוב את המעוות  עם צאתו של "פלאשדנס" כמחזמר בגרסה עברית, העולה ממש בעוד רגע, החל מיולי, בתיאטרון תל אביב.

טום הדלי ורוברט קארי כתבו את "פלאשדנס". דניאל אפרת הוא האחראי על הנוסח העברי, עומר זמרי הוא הבמאי ובידי חזי שקד הופקדה ההפקה המוזיקלית לשירים הידועים שיצרו רובי רוט ורוברט קארי.

את אלכס, כוכבת המחזמר, מגלמת ספיר יצחק בת ה-28, וסביבה קאסט מרשים הכולל את ריקי גל, צחי הלוי/יפתח מזרחי, מיי פיינגולד, עדי כהן, רויטל זלצמן ועוד עשרות שחקנים, זמרים ורקדנים, מלווים בתזמורת חיה. 
 


פלאשדנס צילום: רונן אקרמן


הולכת עד הסוף

"'פלאשדנס' הוא סרט משנות ה-80 עם הלהיטים הכי גדולים ומהממים שכולנו מכירים", אומרת יצחק. "יש לי אחיות שנולדו בשנות ה-80, אז אני מכירה, בעיקרון, את כל סוגי המוזיקה הנפלאים שהיו בתקופה הזאת, וזו באמת תקופה יפהפייה בעיניי. את הסרט הזה ראיתי גם כשהייתי ילדה, ובזמן האחרון ראיתי אותו יותר משלוש פעמים.

"הסרט הזה מדבר, ברובו, על ערך החברות, ועל הגשמת חלומות. יש לו הרבה מוסר השכל, וכל אחד יכול להתחבר אליו מהמקום של לא לפחד, של להאמין בעצמך, של לבוא ממקום של אהבה ולהגשים את עצמך. אלה דברים שכולנו צריכים היום לשמור ולטפח. כל אחד צריך לטפח את המקום הזה שבו הוא מאמין בעצמו והולך עד הסוף עם מה שהוא רוצה."

הגשמת חלומות היא תמה שמתאימה היטב ליצחק.  חלקכם הכיר אותה ב"רק רוצים לרקוד" הטלוויזיונית, או מההשתתפות ב"שורת המקהלה" וב"מצחיקונת" בקאמרי, והניסיון לקבוע איתה מועד לריאיון המחיש עד כמה היא עסוקה בהגשמת החלומות שלה, בהצלחה יתרה.

בעשור האחרון מקבלים מחזות הזמר בארץ את המקום שקיבלו כל השנים בעולם, והופכים למקצוע בפני עצמו, שיצר ביקוש לאמני במה שהם שחקנים, זמרים ורקדנים באותה מידה, תיאור שהולם את יצחק בצורה הכי מדויקת.

"מגיל צעיר אני שרה ורוקדת, ומשחק תמיד עניין אותי", היא אומרת. "החלום שלי תמיד היה לרקוד, לשיר ולשחק באותה הבמה. לקבל תפקיד שעושה את הכל, כך שידעתי שאני רוצה לעשות מחזות זמר והייתי מכוונת מטרה, חד משמעית. עשיתי לעצמי מיני בית ספר כזה של עצמי.

"אין בארץ בית ספר שמכוון לרמה גבוהה מכל הבחינות, כשמדברים על השילוש הזה של משחק, ריקוד ושירה. אין את האופציה הזו. אז אם אתה באמת רוצה להתקדם צריך איזשהו מנוע. צריך לייצר לעצמך את זה. התחלתי מהריקוד. רקדתי עשר שנים אצל סיגי ניסן, מורה מאוד מוכרת בפתח תקווה. איך שסיימתי את הצבא עשיתי שיעורים פרטיים של משחק, ואז הלכתי לרקוד אצל עוז מורג במסלול למחזות זמר. יש לו מסלול כזה ברמת גן ואני עדיין הולכת אליו. אני בחיים לא אפסיק ללכת לשם. זה ממש בית. אני כבר קרוב לשבע שנים שם, והוא באמת עושה את כל המחזות זמר ונותן לך טעימה מכל עולם במסלול הזה, ולאט לאט נפל לי האסימון שתמיד ידעתי, אבל שם זה התחזק עוד יותר וגרם לי לאהוב את זה עוד יותר.

