שחור לבן בצבעים
 
השבוע מגיעה לישראל מניו יורק להקת בלט היספניקו, להקת המחול הלטיני המובילה בארה"ב, עם מופע המחול המצליח "כרמן.מאקיה" (Carmen.maquia) של הכוריאוגרף הספרדי גוסטבו רמירז סנסנו.

המופע, שהטריף את הקהל ברחבי העולם וזכה לשבחים כמו "מסעיר", "מטלטל", ו"יצירת מופת", הוא עיבוד צעיר, תוסס וחדשני לקלאסיקה הנודעת "כרמן" מאת המלחין ז'ורז' ביזה. סיפורה של כרמן, היפהפייה חמת המזג ששברה את לב הגברים זכה לאינספור עיבודים במחול, אופרה, תיאטרון וקולנוע - אבל, כזה עוד לא ראיתם. 

בהשראת ציורי מלחמות השוורים של פיקסו, היצירה מתקיימת בתוך חלל קודר, עולם מודרניסטי בשחור-לבן, שבו מפלרטט הבלט העכשווי עם נתזי צבע ססגוניים של פסו-דובלה, פלמנקו, התרבות האנדלוסית וגם סצנת האופנה הניו יורקית. "כרמן" של רמירז סנסנו היא תיאטרלית, דרמטית, פיזית, חושנית ושופעת רגש כיאות, אך אינה מושכת את ידה גם ממעברי הומור משעשעים. 
 


בלט היספניקו, כרמן.מאקיה, צילום: פאולו לובו

"פיקסו קרא לכרמן שור בלתי נסבל"
 
"כל חיי תהיתי איך הייתי מביים את 'כרמן' אם הייתה לי הזדמנות," מכריז גוסטבו רמירז סנסנו (41), שתויג על ידי הניו יורק פוסט כאחד הכישרונות הבולטים בכוריאוגרפיה הספרדית. "ראיתי אינספור גרסאות שלה, אבל אף פעם לא ממש הבנתי את הסיפור. המוזיקה והתנועה כמובן שבו את לבי, אבל רציתי להפוך את הסיפור לברור יותר. שידבר בשפה שאני מבין."

ואיך נפלה ההזדמנות?

"ב-2012 עבדתי עם להקת המחול 'לונה נגרה'. זה היה בעונה השנייה שלהם, שהייתה מוקדשת לנשים, וכל יצירה שהעלו הייתה מאת כוריאוגרפית אישה או עסקה בנשים. ידעתי שהגיע הזמן של כרמן – אישה שלא עשתה חשבון לאף אחד והלכה אחרי הלב שלה."




כרמן.מאקיה, מקור: אתר האופרה


מה משמעות המילה "מאקיה" בשמה של היצירה, "כרמן.מאקיה"?

"שם היצירה היה מאוד חשוב לי. באמצעותו רציתי להבדיל אותה מיצירות אחרות שנעשו בהשראת 'כרמן', שכמוהן ראיתי בלי סוף. המון דברים חלפו לי בראש כשחיפשתי שם, ואחד מהם הוא המילה הספרדית 'טאורו-מאקיה' (tauromaquia) - אמנות מלחמות השוורים. פיקסו נהג לומר שכרמן היא כמו שור בלתי נסבל שאף אחד לא מצליח לאלף או לשלוט בו. אז החלפתי את המילה 'טאורו' במילה 'כרמן' וכך נולדה 'כרמן.מאקיה'. 
 

הספרדי הכי לא טיפוסי 
 
איך נולד הרעיון לשאוב השראה דווקא מפיקסו בעבודה?

"ההחלטה לעשות את 'כרמן' נבעה ממקום של רצון לחדש. לא רציתי ללכת על הכיוון הספרדי הצפוי, הסטיגמה של האישה הפתיינית, הספרדיות שמצפים לראות, אבל רציתי שהסיפור יישאר ספרדי, כי זה מה שהוא. לכן הלכתי על פיקסו, צייר ספרדי שהיה האמן הכי לא צפוי ולא טיפוסי. כך גילינו בפריז את אוסף ציורי מלחמות שוורים שהוא יצר בהשראת כרמן, שיש בהם קודים של אסתטיקה מאוד דרמטית, אלימה לפעמים, והדמויות כל הזמן מפורקות ונבנות מחדש, לפעמים בשחור-לבן ולפעמים בצבע."


גוסטבו רמירז סנסנו, צילום: פאול לובו



ואיך זה השפיע על העבודה?

"מהציורים שאבנו השראה גם לכוריאוגרפיה, וגם לעיצוב החלל והתלבושות. בכוריאוגרפיה הלכתי לכיוון פירוק והרכבה מחדש של תנועות, והתפאורה והתלבושות המדהימות של דוד דלפין ולואיס קרפו הם בצבעי שחור-לבן. דוד היה מעצב אופנה ידוע בספרד, ולואיס הוא שותפי מכבר במיזמי האמנות. שניהם בני דורי, וכשתיארתי להם כבר בהתחלה את הכיוון שלי היו המון דיונים. לא רציתי ללכת על הכל באדום, על נקודות או תחרה או משי ספרדיים מסורתיים, ותוך כדי חיפוש גילינו את האוסף הפריזאי של ציורי פיקסו על כרמן. הוא אהב מלחמות שוורים ואהב את כרמן. אז מצאנו את הקשר, ולכן הבמה לבנה כולה. הרעיון הוא שהתלבושות הן כמו התלבושות הפנימיות של רקדני הפלמנקו, שהן לבנות בלבד, וכך הרקדנים בעצם מציירים את הבמה.

"לצערי דלפין נפטר מסרטן לפני שנתיים בגיל 47, ולא זכה לראות את הצלחת המופע בשנתיים האחרונות. הוא היה איש נהדר ואני מתגעגע אליו."



