ההפקה הקונצרטנטית של הפילהרמונית הישראלית ל"מאדאם בטרפליי" מאת פוצ`יני בניצוחו של דניאל אורן חופשת את איכויותיה הסימפוניות של היצירה ומצטיינת בצוות זמרים משובח.
קבלו את מיכאלה קרוזי!
זמרות סופרן רבות במהלך בהיסטוריה הארוכה של האופרה היו כידוע לקוחות של בוטיקים למידות גדולות. לעתים היו צריכות לגלם, על ממדיהן הכבודים, נערה צעירה ענייה שממעטת לאכול, או אישה שחפנית על ערש דווי.
ב"מאדאם באטרפליי" הגיבורה היא ילדה בת חמש עשרה, שהיא כבר גיישה המתחתנת עם קצין צי אמריקני. וכאן הפעיל ג`קומו פוצ`יני את אחד ה"פטנטים" שלו המעידים על תחושת הבמה הבריאה שלו. הוא נתן לזמרת ששרה את התפקיד הראשי, לשיר עוד קודם שעלתה לבמה. כלומר, קולה הולך לפניה כובש את מקומו בקהל המאזינים ורק אז היא פוסעת אל תחום הראייה של הצופים. ( יהיה מי שישאל למה לא עושים כך גם לגברים ששרים. שאלה טובה. עולם האופרה האיטלקי היה עולם של גברים השולטים. זהו).
היום זה כבר שונה, יש מערכות יחסי ציבור משומנות, צילומים ועוד ועוד. ובכל זאת, אני משוכנע שרובו של הקהל שמילא את 2,800 המושבים לא הכיר מיכאלה קָרוֹזי, לפני כן. קולה הילך לפניה בגדולות. ולמן כניסתה הראשונה ועד לסוף הגברת הזאת לא חדלה להפתיע.
סכין החרקירי
ניזכר לרגע בסיפור, קצין צי אמריקני, פינקרטון, מגיע ליפן ובעזרת הקונסול המקומי שארפלס ושדכן, או סרסור לצורך זה נושא לאישה את צ`ו צ`ו סאן (פרפר ביפנית) הלא היא בטרפליי. נישואין מוזרים, חוזה שבו הוא נעשה בעליה של הגברת ל-999 שנים, עם אופציה לבטל את העסקה בכל חודש. הוא רואה בעניין בילוי. הקונסול מזהיר אותו. השדכן מעודד אותו. אלא שאיש לא שואל את בטרפליי עצמה.
השנים נישאים, מבלים לילה או כמה לילות יחד. זוכים לקללתו של כהן הדת שמתנגד לנישואים שכרוכים בהמרת דת. האמריקני חוזר לארצו. בינתיים יש תוצר לבילוי בדמותו של ילד בהיר שיער וכחול עיניים. בטרפליי והמשרתת סוזוקי ממתינות לשובו של האבא, הבעל. הכל מסביבה מבינים שאין אילו נישואים אמיתיים ומציעים לה להינשא ליפני מקומי עשיר. אבל היא חשה עצמה אמריקנית שמוכנה לקבל נוהלי התנהגות אמריקנית.
כעבור שלוש שנים מגיעה הספינה של פינקרטון. הוא מגיע אבל הוא מביא איתו אישה חדשה, אמריקנית. הוא לא ידע על הילד. משנודע לו הוא רוצה לקחת את הילד איתו, אבל הוא חושש מן הפגישה. בטרפליי נעתרת ומבקשת שיבוא כעבור זמן. כשהוא מגיע הוא מוצא שהיא תקעה את סכין החרקירי בליבה.
מנצח בפול ווליום
היצירה רוויה בסממני מוזיקה יפנית ואמריקנית, משיר פריחת הדובדבן "סאקורה" ועד להמנון האמריקני, בביצוע נלעג משהו של כלי הנשיפה. בין גחמות פעוטות אלה יצר פוצ`יני רצף מוזיקלי מרתק ועוצר נשימה, במובן האמיתי של המילה. המוזיקה כאן רצה ללא הפסקה, כך שלמעשה אין מקום אפילו למחוא כפיים לאריה מוצלחת או דואט מוצלח, כי המוזיקה לא מאפשרת את ההפסקה הדרושה.