"במקביל אני לומדת משחק אצל יורם לוינשטיין, ושם התאהבתי עוד יותר במשחק. תמיד ידעתי שאני רוצה לשחק, אבל שם הרגשתי שזה ממש מפרה אותי, ועושה לי ממש טוב, ומעבר למחזות זמר אני מאוד רוצה לשחק בעוד דברים. לא רק תיאטרון. אבל אין ספק שזאת הגשמת חלום." 
 

ספיר יצחק, פלאשדנס, צילום: רונן אקרמן

"המשפחה היא הגב שלי"
 
ספרי לי על הדמות שלך ב"פלאשדנס"

"אלכס היא פשוטת עם. היא עברה חיים באמת לא פשוטים, עם אבא שהכה אותה, ואמא שנפטרה בגיל צעיר והיא פיתחה לעצמה עור של פיל כדי לא להיפגע ולא להתאכזב. היא עושה הכל למען עצמה, כדי לחיות בצורה הכי טובה שהיא יכולה לחיות. מה שאומר שהיא לא מתחברת לטיפוסים העשירים, אלה שהחיים הקלו עליהם, והם לא עברו חיים מספיק קשים כדי ללמוד לשרוד בזכות עצמם, אלא בעזרת עזרים חיצוניים.

"הם מפונקים מאוד ולא מוערכים בעיניה, וככה נראה לה בהתחלה גם ניק. לניק לא פשוט להתקרב אליה, עד שהיא נחשפת למשהו שהיא לא חשבה שהוא, ואז נרקם ביניהם סיפור אהבה יפה ומרתק. יש גם משבר באמצע, ואני לא רוצה לספר הכל אבל באמת יש פה הרבה דברים יפים והרבה דברים שאפשר ללמוד מהם. אלכס עוצמת עיניים. היא עוצמת אותן בגלל הפחדים שלה, כדי לא לראות. היא עקשנית, וקשה לה לוותר על האגו, אבל לא ממקום רע, אלא ממקום של לשמור על עצמה. אני חושבת שהמחזמר הזה מביא כל כך הרבה דברים בסיפור שלו שמעוררים השראה."

מימין: השחקנית מהסרט. משמאל: שחקנית המחזמר ספיר יצחק צילום רונן אקרמן

ושחלקם נושק למה שקורה גם לך

"לגמרי. אלכס ואני מאוד דומות, אבל גם מאוד שונות. מה שכן דומה זה באמת החלומות, שתינו חולמות חלומות גדולים, אבל ההבדל ביני לבינה הוא שאני באה מבית תומך. המשפחה שלי מאוד תומכת, בשונה ממנה. לי היה הרבה יותר גב לעשות את מה שאני עושה היום."

ההורים שלך לא באים מעולם המוזיקה. מאיפה באה התמיכה הזו?

"הם לא מעולם המוזיקה, אבל יש לי משפחה מאוד מוזיקלית. החלום של אבא שלי היה להיות זמר ואמא גם שרה, וכל האחיות שרות. אבל אף אחד לא באמת הלך עם זה רחוק, כי היו להם עוד הרבה חלומות אחרים. אלכס באה ממקום הרבה יותר חסר ביטחון. היא פחות מאמינה בעצמה. יותר קשה לה לקחת את המקום של הפרונט. היא יותר חולמת בהקיץ. אני, בגלל שגדלתי אחרת ממנה, יש לי הרבה יותר גב. המשפחה שלי דוחפת אותי להצליח, שזה משהו שאין לאלכס. מה שיש לה זה את האנה, המלאך השומר שלה. גם לאלכס נהיה גב כשהאנה נכנסת לחיים שלה. ריקי גל מגלמת את האנה. אחרי שאמא שלה נפטרה האנה לקחה אותה תחת חסותה. היא פשוט קיבלה אותה קצת מצולקת אחרי מה שהיא עברה. אני חושבת שבאופי שלי אני יותר מעזה ממנה." 
 