בלט היספניקו, כרמן.מאקיה, צילום: פאולו לובו

"אני דווקא הזדהיתי עם דון ז'וזה"
 
כרמן שלך חוגגת את הנשיות שלה בלי לדפוק חשבון. ישנה תחושה שהמופע הוא מעין הומאז' לנשיות גדולה מהחיים, לא מצטדקת שלא מנסה להקטין את עצמה או להתאים למשבצת.

"זה נכון לגמרי. מבחינתי זו מחווה לנשים בכלל ולנשים ים תיכוניות בפרט. אצלנו הנשים הן מאמות, גדולות מהחיים. הן אלה שקובעות באמת ולובשות את המכנסיים בבית. המאסטרמיינד בספרד זו האישה. וכרמן באמת עושה מה שבראש שלה. לפעמים היא ילדה ולפעמים היא אישה והיא עוברת מגבר לגבר ולגברים קשה לקבל את ההתנהגות הזאת, שנחשבת לדון ז'ואנית וגברית.
"בתקופות קודמות היה לקהל הרבה יותר קל להזדהות עם דון ז'וזה, המאוהב הנבגד, כי נשים לא התנהגו כמו כרמן, זה נגד את המוסכמות החברתיות. היום אני מאמין שהמצב קצת אחר, אבל זה עדיין לא מספיק. בעידן המי-טו אנחנו עדיין נלחמים על זכותן של נשים להתנהג איך שבא להן בלי שגברים ינצלו את כוחם הפיזי או המעמדי כדי לאלץ אותן לעשות דברים. אבל אני חייב לציין שכאשר חיברתי את העבודה הייתי אחרי פרידה כואבת מבן זוג שבגד בי, והזדהיתי יותר עם דון ז'וזה. היום אני רואה את הדברים אחרת."

איזה איכויות חיפשת ברקדנית שמגלמת את כרמן?

"ידעתי שכרמן חייבת להיות משהו מיוחד, אז דיברתי עם כל הרקדניות בבלט היספניקו לפני שעשיתי את הבחירה. לא חיפשתי דווקא את הרקדנית הכי יפה או גבוהה אלא את זו שמשדרת הכי הרבה אופי, עוצמה ותעוזה, בעלת מבט חודר שאי אפשר לעמוד בפניו ושיכולה גם להיות מצחיקה. כשפגשתי את שלבי קולונה ידעתי שהיא האחת. אתה פשוט רוצה להיות איתה כי היא כל כך כריזמטית. וכמובן גם רקדנית וירטואוזית." 
 


בלט היספניקו, כרמן.מאקיה, צילום: פאולו לובו



"בעלי הראשון הביא אותי לישראל"
 
רמירז סנסנו עובד כבר שנים עם להקת בלט היספניקו מניו יורק, המאתגרת את הסטיגמות האמריקאיות על הסטריאוטיפ הלטיני. לפני כן עבד גם עם להקת אלווין איילי, הנותנת במה לקול האפרו-אמריקאי באמצעות המחול, ולדבריו, הבחירה בעבודה עם הלהקות הללו אינה מקרית: "התרומה התרבותית של שלהן היא סופר-חשובה," הוא מצהיר. "הן הופכות את המציאות לטובה יותר באמצעות האמנות שלהן, ומעבירות את המסר לא בכפייה אלא דרך הגיוון התרבותי. זה חשוב במיוחד עכשיו, תחת שלטון טראמפ, שלצערי מחזק את הגזענות ואת היחס המכוער לזרים, בעיקר היספניים."

בלט היספניקו, כרמן.מאקיה, צילום: פאולו לובו

רמירז סנסנו חווה על בשרו את השלכות מדיניות ההגירה של טראמפ. מאז עלייתו לשלטון, נתקל הכוריאוגרף שוב ושוב בקשיים בחידוש הוויזה שלו לארה"ב. "ברור שקובעי המדיניות בארה"ב החליטו לסבך את הדברים בשנים האחרונות, במיוחד עבור אנשים ממוצא לטיני," הוא טוען. "מה שאירוני בכל הסיפור הוא שהמדינה הזו קמה בזכות מהגרים, והם אלה שהופכים אותה לנפלאה כל כך".

למופעי בלט היספניקו בישראל, שיתקיימו בתל אביב, ירושלים וחיפה (בשתי הערים האחרונות תעלה הלהקה מופע נוסף, "ליניה רקטה" מאת הכוריאוגרפית אנבל לופז אוצוואה), רמירז סנסנו לא יצטרף. "לצערי לוח הזמנים שלי לא מאפשר את זה," הוא מסביר. "אבל אני מכיר את ישראל מצוין. אני נשוי היום באושר בפעם השנייה, אבל בעלי הראשון - הסופר, הרקדן והכוריאוגרף מריו זמבראנו, עבד בלהקת בת שבע כך שתקופה מסוימת הגעתי אליכם הרבה וגם עבדתי עם אוהד נהרין. התאהבתי בארץ, בחופים, בתל אביב ובחום של האנשים. זה מקום מקסים לבקר בו ואשמח לחזור. נקווה שבפעם הבאה."


בלט היספניקו, כרמן.מאקיה, צילום: פאולו לובו

המופע יתקיים ב-20 ביולי 2019 ב-21:00, 22-21 ביולי ב-20:00 במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב (להזמנת כרטיסים: 03-6927777), 23 ביולי ב-20:30 בתיאטרון ירושלים (להזמנת כרטיסים: 02-5605755), ו-24 ביולי ב-20:30 באודיטוריום חיפה (להזמנת כרטיסים: 04-8338888) רכישת כרטיסים