המסגרת הקונצרטית של הביצוע בפילהרמונית חושפת ביתר שאת את איכויותיה הסימפוניות של היצירה ודניאל אורן, שמנצח ב"פול ווליום" - בנוכחות כובשת שמקבלת משנה תוקף מכוח ממדיו הפיזיים המשתלטים על הבמה.
מה שחשוב שהוא מוציא מן התזמורת ומן הסולנים והמקהלה את המיטב.
אם פוליטיקה מוגדרת כאמנות האפשר, הרי שהאופרה היא אמנות הבלתי-אפשרי, המופרכות חוגגת וכשהיא עשויה היטב אנו מקבלים אותה בכיף. זה שנים רבות שזמרות מלוכסנות או צוותים מלוכסנים שלמים מלוהקים להפקת "בטרפליי" בעולם כולל באיטליה. אבל לפעמים, כמו שזה נראה על במת הפילהרמונית נעשות בחירות אחרות - זמר הטנור בהפקה הזאת הוא פרנצ`סקו הונג, זמר קוריאני, נמוך קומה וגוץ שחי ומופיע באיטליה. לעומתו - מיכאלה קרוזי היא גברת איטלקייה גבוהה בעלת נוכחות בימתית. לכאורה שילוב משעשע, אבל מן הרגע שהשניים מזמרים השעשוע הופך לחוויה מוזיקלית איכותית. נקודה.
קרוזי ממצה את דמותה עד הסוף
קרוזי ששרה זו הפעם הראשונה את התפקיד הזה, תפקיד מורכב וקשה בייחוד שזוכרים שזו ילדה בת חמש עשרה שבסוף האופרה היא בת שמונה-עשרה אבל עם מטען נשי ואישי ענק. קרוזי מיצתה את הדמות עד לסוף. היא בעלת נוכחות מוזיקלית עשירה, מנעד קולי מרשים, הגייה ברורה ומדויקת ולכן גם שחקנית, שלמרות מגבלות הבמה – ללא איפור, תלבושות ותפאורה – הצליחה בתנועות יד, בהבעות פנים ובמיקום משתנה על הבמה ובייחוד בפרשנות רעננה לדמות. אי אפשר לבקש יותר.
פרנצ`סקו הונג שכבר הופיע כאן ב"ריגולטו", שב ומוכיח את עצמו, כזמר מצוין. שלישית בצוות המוביל היא זמרת המצו-סופרן פרנצ`סקה פרנצ`י, שבונה את תפקידה בקו עולה לרגעים הגדולים של סוף האופרה. בין השלושה האלה שמר הבריטון אלברטו רינלדי, בתפקיד הקונסול האמריקני על איפוק רק מדי שהאפיל על איכות קולו.
את יתר התפקידים ציוות דניאל אורן בזמרים שהופיעו בישראל כבר פעמים לא מעטות על במת הפילהרמונית ועל במת האופרה, אנג`לו קזרטנו בתפקיד השכן גורו, קרלו סטריולי בתפקיד הדוד, כהן הדת ואנצו פרוני הצעיר בתפקדי הנסים ימדורי. הופעת בכורה על במת הפילהרמונית הייתה למרב ברנע בתפקיד קייט פינקרטון, האישה האמריקנית. תפקידון שגם בו היא הראתה שהיא ראויה ליותר על הבמה הנכבדה.
בעיקר ההצלחה נושאים דניאל אורן ומיכאלה קרוזי. אורן גם מפתיע בעבודתו עם מקהלת "זמרי פילהרמוניה", שכובשים את הקהל בפרק הזמזום המפורסם, שאותו הם שרים בפיות סגורים.
במילה אחת הפקת "בטרפליי" היא: יופי!
15/05/2006
:תאריך יצירה
|