הקרב הוכרז
באור אפלולי מתנועעת דמות גברית בחלל שאין לו צורה. זוהי "כרמן.מאקיה" - יצירתו של גוסטבו רמירז סנסנו המבוצעת על ידי להקת היספניקו הניו יורקית.
הריקוד של הגבר גם הוא קשה להגדרה, נזיל, לכאורה חסר פוקוס, כמין רוח רפאים. משני צדי הדמות גושים לבנים הנראים כקירות חצובים. הם משמשים כתפאורה נעה, תמיד לבנה, מתפתלת בזוויות ישרות כשהרקדנים מזיזים אותה.
שני רקדנים ניצבים מצדי הקירות, כשומרים. לבושים לבן ועל חזם מין עיטור, ספק סימון של וסט קצר של לוחמי שוורים או נדן נסתר של כלי נשק - כמו של אנשי בטחון.
בלט היספניקו, כרמן.מאקיה, צילום: פאולו לובו
נושא הקרב, אם כך, הוכרז. מאקייה (שביוונית משמעותה מלחמה).
ואז נכנסות הנשים. דמויות יפהפיות, בצעדים גדולים והטיות גוף פיסוליות ראשן נישא גבוה, זרועותיהן גבוהות וארוכות וכך גם צעדיהן המניפים את השמלות הלבנות הדקיקות.
מבנים נבנים ומתפרקים, כמו בבלט הקלאסי שהוא הבסיס התנועתי למחול המקהלה, אותה קבוצה אנונימית המגיבה ומקדמת את הסיפור משתמשת בכל אפשרויות התנועה - מפנטומימה ריאליסטית למדי ושפה תנועתית מובנת ועד למבנים גיאומטריים ותנועה מסוגננת, כמו צבאית או כקבוצת נערות פטפטניות.
בלט היספניקו צילם: פאולו לובו
בלט היספניקו, כרמן.מאקיה, צילום: פאולו לובו
ההשפעה של פיקסו
וכל אותו הזמן מהדהדת המוזיקה של ביזה, האהובה על הקהל הגדול הממלא את אולם המשכן, ומזמר בלבו את הנעימות הידועות.
יש עיבוד למוזיקה ולא ברור העיקרון - לעיתים מואצת מאוד, לעיתים לירית, מאוד יעילה. קטעי הזמרה עובדו למוזיקה כלית וכך איבדה המוזיקה משהו מן הרגש והמגע האנושי. לאט נחשפים עיקרי העלילה - אישה נאהבת, שני גברים - שניהם בבגד לבן המזכיר מכנסי טוריאדים. האישה בבגד שחלקו שחור, חצאית ארוכה ומתנפנפת לתוך הצבע הנגדי, גב ספק עירום אך חשוף מתחת לבד הדקיק.
בראיון מקדים סיפר הכוריאוגרף הספרדי העובד בניו יורק על תפיסת המונוכרומיות של הבמה - שחור ולבן, בהשפעת פיקסו, אמן ספרדי. במאמר על פיקסו מודגש העניין שגילה האמן במחיקת הצבע מהציור, בציינו שכך אפשר לגלות את השלד, את המבנה הבסיסי של הציור, כאשר הצבע אינו אלא המשטח המסמא, המסתיר את היסוד. ואכן הרבה מציוריו הידועים של פיקסו, כמו "גרניקה", מתרכזים בקווים, בשחור על גבי לבן, בעוצמה החושפת לעיתים זוועה ואימה.
קשה במחול ליצור זוועה על הבמה, אפשר רק לרמז עליה. אין רע ברמזים אך הדרמה הגדולה בבסיס הסיפור נעלמת מתחת לתחכום יתר, כאשר רק הדואטים הידועים מצליחים לגעת בבסיס האנושי שבסיפור.
בלט היספניקו, כרמן.מאקיה, צילום: פאולו לובו
רוך, פשטות ואנושיות
אך מה שמונע מן היצירה להיות באמת מרתקת היא המחול עצמו. רקדנים נהדרים, מלוטשים מכף רגל ועד ראש, רוקדים בשעטנז שאין בו חידוש, למרות השפע התנועתי. הבסיס הוא כאמור הטכניקה הקלסית שעליה מתיישבת תנועה שנחשבה פעם ל"ריקוד מודרני", כמו המחול שלפני 30 שנה. זו כבר לא הטכניקה המפעימה של מרתה גרהם וגם לא השלמות של הבלט הקלסי, מן המחול הספרדי המסורתי נותרו רק כמה גינונים, ואני מתמלאת געגועים למחול הספרדי הדשן והחושני.
כרמן.מאקיה, מקור: אתר האופרה
מעניין שדווקא בקטעים האינטימיים יותר יש לפתע ויתור על המאמץ להיות מקורי בכל מחיר, ואז מתגלה רוך ופשטות ואנושיות. היה גם מעניין לגלות עקבות של אותה מחשבה פיקסואית של קווים שבורים, הגורמים לרגעים לריקוד מעט מקרטע אך מעורר עניין, כמו במצעד החיילים או בחיקוי של חיילי בדיל מתוכנתים ועציים כאשר לתנועה זוויתיות מפתיעה וקצב מהיר מאוד, תזזיתי, כמעט כזה שקשה לעמוד בו.
גופים מתנחשלים, תלבושות יפהפיות, מקבצים של רקדנים בחלל הלבן, וקהל קשוב מאוד. אך הקור המסוים שהבחירה מכתיבה לא מצליח להעביר את החוויה המקורית של תשוקה קטלנית פרי עטו של פרוספר מרימה, שבעקבות הנובלה שלו כתב ביזה את האופרה הידועה. נראה שהתחכום השכלתני הוא דווקא השפעה אמריקנית באופן פרדוקסלי, וכשאפשר להשוות את הביצוע הנוכחי ל"כרמן" של סאורה לדוגמא, אפשר רק לקנא בתרבות הספרדית ובמסורת שמצליחה, למרות הצבע והשפע הבנאליים כביכול, לרגש עד דמעות.
בלט היספניקו, כרמן.מאקיה, צילום: פאולו לובו
המופע יתקיים ב-23 ביולי ב-20:30 בתיאטרון ירושלים (להזמנת כרטיסים: 02-5605755), ו-24 ביולי ב-20:30 באודיטוריום חיפה (להזמנת כרטיסים: 04-8338888)
רכישת כרטיסים