כמו בברודווי
 
תיאטרון תל אביב הוא בעצם תוצאה של מגמת התחזקות המיוזיקלס בטירוף בארץ בעשור האחרון

"קודם כל, תודה לבורא עולם שהביא באיזושהי דרך את מאור מימון, האיש עם החזון. בעיניי הוא באמת אגדה. הבנאדם הזה מגשים את עצמו בצורה חסרת מעצורים. הוא באמת עשה דברים מאוד יפים. 'היירספריי' ו'אנני', דברים יפים ומקצועיים. אני זוכרת שראיתי כתבה עליו והוא סיפר שהוא היה מביים את אחותו ועושה כל מיני הצגות כאלה לעצמו עד שהוא באמת עושה את זה ביג טיים ופותח פה תיאטרון, שצריך להיות ממש כמו התיאטרון בברודווי. עם אותו קונספט. הצגות של מחזות זמר בלבד, תיאטרון שגם מביא את כל המחזות זמר הכי יפים, אלה שבאמת קשה להביא לארץ. הוא בעצמו עושה את זה. צריך המון אומץ בשביל זה ובגלל זה אני אומרת שהוא אגדה, כי הוא מאוד אמיץ, ואני אוהבת אנשים שחולמים בגדול."

מהשיחה הזו ברור שאת מהחולמים שמגשימים, אבל אני משערת שנתקלת גם בקשיים שהיית צריכה להתגבר עליהם לאורך הדרך

"אולי כשהייתי מאוד צעירה. לפני שהלכתי לסטודיו של עוז מורג לא רקדתי שנתיים כשהייתי חיילת, כי הייתה לי פציעה, ואני זוכרת שהרמתי את עצמי ממקום חסר ביטחון שהייתי בו באותה תקופה. אבל הייתי ממש צעירה, בת 20, ולקח לי זמן עד שחזרתי לכושר שלי מבחינה ריקודית. הלכתי אז לשיעור באיזה סטודיו, וחזרתי בוכה כי הרגשתי שאני לא בשיא הכושר שלי ואני לא  איפה שאני רוצה להיות בגיל 20. אני ביקורתית כלפי עצמי. אני לא נותנת לי את הזמן. היום אני הרבה יותר קלה עם עצמי, בעבר הייתי נוראית. אבל עבדתי קשה, וחבר טוב אמר לי ללכת לסטודיו של עוז מורג, ואחרי כמה שיעורים אני זוכרת שהוא ממש ניגש אליי ודיבר איתי, ובשבילי, בנאדם כמוהו שמדבר איתי ואומר לי שהוא רוצה לעבוד איתי, זו הייתה הרגשה שאני לא יכולה להסביר במילים. היום עוז הוא ממש משפחה בשבילי."

ספיר יצחק, צילום: גיא דויטש

ולא היו רגעים שבהם צללת לפחד שזה לא יקרה, שלא תגשימי את החלומות שלך?

"לא היו לי איזה אודישנים כואבים, טפו טפו טפו. אני כן יכולה להגיד לך שאני מאוד פרפקציוניסטית וביקורתית. נגיד, לפני 'רק רוצים לרקוד' היה לי ממש קשה. האכלתי את עצמי בייסורים. לפני האודישן הראשון שלי בטלוויזיה מהבוקר עד הלילה לא יצאתי מהסטודיו. סיגי ניסן נתנה לי את הסטודיו שלה והייתי הולכת לשם מהבוקר עד ערב. אמא שלי אמרה לי, 'ספיר, תירגעי, תנשמי, יהיה בסדר', בדיוק כמו שהאנה עושה לי בהצגה. הייתי מתאמנת, מצלמת את עצמי, חוזרת הביתה, מתייסרת שאני לא מספיק טובה ולמה אני הולכת לשם בכלל.

"הייתי קשה עם עצמי, ברמה שאשכרה הייתי בחרדות שאמרתי לאמא שלי, 'ואם יגידו לי שאני בכלל לא רקדנית ומה אני עושה פה בכלל?'. כל מיני חרדות לא הגיוניות. ואז הלכתי לאודישן, ובאמת הייתה חוויה מדהימה, ואני חושבת שמאז לקחתי על עצמי את ההחלטה שאני נהנית הרבה יותר מדברים. אולי זה נשמע קלישאתי אבל יש משפט שאם לא באמת נהנים, שום דבר לא שווה את זה. וזה מה שקרה מאז. עשיתי את 'רק רוצים לרקוד', עשיתי 'שורת המקהלה' וקיבלתי תפקיד.

"כמובן שיש רגעים פחות נעימים. שהייתה לך הצגה שהרגשת שזה לא המאה אחוז שלך. אז אני נותנת לעצמי על הראש. שחקן יודע מתי הוא הגיע לאן שהוא רצה ומתי לא. למדתי המון גם מ'רק רוצים לרקוד', וביורם לוינשטיין אני לומדת המון על איך ליהנות. גם החוויה שאתה לא נהנה ממנה היא חשובה כי לומדים ממנה למה כן חשוב ליהנות. וגם עכשיו, תהליך החזרות ב'פלאשדנס' הוא תהליך שאני מאוד נהנית ממנו, וזה לא תפקיד פשוט. אני כל הזמן על הבמה." 
 


ריקי גל, צחי הלוי צילום: רונן אקרמן



"אני רוצה למתוח את הגבולות"
 
די מדהים שההפקה מפקידה בידי בחורה שהיא די בתחילת דרכה בעולם המשחק את התפקיד המרכזי, כשלצדה קאסט שכולל שמות כמו ריקי גל או מיי פיינגולד. זה לא מובן מאליו

"הייתי כבר אחרי שנה א' של הלימודים ואחרי תפקיד בתיאטרון, אז זו תחילת דרכי, את לגמרי צודקת, אבל עוברים המון בבית ספר למשחק. בשנה א' הספקתי לעשות כל כך הרבה תפקידים ודברים שזה מלמד כל כך הרבה. ביורם לוינשטיין מצפים ממך להמון. הם מגדירים את הרף הזה. 

"הבמאי המבריק של 'פלאשדנס', עומר זמרי, אני לא אשכח כשהוא התקשר אליי לבוא לאודישן. אמרתי לו, עומר, אני סטודנטית. הוא הכיר אותי לפני, והוא אמר לי, ספיר, אני רוצה שתבואי. אז אמרתי לו בסדר, אבל אני לא עוזבת את הלימודים. ארבע שנים ברצף דחיתי את הלימודים עד שסוף סוף נכנסתי ליורם לוינשטיין, הייתי כמהה לזה מאוד. ואז הגעתי לאודישן, וכל כך נהניתי באודישן, אני לא אשכח את זה. ראיתי שהם אוהבים, ואז קראו לי לעוד אודישן ולעוד אחד ואני אומרת, אוקי, זה יכול לקרות! עד שפתאום הודיעו לי שכן, וזה היה הדבר הכי מדהים ששמעתי. ובו זמנית לא ידעתי מה לעשות עם הלימודים. זו הייתה מסכת רגשות, כי ידעתי שזאת לא אופציה לעזוב את הלימודים, ועומר באמת חיזק אותי והאמין בי, הוא באמת הולך איתי יד ביד לאורך כל הדרך והוא פשוט במאי מבריק."

פלאשדנס צילום: אור גפן

אתם עושים את כל השירים שהיו בסרט?

"אנחנו עושים את כולם, כמו שהיו במקור. עיבודי אייטיז לגמרי. את הלהיטים הגדולים אנחנו מבצעים באנגלית. חזי שקד שהוא מדהים, עושה עבודה נפלאה, ולי יש גם את חיים פנירי שעבד איתי צמוד ועשה איתי דרך מטורפת ממש, כמורה לפיתוח קול."

תגידי, אחרי ששיחה שלמה אנחנו מסתובבות סביב הנושא של הגשמת חלומות, קלאסי לשאול אותך איפה אני רואה אותך בעוד עשר שנים?

"וואו! וואו! קודם כל, החלום שלי זה להגיע לברודווי. אבל מעבר לזה, אני מאוד רוצה לשחק בסרטים, למתוח את הגבולות של עצמי מכל כיוון. משחק מעניין אותי, אבל הדבר שהוא באמת הכי חשוב זה להצליח להגשים את עצמי, ולפתח, באמת, משפחה משלי. כלומר להתחתן ולהביא ילדים. אני ממש משפחתית. זה משהו, נגיד, שבמשפחה שלנו באמת יש עליו דגש." 
  

המופעים יחלו ב-4 ביולי 2019 בתיאטרון תל אביב ובהמשך ברחבי הארץ לרכישת כרטיסים: 3475*